אמונה לוהטת • הרב גרונר בראיון: "הרבי רואה ויודע הכל"

הרב גרונר, שהחל לסייע בידי הרבי עוד בימי בחרותו, זכה להיות מזכירו האישי של הרבי מאז ימי הבראשית, ולחזות בעבודתו בקודש פנימה. בשנים האחרונות הוא מרבה לבקר בקהילות אנ"ש בכל רחבי תבל, מעודד ומעורר את אנ"ש והתמימים להתחזק בקיום תקנותיו של הרבי, ובפרט בהפצת בשורת הגאולה, והאמונה ש"הנה זה משיח בא". בהתוועדויותיו הוא מזכה את הרבים בסיפורים נפלאים שראה במו–עיניו או שמע בעצמו מבעלי המעשה, כשלכל סיפור הוא מצמיד לקח והוראה אודות חיזוק ההתקשרות של החסידים לרבי.

גם תוך כדי עריכת הראיון עמו, הוא מנצל כל הזדמנות ללמד את צעירי הצאן להתקשר לרבי במילוי הוראותיו. לחתן אחד הוא מעביר את הוראת הרבי בקשר לשמירה לפני החתונה, ולחתן אחר מספר על הוראותיו של הרבי בקשר לחגירת האבנט בימים שלפני החתונה.

דווקא עכשיו — מוכרחים להתקשר לרבי

כמעט 21 שנה חלפו מאז ג' תמוז תשנ"ד, ולמרות שאיננו זוכים לחזות באור פני מלך חיים — הרי בכל יום שחולף מתגברים התשוקה והגעגועים אל מלכנו נשיאנו, ויחד עמם הולך וגובר הצורך להוסיף ולחזק את ההתקשרות לאבינו מלכנו בכל דרכי ההתקשרות, במחשבה דיבור ומעשה.

הרב גרונר: אכן, אם בכל השנים היה צורך בחיזוק ההתקשרות לרבי — על אחת כמה וכמה בתקופה האחרונה, וכפי שהרבי עצמו העיד בשנת תשי"א, כי כשנמצאים בחושך כפול ומכופל דגלות האחרון, מודגש ביותר הצורך וההכרח בהתקשרות מיוחדת אל הרבי, 'צדיק יסוד עולם', שזוהי הנתינת כח להיות קשורים תמיד למעלה, מבלי להתפעל משינויי הזמן או המעמד ומצב, שבת או יום חול, יום או לילה, חשכת הגלות וכו'.

לפני שמדברים על איך מתקשרים — צריכים לדעת למי מתקשרים? 

היה פעם חסיד שנכנס לגאון הראגטשובי ושאלו איך הוא מעריך את הרבי הרש"ב. ענה לו הראגטשובי שבכדי להעריך, צריך להכיר את שני הדברים, את המעריך והמוערך. 'רבי' הוא למעלה מהשגה שלנו. אין לנו שום דרך לדעת ולהבין מה זה 'רבי'; אם כן, אז איך אני יכול לתת כזו הערכה?! אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד שאני כן יודע — הרבי לא הולך לנוח בלילה (הוא לא אמר 'לישון' אלא 'לנוח'), עד שהוא סוקר את העולם כולו, וכשהוא רואה שיש יהודי שזקוק לברכה, הוא לא ילך לנוח עד שהוא יפעל אצל הקב"ה בעבור אותו יהודי…

צריכים להתבונן בזה, ולחשוב: כאשר זוכים להתקשר לרבי, למי מתקשרים? לא מתקשרים ל'לומדות' של הרבי, לא ל'גאונות' של הרבי, לא ל'צדקות' של הרבי ולא ל'רוח הקודש' של הרבי — וכפי שכותב הרבי במכתבו הידוע מג' תמוז תש"י: "רבים המחפשים ומבארים מעלות וגדולת נשיאי חב"ד בכלל, ונשיא דורנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, בפרט בענינים שונים: איש המסירות–נפש, גאון, בעל מדות, צדיק, בעל רוח הקודש, מלומד בנסים ועוד ועוד . . ובכל זה — העיקר חסר כאן".

באותה איגרת נפלאה נותן לנו הרבי 'אותיות' להבין מעט מזעיר מהו עיקר עניינו של 'רבי' שאליו אנחנו מתקשרים, ש"נוסף על זה, שהוא עיקר בעצם, חשוב הוא ביחוד משום שנוגע ביותר, וביחוד לנו, קהל חסידיו ומקושריו. וזהו — מה שהוא הוא הנשיא, ונשיא חב"ד. כי — נשיא בכלל, נקרא ראש אלפי ישראל, הוא בחינת ראש ומוח לגביהם, וממנו היא יניקה וחיות שלהם. ועל ידי הדביקה בו קשורים ומיוחדים הם בשרשם למעלה מעלה".

וממשיך הרבי וכותב באיגרתו: "ועל כל אחד ואחת מאתנו כולנו לדעת, היינו להעמיק דעתו ולתקוע מחשבתו בזה, אשר הוא הוא הנשיא והראש, ממנו ועל ידו הם כל ההשפעות בגשמיות וברוחניות, ועל ידי ההתקשרות אליו (וכבר הורה במכתביו איך ובמה מתקשרים) קשורים, ומיוחדים בשרש ושרש השרש עד למעלה מעלה כו'".

המשפיעים צריכים לעורר על 'יסוד ההתקשרות'

צעירי הצאן, כמו גם אברכים ברי אוריין, ואף זקני החסידים — יושבים בהתוועדויות ומחפשים כל הזדמנות ודרך לחזק את ההתקשרות לרבי מלך המשיח, אשר הוא חיינו ואורך ימינו ובו נהגה יומם ולילה, ובאהבתו נשגה תמיד. שאלתם אחת היא: מה עוד ניתן לעשות כדי לחזק ולעבות את חבל ההתקשרות?

