-
היסטוריה חב"דית. לרגל חג הספרים – ה' טבת, יום בו מציינים חסידי חב"ד את הניצחון במשפט הספרים באופן ד"יד החסידים על העליונה", אנו מפרסמים את המסמכים המתעדים את הפקדת קה"ת בידיהם של חברי הוועד להפצת שיחות • בחלק הראשון: הסיפור המלא של העברת ניהול הוצאת הספרים קה"ת לידי חברי הוועד להפצת שיחות • לסיפור המלא ולמסמכים
מנחם|ה׳ בטבת ה׳תש״פההיסטוריה חב"דית – שניאור קפלן, חב"ד אינפו
לרגל חג הספרים – ה' טבת, יום בו מציינים חסידי חב"ד את הניצחון במשפט הספרים באופן ד"יד החסידים על העליונה", אנו מפרסמים שורה של מסמכים היסטוריים, המתעדים את הפקדת ההוצאה לאור 'קה"ת' בידיהם של חברי ה'וועד להפצת שיחות'.
בחלק הראשון: הסיפור המלא של העברת ניהול הוצאת הספרים קה"ת לידי חברי ה'וועד להפצת שיחות'.
חתימת החוזה
ערב חנוכה תשל"ט. הטלפון במשרד ה'וועד להפצת שיחות' צלצל, והרב נחמן שפירא ניגש אל מכשיר הטלפון. על הקו היה אחד מחברי המזכירות, והלה ביקשו לסור למשרדי המזכירות בהזדמנות הקרובה. "עניין דחוף עומד על הפרק והרב חדקוב צריך לשוחח עמך על כך", אמר.
כעבור דקות אחדות היה הרב שפירא במשרדי המזכירות, מצפה לשמוע פרטים נוספים. הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, תכליתי וענייני, ניגש ישר לעניין: "יש לנו בעייה רצינית עם הוצאת הספרים קה"ת. אין מינהלה מסודרת למוסד החשוב הזה, וקיים אי-סדר בתהליך ההוצאה לאור של ספרי רבותינו נשיאינו. בכל פעם שהרבי רוצה לדעת באיזה שלב נמצא ספר מסויים - עליו לפנות לכמה וכמה אנשים כדי לקבל תמונת מצב מדוייקת. זה לא יכול להימשך כך.
"קראתי אותך אליי, כדי למסור לך את הוראת הרבי: הרבי רוצה שאתם, חברי הוועד להפצת שיחות, תקחו על עצמכם את האחריות המינהלית על הוצאת הספרים קה"ת". הרב חדקוב סיים את דבריו והבהיר לרב שפירא שזה מה שיש לו לומר בשלב זה. "תיכנס אליי מאוחר יותר עם שאר חברי הוועד, ואסביר לכם מה בדיוק נדרש מכם", אמר.
בשעות הצהריים הגיעו חברי הוועד, ונכנסו יחד למשרדו של הרב חדקוב. במשך שעה ארוכה הסביר להם הרב חדקוב מה בדיוק נדרש מהם, ובסיום השיחה ביקשם להכין חוזה מפורט. הכנת החוזה ארכה ימים אחדים, ולאחר שהניסוח הסופי של החוזה היה מוכן, הוא הוכנס אל הקודש פנימה, לאישורו של הרבי.
בחוזה נקבע כי הוועד הוא האחראי הבלעדי לכל שלבי ההדפסה, הכריכה וההפצה - כולל פרסומת בעיתונות. התעסקות הוועד בכל העניינים הללו, נאמר בחוזה, תהיה כאדם העושה בתוך שלו. הוועד אחראי גם לזרז את הליכי ההדפסה, לפקח על יופי ההדפסה ועל מחירי ההדפסה, וכו’ וכו’. הנהלת קה”ת מתחייבת לסמוך על שיקול דעתם של חברי הוועד, וההחלטה שלהם על בחירת מדפיס, הכורך, וגם על המחיר - תחשב להחלטה סופית.
לאידך, קובע החוזה כי הוועד אינו אחראי כלל על עבודתם של העורכים. עוד קובע החוזה, כי אחת לחודש ימסור הוועד דוח מדוייק על מצב הספרים העומדים לדפוס.
- מסעיף זה, כמו גם סעיפים אחרים בחוזה, עולה תמונה ברורה של מוסד עצמאי בלתי תלוי, הוא הוועד להפצת שיחות, המקבל על-עצמו את האחריות המינהלית של הוצאת קה”ת.
לאחר שקיבל מידי הוועד את החוזה הסופי, סיכם הרב חדקוב באומרו: ”מהיום והלאה, כאשר הרבי ירצה לדעת מה קורה עם ספר מסויים – אתם תהיו הכתובת לבירורים. עליכם להיות ערוכים להגיש בכל רגע נתון תמונת מצב מדוייקת של ההוצאה לאור”.
