770 – "ד' אמות של נשיא דורנו" • טור מעורר

מאת: הרב שלום יעקב חזן

כאשר מר שניאור זלמן שזר התכונן להגיע אל כ"ק אדמו"ר מלך המשיח בתקופה שלאחר הבחרו לפרזידנט בארץ ישראל, היה עליו לחץ גדול של גורמים שונים, שמצד כבוד משרתו הרמה לא מתאים שהוא יבוא לרבי, אלא על הרבי לחרוג ממנהגו, ולבקר את שזר במלון.

מר שזר לא הסכים כמובן, אלא שלאחר לחצים חוזרים ונשנים, העיז ושאל את הרבי מלך המשיח אם יאות להגיע ולפוגשו במלונו. הרבי ענה כי הוא צריך לשאול את אדמו"ר מהוריי"צ, וכשחזר מהאהל אמר הרבי – 'מליובאוויטש לא נוסעים'.

כחסיד המציית לרבו הגיע מר שזר אל הרבי, ובתחילת הביקור, לקחו הרבי לסיור ב-770. הרבי הצביע על המקומות השונים, ובין היתר על המקום שליד ארון הקודש, באומרו: 'כאן התפלל מורי וחמי אדמו"ר הריי"צ'. בסיום ה'סיור', אמר לו הרבי: 'את כל זה לא יכולתי לקחת לבית המלון'.

מעניין, אך מבט מעמיק בסיפור זה מעלה נקודה הדורשת הסבר: מה פירוש הדבר 'את כל זה לא יכולתי לקחת לבית המלון'? בהתחשב בקשיים שנערמו בפני מר שזר בדרכו לביקור אצל הרבי, הרי רק בכדי להראות לו את מקום התפילה של אדמו"ר הריי"צ – ניתן היה להביא אלבום תמונות לבית המלון. סרט אולי היה ממחיש את הדבר עוד יותר, ולשם מה היה על מר שזר להגיע ל-770?

•

למותר להאריך על היחודיות של 770 מאז שנקבע למקומו הקבוע של נשיא הדור, על הקשר העצמותי של הרבי ל-770 ועל היחס המיוחד שמקדיש הרבי ל-770 בשיחות במשך כל השנים. במסגרת זו נתעכב על השמות שהעניק הרבי ל-770:

"בית משיח" – השם המוכר בעיקר כיום (קונטרס בית רבינו שבבבל), ומבטא את תקופתנו הנוכחית.

השם "770" עצמו אשר הוא שמו העיקרי, כפי שמבואר בכמה וכמה שיחות (כ"ח סיון תנש"א, קונטרס הנ"ל, ועוד) שמספר הבית מתאים לתוכנו, ובגימטריא "פרצת" – רומז שמבית זה אורה יוצאה לכל ד' רוחות העולם.

"בית חיינו" – משם נמשך השפעת החיות לכל בני ישראל בכל העולם כולו (שיחת ש"פ יתרו תשנ"ב).

"בית רבינו שבבבל" –  הוא מקום המקדש גופי' דלעתיד, ובו יתגלה בית המקדש השלישי (קונטרס הנ"ל). ועוד.

"בית הכנסת של נשיא דורנו" –  מכיון שזהו ביתו של הקב"ה הרי בודאי שכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ביחד עם כל הצדיקים נמצאים באותו מקום שבו נמצא הקב"ה (שיחת ש"פ האזינו תש"נ).

"ביתו של נשיא הדור, שכולל כל הדור, הוא על-דרך ובדוגמת "תלפיות", "תל שכל פיות פונים בו" (קונטרס בית רבינו שבבבל).

"ענינו של נשיא הוא כשמו – מלשון הרמה והתנשאות, בדוגמת המלך שהוא מרומם ומנושא מכל העם, ובנדון דידן, שמצד ענינו של הנשיא נפעל הרמה והתנשאות בכל הענינים השייכים אליו. ומזה מובן העילוי שניתוסף בכל הענינים האמורים מצד מעלת המקום – "בית גדול" של נשיא הדור, עילוי באופן של הרמה והתנשאות" (שיחת ש"פ האזינו תשמ"ז).