הרב גרונר: אצל זקני החסידים הייתה מקובלת האמרה, כי הקשר בין חסיד לרבי הוא כמו הקשר בין איש ואשה, שיכול להתבצע בשלושה דרכים: בכסף — נתינת דמי מעמד, בשטר — לימוד תורתו וקיום הוראותיו של הרבי, וכן כתיבת פדיון נפש לרבי, ובביאה — לבוא אל הרבי.

אינני יודע מדוע, אבל בשנים האחרונות יש חולשה בדרך הראשונה המוזכרת בפתגם הנ"ל — חסידים רבים, ובפרט בקרב הדור הצעיר, תלמידי התמימים, אינם מודעים לאופן ההתקשרות באמצעות נתינת דמי 'מעמד' לרבי. בדומה לזה, רבים אינם יודעים על תקנתו המיוחדת של הרבי בעניין 'קרן השנה', ולמרבה הצער ישנם כיום חסידים שאף פעם לא צעדו בדרך זו של התקשרות באמצעות נתינה מכספם לרבי.

אולי תופתע, אבל דווקא אצל 'אחיות התמימים' יש יותר מודעות לנושא… מראש השנה ועד אחרי שמחת תורה, מגיעות למשרד הרבה בנות ונותנות כסף עבור 'קרן השנה'. כנראה שהמשפיעות שלהן מדברות איתן על כך. גם מישיבת 'הדר התורה', המיועדת לבעלי–תשובה, מגיעים בכל ערב ראש חודש ומביאים 'דמי מעמד'. דווקא תלמידי התמימים, שהיו אמורים לעמוד בחוד החנית של כל ענייני התקשרות — מדוע הם לא משתתפים בדמי מעמד, ולא בקופת רבינו.

לפני כמה ימים ביקר אצלי אברך צעיר. שאלתי אותו בקשר ל'קרן השנה', והוא לא ידע על מה מדובר. נדהמתי. הרי הרבי מדבר על זה כל שנה, בשיחות של שמחת תורה. אבל האברך הזה, שנחשב לאברך חסידי וכו' וכו' — לא שמע על כך מעולם!

זה נושא שצריך תיקון, והמשפיעים בישיבות צריכים לשים ליבם שהדור הצעיר לא יודע מספיק על כך שבאפשרותו להתקשר לרבי בדרך נוספת, באמצעות נתינת דמי 'מעמד', עליהם התבטא הרבי הריי"צ שהם 'יסוד ההתקשרות', וכלשונו במכתב משנת תרפ"ח: "באמת, הענין הפנימי בזה היא יסוד ההתקשרות של אנ"ש, ואשר על כן כל אחד מהמקושרים צריך לידע חובתו בתשלום 'מעמד' חודשי…"

הרבי מעורר את החסידים לתת 'מעמד'

אתם זכיתם להיות עוד בתקופת נשיאותו של הרבי הריי"צ. מה תוכלו לספר על נתינת ה'מעמד' בתקופה ההיא?  

הרב גרונר: בבחרותי, כל התמימים ידעו שאחת מדרכי ההתקשרות היא באמצעות נתינת כסף המעמד. היה בישיבה בחור שאחראי על המעמד, ובכל ערב ראש חודש היה עורך רשימה מדוייקת עם שמות התמימים והסכומים שנתנו, ומעביר לרבי הריי"צ. היו אברכים שהקפידו לתת בכל יום שישי, ולאידך — היו שנתנו פעם בשנה.

בדור השביעי, אחר קבלת הנשיאות, הרבי כמעט ולא עורר בשיחות ומכתבים על נתינת ה'מעמד'; אבל בתקופתו של הרבי הריי"צ — הרבי עצמו עורר על כך רבות. למעשה, מאז שהגיע לארצות הברית, מונה הרבי לאחראי על המעמד.

מספרים שכאשר הרבי התוועד עם אנ"ש בפריז בשנת תש"ז, עוררם הרבי רבות בקשר ל'מעמד'. וכפי שכתב הרבי לר' ניסן נמנוב:

"אמרתי פה בהתועדות עם אנ"ש והתמימים, דהנה ההתקשרות צריכה–להיות בכל הכחות שאפשר. והנה, לכל לראש, אצל חסידי חב"ד כשמו כן הוא שצריך להתקשר בחב"ד, היינו, בפשטות, ללמוד מאמרי כ"ק הנשיא. — כיון שכוונת אומר המאמרים הוא המשכת חב"ד במדות ושינוי המדות על ידן, הרי–זה מכריח התקשרות על–ידי שוהלכת בדרכיו ועל–פי הוראותיו במדות ומחשבה–דיבור–ומעשה.

אבל כל–זה נוגע — רירט אן — בכח או כחות פרטים, ועל–כל–פנים בכחות הגלויים, ואם–כן כיון שעדיין נשאר הספק באיזה דרך מוליכין אותו, הרי–זה מטיל ספק איזה מקום מקושר הוא בפנימיותו ועצמותו.

והעצה לזה הוא רק על–ידי ענין הנפנה* ועל–פי–מה–שנתבאר בתניא פל"ד, ל"ז. אגה"ק ס"ד ועוד.

והנה כהנ"ל הוא גם בשנים כתיקונם. וכ"ש וק"ו בעתים הללו, אשר ההתקשרות ע"י חב"ד חג"ת נהי"ם סבלה על–ידי צוק הזמנים ריחוק המקום והפסק הקישור אפילו בכתב למשך שנים רבות, שצריכה–להיות ההתקשרות בנפנה ביתר שאת ויתר עז".

