ברל'ה קרומבי, ערוץ 7
ארבעה חודשים עברו מאז טבח שמחת תורה ושוב הקמפיינים דוהרים על איילון. הפעם הקמפיין התורן הוא רודף צדקה וחסד ממש. קמפיין שכולו אחדות וקירוב לבבות. "בחירות עכשיו" ולא סתם בחירות, אלא כאלה שיהיו "בהסכמה". דרמה של ממש. המחנה שלא קיבל את תוצאות הבחירות ואפילו בעיצומם של ימי הקורונה כשכל המדינה ישבה בבית הוא הפגין נגד ממשלה נבחרת, דורש כעת בחירות בהסכמה. כמה מרגש.
אלא שפתאום נזכרתי שכבר התקיימו בחירות בישראל. זה לא קרה מזמן אלא לפני קצת יותר משנה. ובאופן מדהים דווקא אותם אנשים שעומדים כעת מאחורי קמפיין "בחירות בהסכמה" הם אלה שעמדו מאחורי ההפגנות הגדולות נגד ממשלת הימין הנבחרת. זו שנבחרה "בהסכמה" כמובן. לא סתם הסכמה אלא של 64 מנדטים.
אותם יזמי פילוג התארגנו על מיליוני שקלים והקימו את מטות המחאה מיד אחרי הקמת הממשלה, עוד לפני שיריב לוין שרק מילה אחת על רפורמה. זוכרים את עצומת הטייסים הראשונה? אותו פורום 555 הוקם בימי ממשלת האחדות עם גנץ. אבל אז בקושי שמענו עליו. הוא הפציע שוב לחיינו בימי המו"מ על הקמת הממשלה הנבחרת, זו שזכתה לאמון של רוב הציבור הישראלי ויותר מכך רוב מוחץ של הציבור היהודי. אז הוא הרים את איום הסרבנות של הטייסים נגד – תחזיקו חזק – מינוי חבר הכנסת אבי מעוז לסגן שר במשרד ראש הממשלה ואחראי על מנהלת זהות יהודית.
אבל מסתבר שאותם אנשים שהסכימו לשרוף מדינה על תוצאות בחירות שלא נעמו להם מתעקשים כעת על בחירות "בהסכמה". ובכן מעניין מה הסיבה לכך? האם אולי – רק אולי – יש קשר לכך שהפעם לראשונה מזה שנים רבות מועמד השמאל מקבל בטבלת המנדטים בסקרים מספר כפול ממועמד הימין ולכאורה ניצחון השמאל בבחירות מובטח?
אני לא אומר חלילה שכל מי שמדבר על בחירות נגוע במחלת הפירוד. ישנם לא מעט אנשים ששוברים את הראש איך להביא למציאות של שיח מכבד בין המגזרים השונים ומבקשים לקיים בחירות כמעין משאל עם. אבל לרוב אלה לא ידברו על בחירות כעת. בטח לא בשעת מלחמה. בטח לא כשהתותחים רועמים. לעומתם יש מי שהפכו את סיסמת "בחירות עכשיו" לסיסמה אחת שמתכתבת עם כל המסרים שדורשים את הפלת ממשלת הימין. הדחה עכשיו, בחירות עכשיו, אותה גברת בשינוי אדרת. אלה – כמה לא מפתיע – אותם אנשים שדרשו את הפלת כל ממשלות הימין, מימי בגין, שמיר ועד לממשלות נתניהו לדורותיהם.
יש לקמפיין הזה פנים רבות. נכון, קרה כאן אירוע בסדר גודל היסטורי. ההנהגה הנוכחית כשלה. בעיית עזה הוזנחה במשך 15 שנה והתפוצצה לכולנו בפנים והאחריות לא יכולה לדלג על ראש הממשלה, הקבינט, ראשי ממשלה לשעבר וכל מי שהיה שותף להחלטות הדרג המדיני בעשור האחרון. זו דרמה שלא יכולה לפסוח על הדמוקרטיה הישראלית. צריכים לדרוש אחריות וכך ייעשה ביום שתיגמר המלחמה. אבל האם כעת זה הזמן?
לפי התפיסה של יועצי קמפיין השמאל כעת שחרטו את הסלוגן "אתה הראש, אתה אשם", הרי שגם בן גוריון היה צריך להתפטר אחרי הקמת המדינה בגלל "הכישלון" של מתקפת הפתע הערבית והתוצאה הכואבת של מלחמת העצמאות. הנה נתון עובדתי מתוך ויקפדיה: "במהלך מלחמת העצמאות (30 בנובמבר 1947 – 20 ביולי 1949) נהרגו 5,677 מאנשי היישוב ומדינת ישראל הצעירה. 4,762 חיילים נפלו במערכה ו-915 אזרחים ניספו בפעולות איבה. היו אלו האבידות הכבדות ביותר שסבלה מדינת ישראל במהלך איזו ממלחמותיה – כ-0.9 אחוזים מבין כ-630 אלף תושבי היישוב בעת פרוץ המלחמה".
אבל איש לא חשב להטיח בבן גוריון את האשמה על הנרצחים והנופלים הרבים. את המלחמה ההיא בחנו לפי התוצאה: הקמת מדינת ישראל.
מי שיזם את קמפיין בחירות עכשיו , לפני שידועות תוצאות המלחמה ולפני שנחשפנו לאיזו מסקנה, ולו ראשונית בלבד, של וועדת חקירה או וועדת בדיקה שבחנה את מה שהוביל למלחמה – לא עושה זאת בתמימות. הוא יודע היטב את ההשלכות של בחירות בזמן מלחמה והטלת אחריות על מנהיגים בזמן שהתותחים עדיין רועמים, אבל למה לא לשסות ולפלג אם אפשר. בינתיים השלטים באיילון סובלים הכל.