ביחידות לפרופסור וועלוול גרין על שאלתו מה משמעות הדבר שמדגיש הרבי את המעלה של התפילה בבית הכנסת בו התפלל הרבי הריי"צ שנים רבות. הסביר לו הרבי שכאשר אנשים מתפללים יחד – התפילה מקשרת ביניהם, ולא זו בלבד שהיא מחברת בין המתפללים כיום, אלא גם בין אלו שהתפללו באותו מקום בעבר… ('פרופ' גרין שלום וברכה' ע' 138).

ברם, אחד מהכינויים הפחות נפוצים ושגורים, הרי דווקא הוא מופיע ריבוי פעמים בשיחות-הקודש וכבר מהשנים הראשונות לנשיאות – "ד' אמות של נשיא דורנו".

הרבי מפליא, וריבוי פעמים, במעלת בית הכנסת ליובאוויטש שבליובאוויטש, והעניינים הנעשים בו, השפעתם ופעולתם בעולם, מתוקף היותו – ה"ד' אמות של נשיא דורנו", כשהרבי מתייחס בשיחות להיותו מקומו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ בעשר שנים האחרונות לחייו בעלמא דין. מה מבטא מושג זה, ומהו פירושו?

במבט ראשוני אף נשאלת שאלה: שם זה נראה כמפחית מערך המקום – למה נקרא המקום רק "ד' אמות של נשיא הדור", ולא בפשטות: "מקומו של הנשיא". והרי כמה וכמה פעמים מעלה הרבי על נס במעלת מקום זה, להיותו בית הכנסת שבו התפלל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע במשך עשר שנים האחרונות לחיים חיותו בעלמא דין, ואילו המושג "ד' אמות" מורה, לכאורה, על היותו נפרד מהאדם עצמו, ובעניינינו ש-770 הוא ה'ד' אמות של נשיא דורנו', ולא מקום הנשיא בעצמו?

צריך גם להבין מה בדיוק משמעות הדברים שאלו הם ה"ד' אמות של נשיא הדור", גם כעת לאחר תש"י, בעת שמנוחתו כבוד באהל הק'?

בשיחותיו של הרבי מוסבר, כי המושג "ד' אמות" מבטא ענין נעלה ביותר, ואף נעלה יותר ממקום האדם עצמו! זאת בהתאם למאמר הגמרא: "ד' אמותיו של אדם קונות לו בכל מקום". משמעותה ההלכתית של פיסקה זו היא כי כאשר נמצאת מציאה ברדיוס הקרוב לאדם בטווח של ארבעה אמות הרי הוא קונה אותה גם בלא לדעת עליה.

אך צריך להבין דבר זה, מה טעם נתנו חכמינו ז"ל כח כה רב לקנין זה, עד כדי הקנאת הדבר גם ללא ידיעה עליו?

מבאר הרבי מלך המשיח ב'קונטרס ענינה של תורת החסידות', כי בד' אמותיו של האדם מתגלה "בחינת היחידה" שבו – הרובד הנשמתי הפנימי והעצמותי ביותר המכונה "יחידה", אשר גוף האדם אינו יכול להכיל גילוי זה, לא רק כחותיו הפנימיים אינם כלים להשראת היחידה, אלא אפילו המקיפים שעל האדם, כדוגמת הלבושים והבית, אין יכולה לשרות שם בחינת היחידה, ומתגלה רק בד' אמות של האדם, הרחוקים בתכלית הריחוק ממנו –

והיות ובחינה זו אינה מוגדרת בגדרי השכל, לכן יכול האדם לקנות אף אם שכלו אינו מודע לכך, כי היחידה היא למעלה מהשכל.

דבר זה מגלה בעצם את מעלתה של הגשמיות: אדם בכוחותיו הפנימיים ביותר, בחינת נפש רוח נשמה וחי', אינו יכול לגלות ולהמשיך בהם את בחינת היחידה, ודווקא כאשר מגיע הדבר לרכישת חפץ גשמי – הנרכש על מנת לשמש בקדושה כמובן – מתגלית בהם בחינת היחידה.