במכתבים נוספים מהתקופה ההיא ניתן לראות כיצד הרבי תובע מהחסידים לשלוח את דמי ה'מעמד' לרבי הריי"צ. כך למשל במכתב לאחד החסידים כותב הרבי (אג"ק כרך ג' עמוד שצב): "בודאי עושה ופועל במסעיו גם בענין נפנה, אשר מלבד שזהו משליחותו, הנה נודע ונראה גם במוחש, שכל דבר שיש לו אחיזה בגשמיות גם–כן, הרי הוא בר קיימא. וידוע שזה גם–כן מהטעמים שהנביאים היו לפעמים מקדימים לנבואתם איזה פעולה גשמיות, וכמו–שנתבאר בכמה–מקומות בנביאים אחרונים".

זכורני סיפור פלא ששמעתי מהרה"ח ר' יעקב כץ, יליד ארצות הברית שהתקרב לרבי הריי"צ במהלך ביקורו הראשון בארצות הברית — שבשנת תש"א לערך, כאשר היה ביחידות, ביקשו הרבי הריי"צ שיתן סכום כסף גדול מאוד לענייני הרבי. היה זה סכום עצום, שלא היה ברשותו, והוא לא ידע מה לעשות. הוא התייעץ על כך עם הרבי, חתנו של הרבי הריי"צ, שהגיע לארה"ב זמן קצר קודם לכן, ולאחר שהרבי הסביר לו את חשיבות העניין, הוא לווה מידידיו את הסכום העצום, והעביר את הכל לרבי. מאז והלאה, העסק שלו המריא והצליח בצורה ניסית. הוא אמר שכאשר יש אמונה וביטחון בדברי הרבי, אפשר להצליח בלי גבול. את הסיפור הזה שמעתי פעם גם מהרבי בעצמו בהתוועדות, אבל הרבי לא הזכיר את שמו של החסיד עמו אירע הסיפור.

חסידים שנתנו לרבי מעל יכולתם, זכו לניסים גלויים

הזכרתם מקודם סיפור על חסיד שהרבי אמר לו סכום מסויים שעליו לתת. האם זכורים לכם סיפורים דומים? 

הרב גרונר: כאשר היו מוכרים את פסוקי 'אתה הראת', היו כמה וכמה חסידים שהחליטו לתת "על דעת הרבי", והרבי הסכים להם. אבל היו פעמים שהרבי לא רצה לקבוע את הסכום. כך למשל, עמדתי פעם ליד הרבי בשמחת תורה לפני שהתחילו למכור את הפסוקים, כאשר אחד החסידים ניגש אל הרבי ושאל כמה לתת עבור הפסוק. אמר לו הרבי: "זייט אליין מחליט. מיינע השגות זיינען אנדערע השגות. איך ווייס ניט אויב דו וועסט קענן נאך קומען. בעסער פרעגט ניט" [= תחליט לבד. ההשגות שלי הן השגות שונות לגמרי. אינני יודע אם תוכל לעמוד בהן… עדיף שלא תשאל]. היו חסידים שבשמחת תורה הכריזו שיתנו "על דעת הרבי", אבל לאחר החג כאשר הגיעו לשאול כמה הרבי רוצה שיתנו, הורה להם הרבי להחליט בעצמם…

לעיתים אפילו היו הוראות כאלה באתערותא דלעילא. כך למשל אירע בי"ט כסלו תשח"י, כאשר באופן יוצא מן הכלל ערך הרבי מגבית לטובת בניית השיכון החדש בכפר חב"ד. הרבי תבע מהמשתתפים לתרום סכומים גדולים והגונים, ולהעביר את התרומה באותו לילה, או למחרת.

אחר–כך אמר הרבי: "בכלל הסדר שלי שאינני מתערב להביע דעתי בנוגע לכמות הנתינה של כל אחד; הנני לוקח את הנתינה, ואחד מן השנים: או שהנני מרוצה, או שאינני מרוצה, ומשאיר את העדר שביעת הרצון לעצמי. אך כיון שזהו לגמרי ענין היוצא מן הכלל, אהי' גם אני יוצא מן הגדר ויוצא מן הכלל, ואם יהיה נראה בעיני שנותנים סכום פחות מדי — אסיר את מסוה הבושה ואצוה עליו — בכח הענינים שעבורם צריכים את הכסף (ובנדון דידן: השיכון) — להוסיף כפי שיראה בעיני . . ובטוחני שהקב"ה יעמוד בדיבורו — שאמר "עשר בשביל שתתעשר", ואמר "ובחנוני נא בזאת . . והריקותי לכם ברכה עד בלי די", ובפרט כאשר מדובר אודות צדקת ארץ ישראל שקודמת לצדקת חוץ–לארץ, כפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ק, כך, שבנוגע לצדקה זו ניתוסף גם פסק דין של רבותינו נשיאינו. ואם יהיה נראה למישהו שציוו עליו לתת סכום שלא לפי כחו — הנה הכוונה בזה היא כדי שהקב"ה יתן לו לכל–הפחות ארבעה פעמים ככה, ובמילא, כשיוסיף עוד אלף דולר, יתן לו הקב"ה עוד ארבעת אלפים דולר!"

הנוכחים בהתוועדות רשמו את התחייבויותיהם על הפתק, והרבי עבר על הפתקים. כאשר הרבי הגיע לפתק של ר' דוד דייטש, אמר הרבי: דוד דייטש — "צוויי מאל אזוי פיל!" (כפול פעמיים!)

הרבי לא אמר בהתוועדות מה היה הסכום המקורי, אבל אחר–כך סיפר לי ר' דוד שהסכום המקורי היה 15 אלף דולר, סכום עצום באותם ימים, בשווי בית פרטי… היה זה סכום שמעל ומעבר ליכולתו הכלכלית, והנה הרבי לא מסתפק בזה, ודורש שיכפיל את התרומה.

