הרב לב לייבמן, מכון נגינה לאור החסידות. באדיבות מגזין בית משיח

היו היה תמים, הלל פרוטקין שמו, תלמיד מתלמידי ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, שנפטר בנסיבות טראגיות מבלי להותיר אחריו צאצאים, אך הוא הותיר אחריו 'תנועה' של ניגון.

החסיד ר' רפאל כהן מתאר בספרו "ליובאוויטש  וחייליה" כמה מן הבחורים ה'עובדים', ביניהם גם את הת' הלל פרוטקין ז"ל "שהיה מאריך בתפילתו ושר תנועה אחת מניגון". אלו שהכירוהו שמעו ממנו את התנועה בה היה מתפלל באופן קבוע.

תנועה זו, איננה ארוכה אך עמוקה, תנועה של געגועים והתמוגגות, נושאת בתוכה את דמותו של הילקע, שאיפה שכולה "למסור נפשו באחד". אולי מסיבה זו, נתנו ל'תנועה' זו את הכינוי "ניגון כלות הנפש".

הניגון כולל שתי 'בבות' (בתווים: בבא ראשונה בשורה ראשונה ובבא שנייה בשורה שנייה). הבבא הראשונה יש לה דמיון מסוים לתנועה המרכזית בניגון מהורודישץ (ניגון קי"ח בספר הניגונים). בבבא השנייה בניגונו של הילקע נשמעת תנועה של עלייה והתרוממות הרוח.

תווי הניגון הזה — שלא נכללו מעולם בספר הניגונים — מתפרסמים כאן לראשונה. בכמות התווים אלו הן רק שתי שורות, אולם יש לנגן אותן לאט, לשקוע ולטבוע בכל תו, ולחזור על הניגון שוב ושוב עד כלות הנפש…

המצוין שבתמימים

וכעת כמה מילים על דמותו של בעל הניגון, הת' הלל פרוטקין.

הוא הגיע ללמוד בליובאוויטש, שם כינוהו "היל'קע פוצ'פר", על שם מקום מוצאו — העיירה פוצ'פ, עיירה ברוסיה שבה חיו ופעלו כמה חסידים. כבר בילדותו נתגלה כילד פלא בעל כישרונות גדולים.

בשנת תרע"א, היה הלל בין שבעת התמימים שנשלחו ע"י אדמו"ר הרש"ב לחברון לייסד את ישיבת "תורת אמת", והוא עודנו בחור צעיר לימים.

הרב שמעון גליצנשטיין, שבצעירותו למד עמו יחד בחברון, והכירו בהיכרות אישית, משרטט קוים לדמותו הרוחנית (בכתבה שפורסמה בבטאון חב"ד לפני למעלה מ–60 שנה):

"הוא היה בחור כארז, רם וחסון, ענקי ושגיא כח. מעיניו נוצץ אור בטחון עצמי, חוט של פשטות מתוח עליו, משקיע כל כוחותיו הענקיים בעבודת ה'. הוא דולג לחיי רתיחה בעבודת ה' שאין בה מנוחה. איזה אור גנוז היה בתוך נפשו הזכה, זיק קדוש טמון וטמיר במסתר לבבו ולפעמים הוא מתלהט ומתלהב בהתפרצות רעשנית עד שאין להכירו. זהו אופיו של התמים הלל'קע, כפי שהיו קוראים לו.

"הכרתיו, ראיתיו, ידעתיו. היה בחור גבה קומה, צנום וזקוף שאין לו בעולמו כי אם ד' אמות של דא"ח. הוא בילה את העת שלו ביום ובלילה, בלימוד; בהתעמקות ובהתבוננות חב"דית. שיווה לה רוח מיוחד ושם לה צורה מיוחדת. מצד אחד התרחק מחד גווניות [הבאה מן ההרגל. — ל.ל.], שיש בה יבשות וקרירות, ומצד שני מאס בהתלהבות רגעית המתלהטת ודועכת מיד. הוא כולו חדור מתינות והתבוננות. קוים אלה מסמנים אופיה של התפלה וההתבוננות של התמים המופלג הלל'קע פוצפר.