בדומה לכך מוצאים אף בהלכות שבת (ראה לקוטי שיחות חלק טו עמ' 228), בהם מובאים פרטי הדינים בהם אסור לאדם לצעוד לכיוונים מסויימים שמעבר ל"תחום שבת"; אך גם אז הדין, כי מותר לו להתקדם בסביבה של ארבע אמות הסמוכות לו, שוב כי אלו הם ה"ארבע אמות" שלו בה מתגלית בחינת היחידה – הבאה לגילוי במיוחד בשבת.

•

מהאמור לעיל עולה ביאור נפלא, לפיו ד' אמות אינם מבטאים דרגא נמוכה הנמצאת 'מחוץ לאדם', אלא דרגא גבוהה הרבה יותר – עצם מציאות האדם! ממילא הביטוי המכנה את 770 "ד' אמות של נשיא דורנו", מגלה כי כאן הוא העצם של הרבי ממש!

הדבר מובן בעיקר לפי סיפור המובא בזהר על רשב"י שהיה זוכה לביקור קבוע של אליהו הנביא, ובאחד הימים לא הגיע אליהו בשעה היעודה. מאוחר יותר הסביר לו אליהו כי היה צריך להציל את ר' המנונא סבא, משום כך לא הגיע.

כל ילד שלמד על מנהגו של אליהו לבקר בכל ברית מילה, יתמה וודאי: הכיצד זה יכול אליהו להיות נוכח בו זמנית, בעשרות או מאות בריתות בו זמנית ברחבי העולם, ואילו לשני צדיקים אלו לא היה יכול להגיע באותו זמן.

מבואר על כך בחסידות: לאותם צדיקים – ר' המנונא סבא ורשב"י – היה אליהו מגיע מלובש בגופו, מפאת כבודם. ובהתלבשות בגוף, אשר בה דווקא נמצא כל העצם, אין הוא יכול להמצא בעת ובעונה אחת בב' מקומות. אך כאשר אליהו הנביא מופיע בברית מילה הרי זה רק ניצוצות מנשמתו, גילויים רוחניים בלבד, ולכן הוא יכול להמצא ולהתגלות בכמה מקומות שונים בו זמנית.

ולעניננו, משמעות המילים "ד' אמות של נשיא הדור" היא כי כאן נמצא הרבי הריי"צ ממש! לא רק ברובד רוחני מסויים, אלא בכל מהותו ועצמותו, בחינת היחידה שבו, שהיא עיקר האדם. והמאורע ביו"ד שבט תש"י לא שינה במאומה את מקומו הקבוע, המקום שבו נמצא ומתגלה בכל עצמותו, למרות שאיננו רואים זאת בעיני בשר, ומנוחתו כבוד באהל הק'!

כל זה, הוא בהדגשה יתירה, כפולה ומכופלת אצל כ"ק אדמו"ר מלך המשיח, המגלה כל העת את קשרו העצמי ל-770, עד כמעט אי-יציאה כלל מ-770, ומניו יורק בכלל, מלבד הליכתו לביתו ולאהל הק'.

והוא ע"ד הנהגתו של הכהן גדול, המבואר ברמב"ם הל' כלי המקדש והעובדין בו פ"ה ה"ז: "בית יהיה לו מוכן במקדש והוא הנקרא לשכת כהן-גדול, ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום, ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם". והרי נתבאר בשיחת בית רבינו שבבבל ש"בית חיינו" הוא מקום המקדש גופי' דלעתיד!

עד כדי כך, שבשמיני עצרת תשל"ח כאשר בקשו הרופאים מהרבי לנסוע לבית הרפואה, הסביר הרבי לרופאים על מעלת וקדושת חדרו הק', אשר דווקא ב-770 תבוא הרפואה…

במיוחד התבטא הדבר לאחר פטירת הרבנית הצדקנית, אז קבע הרבי את ביתו בחדרו הק', ובתקופה מסויימת אף גילה שעלה במחשבתו הק' למכור את ביתו שברחוב פרזידנט!

וכן לאחר המאורע באהל הק' בכ"ז אדר ראשון תשנ"ב, אמר הרבי שברצונו לחזור לחדרו הק' שב-770, לא לביתו שברחוב פרזידנט ולא לבית הרפואה!

