מתי ניתן לבטל פסק בוררות?

מאת: עו"ד אהרון ימיני

לאחרונה, התקבל פסק דין, מבית המשפט המחוזי – מרכז, לפיו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות, במסגרתו נקבע, כי האדמו"רים לחסידות באבוב, רבי שלמה ונפתלי הלברשטאם זצ"ל, החזיקו במניות חברת בובוב בע"מ, באופן פרטי, ולא בנאמנות לטובת הציבור, ולפיכך, בנותיו של האדמו"ר רבי נפתלי זצ"ל, הינן בעלות של חלק מהמניות בחברה, מכוח צו ירושת אביהן.

וכך היה המעשה:

חברת בובוב המחזיקה בקרקעות עליהן הוקמה קריית באבוב בעיר בת-ים, הוקמה בשנות ה – 50, בתקופת כהונתו של האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם זצ"ל, שהיה ממקימי חסידות באבוב, ובעליהן של 890 מניות של החברה.

לאחר פטירתו של האדמו"ר רבי שלמה זצ"ל, נתן בית הדין הרבני בתל-אביב צו ירושה, לפיו יורשיו הם בתו שרה מייזליש, ובנו האדמו"ר רבי נפתלי זצ"ל.

אולם, לאחר פטירתו של הבן, האדמו"ר רבי נפתלי זצ"ל, הודיעה החברה לרשם החברות, כי מניותיו של רבי נפתלי זצ"ל, אשר ירש מאביו האדמו"ר את מחצית מניותיו, הועברו לאחותו שרה מייזליש, המחזיקה, בנוסף למניות אלה, במחצית המניות של אביה זצ"ל מכח צו הירושה.

בשל הודעה זו של החברה, בנותיו של האדמו"ר רבי נפתלי זצ"ל, הגישו תביעה לבית המשפט, לפסק דין הצהרתי, לפיו הינן היורשות החוקיות של מניות אביהן, ולא דודתן, שרה מייזליש, שירשה מאביה זצ"ל רק מחצית ממניותיו.

במסגרת תביעה זו, שהגישו בנותיו של האדמו"ר זצ"ל, הסכימו הצדדים להעברת כל חילוקי הדעות ביניהם להכרעת בורר שיהיה כבול לדין המהותי.

בפסק הבוררות, דחה הבורר את טענת האחות, שרה מייזליש, ובעלה, הרב ישראל יעקב מייזליש, רבה של קריית באבוב, לפיה החברה ונכסיה שייכים לציבור חסידי באבוב, ואילו, אחיה, האדמו"ר רבי נפתלי זצ"ל, רק החזיק במניות החברה בנאמנות לטובת הציבור.

הבורר הוסיף וקבע, כי האמונה האמיתית של בני הזוג, האחות ובעלה, שקבלת מניות החברה תיטיב עם ציבור חסידי באבוב, לא היה בכוחה להקנות סמכות להעביר את המניות של האח, האדמו"ר רבי נפתלי זצ"ל, אביהן של היורשות, לאחותו, שרה מייזליש.

אמנם, האדמו"ר רבי נפתלי זצ"ל, נתן ייפוי כח, לגיסו, בעלה של אחותו, הרב ישראל יעקב מייזליש, רבה של קריית באבוב ומנהל החברה, ולפיכך, לטענת בני הזוג, ייפוי הכח נועד להגן על האינטרסים של ציבור חסידי באבוב, ועל זכויותיו של הרב מייזליש, כמנהל חברת בובוב ורבה של קריית באבוב.

יחד עם זאת, ולמרות ייפוי הכח, קבע הבורר, כי לא ניתן היה להעביר את המניות מכוח ייפוי כוח שניתן על-ידי האדמו"ר הרב נפתלי זצ"ל לרב מייזליש.

האחות, שרה מייזליש, בעלה והחברה, הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי – מרכז, בטענה כי תוכנו של פסק הדין מנוגד לתקנת הציבור, בשל פגיעה בצד שלישי – חסידי באבוב. לטענתם, פסק הבוררות מבקש לבצע העברה של נכס ציבורי, שנועד לרווחת חסידי באבוב, לידיים פרטיות, כאשר ציבור זה, לא היה שותף להליכי הבוררות.

בית המשפט דחה טענה זו.

