פרטיזן במשימה להבאת הגאולה • לדמותו של ר' זושא

על הפרטיזן שחי עם משיח, מסופר בספר 'הפרטיזן' ובו תולדות חייו ופועלו בארץ הקודש בעידוד הרבי. את הפרק המיוחד מפרסמים אנו באדיבות מחבר 'הפרטיזן' – הרב שניאור זלמן ברגר.

הרבי רוצה משיח

הרב שלום בער חייקין מקליוולנד שבארצות הברית שוחח עם ר' זושא בנושא המחויבות לחכות למשיח בכל יום. אמר לו ר' זושא: "למה צריכים משיח, והרי יש לנו רבי? אלא שהרבי רוצה משיח!… כשיבוא משיח, לא כולם יבינו בפעם אחת שמשיח בא. אלא בהדרגה, יהיו חלק שיכירו בשלב מסויים, ואחר כך עוד חלק, עד שכל העולם יכירו כי משיח בא. יש כאלו שכבר מכירים כי הרבי משיח, וזה חלק מהתגלותו של המשיח".

במכתביו לרבי היה כותב מידי פעם: "לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח", ולעיתים היה מבקש מהרבי להתגלות. רגיל היה להתבטאות כלפי הרבי במושגים של מלך ומלוכה. ובמשך כמה חודשים למד שוב ושוב את מצות מינוי מלך בדרך מצוותיך.
מספר הרה"ח ר' ארז קרלנשטיין סמנכ"ל מוסדות חב"ד ברחובות: זה היה בשנת תשמ"ג. הייתי קצין בצה"ל והתקרבתי לחב"ד. בשעות הפנאי הייתי בישיבה בכפר חב"ד. באותם ימים נהגתי לשבת ללמוד חסידות בבית כנסת בית מנחם בכפר חב"ד בשעה חמש בבוקר. יום אחד ר' זושא ביקש שנלמד יחד את מצות מינוי מלך בדרך מצוותיך. למדנו כעשרים דקות ומאז המשכנו ללמוד מידי יום. כל כמה ימים סיימנו ללמוד את המאמר, ור' זושא ביקש ללמוד את המאמר שוב ושוב.

מידי פעם דיברנו על הרבי, ונוכחתי לדעת שכל ההתייחסות שלו לרבי הייתה כמו למלך. השיעור נמשך כמה חודשים כך שלמדנו את המאמר עשרות פעמים. אינני יודע מדוע החליט על שיעור כזה, ועוד איתי, שרק התחלתי ללמוד חסידות, אבל החווייה הייתה מיוחדת".

הלכות מלכים ברמב"ם היו שגורות בפיו, ומכיריו אומרים כי בכל תקופה היה לו חידוש על הלכה נוספת בהלכות מלכים. כידוע הלכות מלכים הן הלכות משיח ברמב"ם. הסבר מפורט על משיח לפי הרמב"ם כתב ר' זושא במאמר נפלא. (המאמר הודפס בספר הפרטיזן בהוצאת רשת אוהלי יוסף יצחק. את המאמר כתב ר' זושא בשנים האחרונות שלו בעלמא הדין. לאחר שכתב את המאמר פעם ראשונה, עבר עליו שוב ושוב הוסיף תיקונים והערות רבות עד שהחליט כי הנה יצא דבר מתוקן תחת ידו). ולפנינו המאמר המיוחד.

 ענינו של מלך המשיח

ברמב"ם סוף הלכות מלכים, פרק י"א, מונה סימני מלך המשיח. ובהלכה ד' שם כתב: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחום מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח, ואם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי ויתקן את כל העולם כולו, לעבוד את ה' ביחד שנאמר (צפניה ג,ט.) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד".

ולכאורה אינו מובן מה הטעם שבכל הסימנים אינו רואה צורך להביא בפירוש ראיה מהכתובים – אף על פי שישנם ראיות, וכדלקמן – ואילו על זה שמלך המשיח "(ו) יתקן את העולם" כו' מביא הפסוק "שנאמר כי אז אהפוך" וגו', וממה נפשך באם בעינן ראיה אמאי אינו מביאה גם לגבי כל הסימנים?!