צדיקים דומים לבוראם, כשם שאופני הגילוי וההשפעה מהבורא אל הנבראים היא על-ידי השמות הק', ובלשון המדרש – "לפי מעשי אני נקרא", ויש הבדל בין השם המפורש לשאר השמות הק', ובין גילוי השכינה בבית המקדש, בארץ הקודש ובחוץ-לארץ – על-דרך-זה הוא בהשמות שכינה הרבי את 770: הם מבטאים את אופן הגילוי וההשפעה של נשיא דורנו, שאינו דומה התגלותו של הרבי ביום חול רגיל להתגלותו בשמחת תורה בעת ההקפות. או התקשרותו של הרבי עם החסיד בעת התפלה בציבור להתקשרותו בעת היחידות וכיו"ב. ועד"ז יש חילוק בהתגלות הרבי ובהשפעתו הק' – בין חדרו הק' לשאר חלקי הבנין, ע"ד החילוק בדרגת הקדושה בקודש הקדשים לשאר חלקי הבית ובהשפעה מהם.

בתקופה שהרבי היה 'מסדר קידושין' בחתונות, הדבר היה כרוך בכך שהזוגות הנישאים יעמדו בתנאים שהעמיד להם הרבי. אחד החתנים השתהה בהסכמתו לתנאים של הרבי, ורק ביום חופתו ניגש לרבי והודיע לרבי שהוא מקבל את תנאיו ומזמין את הרבי לסדר את הקידושין. הרבי ענה לו שכעת כבר מאוחר. לפליאת החתן ששאל את הרבי הרי החופה היא בלילה ועדיין ישנם כמה וכמה שעות? אמר לו הרבי בודאי אתה מתכוון לזה שבא עמי, וזה כבר מאוחר…

כאשר הרבי אומר ש-770 הוא ה"ד' אמות של נשיא דורנו", ומקומו הקבוע של נשיא הדור, דהיינו שבמקום זה הרבי נמצא ומתגלה בכל עצמותו, ובמיוחד לאחר דברי הרבי (שיחת ש"פ בא תשנ"ב) על החיים הנצחיים של דור התשיעי – הרי שחושינו הגשמיים לא משנים מאומה מהמציאות האמיתית שקובע הרבי.

סיפר הרה"ח ר' משה הרסון, בחודש תשרי תשמ"ט, נכנס לג"ע התחתון ביחד עם מר דוד טשייס המזכיר ר"י קרינסקי והאדריכל, להראות לרבי את תוכניות הבני' של הרחבה בהכנ"ס – 770, כשהרבי הביט בתוכנית וראה איך שמתכננים להגביה הבהכנ"ס הגדול לגובה של הרחוב, הגיב הרבי: "ניין, דער שול דארף זיין אונטערן וואו דער שווער האט געדאוונט" [= לא, הבהכנ"ס צריך להיות למטה יותר איפוא שאדמו"ר הריי"צ התפלל]. ר"י קרינסקי הצביע לעבר הזאל ב-770 ושאל: הרבי מתכוון לזאל הקטן ב-770 למעלה [שהרי התפלות בזאל הגדול החלו כו"כ שנים אחרי הסתלקותו של אדמו"ר הריי"צ]? אמר הרבי בקול חזק: "ניין! איך מיין אונטען, וואו מ'האט היינט געליינט קריאת התורה, וואו דער שווער האט געדאוונט" [= לא! אני מתכוון לזאל למטה איפוא שהיום קראו בתורה, איפוא שהרבי הריי"צ התפלל].

נוסף על המבואר בשיחת ש"פ ויקרא תשמ"ז (לקו"ש חל"ב עמ' 23 ואילך) במעלת וקדושת המקום שבו עבד הצדיק את עבודתו בקודש, ש"קדושה לא זזה ממקומה", כולל כליו הגשמיים בהם השתמש לצרכי עבודתו, שמבטאים את נצחיות חיי הצדיק – לאחר הסתלקותו – גם בגשמיות העולם. ולכן שם הוא המקום שנכנסים ליחידות – גם לאחר הסתלקות הצדיק – היחידה של החסיד מתקשרת עם היחידה של הרבי.

