בפרשתינו – פרשת שלח – מסופר אודות שילוח המרגלים ששלח משה רבינו לארץ ישראל. גם בהפטרה אנו קוראים סיפור דומה עם יהושע. אך קיים הבדל מהותי ביניהם:

משה רבינו מתמודד עם מליוני יהודים, כאשר לכל אחד יש דיעה שונה. לכן, הוא החליט לשלוח שנים עשר נשיאי השבטים לבקר בכל ארץ ישראל, וזאת כדי לשכנע את העם כולו שהארץ הזו עם המעולה שבכל הארצות. מצב זה – מאפיין את הרובד החיצוני של האדם – הגוף. יש לו מציאות ורצונות משלו ולכן צריכים לשכנע אותו.

יהושע – לעומת זאת – על פי ציווי השם – שולח רק שני מרגלים ובסוד כמוס. מטרתו היא אחת; לדעת איך לכבוש את הארץ ולקיים את רצון השם. מצב זה מאפיין את הרובד הפנימי של האדם – הנשמה. אין לה רצונות משלה, היא בטלה לגמרי לרצון השם. גם אחדות עם הזולת באה מהנשמה, משום שאין לה רצונות אנוכיים.

השלימות האמיתית היא כאשר הנשמה מאירה בגוף. כלומר המציאות האנוכית של האדם מתחברת עם רצון הנשמה. כך יהודי מסוגל להתאחד עם הזולת אף ללא אינטרסים משותפים.

גם בחינוך הילדים: חשוב להחדיר בילד את הערך של אחדות עם הזולת. במחשבה: להסתכל סביבו ולראות אם מישהו זקוק לעזרה. להסתכל בעין טובה על הזולת גם כאשר הוא שונה ממנו. בדיבור: לדבר טוב על הזולת. ללמוד ולהתפלל לזכות יהודים. במעשה: לתת צדקה לזכות יהודים. לקרב ילדים אחרים לתורה ומצוות.

כך מגלים את הנשמה שבילד ומביאים את האחדות המושלמת בגאולה השלימה.