וגם: אם מאיזה סיבה שתהיה, סבירה ליה להרמב"ם שעל ענין זה זקוק להוכחה, מדוע לא סגי בפסוק שבהלכה א': "והיה ירשה גו' (בלק כד, יח) זה המלך המשיח שנאמר (עובדיה א,כא) ועלו מושיעים בהר ציון" אלא מביא הכתוב "כי אז אהפוך גו'"?

וביותר יוקשה על פי המבואר בליקוטי שיחות חלק י"ח פרשת בלק (ב) עמוד 481 (סעיף יד שם), דראיות הרמב"ם שבהלכה א', על כך ש"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה… ככל מצותה האמורה בתורה", אינם רק על כללות העניין אלא גם על פרטי הסימנים דהלכה ד'. ולכאורה – הרי גם החידוש והמעלה שב"ויתקן" ישנו כבר בהפסוק "והיה ירשה" כמודגש בשיחה שם (ראה סעיף טו שם) שנאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון וגו".

ואם כן, שהראיות והאסמכתות על הפרטים שבהלכה ד' נאמרו כבר בהלכה א' (שהיא הקדמה להלכה ד' כשם שהלכה ב' היא הקדמה להלכה ג' [ראה הערה 67 בליקוטי שיחות שם]) צריך להבין מדוע לעניין ד"ויתקן את העולם", נזקק לראיה – הפסוק "כי אז אהפוך"?!

והביאור בזה בדרך אפשר:

יש לחלק בין הסימנים הנ"ל לדבר זה – "ויתקן את העולם". דכל שאר העניינים כבר היו לעולמים בימי דוד (הוגה בתורה, מלחמות ה' וכו'), ובימי שלמה (בית המקדש), אך המעלה האחרונה "אז אהפוך", תתחדש דווקא על ידי משיח, כי על ידי זה יהפכו ויתבררו אומות העולם לטוב, ובגלל מעלה מיוחדת זו מביא פסוק מיוחד.

ואף שבליקוטי שיחות (אות ד' בסעיף טו, עמוד 283), מבואר שגם על זה כבר הוכח מהכתובים שבהלכה א', אך כאן בהלכה ד', מוסיף את העניין ד"אז אהפוך", "ויתקן את העולם כולו", שיבררם ויהפכם מרע לטוב. ואילו בהלכה א' איתא רק "ועלו מושיעים" כו' המורה על ענין המלוכה, אך לא הבירור לטוב, ובאופן של "ואהפוך".

ועדיין הא גופא צריך ביאור, מהי מעלתו המיוחדת – ובלשון החסידות: "העצמית" – של מלך המשיח, שמשום זה דווקא על ידו נפעל ענין הבירור והתיקון, מה שאין כן במלחמות דוד דאף שנפעל הנצחון אך לא "אהפוך" מרע לטוב?

והנראה לומר בזה:

הנה, איתא בכתבי האריז"ל (ד"ה וידבר אלוקים אכה"ד תרצ"ט השני, סעיף ד' בשם הרמ"ז, עיין שער וספר הגלגולים בתחילתו ובכמה מקומות), הובא ונתבאר בכמה וכמה מקומות בדא"ח (בקונטרס ענינה של תורת החסידות התבאר בארוכה):

דוד זכה לנפש, אליהו לרוח, משה לנשמה, אדם הראשון לחיה, ומשיח יזכה ליחידה.

והדבר ברור דגם אצל דוד, על דרך משל, הייתה בחינה יחידה כמו שנאמר בתהילים "הצילה…יחידתי", והמאמר הידוע (בראשית רבה פי"ד,ט) "חמשה שמות נקראו לה (לנשמה) נר"נ ח"י", קאי על כל אחד ואחד מישראל, ומה שכתב "דוד זכה לנפש" יש לומר בדרך אפשר, שזו הייתה אותה בחינה שהמשיך בכל אחד ואחד מישראל ועל דרך זה באליהו משה ואדם.
ו"משיח יזכה ליחידה", היינו שממשיך בחינה זו דיחידה בגילוי בכל אחד מישראל, ומצד בחינה זו יתכן הבירור מרע לטוב. על ידי כח היחידה הכללית של מלך המשיח.

