-
במתן תורה הקב"ה ביקש מבני ישראל ערבים, ורק לאחר שהציעו כי "בנינו ערבים בעדנו", אז קיבלנו את התורה הקדושה, הנקודה הזו מלווה אותנו כל יום, כאשר כל הורה צריך לחשוב בכל יום, לפחות חצי שעה על חינוך ילדיו. לא בכדי אמר הרבי הרי"צ לר' איצה דער המתמיד: "עם כל המעלות הגדולות שיש לך – אם אתה עוסק בחינוך אתה שלי" • באדיבות מגזין בית משיח • לקריאה
יוסי סולומון|כ״ח באייר ה׳תשפ״דהרב מנחם טל, מגזין בית משיח
לחיים חסידים!
אחד הבחורים בישיבה בכפר חב"ד הגיע למשפיע הנודע הרה"ח מענדל פוטרפס וביקש ממנו טיפ לחתונה. שאלו ר' מענדל "טבעת כבר קנית?" ענה הבחור "כן, היא אצלי בחדר" ביקש ר' מענדל שיביא את הטבעת ויניחה על השולחן ושאלו "מה אתה רואה?" ענה הבחור "טבעת מזהב", שאלו שוב "מה עוד אתה רואה?" ענה הבחור "שהטבעת עגולה חלקה" שאלו שוב "מה עוד אתה רואה?" ענה "שעוביה שני מילימטר" שאלו שוב "מה עוד אתה רואה?" ענה הבחור בפליאה "הרי אמרתי כבר את כל פרטיה"?! נענה ר' מענדל ואמר "את העיקר לא ראית!! והרי יש חלל בטבעת שזה 'המקום' שאתה נותן לאשתך וזה העיקר בטבעת."לא להנדס את הזולת
כידוע ביקש הרבי מלך המשיח "בקשה נפשית" שבשבת שלפני חג שבועות תהיה 'שבת אחדות', דהיינו שייערכו התוועדות מתוך "אהבת רעים", כהכנה למתן תורה שנהיה "כאיש אחד בלב אחד".עניין האחדות מקבל משנה תוקף כאשר באים לאחר ספירת העומר ואחרי מעשיהם של תלמידי רבי עקיבא "שלא נהגו כבוד זה בזה", והדיוק לתת 'כבוד' ולא מספיק רק 'לאהוב'.
כי לפעמים מצד 'אהבה' אתה רוצה "להנדס" לחברך את המחשבה שיחשוב כמוך, והלקח שבא מתלמידי רבי עקיבא שתיתן לחברך את מקומו וזהו כבודו, גם אם אינו חושב כמוך. רז"ל מיצו זאת בכמה מילים: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות".פעם אחת, הגיע לשיעור תורה אצלנו יוסי ת. (מאנשי הצוות של כפר הנוער ימין אורד), התיידדנו והזמנתי אותו לשיעור תניא בחברותא. בדרך כלל כשאני מתחיל שיעור תניא עם מישהו אני לומד איתו מפרק ל"ב, התחלנו את פרק ל"ב שזה הלב של התניא, שם מסביר אדמו"ר הזקן שכל עניין אהבת ישראל זה עניין אחדות הנשמות, שכל הנשמות הם בעצם נשמה אחת והרבה גופים "שהרי כולן מתאימות ואב אחד לכלנה." ותוך כדי לימוד אני מספר לו על הרבי הרש"ב שהיה לו חסיד יהלומן גאוותן. פעם אחת היה ויכוח בין החסידים בבית הכנסת ואחד החסידים שהיה עגלון התערב בויכוח והחסיד העשיר סילק אותו ואמר לו "מה אתה מבין בעניינים שברומו של עולם?", למחרת הוא נכנס ליחידות אצל הרבי. שאל אותו הרבי "האם יש לך את תיק היהלומים איתך?" ענה העשיר "כן", ביקש הרבי שיראה לו את היהלומים, שמח מאוד העשיר על כך שהרבי רוצה לראות את היהלומים שלו ופתח את התיבה.
