-
הוא מראשי הנהגת המתנחלים והיה שותף פעיל בכל המאבקים לאורך ההיסטוריה נגד מסירת שטחים. במלאות עשור, מספר ר' ברוך מרזל על המאבק בימית וחושף כי באותם ימים היו מדווחים לרבי על כל פרט בנושא המאבק • אם שואלים אותו, אחרי הכישלון של מועצת יש"ע, בפעם הבאה חסידי חב"ד צריכים להוביל את המאבק בעצמם • לקריאה
חב"ד אינפו|י׳ באב ה׳תשע״הכמי שהיה שותף גם במאבקים נגד הנסיגה מסיני והסכמי "אוסלו" – עד כמה חסידי חב"ד היו מעורבים במאבקים הללו?
חסידי חב"ד היו נוכחים לכל אורך המאבק, השתתפו בהפגנות ובצעדות ונוכחותם בלטה כמי שנטלו חלק והיו שותפים פעילים. כפי שציינת, הכרתי את חב"ד כבר במאבק נגד העקירה מסיני. הקמנו אז חפ"ק בנחלת הר חב"ד בקרית מלאכי והייתה תחושה שחסידי חב"ד מובילים את הפעילות שם. על כל פרט הכי קטן כתבנו לרבי וקיבלנו תשובות מדויקות. הרבי היה מעורב בכל דבר ודבר. באותם ימים דברה של חב"ד והרבי נשמעו למרחוק ובקול צלול וברור.
כך היה גם בזמן אוסלו. אני זוכר את חסימות הכבישים הגדולות שחסידי חב"ד היו שותפים להם. המשטרה ידעה אז שכשיש מבצע ארצי של חסימות כבישים הכביש הראשון שייחסם יהיה כביש מספר 1, כי הוא קרוב לכפר חב"ד, ושם אין להם מה לעשות… ישיבות חב"ד יצאו אז להרעיד את הארץ על צעקת הרבי. לצערי במאבק נגד הגירוש, למרות ההשתתפות בהפגנות ובפעולות המחאה, לא הרגשנו מספיק את הרוח הגדולה של חב"ד–ליובאוויטש במאבק.
אולי הנהגת המתנחלים נכשלה ברתימת חסידי חב"ד?
מנהיגות המתנחלים וכולנו גם אשמים בכך שחסידי חב"ד לא היו מעורבים מספיק. זכיתי לעמוד בקשר קרוב עם כל גדולי ישראל. עוד לפני שהתוכנית יצאה לדרך קיבלתי לידי מידי מועצת יש"ע את המטה החרדי וניהלתי אותו עד ליציאת התוכנית לפועל. היה לנו מטה שפעל בתחום של הח"כים והפולטיקאים, מול האדמו"רים בחצרות השונות ועוד.
אני יכול לומר שבנושא זה דבריו של הרבי הם החדים והברורים ביותר. הרבי הציב את הרף הגבוה ביותר שאפילו דיבורים על ויתורים מהווים סכנה. זוהי האמירה הכי חדה וברור בנושא יותר מכל גדולי ישראל שלחמו נגד הוויתורים. לכן בנושא שלימות הארץ יש חשיבות רבה לכך שחסידי חב"ד יובילו, ינהיגו וידחפו את העגלה, כדי למנוע מהנהגה מגמגמת לשבור את המאבק.
התרומה של חב"ד היא בהובלת המסר הברור של הרבי. בימי 'אוסלו' חב"ד הובילה את המאבק ובתי חב"ד רתמו את כל המערכת הארגונים שלהם לארגן את העצרת הגדולה נגד ההסכמים בכיכר מלכי ישראל. כי על–פי הדרכת הרבי בנושא של פיקוח נפש לא עושים חשבון.
היכן, לדעתך, טעתה הנהגת המתחלים במאבק ההוא?
הבעיה לא הייתה בשרון או בעסקנים כאלו ואחרים. הבעיה הייתה אצל כל אחד ואחד מאתנו, כשהובלנו על ידם לאותה דרך הרסנית.
איפה היינו אנחנו – אותם עשרות אלפי יהודים שהגיעו להפגין בכפר מימון, בנתיבות ואופקים; אותם עשרות אלפים שעזבו את מנעמי החיים, הקריבו את עבודתם, ומסרו עצמם למען ארץ ישראל ועם ישראל?! כיצד קרה שהשכלנו לקום ולומר את דברנו רק כשהגענו למשוכה האחרונה, ושנה לפני העקירה עוד אפשרנו לפוליטיקאים לשבת בממשלת שרון ללא כל ביקורת? בתחילת הקדנציה שרון החל להגשים את מזימותיו ואימץ את "מפת הדרכים", כשאותם פוליטיקאים מימין מרכיבים את ממשלתו.
מבלי לסלוח למפלגות החרדיות על הפשע הבל–יכופר של סיוע לביצוע הגירוש, תוך שותפותם בממשלת החורבן של שרון, היום אנו רואים כי הייתה זו טעות אדירה לא לחבור לציבור החרדי מהרגע הראשון. יתכן וקואליציה חרדית–דתית–לאומית הייתה יוצרת בלוק חוסם לשרון לבצע את תוכניתו ההרסנית.