ר' דוד לא חשב פעמיים, ועל הבוקר מיהר לבנק וביקש הלוואה בגובה 30 אלף דולר. מנהל הבנק לא הסכים לאשר הלוואה בסכום כל כך גדול ללא משכנתא, ור' דוד לא היסס לחתום כי הוא ממשכן את ביתו. אלא שביתו היה שווה 'רק' 16 אלף, והוא נאלץ למשכן גם את העסק שלו, ורק אז קיבל צ'ק בנקאי על סך 30,000 דולר. מאושר כולו הגיע ר' דוד למזכירות, וביקש ממני להכניס את הצ'ק לרבי בהקדם, עוד לפני שקיעה, כדי לקיים את בקשת הרבי שהתרומות יגיעו למחרת ההתוועדות.

כעבור זמן קצר קיבל ר' דוד טלפון מידיד בבוסטון, שסיפר לו על מפעל בדים שעלה באש, ובעל הבית אמר שמי שרוצה יכול לקחת את הגלילים השרופים בחינם. ר' דוד הגיע למקום עם משאית, והעמיס עשרה גלילים. לפתע הגיע בעל הבית למקום ושאל את ר' דוד כמה גלילים לקח. ר' דוד חשב שאולי הגזים כאשר לקח עשרה גלילים, אולם בעל המפעל דחק בו למלאת את כל חלל המשאית בגלילי בד. כאשר הגיע למפעל הבדים שלו, ופרק את הגלילים, גילה לתדהמתו כי רק השכבות העליונות נשרפו, ושאר הבד ניתן למכירה. מלבד זאת גילה כי מדובר בסוגי בדים יקרים במיוחד. בימים הבאים הצליח למכור את כמויות הבד והרוויח סכום אגדי של 90 אלף דולר!

הוא מיהר להחזיר את חובו לבנק בסך 30 אלף דולר, ואת יתרת הסכום — 60,000 דולר — רשם על צ'ק וביקש להתקבל ליחידות אצל הרבי. הוא הגיש לרבי את הצ'ק, ואמר שזה עבור הרבי, כיוון שכל העסקה הזאת נעשתה בברכתו של הרבי. הרבי קיבל את הצ'ק, ושאל: ר' דוד, זה שלי? לאחר שנענה בחיוב, אמר לו הרבי: קח את הצ'ק ותכניס את הסכום הזה לחשבון הבנק שלך, וה' יצליח את דרכך! מאז עלה ר' דוד בעולם המסחר, עד שנהיה גביר גדול.

סיפור דומה אירע עם הרה"ח ר' גימפל אורמלנד שהתקרב לרבי לאחר שחווה מופת עצום כשהרבי החזיר את בנו לחיים: באחת השנים שהה אצל הרבי בשבת בראשית, כאשר גבאי בית הכנסת עורכים את מכירת המצוות, וביקש לתרום אלף דולר. לפתע פנה אליו הרבי ואמר: 'ממך, אינני רוצה לקבל…' אחר–כך הוסיף הרבי ואמר: 'אתה צריך לתת חמשת–אלפים דולר'. כאשר הביע את הסכמתו, שאלו הרבי אם נותן זאת בשמחה וטוב לבב. לאחר שהשיב בחיוב, בירכו הרבי שבשנה הבאה יוכל לתת כפל–כפליים!

האמת היא שלא היה לו מהיכן להשיג 5,000 דולר, אבל כאשר הגיע לביתו וסיפר לאשתו, הוציאה אשתו את תכשיטיה ואמרה לו: לך תמשכן אותם, ותמהר להביא לרבי את הכסף.

כאשר הגיע חודש אלול בשנה הבאה, לא היה לו כסף אפילו לכרטיס טיסה… הוא לא הבין כיצד יהיה באפשרותו לתת כפל–כפליים משנה שעברה. אבל ימים ספורים לפני חג הסוכות חתם על עסקה גדולה, ודמי הקדימה שקיבל היו 20,000 דולר. בדיוק 'כפל כפליים' מ–5000 שתרם בשנה שעברה [לפועל, הוא הגיע לשמחת תורה לרבי, וקנה את הפסוק השני "על דעת הרבי", אלא שלהפתעתו כאשר נכנס ליחידות וביקש לדעת את  הסכום, הורה לו הרבי לתרום סכום של 126 דולר בלבד. הרבי הוסיף ואמר שדייק בדבריו בשנה שעברה, כאשר לא אמר לו שיתרום כפל–כפליים, אלא רק שיוכל לתרום כפל כפליים. מסיבה כלשהו החליט הרבי שעליו לתת רק 126 דולר, ולגבי היתר אמר לו הרבי שיכול לתת לאיזה מטרת צדקה שירצה].

אבל כל אלה היו סיפורים יוצאים מן הכלל. בדרך כלל הרבי לא התערב בסכומים, ואפילו לא ביקש לדעת כמה נכנס וכמה כל אחד נתן. בחלק מהמגביות שערך בהתוועדויות, הדגיש הרבי שיכולים לכתוב את הסכום בפתקא נפרדת, ואת השם ושם האם בפתקא נפרדת, כדי שכאשר יקרא את השם על הציון הקדוש, לא יראה את סכום התרומה.

איך נכנסים לתיבת הרבי — על ידי 'מעמד'!

אם הרבי לא עורר את החסידים אודות 'מעמד' — מי עורר על כך?

