אי אפשר לשכוח: האיש שחולל את המהפיכה

שרגא קרומבי

ימי הקיץ בעיצומם, והאתרים החב"דיים הפכו להיות גירסא של אתרי קעמפ כשהם לא מפסיקים לפרסם גלריות וידיעות ממחנות הקיץ השונים הפזורים ברחבי הארץ כולה. קעמפים לצד דיי-קעמפים, מלחמת ופרצת לצד מלחמת התקשרות, מפקדים וגנרלים, חיילים ו(בשבוע הבא גם) חיילות, ונדמה שכך זה היה מאז ומעולם, עד שקשה לדמיין איך יכול היה להיות אחרת.

אז זהו שלא, והמצב היה גם היה אחרת, ולא מדובר על לפני שנים רבות כל כך. מספיק לחזור עשרים שנה אחורה ולהבין שמה שהיום נראה מובן מאליו, לא היה מובן בכלל באותו זמן.

בתור ילד חב"די בצפת, היו לנו שנים שבהן זכינו להשתתף בקייטנות טובות אבל היו גם שנים שבהן הקייטנות היו סוג של מסגרת שהוקמה בלית ברירה כי היו חייבים לשים את הילדים במקום כל שהוא כדי שההורים יוכלו להמשיך לעבוד. כך או כך, הקייטנות מעולם לא היו משהו שקרוב למה שמשתקף מהתמונות והדיווחים של הקעמפים והקייטנות של ימינו.

ואז בדיוק לפני עשרים שנה, בשנת תשנ"ה, חזר לארץ אחרי קבוצה הרב פרץ פרידמן שהיה באותה עת בחור, והביא עימו חזון – שלא לומר חלום: הוא יקים קעמפ אמיתי בארץ. את ניסוי הכלים הוא ערך על הקייטנה בצפת, כשלראשונה שמעו ילדים חב"דיים בארץ על המושג מתיחה או מלחמת ופרצת. הקייטנה ההיא היתה סיפור של הצלחה, ובשנה שלאחריה הוא פתח את הקעמפ החב"די הראשון בארץ: קעמפ אורו של משיח. כנגד כל הסיכויים, הגיע מספר הילדים באותו קעמפ ראשון למאה ילדים, ואלו שנזכרו ברגע האחרון – נאלצו להמתין לקעמפ הבא.

באותה שנה ובשנים שלאחר מכן, כשמישהו אמר "קעמפ" היה לזה פירוש אחד ויחיד: קעמפ אורו של משיח.

כך השתנו לעד לא רק ימי הקיץ הלוהטים, אלא דברים רבים נוספים, למשל שולחן השבת, כאשר שירי הקעמפ והחוויות מהקעמפ מלווים את המשפחה כולה למשך חצי שנה לפחות (ובחצי השנה הבאה עוסקים הילדים בקעמפ הבא עלינו לטובה…)

מאז כאמור התפתחו מחנות הקיץ החב"דיים, וגם אלו שהם דיי-קעמפ הושפעו מאוד מהקעמפ הותיק, כשהם מאמצים את מלחמת ופרצת ושאר הרעיונות שיובאו מהקעמפים הגדולים של חו"ל, באותו קיץ לפני עשרים שנים.

היום, כאשר אלפי ילדים משתתפים בקעמפים השונים, זה הזמן לזכור ולהזכיר את מי שחולל את המהפיכה, בחור צעיר עם חזון שהפך למציאות.