לאן העיניים שלנו?

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בחיפה

מספרים על משה דיין, שפעם, כשכיהן כשר התחבורה, עצר אותו שוטר על מהירות גבוהה.

שהשוטר רואה שמדובר בשר התחבורה,

והוא מגביר את הכעס "שר התחבורה לא רואה את מד המהירות של הנסיעה"?

משה דיין לא נבהל ועונה לו:

"אדוני השוטר, יש לי עין אחת (היתה לו רטיה גדולה על העין השניה, כזכור) איפה אתה רוצה אותה, על הכביש או על מד המהירות?"…

*

בימים כאלו, שמצד אחד הלב שלנו והחיים של ילדינו, בתוך המלחמה הקשה,

ומצד שני מנסים לנהל חיי שגרה יש לנו הרבה מה ללמוד מפרשת השבוע.

ביום השלישי למילתו, נגלה אל אברהם השם יתברך, "ביקור חולים" הראשון.

פתאום אברהם רואה שלשה אנשים, הוא רץ לקראתם ודואג להם כאל אורחים חשובים.

מכאן למדו חז"ל כי "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה".

הרמב"ם לומד את החשיבות הגדולה מהמילים "וירא, והנה שלשה אנשים".

אפילו לא מציין להמשך הפסוקים בהם רואים כמה טרח למענם.

בשיחה נפלאה לומד מכאן הרבי מלך המשיח מסר נפלא ועצום.

יש מעלות רבות בצדקה.

מתן בסתר, "מעשר", "די מחסורו" אבל חשוב יותר מכל – איזה הרגשה אנחנו הענקנו לאורח.

לכן סובר הרמב"ם, שמלבד האכילה והשתיה חשוב ללוות את האורח.

לתת לו הרגשה שמלבד האוכל שהוא קיבל, גם הלב שלנו איתו.

את זה לומדים מ"וירא, והנה שלשה אנשים".

אברהם מקבל את בורא העולם,

איך? איך הוא שם לב לעוד שלשה אנשים?

הרי בתפילת שמונה עשרה אסור להסתכל לצדדים, קל וחומר אם ה' נגלה אליו במיוחד?

התשומת לב הזו לאורחים, תוך כדי גילוי השכינה, מלמד כמה חשוב לתת את העיניים, את הלב, לאורחים, אפילו לא מוכרים.

*

בימים כאלו אני שומע אנשים רבים מספרים כמה הם תרמו ונתנו עבור החיילים, כוחות הבטחון ועוד.

זה נפלא, זה מצויין, זה מאחד ומרגש. חשוב יותר מכל לתת את ההרגשה הטובה.

אם זה בלחייך לכל אחד מכוחות הבטחון והרפואה, להציע עזרה באדיבות, להסתובב בין המפונים ובעיקר לתת את הלב שלנו, שיהיה עם כולם.

האחדות הנפלאה הזו, שהלוואי ותימשך לעד, ביחד עם התפילה לשלומם והחזרתם של החטופים,

לרפואת הפצועים ולעילוי נשמת הנרצחים על-קידוש-השם תביא לנו מיד את הגאולה השלימה על ידי הרבי משיח צדקנו.