ובאופן ההמשכה יש לבאר על פי הידוע (ראה ליקוטי שיחות חלק ט' ע' 159 ובהערה 49 שם. חלק י"א עמוד 12 והערה 48 שם. ובכמה מקומות.) דבכדי לפעול אחדות בעולם מוכרחת להיות לפני זה אחדות בבני ישראל. ולכן צריך להיות בתחילה אלוקינו, ואחר כך "מלך העולם".

ועל דרך זה, יש לומר בנידון דידן שפעולת הבירור דאומות העולם – "אז אהפוך גו'" – היא בהקדמת המשכת בחינה יחידה בישראל.

ולהדגיש – למרות הנ"ל דמשיח יחדש הבירור דאומות העולם מרע לטוב, ודבר זה הוא בכוח היחידה שבו אך לא זהו עיקר ענינו, וכדלקמן, אלא כיון שעניין זה עוד לא היה מעולם מביא הרמב"ם בקשר לזה פסוק המדגיש זאת וכנ"ל.

מלך המשיח בשר ודם

בקשר לראיות הרמב"ם, לגבי מלך המשיח מפסוקים יש להעיר עוד:

הנה, בהלכה א' שם כותב: "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו".

ומביא על זה כמה וכמה פסוקים:

א) "שהרי התורה העידה עליו שנאמר (ניצבים ל,ג) "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך ושב וקבצך וגו'. אם יהיה נדחך בקצה השמים והביאך ה".

ב) "אף בפרשת בלעם נאמר (פרשת בלק כד ,יח) [כמובא לעיל] ושם ניבא בשני המשיחים" וכו'.

ג) "אף בערי מקלט הוא אומר (שופטים יט ,ג) אם ירחיב ה' גבולך ויספת לך עוד שלוש ערים וגו".

ובביאור ענינם של כל אחד מהראיות, לפי שיחות הקודש יש לומר:

פסוק הראשון "ושב ה' אלוקיך גו", הוא ראיה על הגאולה בכללות. אך עדיין לא מוכח שתהיה על ידי משיח – מלך בשר ודם כפשוטו, ולכן כותב לאחרי זה "אף בפרשת בלעם נאמר", שבכתובים אלה משוה ומדמה את מלך המשיח עם דוד המלך וכשם שדוד היה מלך כפשוטו וכך תהיה גאולה העתידה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו על ידי בשר ודם (וראה בשיחה לפרשת בלק הנ"ל ס"ב).

ובפסוקים אלו מוסיף עוד: דהנבואה על ביאת משיח באה על ידי נביא מאומות העולם והוא עצמו מנבא שמשיח צדקנו ימלוך גם עליהם, היינו שישנה על זה הסכמה גם מאומות העולם.

ויש לומר שזוהי הכנה גם ל"ויתקן את העולם".

והיינו, על דרך המבואר בדא"ח (ראה ליקוטי שיחות ח"ד ע' 1271 בשם הזוהר ר"פ יתרו) שמתן תורה היה רק לאחרי שיתרו אמר (יתרו יח, יא) "עתה ידעתי", שגם הגוי הכי גדול יתרו כהן מדין, מודה ומסכים.

ועל פי זה אולי יש לבאר, גם הדיוק בליקוטי שיחות שם (הערה 22): "… אף בפרשת בלעם". והרי אין דרכו לציין המקור, וכמו שלא כתב בהפסוק שהקדים 'ושב ה' אלוקיך', "שהרי נאמר בפרשת אתם ניצבים", ועל פי הנ"ל אפשר לומר דעל ידי זה מדגיש שהנבואה באה על ידי נביא מעמי הארץ.