החוזה נחתם בימים הסמוכים לחנוכה, וכבר בימי החנוכה מסר להם הרבי את הקונטרס הראשון להדפסה: המאמר הידוע בשם “וידעת מוסקבה – תרנ”ז”, שנדפס בימי החנוכה תשל”ט.
מאותו יום והלאה השתנה סדר יומם של חברי הוועד - הרב נחמן שפירא, הרב יעקב לייב אלטיין, הרב שלום יעקבסון והרב זלמן חנין - שחילקו ביניהם את התפקידים הרבים שניתוספו להם בניהול קה”ת.
בלי מאה ימי חסד…
“מאה ימי חסד”, הוא מושג שלא מוכר לחברי הוועד להפצת שיחות… להם לא ניתן אפילו יום אחד של חסד:
היה זה ימים ספורים לאחר חתימת החוזה. הרבי ביקש למסור לחברי הוועד פתק בו הביע את תמיהתו מדוע עדיין לא הודפסו ספרים מסויימים. חברי הוועד, בקושי נכנסו לעניינים, ואף לא הספיקו לקבל עידכון מלא על הספרים הנמצאים בשלבי עריכה שונים, עם כל זה הרבי לא רצה לקבל שום הסברים, וכפי שכתב באחד המכתבים, בחודש טבת:
אפילו תירוץ אמתי במאה אחוז, ואפילו אונס ממש:
א) כמאן דעביד לא אמרינן,
ב) ועיקר הכוונה דהו”ל הוא כפשוט שיגיע להזקוקים…, היינו בשבילם נבראה כל התכנית הנ”ל, ומצידם - מאי נפק”מ הסיבה וכו’?!
כהנ”ל מכריח לומר שיש אופן ודרך לזרז עכ”פ עתה כהנ”ל, אלא שצ”ל השתדלות יתרה ועד שיקויים “יגעת” (ובודאי יקויים ההמשך) “ומצאת”.
ממענה זה הבינו חברי הוועד שכחסידים שרצונו של הרבי יקר להם - הרבי מצפה מהם להרבה יותר ממה שהתחייבו בחוזה…
למרות שבחוזה סוכם בבירור כי הוועד אינו אחראי על שלב העריכה של הספרים, ואינו אחראי כלל על העדר זריזות של העורכים - מהר מאוד הבהיר הרבי כי על חברי הוועד מוטלת החובה והזכות לעשות כל מאמץ כדי לזרז את עורכי הספרים השונים, כדי שיוכלו להדפיסם ולהפיצם.
וכפי שכתב להם הרבי לאחר כמה חדשים הסיבה שבחר בהם לניהול קה”ת: א) כיון שהם צעירים בשנים. ב) הזמן מאז יציאתם מישיבת תומכי תמימים אינו ארוך כל כך. ג) עדיין לא נשתקעו בציור של “בעל-הבית”…
התייסדות קה"ת
את הוצאת הספרים קה”ת ייסד הרבי הריי”צ בשנת תש”ב, כשהוא מעמיד את חתנו, הרבי שליט”א, לממונה על המוסד. שנה אחר-כך ייסד הרבי הריי”צ מוסד נוסף, בשם “ספריית אוצר החסידים ליובאוויטש”. הוצאת ספרים נוספת שנוסדה באותן שנים הייתה הוצאת המרכז לענייני חינוך.
למעשה, הוצאת הספרים קה”ת הייתה מוסד-על שתחום אחריותו העיקרית היא הדפסת ספרים יהודיים וחסידיים, כולל גם ספרים שאינם קשורים ישירות לחסידות חב”ד. מתחתיו היו שתי מערכות נוספות: מערכת אוצר החסידים, שם ערכו את ספרי רבותינו נשיאינו ותלמידיהם בלבד; ומערכת המרכז לענייני חינוך, שהייתה אחראית על חוברות לימוד וקריאה לבתי ספר, וכיו”ב. שלושת המוסדות הללו עמדו תחת הנהלתו של הרבי מלך המשיח, אשר היה העורך הראשי של כל הספרים שעברו דרכם, והיה מעורב בכל פרטי העריכה, ההדפסה וההפצה.
ספרים רבים נערכו ויצאו לאור באותן שנים, בניצוחו המלא של הרבי. הזמן הרב שהקדיש הרבי להתעסקות בהוצאת הספרים, מלמדת יותר מכל על החשיבות העצומה שראה הרבי בהפצת ספרי החסידות. גם מאגרותיו של הרבי, שחלק גדול מהן מוקדש להתכתבויות בנושאים אלו, מתגלית החשיבות העצומה שהרבי רוחש למוסדות הללו, אשר ממלאים תפקיד חשוב במילוי התנאי להתגלות המלך המשיח - ”לכשיפוצו מעיינותיך חוצה”.
