איך לשמור על עצמי בתוך הקשר – ולבנות גבולות בריאים

הרב זהר גינדי, מדריך חתנים, מטפל זוגי בשיטת מובחנות ויועץ בקדושה

למה אנחנו לפעמים סופגים – ואיך זה פוגע בשנינו
כולנו חווים בזוגיות רגעים שבהם משהו שנאמר או נעשה גורם לנו להרגיש פגועים, קטנים או חסרי ערך, זו יכולה להיות מילה פוגעת, טון לא נעים, האשמה לא מוצדקת או שתיקה רועמת.

במקרים רבים, אנחנו בוחרים לשתוק – לא כי זה לא מפריע לנו, אלא כי אנחנו רוצים להימנע מעימות, לשמור על שקט, או "לא לעשות מזה עניין".
עם הזמן, הוויתור הזה הופך להרגל – וההרגל הזה מייצר מציאות. מציאות שבה ההתנהגות הלא מכבדת נהיית שגרה, והכי כואב – לעיתים היא הופכת לנורמלית בעינינו.

מהי "סביבה מאפשרת" – ואיך היא נוצרת
"סביבה מאפשרת" היא מצב שבו אנחנו, מתוך בחירה מודעת או לא מודעת, מתרגלים לחיות עם התנהגות לא מיטיבה של אדם קרוב, ובכך מאפשרים לה להמשיך ואולי אפילו להתעצם. לרוב זה קורה לבד לשים לב – מתוך רצון לשמור על שלום בית, לדון לכף זכות או מתוך אמונה שבן/בת הזוג עבר דברים קשים בחיים ולכן מותר לו להתנהג ככה.

הסיבה המרכזית לכך שאנו מפתחים סביבה מאפשרת היא אמונות ותפיסות שמאשרות את הפגיעה של האחר ונותנות לכך 'לגיטימציה', "סביבה מאפשרת" נוצרת כשאנחנו מקבלים שוב ושוב יחס לא מכבד, ומצדיקים אותו דרך אמונות פנימיות. זה יכול להישמע ככה בראש שלנו: "הוא עובד קשה, אז מותר לו להתפרץ."
"אני באמת לא בסדר, אז מגיע שיתייחסו אליי כך." "עדיף לשתוק, למען השלום בית." "אם אני אומר לא – הוא יאהב אותי פחות", "אני ארגע, הוא יותר מסכן ממני כרגע", "זו האחריות שלי שהוא ירגיש טוב עם עצמו." האמת היא שכל עוד אנחנו אוחזים באמונות כמו אלה, במקום לעצור את הדפוס, אנחנו מחזקים אותו – עד שהוא נהיה כמעט בלתי ניתן לשינוי.

כשאני שותק ומאפשר לאחר לזלזל בי, להאשים אותי בלי סיבה או לפגוע בי, אני רק מאשר שזה לגיטימי ונכון, וגורם לקשר להיהרס ולא להבנות.

בכל דפוס פוגעני מתמשך בקשר, שותפים שנים. הפוגע, ובן/בת הזוג שמהווה סביבה מאפשרת לכך מצד אמונות מגבילות שונות או ערך עצמי נמוך.

כששמים גבולות זה בדרך כלל מעלה את רמת המתח בטווח הקצר אבל בטווח הארוך משהו חדש יקרה – או שיתגלה שבן הזוג לא מכבד גבולות והוא רק יאשים אותך כל החיים, והגיע הזמן להפסיק לקחת אשמה שלא שלך, או שבן הזוג יבין שיש פה אדם עם ערך עצמי וגבולות שלא נותן שידרכו עליו וזה יעצור אט אט את ההתנהגות הפוגענית.

ההבדל בין הכלה בריאה לבין ויתור עצמי הכלה היא אחד המרכיבים היפים בזוגיות – היכולת להיות שם בשביל מישהו גם ברגעי חולשה.

אבל הכלה בריאה שונה מויתור עצמי. הכלה לא אומרת "אני מוכן שידברו אליי איך שרוצים", אלא "אני יכול לשמוע את הקושי שלך – אבל לא במחיר הפגיעה שלי".
כשאנחנו שותקים מתוך פחד או אשמה, זה לא שומר על הקשר – זה הורס אותו.

לאט־לאט אנחנו מאבדים את החיבור לעצמנו, ואז גם החיבור לבן הזוג נפגע.

האמונה שלנו היא זו שמונעת מאיתנו לשים גבול. לכן כל עוד נמשיך להחזיק את האמונה, שכאשר קשה לבן/בת הזוג מותר לו להתנהג בצורה לא מכבדת ולא ראוייה לסביבה – זה פשוט ימשיך להתרחש.