הרב גרונר: אחדים מהממונים בניו–יורק על ה'מעמד', היו הרה"ח ר' משה פנחס כץ, והרה"ח ר' מרדכי מענטליק, והם דיברו על כך בהתוועדויות. מלבדם היו גם השד"רים, אלו המכונים שלוחי–דרבנן, שנסעו ממקום למקום לקבץ מחסידים את דמי ה'מעמד'. כזה היה הרה"ח ר' שמואל דוד רייטשיק בארצות הברית, הרה"ח ר' זאב מנחם גרינגלס בקנדה, או הרה"ח ר' בנציון שם טוב באנגליה. גם הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן היה תקופה מסויימת אחראי על ה'מעמד'.

כאמור, חסידים אלו זכו עוד בתקופת הרבי הריי"צ, לקבל מהרבי מכתבים מעוררים עם ביטויים מיוחדים; ואת המסרים העמוקים הללו העבירו הלאה במשך שנים רבות. באחד ממכתביו לרב גרינגלאס, כותב הרבי שיזהר שעבודתו בענייני המרכז–לענייני–חינוך, או עבודתו בענייני 'מחנה–ישראל' — לא יבואו על חשבון עבודתו ב'מעמד', ו"פשיטא שצריך להזהר מזה".

במכתב לרב בנציון שם טוב, מדריכו הרבי שלא להגביל את עניין ה'מעמד' רק לחסידי חב"ד, ובלשונו הק': "אין צריך להחמיר ולברר בי"ג נפה טרם מדברים על–דבר ענין נפנה" — שהרי הרבי שייך לכלל ישראל "ובפרט בשים לב לזה שבשנים האחרונות הרי מודגש ביותר היותו מנהיג כלל ישראל", "אבל, לאידך גיסא, אין לדבר על–דבר–כל–זה עם כל–אחד–ואחד, ופשיטא שצריך ליזהר מאלו שיריעו אחר–כך אני העשרתי את אברם".

ועל דרך זה כותב הרבי לר' ניסן נמנוב: "איני יודע מאיזה סיבה ומי האשם, אבל כנראה שאין נפנה, במדינתו עתה, עומד במצב שצריך–להיות עומד ושבטח הי' יכול להיות עומד בהשתדלות הראוי'. ואי–אפשר מרחוק במקום לדעת על בוריו אופני התיקון בזה, בפרט שאיני מכיר כל–כך בטיב האנשים שצריך להעסיקם בזה ומצבם הפרטי. ובאשר שכת"ר יודע אותם ונמצא על אתר נכון ואולי גם מוכרח שישתדל באופן המתאים בהטבת מצב נפנה ושיכלולו ככל האפשריות. וידועה בזה השקפתי מאז שצריך להרחיב חוג המשתתפים בנפנה ולא להצטמצם בתמימים וכיו"ב בלבד".

פעמיים בשנה הייתה נערכת בבית הוריי סעודת מלווה מלכה מיוחדת לאסיפת דמי ה'מעמד', ובמהלכה היו זקני החסידים מדברים על חשיבות העניין. בין השאר דיברו על ההבדל בין התמיכה ב'תומכי תמימים' ל'מעמד' — שהרבי הריי"צ התבטא פעם ואמר: 'מעמד' הוא ראש, 'תומכי תמימים' הוא לב. והסדר הוא: קודם 'ראש' ואחר–כך 'לב'…

למרות שחלפו מאז כיובל שנים, חקוקים בזכרוני דבריו של דוד אשתי, הרה"ח ר' משה לייב רודשטיין, ששימש כמזכירו של הרבי הריי"צ ואחר–כך מזכירו של הרבי. הוא דיבר על כך שבתפילות ראש השנה אנו אומרים את הפסוק "ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה", ופירש: כאשר הקב"ה זוכר את נח, במילא הוא נזכר גם על כל אשר איתו בתיבה. כך כאשר הקב"ה זוכר את הרבי, והרי זה קורה בכל רגע, הקב"ה ממילא זוכר גם את כל מי שנמצא בתיבה של הרבי. זאת אומרת, שכאשר נמצאים כבר בתיבה — המצב טוב. השאלה הגדולה היא: כיצד נכנסים לתיבה של נוח?! אחת הדרכים להכנס לתיבה, היא באמצעות נתינת דמי מעמד!

הייתי אז אברך צעיר, ועד היום אני זוכר כיצד חזר ואמר בהתרגשות: איך נכנסים לתיבה של הרבי? — על–ידי מעמד!

'מעמד', 'קרן השנה', 'מגבית' ו'דמי פ"נ'

על שולחנו של הרב גרונר מונחת חוברת קטנה, שהופקה על ידי סניף 'קופת רבינו' בארץ הקודש, ובה פירוט האפשריות להיות שותפים לפעולותיו של הרבי בכל חודש — הן באמצעות 'מעמד', הן באמצעות קרן השנה, הן באמצעות 'מגביות' בקשר עם יומי–דפגרא, והן באמצעות דמי פ"נ.

אנחנו מבקשים לעשות סדר בדברים, ומבקשים מהרב גרונר להסביר לנו על ההבדלים בין ארבעת האפשרויות:

הרב גרונר: המנהג לצרף לפ"נ סכום כסף כ'דמי פדיון–נפש', הוא המנהג העתיק ביותר מזמן משה רבינו, שכאשר היו מבקשים את ברכתו או ברכת אהרן — היו מצרפים לבקשה סכום כסף, כ'כופר נפש'. מקורו של המנהג ברמב"ן על התורה, הכותב: "כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה', והוא נודע אליהם בשמו — יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה, יבקשו עליהם רחמים, ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספרכם, והשקלים כופר על נפשותיכם".