וכפי שמבאר הרבי בשיחת י"ב תמוז תש"י (שיחות קודש עמ' 111) אודות מעלת ד' הכתלים של אדמו"ר הריי"צ ב-770, שבהם התפלל ולמד ושם קיבל אנשים ליחידות – ששם נמצאת מהותו של אדמו"ר הריי"צ. ולכן כל חסיד, גם כזה שגר במקום אחר, צריך לדעת שקביעותו העיקרית היא בד' כתלים אלו!

[פעם, בתקופת נשיאותו של אדמו"ר הריי"צ, הגיע הרה"ג יצחק הכהן הנדל שי' ממונטריאל ל-770, אך הרבי לא יצא אל הקהל והרב הנדל לא זכה לשמוע מאמרים מהרבי הריי"צ, משום כך החליט לנסוע חזרה למונטריאל. כאשר שמע זאת הרבי הריי"צ אמר: "כבר הגיע הזמן לקחת מהקירות של 770!…". לאור ביאורו של הרבי הנ"ל, יש לדברים משמעות עמוקה יותר – בעצם השהות ב-770, אפשר לקחת ממהותו של הרבי].

הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הרבי קבע ש-770 הוא מקומו הגשמי הקבוע של נשיא דורנו, והמקום המרכזי שממנו "תצא תורה", הפצת היהדות והמעיינות חוצה בכל קצווי תבל עד ביאת משיח צדקנו (קונטרס בית רבינו שבבבל. שיחת ש"פ משפטים תשנ"ב. ועוד). הרי מעלתו וקדושתו להיותו "בית רבינו שבבבל", שבו עיקר השראת וגילוי השכינה – היא בהבנין עצמו (ולא כבית המקדש בירושלים שהקדושה היא רק במקום המקדש ולא בהבנין – ראה לקו"ש חל"ו ע' 128 בהערה). וכפי שהבהיר הרבי בקשר להרחבת בית הכנסת 770 (שיחת ליל הושענא רבה תשמ"ט) שההרחבה לאורך ולרוחב ולגובה תעשה רק על-ידי בעל הבנין – הרבי נשיא דורנו בעצמו! ואין לאף אחד להתערב בזה להוסיף או לשנות!

– ובהוספה על כל זה, להיות 770 ה"ד' אמות של נשיא הדור", הרי זה המקום בו הרבי נמצא ומתגלה בכל עצמותו!

כעת מובנים היטב דבריו של מלך המשיח לשזר: "את זה לא יכולתי לקחת אליך". גילוי היחידה, עצמותו ומהותו של הנשיא הוא ב-770 דווקא, שבו בחרו רבותינו נשיאינו, והתגלות עצמית זו אינה יכולה להתגלות בשום מקום אחר, ובודאי שתמונות או ווידאו אינן תחליף…

•

משלב זה ניתן להמשיך לדרגא גבוהה עוד יותר והיא התפילה עם הרבי. ככל הביטוים החזקים על מעלתה של 770, מוצאים אנו מעלה מיוחדת, עד כדי 'הגבלה עצמית', בנושא התפילה במנין של הרבי.

המושג 'הגבלה עצמית' מופיע בתורת החסידות, ומשמעותו הוא מצב בו הקדוש-ברוך-הוא מגביל את עצמו כביכול אל תוך מציאות גשמית מסויימת. דוגמת מצוות תפילין, או כל מצווה אחרת. למרות שמדובר פה על המשכת עצמותו ומהותו יתברך, הרי שבפועל דווקא על ידי דיוק בדבר גשמי 'פעוט' ממשיכים את האור. אם חסר לתפילין, חס ושלום, 'שפיץ' אחד הרי שהמצווה לא קוימה… הקדוש ברוך הוא החליט להיות נמשך דווקא באופן מסויים, ולכן מוכרחים אנו לעשות כך ולא באופן אחר.