חשוב להבין, שיתוף רגשי הוא בסיס טוב לזוגיות – זה בסדר להביע קושי תסכול וכאב. אבל לעיתים אנחנו מתבלבלים ומאפשרים לאחר לחצות לגבולות שלנו – לדבר אלינו בצורה פוגענית, לזלזל בנו, להאשים אותנו ופשוט לספוג הכל, בשם ההכלה והדאגה לאחר…

הכלה בריאה פירושה – שאני מקבל את השונות של בן/בת זוגיות תוך שמירה על עצמי.

ויתור עצמי פירושו – שאני מדכא את הצרכים שלי, מתעלם מהכאב שלי, ובסוף נשחק – ואז גם זוגיות נפגעת.

סימן ההיכר לכך: בהכלה בריאה – אני שלם עם הבחירה שלי, ואני לא צובר טינה. בויתור עצמי – יש בי מרירות, תחושת חוסר צדק, ו"התחשבנות" שאני שומר בלב.

גבולות מתחילים מבפנים יכול להיות שאנחנו מחזיקים אמונה שאם אני יעמיד גבולות זה יעצים את המריבה או שאנו מרגישים אשמה שאנחנו הורסים את הקשר. אבל אם רגע נעצור ונחשוב – האם אני זה שהורס את הקשר? לא, אני מעמיד גבול בריא לעצמי.

אני לא לוקח אחריות על ההתפרצויות של האחר ועל הבעיות שלו, אני לוקח אחריות על החלק שלי, ואם קשר נהרס בגלל העמדת 'גבול עצמי' אז הוא מלכתחילה לא היה קשר אלא שימוש זול באחר.

ואם אמשיך לשתוק כדי להחזיק את הקשר, ואאפשר לאחר להתייחס אלי בצורה מזלזלת וכועסת ומאשימה מתי שבא לו, לזה אני קורה קשר?! אם אני מאפשר שוב ושוב יחס מקטין – סימן שהגיע הזמן לבדוק את הערך העצמי שלי.

אם נתייחס למקרה בו בעל חוזר מהעבודה ואשתו מתייחסת אליו בצורה פוגענית. על הבעל לשאול את עצמו מה החלק שלי במצב והאם אני ראוי ליחס כזה?

אם אני מאפשר למצב הזה להמשיך, אז אני מאשר שכן, זה היחס שמגיע לי. ואז לא היחס הפוגעני של האחר הוא הבעיה אלא היחס הפוגעני שלי כלפי עצמי הוא הבעיה ואני צריך לבנות את הערך עצמי שלי מחדש.

גבול אני מעמיד לעצמי – לא לאחר!
אדם יכול ללמוד להציב גבולות, אך בצורה של הטפה וחינוך האחר – איך הוא צריך להתייחס אלי, מה הוא צריך לעשות ואיך לדבר. זה לא גבולות – זה שליטה על האחר.

גבול בריא הוא לא אמצעי שליטה או חינוך, אני לא אומר לבן הזוג מה לעשות – אני אומר מה אני מוכן ומה לא מוכן לקבל.

אני לא מנסה לשנות את בן/בת הזוג בכוח – אלא בוחר לשנות את חלקי במערכת היחסים: לא לשתף פעולה עם מה שמקטין אותי או פוגע בי.

הצבת גבול – צעד־צעד
1. הכרה ברגש שלי – זה באמת לא נעים או פגע בי.
2. הפרדת אחריות – הרגשות והתגובות של בן הזוג הם באחריותו; הרגשות והיכולת שלי להציב גבול – באחריותי.
3. בחירה במסר ברור – לא לצעוק, לא להאשים, אלא לתאר את מה שאני חווה ולהעמיד את הגבול שלי.
4. התנתקות מהמשחק – אם הדינמיקה הופכת לפוגעת, אני בוחר לא להמשיך את השיח עד שניתן לחזור למרחב מכבד.

משפטים להצבת גבול בעדינות:
"חשוב לי לשמוע אותך, אבל אני יכול להקשיב רק כשהשיחה נשארת מכבדת."
"כשמדברים אליי בטון כזה, קשה לי להישאר בשיחה. נוכל להמשיך לדבר כשנוכל לדבר רגוע."
"הקשר שלנו חשוב לי, ולכן אני לא יכול להישאר בשיח שמקטין אותי."
"כשיש האשמות, קשה לי לשתף פעולה. אני רוצה לשמוע אותך בלי הטחת האשמות."
"הגבול שלי הוא לא להמשיך בשיחה כשאני מרגיש מותקף".