לאחר קבלת הנשיאות, כאשר הרבי נטל על כתפיו את המשא הכבד מנשוא של הנהגת חסידי חב”ד וכלל היהדות העולמית, העביר הרבי חלק מסמכויותיו בתחום העריכה וההוצאה לאור למזכירו האישי, הרב יהודה לייב גרונר. הרב גרונר החל ליטול חלק בעבודת העריכה של הספרים, בהדרכתו הצמודה של הרבי.
בשנים הראשונות ממש, המשיך הרבי לערוך חלק מהספרים בעצמו, ומאוחר יותר הסתפק בעריכת הפתח-דבר. אולם גם בשנים הבאות, כאשר זמנו של הרבי לא איפשר להתעסק אישית בעריכת הספרים - לא עזב הרבי לרגע את התפקיד החשוב והאחראי כל-כך. אחת לכמה ימים, ולעיתים מידי יום ביומו, היה הרבי דורש פירוט מלא על שלבי העריכה של הספרים השונים שהוכנו לדפוס. עד שנות הלמ”דים, היה הרב גרונר מכניס לרבי להגהה אחרונה את ההערות והציונים לספרים, והרבי היה מוסיף את הערותיו והארותיו בשולי הגיליון.
בשלהי שנות הלמ”דים, לאחר שחסידות חב”ד גדלה למימדים עולמיים, והטיפול השוטף בענייני המזכירות לא איפשר לרב גרונר להקדיש די זמן לעריכת הספרים, הועברו אט אט סמכויות העריכה לצוותים של תלמידי-חכמים שכל אחד מהם היה אחראי על עריכת סדרות ספרים של רבותינו נשיאינו לדורותיהם.
בשנת תשל”ט, כאמור, החליט הרבי להעביר את העבודה המורכבת לחברי הוועד להפצת שיחות, שנודעו כבר אז בכושר ארגון מעולה וביכולת לבצע עבודות מושלמות במהירות מדהימה, ובניסיון שהיה להם עם הדפסת הספר “כתר שם טוב” (כפי שהוזכר בכתבות הקודמות).
הרבי מעורב בפרטים הקטנים
גם לאחר שחברי הוועד נכנסו לתפקיד החדש, המשיך הרבי להיות מעורב בשלבי העריכה וההדפסה, עד לפרטי פרטים. לא פעם עמדו חברי הוועד נדהמים לנוכח היחס המיוחד שמגלה הרבי כלפי פרטים שלכאורה נראים כשוליים. בשנה הראשונה העביר להם הרבי עשרות הוראות, חלקם ישירות אליהם וחלקם באמצעות המזכירות, והנחה אותם כיצד לנהל את הוצאת הספרים. בעשרות ההוראות שקיבלו בשנה הראשונה, הגדיר להם הרבי גם את תפקידם, כאשר הדגש הוא על עניין הזריזות, שכל ספר יהיה מוכן בדיוק במועד שהרבי קבע לו.
“לאורך כל הדרך”, הם אומרים היום, “ראינו שהרבי מייחס חשיבות רוחנית מיוחדת לכל ספר שיוצא לאור. פעמים רבות חזר הרבי על דברי המשיח לבעל-שם-טוב “לכשיפוצו מעיינותיך חוצה”, ונראה שזוהי הסיבה שהרבי ראה בהוצאת הספרים את אחת הדרכים הישרות להביא להתגלות המשיח”.
היו ספרים מסויימים בהם היה הרבי דורש לקבל דוח יומי על הקצב בו מתקדמת העבודה, תוך הדגשה כי הדוח חייב להכיל מידע פרטני על כל אחד מהעוסקים בעריכת הספר - מה הוא הספיק לעשות היום, ומה יהיה ההספק שלו בימים הבאים.
כשהיו מקבלים הוראות אלו, היו חברי הוועד דורשים מצוות העורכים שעבדו תחתם להגיש להם דוח מדוייק על עבודתם, כדי להגיש את הדוח לרבי. לא תמיד היו חברי הוועד מיידעים את העורכים כי דרישתם לדוחות יומיים באה לפי בקשתו של הרבי. אחד העורכים, שלא היה מרוצה מהעובדה שחברי הוועד ‘עומדים לו על הראש עם סטופר ביד’, כתב לחברי הוועד מכתב מלא ביטויים חריפים בתגובה לבקשתם לספק דוח יומי על ההתקדמות בעריכת הספר עליו היה אחראי. אותו עורך, שעריכת הספר עליו הופקד התנהלה בעצלתיים, הטיל את האשמה על כ-ו-ל-ם, מלבדו כמובן…
מכיוון שהיו מוכרחים להכניס לרבי דוח מפורט היכן עומד כל ספר, הוכנס המכתב הנ”ל לרבי יחד עם הדוחות משאר העורכים. למחרת בבוקר, כחצי שעה לאחר תפילת שחרית, קיבל הרב זלמן חנין ‘קריאה’ למשרדו של הרב חדקוב. הוא היה מופתע, משום שבדרך כלל היה הרב חדקוב מתחיל את עבודתו במשרד בשעה מאוחרת יותר, ומעולם לא קרה שהיה קורא לאנשים כל כך מוקדם. בבואו אליו, סיפר לו הרב חדקוב, כי מיד לאחר התפילה קרא לו הרבי בדחיפות לחדרו הק’. הוא נכנס אל הקודש פנימה כשהוא עדיין מעוטף בטלית ותפילין.
