באחד מתקליטי ניח"ח (#14) בסופו, אנחנו מוצאים הפתעה, לכאורה "שלא ממינו" של התקליט ושל כל תקליטי ניח"ח שהיו לפניו ואחריו (!): שני ניגונים, בהקלטה ישנה נושנת, ללא שום ליווי של כלי נגינה, וגם זה לא במקהלה אלא בקול אחד של חסיד מזקני החסידים מהדור הקודם, שהקליט אותם בערך בהיותו בגיל 80.

כיצד נכנסו שני ניגונים אלו לתקליט? על כך מספר ר' מיכאל אהרן שי' זליגסון (פורסם בשבועון כפר חב"ד גיליון 650 עמ' 33) ביומנו מחודש שבט תשל"ח:

סביבות י' שבט תשל"ח: בימים שלפני י' שבט ביקש החסיד ר' יעקב כ"ץ משיקאגו להכנס לאד"ש כיון שרצה להראותו שני דברים. ועפ"י הסכמת אד"ש קיבל הזמנה להכנס בימים שלאחרי י' שבט.

ר' יעקב נכנס ליחידות. אד"ש פנה אליו ואמר לו (בתרגום חפשי מאידיש): אתם מספרים שרציתם להיכנס אלי לספר ולהראות לי שני דברים.

[הדבר הראשון שר' יעקב הראה הייתה תמונה של הגאון הרוגוצ'ובער, ואינו נוגע לענייננו], ואח"כ הוציא ר' יעקב כ"ץ קסטה שבה שומעים חסיד ששר שני ניגוני דבקות. אד"ש אמר שזהו הר' מיכאל דוורקין (אחד הניגונים הוא של הרה"ק ר' מיכל זלאטשאווער שעליו אמר הבעש"ט שזהו ניגון התעוררות רחמים ובכל מקום שהוא, הבעש"ט ימצא, כשינגנו ניגון זה – יעורר רחמים),

בהמשך ליחידות זו הורה אד"ש שניח"ח יכניסו שני ניגונים אלו על תקליט. ואכן לאחרי זמן, נכללו שני ניגונים אלו על אחד מתקליטי ניח"ח". עד כאן.

מעניין שאחרי ימים אחדים הרבי זירז את הוצאת תקליט ניח"ח, כמו שמוצאים בהמשך אותו היומן:

יום א', כ"ב שבט תשל"ח: כ"ק אד"ש הודיע להחזן משה טלישבסקי בהנוגע לעשיית רעקארד חדש שיו"ל קודם פורים. הפתק אליו היה (התוכן): האם צריכים להזכירו בנוגע לעשיית תקליט חדש?…

בפועל, התקליט המדובר (#14) יצא לקראת י"א ניסן תשל"ח, ופותח בניגון מן הפרק החדש של הרבי ("אתה הא-ל עושה פלא"). על גבי העטיפה של התקליט מתואר בקצרה אודות ר' מיכאל, ושהוא נפטר בערב חג השבועות תש"ט בגיל 84, ושהקליט את הניגונים הללו קרוב לזמן פטירתו.

מה הם אותם שני הניגונים?

הניגון הראשון – הניגון המפורסם לר' יחיאל מיכל מזלוטשב, שר' מיכאל בכבודו ובעצמו שר אותו עוד בפני אדמו"ר הרש"ב (בשנת תרע"ו ברוסטוב), ואדמו"ר הרש"ב העיד אז שר' מיכאל שר אותו לפי הנוסח המדוייק כפי שקיבל מאביו אדמו"ר המהר"ש. ועוד, כאשר הרבי נשיא דורנו הגיע לארה"ב אז נתבקש מאדמו"ר הריי"צ לנגן הניגון הזה כפי נוסח ר' מיכאל דוורקין (ראה בפרטיות בכל זה בכתבה שלי על הניגון מזלוטשב). ממילא מובן גודל הערך של הקלטת ניגון זה מפיו של ר' מיכאל בכבודו ובעצמו (!)