הצביע הרבי על יהלום מסוים ואמר "נראה לי שהיהלום הזה מאוד יקר", בחוצפתו ענה העשיר "כמה שהיהלום הזה יקר, זה שלידו יותר יקר, וביהלומים צריך להיות מבין".
אמר לו הרבי "אולי ביהלומים אתה מבין, אבל בנשמות אתה לא מבין, דע לך שהעגלון הזה שהעלבת אותו אתמול הנשמה שלו גבוהה יותר מהנשמה שלך".
תוך כדי שאני מספר לאורחי את הסיפור הזה, אני נזכר שגבאי בית הכנסת שלנו עשה ריקועי נחושת על ארון הקודש עם כיתוב "ואהבת לרעך כמוך", זה היה ממש חדש ואני בעצמי עוד לא הספקתי לראות את האוריגינל, אמרתי לו "בהשגחה פרטית אנחנו לומדים על "ואהבת לרעך כמוך" ובדיוק עשו ריקועים של "ואהבת לרעך כמוך" לארון הקודש שלנו", אנו מסיטים את הפרוכת ורואים את הריקועים, הריקועים מאוד יפים אבל למטה בפינה השמאלית כתוב "יהודית יהלום", שזו האומנית שעשתה את זה, אני תוהה לעצמי מדוע היא כתבה את שמה בריקועים שבארון הקודש, היא הייתה יכולה לתת לנו כרטיס ביקור שלה ולבקש שנפרסם אותה בכל המושב. ואז אמרתי ליוסי "הכל בהשגחה פרטית, בוא נחשוב רגע למה היא כתבה את השם שלה פה?", אחרי כמה רגעים אני אומר לו "וואוו, תראה מה זה, איך זה מתחבר לסיפור שדיברנו לפני רגע, שהרבי 'משווה את הנשמות ליהלומים', ובעצם היא אומרת פה, ואהבת לרעך כמוך – כי כל נשמה יהודית.
כידוע, המשל שאפילו אם היהלום נמצא בבוץ וברפש, הוא נשאר יהלום ולא מאבד את היהלומות שלו, זה שהבוץ נדבק בו זה דבר חיצוני שניתן לשטוף ולנקות ולגלות את היהלום שבו.בנינו ערבים בעדנו
כל העניין של מתן תורה היה על ידי זה שהקב"ה ביקש מבני ישראל ערבים ורק כאשר הם אמרו "בנינו ערבים בעדנו אז קיבלנו את התורה", וכמו שכתוב ביום יום שכל הורה צריך לחשוב חצי שעה על חינוך ילדיו, וזה דבר שהרבי מלמדנו שצריך להשקיע בחינוך וזו ההשקעה הכי בטוחה והכי חשובה לעם ישראל, כמו שהרבי הריי"צ אמר לר' איצ'ה המתמיד "אם אתה עוסק בחינוך אתה שלי ואם לא…"
מסופר על הגביר הרה"ח זלמן גוראריה שקיבל ברכה מהרבי להיות גביר, שבאחד השנים כשהרה"ח שמריה גוראריה (גיסו של הרבי) היה ממונה על תומכי תמימים, ביקשו לקשר אותו עם הגבירים שאיתם עושה עסקים בברזיל, כדי שהם יתרמו לטובת תומכי תמימים, הסכים הרב זלמן אבל ביקש בתמורה שהרש"ג יסדר לו יחידות עם הרבי שבו הוא יוכל לבקש כל מה שהוא רוצה שבה הרבי יברכו בכל מה שיבקש.
הרש"ג הסכים ל"עסקה" ונסע עם הרב זלמן גוראריה לברזיל, ב"ה נכנסו תרומות יפות וכשהוא חזר נכנס הרב זלמן גוראריה ליחידות, היה לו משהו "מאוד בוער" לבקש מהרבי, כי היה לו כמה קונטנרים מלאי סחוריה על אוניה שטבע בים. היו לו ויכוח עם הביטוח על פיצוי הסחורות כאשר הם לא רצו לשלם לו את כל שווי הסחורה, אז הוא רצה לבקש ברכה מהרבי שהעניין הסתדר, וכתב את מבוקשו בפתק, הרבי נעץ בו עיניים ואמר "חסיד מקבל אפשרות כזו שיענו לבקשותיו בכל מה שירצה והוא מבקש על גשמיות…" אז הוא מאוד נבהל ושאל את הרבי "מה הייתי צריך לבקש?" ענה לו הרבי "הייתה צריך לבקש את הדבר הכי חשוב וזה שכל צאציך יהיו חסידים, יראי שמים ולמדנים" אמר לרבי "אם ככה זה מה שאני מבקש", אמר לו הרבי "קיבלת".