הרבי הוציא מארון הספרים את הספר “מדרש רבה”, פתח בדפים המפרשים את הפסוק “בכל עת יהיו בגדיך לבנים” (פרשה ט), והחל קורא מתוך הספר: ”ר’ יהודה הנשיא משלו משל למה הדבר דומה? למלך שעשה סעודה וזימן אצלו אורחים. אמר להם לכו ורחצו וגהצו וסכו ורחצו בגדיכם, והתקינו עצמכם לסעודה, ולא קבע להם זמן אימתי יבואו לסעודה. והיו הפקחין מטיילין על פתח פלטין של מלך, אמרין, כלום פלטין של מלך חסר כלום? הטפשין שבהן, לא השגיחו ולא הקפידו על דבר המלך.
אמרו, שסופנו להרגיש בסעודת המלך. כלום יש סעודה שאין בה הטרח וחברה אלו לאלו? והלך הסייד לסידו, ויוצר לטיטו, נפח לפחמו, כובס לבית המישרה שלו.
פתאום אמר המלך יבואו הכל לסעודה. מהרום! אלו באו בכבודם, ואלו באו בניוולם. שמח המלך על הפקחין שקיימו דברו של מלך, ולא עוד אלא שכיבדו פלטין של מלך, וכעס על הטפשין שלא קיימו את דבר המלך, וניוולו פלטין של מלך. אמר המלך: אלו שהתקינו עצמן לסעודה – יבואו ויאכלו בסעודת המלך, ואלו שלא התקינו עצמן לסעודה - לא יאכלו בסעודת המלך. יכול יילכו ויפטרו להם? חזר המלך לומר: לאו! אלא, יהיו אלו מסובין ואוכלין ושותין, ואלו יהיו עומדים על רגליהם, לוקין ורואין ומצטערים”.
והרבי המשיך: ישנם כמה מבצעים שנתנו משמים לגלות את הטעם לזה - כמו מבצע תפילין שפועל “וטרף זרוע אף קדקד” ומבצע מזוזה ששומרת בבית ובחוץ; המבצע של הדפסת ספרים, לעומת זאת, לא ניתן לגלות טעמו, אלא יש לנהוג כדברי המדרש דלעיל - ”בכל עת יהיו בגדיך לבנים”, להיות מוכן תמיד לעשות את העבודה כאשר מתקבלת ההוראה, באם רק רוצים ליטול חלק בזכות נפלאה זו…
ההערות של הרבי על הדוחות הן סיפור בפני עצמו. חברי הוועד מסרו לידינו כמה צילומים מדוחות אלו (ראה צילום), ומהערות הרבי עליהן ניתן להבין כי הרבי לא הסתפק בדוח כללי, ודרש תמיד דוח מפורט. באחד הצילומים, לדוגמא, כאשר כתבו לרבי באיזה תאריך יהיה מוכן ספר המאמרים תרפ”ז - דרש הרבי לדעת האם בתאריך זה יהיה הספר מוכן בדפוס, או שיהיה כבר מופץ באופן שיוכלו ללמוד בו.
פעם אמר הרבי לרב חדקוב: אינני מבין לשם מה עליי להמריץ אותם לסיים את הספרים - הרי בפועל, תמיד כשאני קובע תאריך, הם עומדים בו ובתאריך המיועד הספר יהיה מוכן. אם כן, מדוע הם לא יכולים לעמוד בכך ללא שאדחוף אותם שוב ושוב?…
כאשר מדברים על הזריזות בה היו צריכים חברי הוועד להוציא את ספרי קה”ת לפי בקשת הרבי, ראוי להזכיר כי באותן שנים, המהפכה הטכנולוגית רק החלה, ובבתי הדפוס בהם הודפסו ספרי קה”ת עבדו בשיטת ה”דפוס החם”, שכונה בשם זה משום ששורות הסדר נוצקו בעופרת חמה.