הניגון השני: וואלאך מניקולייב (בהיכל הנגינה: י"א שזה ניגון מר' נטע מפאהאר, בחור שהיה ממונה מאת אדמו"ר הרש"ב על המקהלה בתומכי תמימים בליובאוויטש): ניגון קל"ה בספר הניגונים.

[יש להוסיף, כי הניגון "ניעט ניעט ניקאווא" – הרבי סיפר כמה וכמה פעמים את הסיפור איך שר' מיכאל דוורקין שהיה יחד עם אדמו"ר הריי"צ הקסטרמה, כאשר נודע לו על בשורת הגאולה, הוא החל לרקוד עם הניגון ניעט ניעט].

מה אנחנו יכולים ללמוד מהוראה מפתיעה זו של הרבי, להכליל ביצועים כאלו בתקליט ניח"ח?

כל אחד יכול לחשוב ולהעלות את רעיונותיו, ואני ארשום את אשר עם ליבי, ולדעתי תובנות אלו הן מיסודי היסודות לעסק בניגונים ולגישה בהפצת הניגונים:

1. מבואר בחסידות (בקונטרס 'החלצו' ועוד), שצריך לזכור תמיד את נקודת האור והאמת, נקודת המוצא, כדי שבכל המשך הפיתוח והשכלול "לא ילך בדרך עקלתון" ויסתה מן הכוונה הרצויה ויגיעה להבנה שגויה. זה אמור בסברות שכליות בלימוד, ועל דרך זה גם בניגונים: צריך לזכור את הרוח המקורית של הניגון, את הפנימיות של הניגון, מעבר לכל העיבודים והמעטפות שהניגון מקבל על ידי מקהלה וליווי כלי נגינה בכלים מכלים שונים. וממילא, ביצוע כזה של חסיד מן הדור הקודם, הוא נקודה בהיכלא. הוא צריך ללמד אותנו, ובראש ובראשונה את כל המבצעים את ניגוני חב"ד, מה הוא הניגון "בטהרתו", בצורתו המקורית, על מנת שממנו ילמדו וכך יעשו – בנוגע לעומק, לעושר, ולסגנון של הניגונים.

כולם מדברים היום על "הניגון האבוד". עד דרך הצחות ניתן לומר שניגון שמנגנים אותו בסגנון רחוק ממה שהיה במקור, גם זהו בבחינת "הניגון האבוד".

2. ועדיין, היינו יכולים לחשוב, שהקלטה של חסיד זקן מלפני שני דורות, זהו דבר חשוב כנ"ל, אבל איננו ראוי לפרסום חוצה, כאשר מדובר בהוצאה רשמית של חב"ד, תדמית של ניגוני חב"ד שמגיעה לקהלים הרחבים כו'. הוראת הרבי להכניס שני ניגונים אלו לתקליט ניח"ח (ולא רק להפיץ אותה בין בחורי ישיבה או בין החסידים בשכונה), יש בה משום מעשה רב, שיש תועלת להביא את הניגון "בטהרתו" בלי שום עיבודים ומעטפות, גם לקהל שנדמה לנו שהוא איננו "כלי" לביצוע כזה.

נ.ב. הרב לייבמן חושף לנו כאן לראשונה, שבקרוב הוא יוצא עם אלבום חדש של ניגוני חב"ד, מבוצעים על ידו ב-4 חלילים שונים, ובדגש עיקרי על האופי המיוחד של הניגונים. הוא משתף שבתור בוגר קונסרבטוריון ומשתתף בתחרות בין לאומית לנגינה, אצלו זה היה חלום בן 20 שנה (!) להקליט ניגונים בחליל עם כל הפנימיות של הניגון כמו ששרים בתומכי תמימים, האתגר היה לא פשוט, ובימים אלו האלבום יוצא לאור, את יתר הפרטים יספר לנו בהמשך.