ניצל מהפיגוע והגיע לומר תודה לרבי

"ויש לומר שביתו של נשיא הדור, שכולל כל הדור, הוא ע"ד ובדוגמת "תלפיות", "תל שכל פיות פונים בו", כדרשת חז"ל בנוגע לביהמ"ק". (קונטרס בית רבינו שבבל)

770. המקום הטבעי של כל יהודי – זהו דבר ברור. בשגרת היום-יום לא תמיד ניתן לחוש ולראות זאת, אך לעיתים כאשר סיבות כלשהם גורמות לרגש זה לפרוץ ולעלות מעל לפני השטח, או-אז כשעצם נשמתו של היהודי הנמשכת תדיר ל"תל שכל פיות פונים בו" מתגלה, אין דבר יותר ברור מלתפוס את המטוס הראשון, להראות לנהג המונית את ה"כרטיס משיח" עם הכתובת "איסטערן פארקווי 770", ולבוא להגיד תודה לנשיא הדור. מסתבר שככל שחולפות השנים, הרגש הטבעי כל כך רק גובר, הן בקרב חסידי חב"ד והן בקשת גווני ומגזרי היהדות בכלל.

בית חב"ד 770 שם לעצמו מטרה להפוך את הביקור והשהות ב-770 לחוויה מנוצלת בצורה המקסימלית, ובאמצעותו להפוך את המבקר, שלעיתים קרובות יכול להיות יהודי שמעולם לא שמע על הרבי מלבד בתמונות פה ושם, למקושר נלהב שבליבו ישנה יותר מפינה חמה לרבי ולחסידות. תוך הסבר מפורט למבקר על מהות ומעלת המקום, מקבל כל מבקר את האינפורמציה הנדרשת על מנת להבין אל-נכון את משמעותו המיוחדת של המקום אליו זכה להגיע, כלשונו של הרבי: "מקום המקדש גופי' דלעתיד", ולנסות לשאוב מהקירות כמה שיותר. ברור הדבר, שמאורע זה מהווה אצל המקורב הזדמנות לספר את החוויות האישיות שלו אצל הרבי, ולגלות טפח מהקשר האישי שלו עם נשיא הדור, מלך המשיח.

בין הסיפורים הרבים ששומעים הבחורים העושים את הסיורים המודרכים, היה גם הסיפור הבא של משפחת בצלאל מירושלים, שבאה לחגוג ב-770 את בר המצוה של בנם עקיבא בצלאל. בהתוועדות הבר-מצוה ישב אביו של חתן הבר-מצוה, אשר בצלאל, יחד עם הרב זלמן נוטיק שהוא ממכריו בירושלים, וסיפר למשתתפים את המופת הגדול שעומד מאחורי נסיעתם לחגוג את הבר מצוה אצל הרבי:

"בי"א ניסן האחרון, נסע הבן שלי בקו 12 בירושלים בדרך הביתה. חיכיתי לו בבית והוא איחר לבוא. הזמן עובר, אני מתקשר אליו ואין עונה… לאחר זמן רב פתאום אנחנו שומעים את החדשות: פיגוע בקו 12. כן, אותו קו שבו הבן שלי אמור להיות… מיותר לציין עד כמה היתה גדולה הדאגה שלי ושל אשתי.

"והנה, אנחנו מקבלים טלפון ממד"א הקורא לנו להגיע לבית הרפואה. במתח עצום שאלתי – מה שלומו? ומעבר לקו עונים לי: 'הלוואי שכל הפצועים היו במצב שלו'… נסענו למקום במהירות, ואנחנו פוגשים את הבן בריא ושלם. ולגודל הנס, מתברר שבכל יום מתיישב הבן שלי בספסל האחורי של האוטובוס, אך היום הוא החליט בהשגחה פרטית להתיישב בספסל הקדמי, ליד הנהג. הפיגוע היה בספסל האחורי…

"יצאנו באושר עם הבן מבית הרפואה, וצוות הטלויזיה עוצרים אותי ושואלים מה יש לי להגיד. אמרתי להם דבר אחד: 'היום זה י"א בניסן, יום ההולדת של הרבי מלך המשיח שליט"א. אין ספק שהילד ניצל בנס בזכות הרבי! בזכותו קרה הנס והילד 'בדיוק' ישב במקום אחר'. שאלו אותי אם יש מה להוסיף, ועניתי שזה כל הסיפור. אין מה להוסיף.

"כמובן שאחרי נס כזה – הדבר הכי טבעי היה להגיע ל-770 ולחגוג דוקא כאן את הבר מצוה של הבן. לומר תודה לרבי על הניסים והנפלאות שעשה לנו ה' בזכותו".