באותם ימים, לאחר תקתוק הספר היו הדפים עוברים לבית הדפוס, סדרי מכונה היו מייצרים שורות עופרת, ופועלי דפוס אחרים היו מעמדים אותן בתבניות של עמודים. בשלב הבא היו יוצקים תבניות עופרת של העמודים השלמים, ואלה היו מותקנות על גבי מכונות ההדפסה. גם לאחר שהמחשבים הראשונים הוכנסו לשימוש, היו אלה מחשבים איטיים להחריד, שלא היו טובים בהרבה ממכונות התקתוק…
המתכונת הישנה של הדפוס הקשתה מאוד על ביצוע דרישותיו של הרבי להדפיס ספרים “מהיום להיום”, אבל חברי הוועד הצליחו, במסירות נפש ממש, להוציא את הספרים בזריזות מדהימה, שגם היום לא הייתה מביישת בית הוצאה לאור הפועל באמצעות מערכות מחשבים משוכללות.
תניא במהדורה מדעית
כאמור, בחוזה עליו חתמו חברי הוועד, הם התחייבו להיות המוציאים לאור בלבד. עם זאת, הובהר בחוזה כי ייתכן שבאופן יוצא מן הכלל יוחלט למנותם לעורכים לספר מסויים. ואכן, במהלך השנים נמסרו לעריכתם המצויינת כמה וכמה ספרים, כאשר את רובם ביקש הרבי להוציא במהירות שיא, ועל חברי הוועד היה אפשר לסמוך שהם יצליחו להוציא מתחת ידיהם ספר באיכות מכסימלית.
הפרוייקט הבולט מכולם הוא עריכת הספר “תניא מהדורא קמא”. (ראה כתבה נפרדת בגליון 72 עמ’ 22 ואילך) הורתו ולידתו של הפרוייקט הייתה בקיץ תשל”ח, כאשר הגיעו לספרייה מספר ארגזים של ספרים וכתבי-יד מפולין. בין כתבי היד הייתה המהדורה הראשונה של ספר התניא, כפי שהופצה בקונטרסים בודדים בין החסידים, בטרם החליט אדמו”ר הזקן להדפיס את ספר התניא.
הרב חדקוב העביר את החומר לידי חברי הוועד, בצירוף הוראת הרבי: להכין מהכתבים הללו מהדורה מדעית של ספר התניא. חברי הוועד, שמעולם לא הוציאו ספר במהדורה מדעית, עברו תחילה על מהדורות מדעיות של ספרים שונים, ואחר גיבשו צורת עריכה לספר התניא במהדורה מדעית, וגם צוות אברכים מוכשרים לעבודה זו..
עבודת איתור כל כתבי היד הדרושים לעבודה, וכן גיבוש צורתו הכללית של הספר והתחלת סידורו לדפוס, ארכה משך זמן רב, כאשר הרבי כל הזמן עוקב אחרי העבודה, מורה בפרטים שונים ומאיץ ומזרז.
בשלהי שנת תשמ”א התקבל לפתע פתק חריף ביותר בכתב-ידו של הרבי בו תבע הרבי לזרז עוד יותר את תהליכי העריכה. הרבי דרש כי בכל שבוע יוכנס אליו דוח על קצב העבודה, יחד עם הדפים שהוכנו באותו שבוע לדפוס. מאותו רגע ואילך נכנסו חברי הוועד למירוץ מטורף נגד השעון, במשך החודשים הבאים היו ספונים במשרדי הוועד, כשהם כמעט ולא רואים אור יום…
כדי לזרז את ההדפסה, הוחלט להדפיס את הספר בדפוס של הוועד להפצת שיחות, הנמצא בבניין המשרדים שמעל 770. הרבי הסכים לכך, וברוח הקצב המהיר שדרש, צירף להסכמתו את ההוראה: כיוון שכך, אין צורך להמתין לגמר הכנת כל הספר ואז למוסרו לדפוס, אלא להדפיס לאלתר כל ‘בוייגן’ [=קבוצת דפים] שמוכן לדפוס. וכך היה: העורכים היו מסיימים לערוך מספר מספיק של דפים, מוסרים אותם להדפסה, וחוזרים למשרדים להכנת הדפים הבאים.
בערב שבת קודש פרשת וישלח הסתיימה הדפסת ה’בוייגן’ האחרון של הספר, וחברי הוועד עשו כל מאמץ כדי שיוכלו למסור את הספר הראשון לרבי לפני שבת. השעה הייתה כבר אחר חצות היום, ורק בניסי ניסים ממש הצליחו לכרוך את הספר, ולהגיע ל-770 דקה לפני כניסת השבת… בפתח עמד כבר המזכיר הרב גרונר, שמיד ‘חטף’ את הספר ונכנס במהירות לחדרו של הרבי.
לאחר שהספר הראשון הגיע סוף סוף לרבי, הלכו חברי הוועד וצוות העובדים לביתם, לאחר כמה חודשים בהם בקושי ראו את בני ביתם. למחרת, בעת ההתוועדות, כשראו את הנחת רוח הגדולה של הרבי, הבינו כי "יש שכר לפעולתיך".