זו הייתה טעות כשהמאבק כולו נוהל על ידי מועצת יש"ע, שהינו גוף הניזון מתקציבי השלטון. היה ברור שיום אחרי המאבק יצטרכו ראשיו את השרים שבגדו בנו היום, והם ייאלצו לשוב ולחזר על פתחיהם בדרישות כאלה ואחרות לקבלת תקציבים. מועצת יש"ע החליטה שאינה מסכימה לנצח את צה"ל והמדינה ולכן הכשילה את המאבק. הם בחרו מראש לא לנצח.
המאבק התמקד בקמפייני "באהבה תנצח" והתחברות לערכים הישראלים, בהם הושקעו מיליוני שקלים לסרק וכולם ירדו לטמיון, כאשר בפועל מנסחי הקמפיין ביקשו להתחבר לשמאלנים משיינקין, אולם לא לעמך ישראל ולערכים היהודיים. במקומם ניתן היה להשקיע את הכסף בפעילות אופרטיבית למאבק. הטעות כאן הייתה בעיקר בסגנון – באסטרטגיה, ובמחשבה שכדי לנצח במאבק אנחנו צריכים למצוא חן בעיני השמאלנים משכונות האליטה בתל אביב. בסופו של דבר לא התנחלנו בליבות השמאלנים, וגורשנו מגוש–קטיף ומצפון–השומרון בחרפה.
עוד קודם לכן סלחנו לפושעי גירוש סיני וימית, התעלמנו מפשעיהם והדרנו עצמנו מהרדיפה אותם. איש לא היה מעז לחזור על פשע גירוש יהודים מארץ הקודש, לו היינו רודפים את פושעי גירוש סיני כבר אז.
סלחנו לפושעי הסכמי 'אוסלו' ולא רדפנו אותם עד חורמה. כעת ברור כי לו היינו מצביעים ברגליים נגדם בזמן הבחירות – כפי שאומר הרבי להעניש אותם ביום הבוחר שהוא יום "יום הדין" היחיד שמאיים על הפוליטיקאים ולפרסם את שמם ברבים – איש לא היה מעז לגרש יהודים שוב.
המשכנו באותה דרך של סלחנות, וסלחנו לבנימין נתניהו, סילבן שלום, לימור לבנת ועוד אחרים בליכוד, על חלקם במסירת חברון ובייבוש ההתיישבות. הם המשיכו לתמוך במשא ומתן עם האויב הפלשתיני ואנחנו שתקנו.
מה אתה צופה למאבק הבא?
כעת הכישלון מאחורינו, אולם אם נלמד ונפיק את הלקחים אזי יצא שכרנו בהפסדנו. נדע כיצד להמשיך הלאה וכך נוכל לגשת למאבקים הבאים מתוך מוכנות אמיתית לניצחון. במאבק על גוש קטיף למדנו על בשרנו שדיבורים על חוקי יסוד וזכויות האזרח, הן דיבורי סרק חסרי סיכוי, ושאותו בית המשפט העליון, שיצא להגנת הדגים המפונים באילת וקבע שיש לאפשר זמן של שלוש שנים עד לתהליך פינויים כדי שהדגים יתאקלמו – לא קיבל ולו עתירה אחת של מתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון. ראינו כיצד אותו בית משפט דחה על סף ולא כיבד ולו ערר אחד, של עצור או עצורה שנזרקו לכלא בגלל חסימת כביש.
אך יותר מכל למדנו על בשרנו שזה לא בושה לחלום. זו לא בושה ללכת עם האידיאלים עד הסוף. נוכחנו כי למרות שלפני כמה עשרות שנים רעיונות כמו גירוש יהודים היו מוקצים מחמת מיאוס, היום הם הפכו ללב הקונצנזוס. כעת נזכור כי גם לנו מותר לחלום. גם אנו יכולים ללכת עם האמת עד הסוף.
כעת הזמן להציג תכניות לניהול והכוונת המדינה כפי שכיום יש רק לשמאל הקיצוני. עלינו לבנות מערכות נפרדות ולהציע אופציות למערכות הקיימות. לפעול לביסוס מעמדו של המשפט היהודי ולהאדרת כוחם של בתי דין על–פי תורה שיהיו נפרדים מהמערכת הקיימת.
ויותר מכל יש לזכור ולהזכיר לעצמנו כי לא רק על בתינו הפרטיים אנו צריכים להיאבק, אלא בראש ובראשונה על הר בית ה' שעומד היום שמם ושועלים הילכו בו.
10 שנים אחרי, אתה עדיין זוכר?
יש דברים שאסור לנו לשכוח. לא נשכח את המראות המזעזעים. לא נשכח את הילדה בת השמונה מגורשת מביתה. לא נשכח את היהודי ניצול השואה שחיילים מצווים עליו לעזוב את ביתו בארץ הקודש. לא נשכח את טלי חתואל ואת ארבעת בנותיה הי"ד, ואת ילדי משפחת כהן יבדל"א שביתם ניתן במתנה למי שפגע בהם.