ראשית, בית המשפט הבהיר כי רק במקרים חריגים בלבד, כאשר בתוכנו, ולא בתוצאותיו, של פסק הבוררות ישנן קביעות העומדות בניגוד לשיטה המשפטית, יש להחיל את העילה לביטול פסק בוררות, בשל היותו מנוגד לתקנות הציבור.

לענייננו, פסק בית המשפט, כי פסק הבוררות הכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלת הבעלות על מניות חברת בובוב, ואין בתוכנו כל קביעה העומדת בניגוד לערכי היסוד של החברה ושל השיטה המשפטית.

שנית, בית המשפט דחה את הטענה כי פסק הבוררות סותר את תקנת הציבור בהיותו פוגע בזכויות צדדים שלישיים, חסידי באבוב, שלא היו חלק מהליך הבוררות.

לעניין זה, קבע בית המשפט, כי טענה זו, אינה יכולה להיטען, מפי האחות, שרה מייזליש, בעלה והחברה, שהסכימו להעברת הדיון בתביעה לבוררות וניהלו את הליכי הבוררות עד תומם, מבלי שטענו ולו ברמז כי קיים צד הנדרש לדיון, ציבור חסידי באבוב, אשר אינו נוטל חלק בהליכים, ולטענתו עלול להיפגע מתוצאותיו.

אילו האחות בעלה והחברה סברו, כי ציבורי חסידי באבוב, במידה וקיימת ישות משפטית כזו, צריך להיות צד להליכים, הרי שהיה עליהם לטעון זאת בטרם העברת הדיון לבוררות או, לכל הפחות, במסגרת הליכי הבוררות.

עוד טענו האחות בעלה והחברה, כי פסק הבוררות ניתן בהעדר סמכות לאחר שהבורר עצמו קבע כי אין הוא מוסמך לדון ולהכריע בטענתן המרכזית – לפיה המניות הוחזקו על ידם בנאמנות לטובת חסידי באבוב – אך, בניגוד לקביעתו, דן בטענת הנאמנות והכריע בה.

בית המשפט דחה גם טענה זו. הסיבה לכך, הסביר בית המשפט, כי הם עצמם טענו בפני הבורר כי הוא מוסמך לדון ולהכריע בשאלת זהות המחזיק במניות. הבורר קיבל את עמדתן ופסק בעניין זה. לפיכך, כעת, לאחר פסק הבוררות, אין באפשרותם לטעון טענה כנגד סמכות הבורר.

טענה נוספת שלהם, שבגינה יש לדחות את פסק הבוררות הייתה, כי הבורר חרג מסמכותו כאשר הורה על העברת מחצית המניות ליורשות האדמו"ר זצ"ל, זאת מבלי שהתבקש ליתן סעד שכזה. לטענתם, היורשות לא ביקשו לרשום את המניות על שמן, אלא רק עתרו בכתב התביעה להצהיר כי הן בעלות של חלק מהמניות.

גם טענה זו נדחתה. בית המשפט פסק, כי גם אם הבורר פסק ליורשות סעד שלא התבקש על ידיהן בכתב התביעה, אין לראות בכך כדי חריגה מסמכות המביאה לביטול פסק הבוררות.

ההסבר לכך, לפי העולה מפסק הדין, כי היקף סמכות הבורר אינו נבחן על-פי כתב תביעה, אלא לפי הסכם בוררות, במסגרתו הסכימו הצדדים שהבורר יפסוק בכל חילוקי הדעות ביניהם, ולפיכך, אין רלוונטיות לקביעת היקף סמכות הבורר, לכך שהיורשות לא ביקשו את הסעד בכתב התביעה.

האחות בעלה והחברה העלו טענות נוספות לביטול פסק הבוררות, אולם בית המשפט פסק כי לא מתקיימת כל עילה לביטול פסק הבוררות. וכפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול, אושר פסק הבוררות וניתן לו תוקף של פסק דין.

למעשה, מפסיקה זו ניתן ללמוד כי בקשה לביטול פסק בוררות אינה מהווה ערעור על פסק הבוררות, ובית המשפט, במסגרת הדיון בבקשה, נוטה לצמצם את העילות לביטולו של פסק הבוררות, זאת נוכח מדיניותו לעודד ולהגן על מוסד הבוררות כהליך יעיל.

__

הכותב: עו"ד אהרון ימיני מייצג בליטיגציה אזרחית – מסחרית. לפרטים: office@y-law.org

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.