הרבי נכנס להתוועדות כשבידו הוא אוחז בספר החדש. כל ההתוועדות נסובה סביב הדפסת התניא, ובאחת השיחות פתח את הספר וביאר שלושה שינויים בין ה”מהדורא קמא” למהדורה הנדפסת של ספר התניא. ההתוועדות הייתה רצופה התבטאויות שמיימיות על גודל העניין, ובין השאר אמר הרבי ש”בזה תוקן מה שאדמו”ר הזקן רצה בזמנו שספר התניא יודפס לפני י”ט כסלו, שאז לא יצא הדבר לפועל”. הרבי גם שיבח את עורכי הספר על העבודה שהושקעה כדי לסיים את הדפסת הספר כל כך מהר, ואמר כי “לא היה אצלי אפילו בגדר של אמונה שהדבר אפשרי, אלא רק אמונה בכוח של חסידים”! הרבי גם קישר את הדבר לגאולה, ואמר כי בזכות זה אפשר לתבוע מהקב”ה שגם הגאולה תבוא כל כך מהר!
לתקן את "לוח התיקון"
בשבת-קודש מברכין חודש אלול תשל”ח, הורה הרבי להדפיס תניא בכל המדינות בעולם - בעיר הבירה של כל אחת מהן - במדינות בהן ישנו “ישוב יהודי”. בהתחלה התנהל המבצע דרך המזכירות, ושלוחים שונים ברחבי העולם הדפיסו את ספר התניא במדינותיהם ובמקומות אליהם נסעו.
אלא שתוך זמן קצר התברר שהעניין כלל לא פשוט: עם כל הרצון הטוב, לא היו הדואגים השונים להדפסה מומחים גדולים, וכך נוצר מצב שהכינו פלאטות להדפסה מספרי תניא שהיו בהם טעויות רבות. או להיפך: לקחו ספרים מדוייקים, והדפיסו בהן “לוח התיקון” שכלל טעויות שכבר תוקנו במהדורה זו בפנים הספר. בזה היה הליקוי הגדול ביותר. השינויים מ”לוח תיקון” אחד למשנהו היו כה גדולים, והיה בלתי אפשרי להמשיך במבולקה שכזאת.
כאן נכנס לתמונה ה”וועד להפצת שיחות”: הרב חדקוב מסר להם בשם הרבי להיות אחראים מכאן ואילך על ענייני הדפסת התניא ברחבי העולם - קרי: הכנת לוחות ההדפסה, ה”שערים” שכללו את שם המקום, ומיספור המהדורות השונות, ולתאם בין כל מדפיסי התניא ברחבי תבל (ראה כתבה נפרדת בגליון 117 עמ’ 14 ואילך).
התניא המדוייקת ביותר
חברי הוועד נכנסו לעניין במלוא הרצינות, ועיקר התפקיד הוטל על הרב שלום יעקבסון. בשלב ראשון הם בחרו מהדורת תניא שהייתה ידועה בחדות ובהירות אותיותיה - התניא שנדפסה בווילנא בשנת תרס”ט, כדי להכין ממנה את אמהות הדפוס למבצע הדפסת התניא ברחבי תבל.
למרות היותה יוצאת דופן לטובה באיכות הדפוס, היה ידוע על כמה טעויות שנפלו בה. המפורסמת שבהן היא הטעות שהרבי תיקן בכתב-יד קודשו על העותק שנמצא אצלו, בעמוד הראשון של “שער היחוד והאמונה” שנדפס שם “שמים” במקום “מים”. כמו כן אותרו טעויות נוספות, ולחברי הוועד כבר היו פלטות אחרות ומתוקנות שהכילו תוכנם של חמשה עמודים מסויימים שבהם היו הטעויות.
אולם, ככל שהמבצע התקדם, התגלו טעויות רבות בעמודים נוספים, ולא היה ניתן להשתמש בהוצאה זו כאב-טיפוס. אז “גילו” חברי הוועד, כי התניא המדוייקת ביותר הקיימת, היא אותה הוצאת תניא שהרבי טרח על הכנתה בשנת תשי”ד… ממש “סולת נקיה” והרבי דקדק ממש בכל אות ואות.
מכאן ואילך, למרות שהוצאה זו הייתה ברורה פחות, הועדף הדיוק על פני ההדר, ואמהות הדפוס הוכנו מהוצאה זו (שנים מאוחר יותר קיבל הרב וויינפלד מהוצאת “אשכול” אישור מהרבי להדפיס תניא שאמהותיה הוכנו מהוצאת תרס”ט, שאותיותיה עברו שיפוץ וריטוש נוסף בבית-הדפוס שלו וכל הטעויות תוקנו). כשאומרים “מכאן ואילך” מדובר על זמן של בערך שנה מאוחר יותר, בשלהי שנת תשל”ט!