גדולי המשפיעים בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש ציינו שהיגיעה בעבודת התפלה שלו היתה לא בעיונים שכליים שבדא"ח, כי אם להביא לידי גילוי של האלקות שבחסידות".

ממשיך הרב גליצנשטיין: זוכרני בחול המועד סוכות האחרון לשהייתו של הלל פוצפר בחברון, בעת שתלמידי הישיבה עזבוה, האברכים וכמו כן הבחורים, הלכו ירושלימה לחוג את החג בין בני משפחתם, ובחברון נשאר קומץ מצומצם הקבועים והדיירים במקום, נכנסתי בהיכל הישיבה שבמקרה היה ריק ורק בדלת הארוכה והרחבה שבארון העשוי בקיר הצפוני, ששימש בחלקו מקום לבגדי התלמידים, רק שם מצא התמים הלל'קע מקום לתפלתו, מוסתר מעין רואה ורק קולו ישמע.

"בינתיים הופיעה בישיבה קבוצת מבקרים מארה"ב, שהכילה אב בא בימים ואשתו ושני בניו. לאזנם הגיע קול רנה היוצא מבין עמודי הארון, המתלהט ומתלהב בהתפרצות רעשנית ברגש עז לבבית, מפזם לחן חב"די טפוסי. בקול נעים וחודר משנן הלל'קע את המלים "אדון עוזנו צור משגבנו" בהרגש עז כזה עד שהמבקרים עמדו משתוממים למראה זו, וזרם של דמעות התפרץ מעיניהם ובאידיש מסורס בקשו ממני לבאר להם את התופעה הזאת.

"וכך היתה דרך עבודתו מדי יום ביומו, סיים את תפלתו בשעות המאוחרות של היום, וגמר בקריאת שמע על המטה לפנות בוקר … פעם בעת התפלה ביקר בישיבה הרה"ג ר' ליב דיין ז"ל, חבר הבד"ץ ומעמודי התווך בירושלים; הוא סקר את התלמידים בתפלתם והצביע על הלל'קע באמרו שתפלתו של הבחור הזה עושה רושם מיוחד, מעורר את הלב".

אחריתו

מרוב התעסקותו של הלל'קע בעבודת ה', הוא הזניח את בריאותו ובא לידי חלישות הגוף. אדמו"ר הרש"ב הורה לו להפסיק מדרך זו ולשמור על בריאות גופו.

כאשר חזר מחברון לליובאוויטש גויס לצבא הרוסי. שם בצבא, לא חפץ להתגעל בפת נכרי, ובשל כך נחלש מאד, חלה ונפטר. הלל'קע החל במסירת נפש ברוחניות, מסירת הרצון, והשלים במסירות נפש בגשמיות על שמירת התורה והמצוות (לגרסת הרב מרדכי פרלוב, אדמו"ר הרש"ב השתדל לשחררו מעבודת הצבא, "והסוף היה שהוא סיגף עצמו הרבה מאד באכילה שהיה מתענה כו' וגם כן היה ממעט בשינה . . ונעשה חולה ר"ל בחלישות הלב, ועשו מה שעשו ועסקו עמו ברפואות הרבה מאד והיה אצל רופאים מומחים גדולים ולא הועיל ונפטר בימי עלומיו ר"ל").

הלל'קע לא הותיר אחריו אפוא צאצאים, אך הותיר אחריו 'תנועה' של ניגון.

מקורות: בטאון חב"ד גיליון 9. ליובאוויטש וחייליה. לקוטי סיפורים (פרלוב) מדור אדנ"ע סיפור קכ"ב. המשפיע (הבלין) ע' נז. תולדות חב"ד באה"ק פרק כ"ה.

[הערה: בכמה מקומות הכתיב הוא: הלל פריוטקין / פרויטקין. לפי כמה מקורות, נוסף על פוצ'פ הת' הלל הגיע גם ממאריפאל, עיר נמל גדולה באוקראינה מחוז דונייצק].