בראיה השלישית – "אף בערי מקלט כו'" – מוסיף: הנה יש להקדים קושיא הידועה (ראה בארוכה ליקוטי שיחות שופטים תשמ"א. ובהערה 8 שם) לשם מה יצטרכו לעתיד לבוא עוד ג' ערי מקלט, והרי אז לא תהיה מציאות של הריגה ואפילו בין אומות העולם כמו שנאמר: "לא ישא גוי אל גוי חרב" ובלשון הרמב"ם: "ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד", הנה לעת הזאת יתווספו עוד ג' ערי מקלט?!

[והנה בליקוטי שיחות שופטים תשמ"א מביא בשם מפרשים (של"ה ועוד) דהצורך בערי מקלט הוא בתחילת ימות המשיח כאשר "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (ברכות לד,ב), אבל עיין שם שדוחה ביאור זה ומבאר שהצורך בערי מקלט יהיה להורג נפש לפני זה בזמן הזה. ועל דרך זה דר' ישמעאל כתב על פנקסו "כשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה (שבת יב, ב. יומא פ,א. ועיין גם הערה 41 בליקוטי שיחות שופטים הנ"ל). וביאור זה הוא הטעם על העניין דערי מקלט בכללות, אך יש להוסיף הטעם שדווקא לעתיד לבוא יתווספו עוד ערים מצד ענינו של משיח]

ויש לומר, על פי מה שנתבאר בארוכה בליקוטי שיחות חלק י"ח הנ"ל, דגדרו וענינו העיקרי של משיח, להרמב"ם, הוא מה שמחזיר "מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה" וכו'. ומשלים כל ענייני התורה והמצווה, וכל מה שהיה חסר בישראל ובבית המקדש – שלימות מלכות בית דוד (ועיין עוד בשיחה שם שעל פי זה מיישב כמה וכמה תמיהות ודיוקים בדברי הרמב"ם). וכמבואר בשיחה שם שמשיח יפעול שלימות מצוות התורה.

ועל פי זה, אין שאלה מדוע דווקא בימיו יתווספו ערי מקלט – כי רק אז תהיה שלימות האמיתית דארץ ישראל "ירחיב ה' את גבולך", וממילא בהא גם שלימות בעניין דערי מקלט.

וזהו ההוספה שבראיה זו, כי מזה הוכיח שמפורש בתורה גופא שלעתיד לבוא יהיה קיום המצוות כדבעי (ועל פי זה מבאר בליקוטי שיחות הטעם שראיה זו היא בהלכה בפני עצמה – הלכה ג' – כי כאן יש ראיה לא רק על כללות הענין שמשיח יפעול שלימות בקיום המצוות, אלא גם שבמצוה גופא בהא תוספת ויספת לך. ראה סעיף י"ב שם).

ויש להוסיף עוד ולקשר זה עם ענין הנ"ל דתיקון ובירור העולם – כשם שמשיח יפעול שלימות בתורה ומצוות ובמלכות בית דוד כך הרי הוא פועל שלימות בכל העולם כולו: "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו".

כל אחד מחויב לפעול בחלקו בעולם

והנה, עד כאן נתבאר בנוגע לעבודתו ושליחותו של משיח צדקנו, נשמה כללית. אך בכל אחד ואחד מישראל, ישנם ניצוצות מבחינת משיח ולכן יש לו הכח, וממילא הרי הוא מחויב, לפעול בחלקו בעולם (בישראל וגם באומות העולם בשבע מצוות בני נח) כמבואר בשיחת אחרון של פסח תשל"א בשם 'המאור עיניים'.

ותוכן הדברים הוא: איתא בירושלמי (מעשר שני פ"ד ה"ו) על הפסוק: "ודרך כוכב מיעקב" דקאי על כל אחד מישראל וגם על משיח כמבואר ב'מאור עיניים' (סוף פרשת פנחס): "דבכל יהודי ישנו ניצוץ ממשיח ועל ידי שמתקבצים ומתאספים כל הניצוצות שבבני ישראל נמשך משיח הכללי בפועל ממש ולמטה מעשרה טפחים וממשיכים בענייני העולם והדבר קשור בסעודה גשמית… ושמחת עולם על ראשם".