מנהג זה התקבע וקיבל משנה תוקף מאז החלה תנועת החסידות. כאשר חסידים הגישו לרבותיהם פדיון–נפש, צירפו לזה 'דמי פ"נ'. חשוב לציין, שבקשר לכך שמעתי מהרבי מספר פעמים, שכאשר אין אפשרות להעביר את דמי הפ"נ לרבי, ניתן להעביר את הכסף לאחד ממוסדותיו של הרבי, וזה נחשב שדמי הפ"נ הגיעו אל הרבי.

מנהג ה'מעמד' נוסד על ידי רבינו הזקן, כבר בזמן רבי מנחם מענדל מויטבסק, כאשר נסע לארה"ק עם קבוצת יהודים גדולה בשנת תקל"ז, ונקלעו לקשיים כלכליים. אדמו"ר הזקן, שהחל אז את הנהגת החסידים במרחבי רוסיה, נחלץ חושים לעזרתה של הקבוצה, וכך בעצם החל ענין ה"מעמד" שמשמעותו הכללית היא — נתינה של כסף לרבי על מנת להחזיק את ביתו ומשפחתו.

יחד עם עוד שניים מגדולי תלמידי המגיד החלה קופת ה'מעמד' להתנהל. שלושת הצדיקים אלו תקנו שבכל בית תיקבע קופה, וכל משפחה צריכה לתרום לה באופן קבוע. בתחילה היתה התקנה שיש להפריש את סכום ה'מעמד' לפני כל חג, אולם בהמשך הוחמרה התקנה ונקבע כי בכל שבוע יש להפריש את דמי ה'מעמד' לקופה.

מאז, המשיכו החסידים את נתינת ה'מעמד' עבור הרבי הנשיא שבאותו דור. "להיות כל איש שולח מעותיו–'מעמד' . . ומובטחני באמיתת עוז התקשרות", כתב אדמו"ר האמצעי לחסידים.

אדמו"ר הצמח צדק חיזק את ידיהם של החסידים שימשיכו בזה כפי התקנה של אדמו"ר האמצעי: "והעיקר לקבוע פושקעס [קופסאות] סגורות, ולקבץ על יד מידי שבוע, לכל הפחות פעם בחודש, ומה שיחסר מכפי התקנה ישלים כל אחד בחודשו, בכדי שלא יכבד עליהם בסוף השנה".

גם אדמו"ר המהר"ש, למרות שהתנהג בעשירות מופלגה — אמר באחת ההזדמנויות ש'מעמד' איז יקר מכל יקר'. ופעם אחרת התבטא ואמר שלמרות שמרוויח כמה אלפים לשנה בבורסה, "אך התענוג של לחם מן השמים הוא בכסף ה'מעמד'".

באחת מאגרותיו מסביר הרבי את ענין ה'מעמד' בצורה פשוטה אך נפלאה, על מנת שיוכלו להסבירו ליהודים שאינם מחסידי חב"ד: "צריך להיות הסברה, שבאין יכולת כל אחד ואחד לקחת חלק בעבודתו בקודש של כ"ק אד"ש (הרבי הריי"צ), שבאמת היא חובת כל אחד מישראל, הרי על ידי שנותנים נפנה: א. מסלקים טרדה זו (טרדת ההוצאה הכספית) מעליו למען לא יהיה בלבול זה להפריע מהעבודה. ב. והוא העיקר: על ידי זה לוקחים איזה חלק בעבודת הקודש שלו, ומצד זה הרי צריכה להיות הנתינה באופן אחר ובכמות אחרת".

ואכן, במהלך השנים חילק הרבי חלק מכספי ה'מעמד' לפעילות מוסדותיו, ובהתאם לחלוקה זו — אנו ממשיכים גם היום להעביר את הכספים שמגיעים ל'מעמד' לפעילות מוסדותיו של הרבי.

כאשר חסידים ממשיכים לתת 'מעמד' גם לאחר ג' תמוז, למרות שאיננו רואים בעינינו הגשמיות את הרבי, הרי זה מבטא את תוקף ההתקשרות שלנו לרבי, בלי שינויים! וכפי שהרבי מציין במכתב שהובא לעיל, הרי בכך אנחנו זוכים לקחת חלק בעבודתו הקדושה של הרבי.

המנהג לעריכת 'מגבית' — החל למעשה בתקופתו של הרבי הרש"ב, כאשר בחג הפורים היו עורכים מגבית עבור קופה מיוחדת, קופת רבינו, שהייתה מיועדת עבור ענינים מיוחדים. עם השנים הוסיף הרבי מגביות נוספות ביומי–דפגרא שונים — לדוגמא: מגבית למען רשת אהלי יוסף יצחק בהתוועדות י"ב תמוז; מגבית למען "קרן תורה", ביו"ד שבט, ועם השנים נוספו עוד ועוד מגביות, עד שבשנים האחרונות קיים הרבי מגבית בכל יומא–דפגרא, ובסך הכל 26 מגביות במהלך השנה.

אחרון חביב הוא המנהג לתרום ל'קרן השנה' — זהו למעשה המנהג היחידי מכל האמורים לעיל, שנוסד על ידי הרבי, בדור השביעי. ומכאן חביבותו המיוחדת, שכן אצל חסידים יש חביבות מיוחדת למה שהרבי שלנו ייסד וגילה.

הפעם הראשונה שהרבי דיבר אודות 'קרן השנה', הייתה בשבת בראשית תשי"ד. הרבי הסביר שכדי להמשיך את המשכות חודש תשרי לכל ימות השנה, צריכים לתת צדקה בכל יום, ומכיוון שלא תמיד זוכרים לתת צדקה בכל יום, מייסד הרבי את "קרן השנה", שאליה תורמים כמספר ימות השנה, והרבי יוציא בכל יום צדקה מקופה זו, לזכות כל התורמים.