מאז ועד היום הודפסו אלפי מהדורות נוספות, כאשר הממונה מטעם הוועד על הענקת מספרי התניא הוא, כאמור, הרב שלום יעקובסון.
עריכת והדפסת ספר בשבועיים וחצי
בראש חודש כסלו תשמ”א קרא הרבי לחדרו את הרב חדקוב והורה לו לארגן את עריכת ‘מפתח עניינים’ למאמרי אדמו”ר הזקן. בשיחה זו הורה הרבי שהמפתח יקיף את כל ספרי אדמו”ר הזקן, הן הנדפסים והן אלה שעדיין לא נדפסו. כמו כן הורה הרבי שבעבודה זו יתעסקו אלה שבעבר עסקו במלאכה זו, ואמר, שאם יתעורר ספק בנוגע לערכים מסויימים - שיכניסו אותם בכל זאת. את האחריות של הפרוייקט הטיל הרבי על חברי הוועד להפצת שיחות.
הרבי גם קבע לוח זמנים מדוייק: על ה’כרטסת’ של הערכים להיות מוכנה לקראת היום שבו הוא נוסע לאוהל; דפי-ההגהה צריכים להיות מוכנים ביום י”ד כסלו, והספר כולו צריך להיות מודפס לי”ט כסלו…
מכיוון שעל-פי החוזה שנחתם בשעתו עם חברי הוועד, הוסכם שמכיוון שהוועד הוא מוסד עצמאי שאינו כפוף לקה”ת, יקבלו חברי הוועד משכורת נפרדת על עבודות עריכה שיבצעו עבור קה”ת - התייחס הרבי גם לאופן התשלום, ואמר שהתשלום יבוצע על פי בקשתם מקופת הרבי הריי”צ, שגם הוא משתתף בפרוייקט זה. הרבי סיים את השיחה באומרו שהוא ממתין לתשובה.
כעבור זמן קצר הצליח הרב חדקוב לאתר את כל חברי הוועד וצוות העובדים, והודיע לרבי שהאסיפה הראשונה תתקיים או בשעה 15:1 או לאחר תפילת מנחה (ב-30:3). על האפשרות השנייה הגיב הרבי: ”לאחר מנחה?! מדוע כל כך מאוחר?! שתתקיים האסיפה ב-15:1”. וכך היה.
כשהודיעו לרבי על תוצאות האסיפה, הואיל לענות: ”נת’ ות”ח ודבר בעתו - בשנת הקהל, אזכיר עה”צ. בר”ח כסלו חודש הגאולה וחודש האור, להצלחה רבה מתוך זריזות רבה (כאגה”ק אל המתנדבים בעם בענין הפצת המעיינות - שכאגה”ק דהבעש”ט מביאה כי יבוא שילה)“.
למחרת, ב’ כסלו, כתבו על תוצאות העבודה של היום הראשון. על תאריך הדוח ציין הרבי לפירוש רש”י בתחילת השיעור היומי של אותו יום - ”וישא יעקב רגליו - משנתבשר בשורה טובה . . ונעשה קל ללכת”.
בכל יום הוכנס דוח מפורט לרבי, ובכל יום הואיל הרבי לענות תשובות מדהימות, בהן זירז את העוסקים במלאכת הקודש. על הדוח של יום שלישי, היה התאריך “יום ג’, ג’ כסלו, שהוכפל בו כו’”, מתח הרבי קו תחת המילים “יום ג’”, ושני קווים תחת המילים “שהוכפל בו”. בהמשך הדוח נכתב “בעזרת השי”ת נוכל לגמור ליום המוגבל”. לאחר המילים “בעזרת השי”ת” כתב הרבי: ”באם ינצלוה כדבעי למהוי”, ולאחר המילים “נוכל לגמור” כתב: ”הרבה קודם”; ולאחר המילים “ליום המוגבל”, העיר: ”מדה והגבלה ודלפני חודש כסלו. ופשוט”.
ראוי לציון הוא הדוח של יום חמישי, שהוכנס ביום שישי, ובו נאמר שהדוח של יום שישי ייכנס יחד עם הדוח של יום ראשון. על כך העיר הרבי: ”ה”ז לא רק יום אחר, אלא גם מניין זמן מחדש (שה”ז לאחר ש”ק)!!”. הרבי הוסיף בעל-פה, שמאחר ובמוצאי שבת משתנים הצירופים של שם אד’ ומתחיל שבוע חדש - לכן אין לדחות ולחבר את הדוח על מה שנעשה בשבוע הזה עם הדוח של שבוע הבא. הרבי הבהיר, שהוא מחכה לדוח עד הדלקת נרות.