במושג זה משתמש הרבי בשיחת אחרון של פסח תשל"ו (לקו"ש חי"ד ע' 323), בכדי להגדיר את החובה בשמירת זמני הסדרים של הישיבה. הרביים הגבילו עצמם כביכול אל תוך שעות ומסגרות הישיבה, ודווקא על ידי עמידה מדוייקת בדקות ממש, זוכים התמימים להתקשרות עצמית עם הרבי, כשם שהקדוש ברוך הוא הגביל עצמו במצוות.

כך גם רואים בצורה מיוחדת ביותר, את הקפדתו של הרבי מלך המשיח, בנוגע לזמני התפילה, ממש בצורה של 'הגבלה עצמית'. זמני תפילת מנחה וערבית של הרבי הם בזמני התפלות הקבועים של התמימים. כך גם בנוגע לכל התפילות משנת תשמ"ח ואילך, רואים שבזה ממש קיים הענין של הגבלה עצמית, שכביכול הרבי הגביל את זמני התפלה שלו דוקא בזמנים אלה.

ואם כדברי הרבי שההתקשרות של התמימים אל הרבי מתבטאת על-ידי שמירת סדרי הישיבה, כיוון שהרביים הגבילו את עצמם בזה – הרי ודאי שזמני התפילות בהם הרבי בעצמו השתתף עם הקהל, והגביל את עצמו בזמני התפילה אלו, הם אחת מהדרכים להתקשרות עם הרבי.

ההקפדה על זמני התפלות של הרבי היא לאו דוקא לאלו הנמצאים בקירוב מקום, בד' אמות של הרבי. אלא גם אלו הנמצאים בריחוק מקום, יש מעלה מיוחדת להתפלל בזמנים הקבועים של הרבי. זאת על משקל דברי הרבי להרב יאלעס ביום א' דחול המועד פסח תשמ"א, במענה לשאלתו למה זמן תפילת שחרית במנין של הרבי הוא בשעה 10:00. אמר לו הרבי אחת מהסיבות, כי בשעה זו התפלל המניין של אדמו"ר מהוריי"צ, ו"הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא", לכן גם הוא מתפלל בשעה זו. כלומר זמן התפלה קשור עם עניין ההתקשרות.

גם ידוע שהרבי הביע בפני כמה מאנ"ש את רצונו שקהלות אנ"ש יקבעו את זמן התפלה בשבת בשעה 10:00- זמן התפלה ב-770!

•

דברים אלו אמורים בהדגשה מיוחדת דווקא כיום, כאשר עדיין איננו זוכים לראות את מלכנו משיחנו בעיני בשר;

ידוע המשל של אדמו"ר האמצעי, על מלך שהסתיר עצמו משני בניו בכדי לבחון את מידת התקשרותם אליו. אחד הבנים חיפש את אביו, ומשלא מצאו הצטער צער רב. אולם הבן השני לא אמר נואש, והתעקש להמשיך ולחפש במקומות שאביו אמור היה להימצא בהם באותו זמן. בטוח היה כי אביו לא הלך והוא עתיד לפגשו. ואכן כאשר התגלה אליו אביו, נישקו בצורה מיוחדת על גילוי מסירותו של הבן.

כך גם כיום, יודעים אנו בביטחון גמור כי דבר לא השתנה בחייו של הרבי מלך המשיח, כפי שהעיד על עצמו בשיחותיו הקדושות (ש"פ בא תשנ"ב). ועל-ידי ההקפדה על זמני התפלות, של הרבי, מחזקים אנו את התקשרותינו אליו, ומכריזים את בטחוננו בדבריו, ובקשתנו לחזות בו בגלוי!

במיוחד אמורים הדברים, על הזכות המיוחדת לאלו שזוכים לשהות בד' אמות של הרבי, בו נמצא הרבי ומתגלה בכל עצמותו, על אחת כמה וכמה שצריכים להשתדל להיות מה שיותר ב'בית משיח' – 770, ובמיוחד להשתתף במנייני התפילות של הרבי.

ובזכות חיזוק ההתקשרות למלכנו נשיאנו, נזכה לחזות מיד ממש בהתגלותו של הרבי מלך המשיח לעין כל, ונכריז לפניו כולנו יחדיו:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!