ובלשונו של הרבי: "כיון ששנה זו היא שנה מעוברת, ויש בה שלש מאות ושמונים ושלשה יום — הנני מציע שכל אחד יתן לצדקה סכום זה, היינו שפ"ג: בחצי סנט, סנט, ניקל (<5> סנט), דיים (<10> סנט), דולר, מאת דולר, ח"י מאות דולר (מובן, כי בכל מדינה ומדינה — צ"ל המספר בהתאם למטבע של המדינה ההיא). אשר זה יהי' צנור להמשכות טובות בגשמיות וברוחניות במשך כל השנה. אלה הרוצים לסמוך עלי, יכולים ליתן צדקה זו על דעתי, לקופה הכללית אשר אצלי, אשר מקופה כללית זו יוצא ממון לצדקה בכל יום, וממילא, סוף סוף, תגיע כל תרומה למקומה הראוי". הרבי הדגיש, שכאשר נותנים לקופה הנ"ל, אפשר להשלים את נתינת הצדקה גם לשעבר.

ואכן, מאז שנת תשי"ד ואילך, הוקמה 'קופת קרן השנה', ולפי הוראת הרבי היה הרב חדקוב מוציא פעמיים בכל יום, לפני שחרית ולפני מנחה, צ'ק מהקופה בשם כל התורמים — למטרות צדקה. בימי שישי סכום הצ'ק היה כפול, גם עבור שבת.

גם היום, בהתאם להוראות שקיבלנו מהרבי — אנו כותבים בכל יום שני צ'קים, ויחד עם הרה"ח הרב שלום מענדל סימפסון — חבר המזכירות של הרבי והממונה על ידו להנהלת מרכז לענייני חינוך, והאחראי יחד עמי על 'קופת רבינו' — שנינו חותמים על הצ'קים. כמובן שלנגד עינינו עומד תמיד רצונו של הרבי, שהקרן הזו היא תחת נשיאותו, ואנו משתדלים לכוון לדעתו הק'.

תומכים בפעילות השלוחים ובאלפי משפחות אנ"ש 

תוך כדי שיחה מצלצל הפעמון במשרדו של הרב גרונר. כעבור חצי דקה מופיע במשרד איש קשה–יום, שמבקש מהרב גרונר לסייע לו. לאחר שהרב גרונר מעניק לו מתרומת הקופה — הוא נאנח ואומר כי בשנים האחרונות רבים מאנ"ש משחרים לפתחה של הקופה. הרב שלום מענדל סימפסון יחד עם הרב גרונר מבררים את מצבם של אותן משפחות, ובהתאם להוראות שקיבלו במהלך השנים מהרבי — מעבירים את תמיכת הקופה לאותן משפחות.

"לציבור אין מושג כמה משפחות באנ"ש רעבות פשוט לפת לחם. הקופה מעבירה תמיכה גם למאות שלוחים, ביניהם רבים שלולי תמיכה הקופה לא היה להם מה לאכול בבית. לקראת חג הפסח, למשל, העברנו תמיכה למאות משפחות. לא מדובר בתמיכה של מאה דולר, אלא של כמה מאות, ובמקרים חמורים אף למעלה מאלף דולר למשפחות השלוחים. בשיחות שאנו מקיימים עם אנשי חסד נוספים, המכירים את המשפחות, הם אומרים שלולי הצ'ק של קופת רבינו — לא היה לאותם שלוחים איך לעבור את החג".

איך השפיע המשבר הכלכלי בארצות הברית על פעילות הקופה?

הרב גרונר נאנח. "בשנים האחרונות, התרומות ירדו, והבקשות עלו… בשיאו של המשבר הכלכלי, היו שבועות קשים במיוחד. שני יהודים שהיו נותנים 40 אלף דולר בשנה, ירדו מנכסיהם, והודיעו כי לא יוכלו להעביר את התרומה השנתית. היה חסיד שתרם לנו בכל שנה 5000 דולר, ולפני שנתיים הפסיק לתרום. לקראת חג הפסח הוא הגיע אלי, ובכאב גדול סיפר שבמצבו הכלכלי הוא עצמו זקוק לעזרת הקופה…".

אבל גם בתוך המצב הכלכלי הקשה, יש קרני אור. יש גם כאלה שאינם חסידי חב"ד, אך מבינים את חשיבות התרומה לקופה של הרבי. אחד מהם, נראה כמו 'היפי', אבל בכל שנה מגיע למשרד בין ראש השנה ליום הכיפורים, ומניח תרומה של 3850 דולר אם מדובר בשנת בת שפ"ה ימים, וכדומה. הוא לא למד בתומכי תמימים, אבל לדבריו "קרן שהרבי ייסד — אצלי זה דבר ראשון במעלה. בכל יום אני מניח בצד סכום כסף, כדי שבתחילת השנה הבאה אוכל להעביר את הסכום לקופתו של הרבי".

זכות וכוח, ואחריות גדולה

לסיום, מה המסר שלכם לציבור אנ"ש?

הרב גרונר: דיברנו על הצורך להתקשר לרבי בכל האופנים, הן באמצעות דמי מעמד וקרן השנה, הן באמצעות לימוד תורתו, והן בקיום הוראותיו. וכמובן הנסיעה לרבי, וכתיבת פ"נים ודוחות. אבל כדי שההתקשרות תהיה בפנימיות, צריכים תמיד לחשוב ולהתבונן בקשר שלנו עם הרבי.

אחת הנקודות שמסוגלות לעורר את ההתקשרות, היא: המחשבה וההתבוננות בכך שהרבי רואה ויודע מה קורה איתנו. הרבי יודע מה אנחנו עושים, מה אנחנו מדברים ואפילו מה אנחנו חושבים.