זה סיפור מאוד חד המלמד אותנו שהדבר הכי עיקרי וחשוב להורים זה שילדיהם ילכו בדרכיהם ויגדלו כיראי שמיים, למדנים ושלוחים נאמנים לרבי. כפי שהיום מבקשים בברית מילה "זה הקטן גדול יהיה ויזכה להיות מדריך בקעמפ אורו של משיח", זה מבטא את העניין הזה של להיות חדור בנקודה.מידת החסד בחינוך הילדים
בחינוך, ישנה התלבטות אצל ההורים כמה להשקיע ב"סור מרע" וכמה ב"עשה טוב", כמה ב'הערות' וכמה ב'שבחים', כמה במידת הדין וכמה ברחמים, הכלל הוא חוסך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר", ידוע אדניה בנו של דוד שמרד והלך להמליך את עצמו למלך במקום שלמה, וכתוב עליו שהסיבה לכך הייתה כי "ולא עצבו אביו מימיו, לאמור מדוע ככה עשית", הכוונה היא שדוד מעולם לא נתן לו מוסר. לעומת שלמה, שכתוב כי "אשר ייסרתו אימו", ולכן היה מחונך יותר.
כך מובן שצריך להיות שני הקווים, גם חסד וגם גבורה, כמו שכתוב אצל אברהם ויצחק שהלכו שניהם יחד, אברהם מידת החסד יחד עם יצחק מידת הגבורה, (גם רמוז במילים "ויקח את האש ואת המאכלת", מצד אחד של חמימות ומצד שני מאכלת – לחתוך ולהעיר כשצריך) וכך גם כתוב שבני ישראל עברו בים סוף "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם", החוסן והחומה ששומרת על ילד, זה כשיש לו גבולות יחד עם 'הימין מקרבת' יש לו את 'השמאל דוחה', אבל כמובן צריך להיזהר שלא להרבות בהערות (והרי גם אנחנו כמבוגרים לא אוהבים לקבל הערות, וודאי גם לא ילדים), לכן צריך לעשות זאת בחכמה תוך כדי שיחה מתוקה על מאכל אהוב של הילד, לדבר איתו על חינוכו.
כמו שאמר אחד מצדיקי פולין שהברכה הראשונה של תפילת שמונה עשרה מסתיימת ב"ברוך אתה ה' מגן אברהם", למרות שהזכרנו את שלושת האבות מסיימים ב"מגן אברהם", כי הובטח לאברהם "שבך יהיו חותמים" ומכיוון שאנחנו הדור שחותם את כל הדורות, הדור השביעי הרי צריך לחתום באברהם ולהגביר את מידת החסד ולפאר כל מעשה טוב שהילד עושה שזה העניין של בך אברהם איש החסד חותמים – 'מקסימום של שבחים ומינימום של הערות'.
מסופר על אמא של ילד מאנ"ש שנשר מהישיבה ועזב את הבית, שאלה את הרבי "מה לעשות כדי להחזיר אותו לבית?" אמר לה הרבי "תעשי סעודת שבת בפאר והדר, פי כמה ממה שאת רגילה ובית מבריק ומסודר, ושאחיו יספרו לו איזה שידרוג יש בסעודת שבת וזה יעשה לו חשק לחזור, וכמובן לא לתת לו הערות ומוסר על מעשיו", ב"ה זה כמובן עזר והילד חזר לחיק משפחתו. נאחל לכולנו "בנינו ערבים בעדנו" ושנתפלל לכוון לרצון של הרבי להכין את ילדינו לקבלת פני משיח צדקנו, ונאמר לרבי "ראה גידולים שגידלנו, דור של משיח".
לחיים חסידים.תגיות: הרב מנחם טל, מגזין בית משיח