בהמשך לזה, כאשר ביום ראשון שאל הרבי מה הדוח של מוצאי שבת, ונענה שדוח זה נכלל בדוח של יום ראשון – הבהיר הרבי שוב: מוצאי שבת קודש שייך ליום השבת, ויום ראשון הוא יום בפני עצמו.
ביום שני, ט’ כסלו, הכניסו את ה’כרטסת’ של הערכים לרבי, ושאלו אם לשלב את הערכים של כל הספרים יחדיו או שערכי כל ספר ייערכו בנפרד. הרבי השיב: ”ת”ח ות”ח. לצרף כולם יחד (כמדובר). ובאם נעשו כשיטת המפתחות ללקו”ת ולתו”א (אפי’ לערך) ביחד הכל ויהי’ דבר שלם יותר”. בלילה, לאחר ההתוועדות, הוסיף בעל-פה שיצרפו גם את הערכים של ספר התניא.
ביום שלישי יו”ד כסלו כתב הרבי אודות דפי ההגהה: ”ולהגי’ היטב בהגהת הפרופס - יתעסקו בזה . . בכל הזריזות וביחד ע”ז בכל הדיוק”. כאשר נסע לאוהל, לקח עמו הרבי את צילום ה’כרטסת’.
ביום רביעי הכניסו לרבי את דפי ההגהה, והוסיף מראי מקומות, ערכים, וכן שינה כמה ערכים. כך היה גם ביום חמישי, אז ביקש הרבי שיכניסו אליו את כל דפי ההגהה עד שעה 00: 1 1בלילה. כך נעשה, והרבי יצא לביתו עם שקית-ניר מלאה בגליונות של דפי הגהה. למחרת, ביום שישי, הביא הרבי עמו את הגליונות ועליהן הגהות והוספות רבות. זמן קצר לפני כניסת השבת התסיימה מלאכת הסידור בדפוס והכניסו לרבי את כל דפי ההגהה. הרבי הואיל לענות: ”ובודאי יזדרזו בההגהה כדבעי, והו”ל בפו”מ - שזוהי התכלית והשלימות וזכות אדה”ז תעמוד לכאו”א שי’ וב”ב בכל. אזכיר עה”צ”.
ביום ראשון, ט”ו כסלו, הורה הרבי שספר זה יודפס לזכות אלה שעסקו בעריכתו ובכלל זה גם המדפיסים ומנהלי בית הדפוס, ושכל אחד מהם ישתתף בהקדשה בסכום של דולר ושמונים סנט (עשר פעמים ח”י). למחרת הכניסו לרבי את רשימת שמות העוסקים בהכנת הספר, בצירוף שם אמם. הרשימה סודרה על פי הא”ב, והרבי הכניס את שמו ושם אמו באות ‘מ’, באמצע הרשימה. בתחילה רצו להדגיש את שמו של הרבי ולכתוב בסופו שליט”א, אולם הרבי שלל כל צורה של הדגשת שמו, וכתב בסוף רשימת השמות - שליט”א, וכן הוסיף נוסח של הקדשה (ראה צילום).
בליל י”ח כסלו אמר הרבי, שהוא יודע שעייפים מאוד ולא ישנו כבר כמה לילות, אבל בכל זאת - הוא ישמח מאוד באם הספר יהיה מוכן למחרת. ואכן, בליל י”ט כסלו עמד הספר למכירה - במחיר של דולר אחד, לפי הוראה מיוחדת מהרבי - וכמובן שכל הספרים נחטפו תוך דקות ספורות…
* * *
אי אפשר לסיים כתבה זו מבלי לציין את הדפסות הקונטרסים בשנים האחרונות, כאשר הרבי היה מורה בשעות הבוקר להדפיס אלפי קונטרסים אותם חילק בשעות אחר הצהריים והלילה…
מי ששהה בשנים האחרונות בחצרות קודשנו, בוודאי זוכר כיצד היו מביאים את הארגז הראשון כאשר הרבי התחיל בחלוקה, וממשיכים להוריד ארגזים נוספים - דרך ה'עזרת נשים' - להמשך החלוקה…
המהירות העצומה בה הודפסו הקונטרסים הללו, נזקפת לזכותם של חברי הועד להפצת שיחות, ולא פחות לזכותם של מנהלי הדפוס, שלעיתים קרובות עשו לילות כימים כדי למלא את רצונו של הרבי במהירות המתבקשת.
ונסיים על משקל דבריו של הרבי, שכשם שכל הספרים הודפסו במהירות שלמעלה מדרך הטבע - כך ישלח לנו הקב”ה מיד ממש את הגאולה האמיתית והשלימה במהירות עצומה, ולא עיכבן אפילו כהרף עין – בהתגלות כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, תיכף ומיד ממש. אמן!
תגיות: ה' טבת, וועד להפצת שיחות, משפט הספרים, ספריית ליובאוויטש