אספר לך סיפור שקרה לפני שנים רבות: זמן קצר לפני חג השבועות קיבלתי טלפון ממישהו שהזדהה כאברך ליטאי שמבקש להיכנס ליחידות המיוחדת שנערכת לאורחים לאחר החג, כדי להתייעץ עם הרבי בנוגע לבתו. שאלתי אותו היכן ישהה במהלך החג, והוא אמר שבתוכניתו להיות אצל חברו במנהטן. הסברתי לו שהיחידות הזאת מיועדת אך ורק לאורחים ששהו בחצרות קודשנו במהלך החג, ומכיוון שכך — יצטרך לחכות בתור ליחידות כרגיל. האברך התחנן שאכניס אותו ליחידות הקרובה, באומרו שיש לבתו בעייה רצינית, והוא לווה כספים וטס במיוחד מארץ ישראל רק כדי להכנס לרבי ליחידות. לבסוף הסכמתי להכניס אותו לתור, בתנאי שלא ישהה בחדר הרבי יותר מחמש דקות. בתחילה טען שלא יוכל למצות בחמש דקות את כל מה שהוא מבקש לשוחח עם הרבי, אך כאשר הבין שהברירה בידיו או להכנס לחמש דקות בלבד, או לא להכנס בכלל — סבר וקיבל.

בטרם נכנס ליחידות ביקש להראות לי את הפתק הקטן בו כתב את שאלותיו, כדי להוכיח שאין בכוונתו להתעכב יתר על המידה בחדרו של הרבי. אמרתי לו שאין צורך להראות לי את שאלותיו, והעיקר שישתדל לצאת במהירות למען החסידים הממתינים לתורם.

לפועל הוא התעכב בחדר היחידות 15 דקות. לאחר שיצא מהיחידות, הוא התנצל על העיכוב, ואמר בהתפעלות שאילולי ראה במו עיניו את גילוי רוח הקודש של הרבי, לא היה יכול להאמין. בינתיים סבבו אותו אברכים ובחורים נוספים, והוא סיפר בהתלהבות:

'לאחר שאמרת לי שזמני מוגבל לחמש דקות בלבד, ישבתי יחד עם חברי במנהטן, וסיננתי את רשימת השאלות שביקשתי לשאול את הרבי. מתוך 15 שאלות, העתקתי רק את חמש השאלות החשובות ביותר, ואת רשימת השאלות המלאה השארתי במנהטן.

'כאשר נכנסתי ליחידות, הגשתי את הפתק עם חמשת השאלות, והרבי החל לענות. ציפיתי שהרבי יענה לשאלותיי, אך הרבי החל לדבר בנושאים אחרים. ברגע הראשון לא הבנתי מה קורה כאן. נזכרתי בחבריי מהישיבה הליטאית, הלועגים תמיד לרבי, וחשבתי שאולי הם צודקים… אבל ברגע שלאחר מכן נדהמתי: קלטתי שהרבי למעשה עונה על השאלה הראשונה שרשומה בדף שהשארתי במנהטן! לאחר שסיים לענות על השאלה הראשונה, עבר הרבי לשאלה השניה, שאף היא לא הייתה כתובה בדף שהגשתי לרבי; וכך, במשך שבע הדקות הראשונות של היחידות ענה הרבי על עשר השאלות שנשארו במנהטן. רק אחר–כך החל הרבי להשיב את השאלות שרשמתי בפתק…'.

הרבי לא צריך שנספר לו מה אנחנו עושים. הוא חושב עלינו, ויודע הכל. עניין זה צריך לחזק כל אחד ואחד מאתנו, עד כמה אנחנו צריכים להיות מקושרים לרבי. מצד אחד זו זכות גדולה שהרבי תמיד אתנו ומגן עלינו. ידיעה זו צריכה לחזק אותנו, כי בוודאי הרבי נותן לנו כוח להיות כמו שצריך.

אבל מצד שני, עלינו לדעת שיחד עם הזכות והכוח, יש לנו אחריות גדולה. כל אחד צריך לשאול את עצמו האם ההנהגה שלו במחשבה, דיבור ומעשה — מתאימה לרצון הרבי. שהרי הרבי רואה ויודע הכל.

בעמדנו בימים הסמוכים לג' תמוז, על כל אחד מאיתנו לעשות חשבון נפש, היכן הוא עומד בהתקשרותו לרבי. זה הזמן להתחזק בכל תקנותיו של הרבי, כולל — כמדובר לעיל בארוכה — השתתפות בעבודתו של הרבי באמצעות 'מעמד', וקיום תקנתו של הרבי בעניין 'קרן השנה'.

וכפי שאדמו"ר הזקן אומר בתניא, שכאשר אדם נותן צדקה גשמית, הרי הוא מעלה בזה את כל כוחות נפשו, מכיוון שעבד בכל כוחותיו להשיג את הכסף הזה, וגם היה יכול לקנות בפרוטה זו חיי נפשו. כך גם כאשר חסיד נותן מכספו ל'מעמד' או 'קרן השנה', וכיוצא בזה — הוא מקשר את כל כוחות נפשו עם הרבי.

יהי רצון שהתוצאה וההחלטה של השיחה הזו תהיה להתקשר יותר לרבי ולעשות מה שהרבי דורש מאתנו. שנדע לנצל את הכוחות שהרבי נתן לנו כדי להתחזק בנוגע לעצמנו, ובכדי שנדליק את הנשמה של כל יהודי ויהודי. שלא יישאר יהודי אחד שאין לו שייכות לתורה ומצוות ולהקב"ה, ולעשות פעולות שיגיעו לכל מקום ומקום ולכל יהודי באשר הוא.

כל זה יזרז ויקרב עוד יותר את גילוי המשיח, ונזכה לראות את הרבי, והוא יגאלנו.