עד כמה התפילה תופסת מקום בחב"ד?

ספר 'התמים' חלק א' עמוד 88

מקום חשוב ועיקרי תופס בחסידות החבדי"ת 'עבודת התפילה', היא התפילה בהתבוננות. בעת התפילה האדם עולה ומטפס בשליבות סולם ההשגה וההתבוננות באלוקות, ושאיפתה היא להתקרב אל הענין האלוקי שמתבונן בו ולהתעצם עמו.

בעת הלימוד הנה האדם מקרב את הענין אלוקי שלומד אליו, זאת אומרת אל כלי מוחו ושכלו על ידי אמצעית הביאורים וההסברים המקרבים את הענין אלוקי להיות מושג גם בשכל אנושי, והאדם בעצמו על מקומו הראשון עומד, הנה בעת התפילה הוא יוצא ממעמדו ומצבו ועומד בתנועה של הפשטה ועליה, להתקרב ולהתאחד עם הענין האלוקי שמתבונן בו.

התפילה היא חיי רוח של האדם, התפילה מקפת ומחזקת את כל חושיו ורגשותיו של המתפלל, והוא ממולא כולו מהענין האלוקי שמתבונן בו ובזה הוא מוצא נוחם לנפשו. התפילה היא גם כן הניתוח של נפש המתפלל, אז הוא רואה ומתבונן להניגוד והקונטרסט שישנו בין ידיעותיו והשקפותיו האמיתיות ובין מידותיו ופעולותיו שאינן מתאימות להדדי. ומתעורר בתנועה של חרטה ותשובה שמעתה ייטיב דרכו וישתדל להתאים פעולותיו והנהגותיו לידיעותיו והשקפותיו כפי הוראת תורת החסידות.

תורת החסידות היא ההבנה וההשגה המורה לאדם את קטנו ואי-חשיבותו העצמיות, ולעומת זה מראה את מרום פסגת מעלתו שבאפשרו להגיע ולהתרומם בעבודתו עבודת ה'. תורת החסידות מאירה ומכניסה רוח חיים בעבודת האדם בלימוד התורה וקיום המצוות, אם האדם לומד תורה יהיה הלימוד בחיות, אם הוא מקיים מצווה, לא יהיה זה בתור מצות אנשים מלומדה, רק בטוב טעם וחיות פנימי.

לא כאן הוא המקום הראוי לבאר בארוכה את יסודות החסידות החבדי"ת, כי ארוכה מארץ מידה. כוונתנו בהאמור הוא אך להראות ולהדגיש אשר לימוד תורת החב"ד מרחיבה דעתו של התלמיד, ומראה לו האופק הרחב של היהדות ותוכנו הפנימי, היא נותנת לו כוח איתן וחוק לעמוד נגד כל הזרמים השוטפים בחיים, ואדרבה כוחו איתו עמו להשפיע מתורתו ויראתו על הסביבה שבו הוא נמצא.

באדיבות: מערכת לחלוחית גאולתית