דוגמה לשיח עם גבול מכבד
בעל שנפגע מהשיח של אשתו יכול לומר משהו בסגנון: "חשוב לי להיות איתך בקשר, ואני רוצה להבין מה עובר עליך. אבל כשמדברים אליי בצורה כזו – קשה לי להמשיך את השיחה. אני פה לשמוע אותך, כל עוד זה נעשה בכבוד."
אני לא אומר לשני מה לעשות, אני אומר איפה אני יכול להמשיך להיות ואיפה אני יאלץ להפסיק את השיחה. ואכן פעמים רבות מה שנכון באמת, זה לומר את הגבולות שלי ואז להרפות מהאחר, ולתת לו לחשוב על הדברים בקצב שלו.
הנקודה היא לנהל את עצמי לפי מה שנכון לי – ולא את האחר.
כל עוד תהיה עסוק לתקן את האחר, אתה רק מוביל את עצמך לתסכול ולהגברת חוסר האונים. תזכור שאתה לא יכול לשלוט באחר אבל אתה חייב לקחת אחריות על עצמך.

יכול להיות שעדיין בן הזוג ינסה להכניס אותך לשיח שפוגע בך או לסחוף אותך לויכוח. אבל התפקיד שלך במקרה כזה הוא לא לפתוח במלחמת כוחות אלא להחליט שאני לא מוכן יותר לשחק את המשחק הזה, אני לא רוצה יותר לשתף פעולה במשהו שפוגע בשנינו.
גבולות הם לא "עונש" או "מלחמה". גבול לבן/בת הזוג הוא הצהרה אוהבת: "אני רוצה בקשר הזה, ואני מגן עליו – וגם על עצמי – ממקומות שעלולים לפגוע בנו" .
הצבת גבול לא אומר שאני משנה את השני בכוח, אלא מגדיר מה אני מוכן ומה לא מוכן לאפשר בחיי.

גבולות ברורים – הבסיס לזוגיות טובה ובריאה
גבול בריא לא רק מגן עליי – הוא גם עוזר לקשר. כי כשאני מפסיק לאפשר חציית גבולות, אני יוצר מרחב שבו שני הצדדים לומדים מהי תקשורת מכבדת.
אם נתייחס למצב בו אישה חווה יחס פוגעני מבעלה. יכול להיות שעד היום היא ניסתה לכעוס, להביע בהלה, לצעוק או להתנתק. מה שלא עשה שום שינוי אמיתי.
כי הפעולה שפותחת פתח לשינוי אמיתי, היא לא לחץ על האחר. אלא החלטה שאני מפסיק לשחק את המשחק הזה.

לדוגמא היא יכולה ברגע כנה לומר לו משהו בסגנון: "כשאני מאפשרת לך לדבר אלי בצורה כזו אני פוגעת בעצמי אבל גם פוגעת בך, כי כשאני מתרחקת מעצמי, אני מתחילה להתרחק מהקשר בינינו וגם ממך. עד היום החזקתי עבורך את הכעס והתסכול שלך ולקחתי אותם על עצמי, אבל אני רוצה לומר לך שאני לא מעוניינת בתפקיד הזה עוד, הרגשות הקשים שלך הם שלך ובאחריותך. מגיע לי יחס מכבד, בלי לשפוך עלי – את כל מה שאתה לא יכול להכיל".

אני לא יכול לשנות את בן/בת הזוג בכוח. אני יכול לשנות רק את עצמי – את התגובות שלי, את ההרגלים שלי, את האופן שבו אני מתנהל בסיטואציה.
ככל שאני מפתח גבולות, ביטחון עצמי והקשבה לצרכים שלי – כך גם הסביבה סביבי משתנה.

המטרה של גבולות היא לא לשבור את הקשר, אלא לאפשר לו להיבנות מחדש – על בסיס כבוד הדדי והערכה עצמית.

אתה בוחר את ה"קשה" שלך
אני יודע, זה קשה. אבל – קשה לעשות דיאטה – וקשה להישאר שמן. קשה לעשות כושר – וקשה להרגיש כבדים כל הזמן. קשה לעשות שינוי פנימי – וקשה להישאר תקוע באותו דפוס במשך שנים.

ואותו דבר גם אצלנו – קשה להעמיד גבולות וקשה לחיות בעולם שלא מכבדים את הגבולות שלך. קשה לקחת אחריות על עצמנו ולעשות שינוי בתוכנו וקשה לחיות באובססיה על כך שהאחר צריך להשתנות.

איזה חיים אתה בוחר עבור עצמך ועבור הקשר הזוגי? החיים שלך יקבעו בעזרת השם, לפי הדרך שתבחר…