כשהרבי ענה: "ואין לשער כלל גודל הענין וערכו"

הוועד הרוחני

אך פשוט הדבר שההנהגה בסמיכות לד' אמות של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א צריכה להיות באופן מתאים לקדושת המקום. והדבר הודגש ע"י כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א מספר פעמים, האחת והמיוחדת שבהם הייתה בשבת שלפני ראש השנה ה'תשכ"ב, כ"ק אד"ש מה"מ דיבר אז על המעלה והחשיבות בלימוד התורה באופן כללי, ובפרט לימוד התורה על ידי האורחים ב־770.

כבר במהלך ההתוועדות טרח כ"ק אד"ש מה"מ למנות אחראי שיהיה ממונה על סידור השיעורים לאורחים, כאשר בהמשך ההתוועדות אמר הרבי: "ישנו כאן יהודי שקוראים לו זושא וילימובסקי והוא פרטיזן. ענינו של פרטיזן הוא שאינו מביט על דברים גדולים ולא על דברים קטנים אלא מבצע את ענייני המלוכה. כיון שנשארו עוד 20 או 21 עניינים שצריכים לבצע לקראת בוא המשיח, צריכים לעבוד באופן 'פרטיזני'. זה אמנם לא מסודר, אך זה על פי הכוונה".

לאחר השיחה קרא כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א לר' זושא וילימובסקי והציע לו לקחת על אחריותו את ארגון שיעורי התורה לאורחים וליישם את המדובר בהתוועדות. ר' זושא הסכים מיד, וכאשר שאלו הרבי האם הוא יצטרך לעוזרים, השיב ר' זושא בשלילה.

כ"ק אד"ש מה"מ נתן לר' זושא את הגביע שלו, ור' זושא שתה מהיין והחזיר את הגביע לכ"ק אד"ש מה"מ. הרבי הוסיף ונתן לו את קערת המזונות שהייתה מונחת לפניו. חסידים שעמדו קרוב מיהרו 'לחטוף' את המזונות, ר' זושא עמד קצת נבוך והביט על כ"ק אד"ש מה"מ מבלי לדעת מה עליו לעשות. כ"ק אד"ש מה"מ הביט ימינה ושמאלה לעבר ה'חוטפים', ומיד חזרו כל המזונות לקערה. ר' זושא החל ללכת בין הספסלים לכיוון מקומו הקבוע, וכ"ק אד"ש מה"מ אמר לו: "לך ישר אני שומר עליך".

במכתב לידידו, תיאר הרה"ח ר' אהרון הלפרין מכפר חב"ד, שנכח בשעת מעשה, את תגובתו של ר' זושא לאחר ההתוועדות:

"מיד אחרי ההתוועדות עמד ר' זושא על הספסל ואמר (בתרגום מאידיש): 'שיהי' שקט! מכריזים ומודיעים שכל האורחים מארץ ישראל וממקומות אחרים יבואו מחר לשיעור הקבוע בחסידות משמונה עד תשע בבוקר ומעשר וחצי – לשיעור בנגלה, בשולחן ערוך. והמקומיים יבואו משבע עד תשע בערב וילמדו נגלה, שולחן ערוך. ובאשר לחסידות יתדברו עם המשפיעים. שכולם יבואו!' והוא מנהל את זה ביד רמה כפי שאתה מכירו. בקיצור ר' זושא הוא שם דבר".

בתור ממונה על השיעורים לאורחים, ארגן ר' זושא שיעורים בשפות אידיש ולשון הקודש, שיעורים לנשים, ילדים ומקורבים, וכמובן שיעורים לתמימים. מהרגע הראשון בו נחת ב־770 מידי שנה, הי' זה הדבר היחיד בו התעסק; הוא דאג להביא מוסרי שיעורים מהמדרגה הראשונה, ספרי לימוד וכיבוד ללומדים.

את הכיבוד לשיעורים היה מביא הרה"ח ר' משה ירוסלבסקי, מנהל 'אש"ל הכנסת אורחים' שהיה אחראי על אירוח האורחים הרבים שהגיעו לתשרי לכ"ק אד"ש מה"מ.

ר' זושא נהג לקרוא לאברכים והתמימים להשתתף בשיעורים, כשחיוך רחב נסוך על פניו והוא קורא לכולם: "אריין אין חיידר" [= להיכנס לחיידר].

על כל שיעור הקפיד ר' זושא לכתוב דו"ח לכ"ק אד"ש מה"מ בו פירט מי היו המגידי-שיעורים ומי היו המשתתפים. מידי יום מסר דו"ח מפורט לכ"ק אד"ש מה"מ על השיעורים, ובגין כך קיבל תשובות רבות מכ"ק אד"ש מה"מ.

הוא עצמו לא פיספס אף אחד מהשיעורים. ר' זושא ראה בשיעורים אלו שליחות שהטיל עליו כ"ק אד"ש מה"מ, והוא מילא אותה בהידור רב. פעם ביקש ממנו בנו, ר' יוסף יצחק, לצאת מבית המדרש דקות מספר לפני סיום אחד מן השיעורים לצורך עניין דחוף, אבל ר' זושא סירב, באומרו: "כשנמצאים בחזית לא עוזבים אפילו לרגע. עד שהשיעור מסתיים, החנות עוד פתוחה. ביזנס לא עוזבים".

בשנת תשמ"ו התראיין ר' זושא לעיתון "כפר חב"ד" אודות עיסוקו במהלך חודש תשרי. להלן קטעים מהראיון:

"בליובאוויטש אומרים שכאשר ר' זושא הפרטיזן מגיע ל־770 מתחיל שם ה'תשרי'. השבוע אתם נוסעים?

ביום שלישי השבוע, לקראת ח"י אלול, אני מתכונן "להתייצב" אי"ה על משמרתי.

שיעורי התורה לאורחים, יש להניח, הולכים ומתרבים.

אמרתי פעם כי ידוע שבזמן אדמו"ר הזקן היו 3 'חדרים'. בתשרי אצל הרבי שליט"א יש 5 חדרים: 1. לאברכים 2. למקורבים 3. לבחורי ישיבה 4. לנשים 5. לילדים. את כל אחד מהחדרים הללו צריכים לארגן, להביא מגידי שיעורים וכו'.

יש השתתפות גדולה בשיעורים?

השתתפות עצומה. נוצרה כבר אוירה ב־770 שמי שלא משתתף בכל השיעורים, לא מוצא לעצמו מקום… בנוסף לכך נכנס כל יום דו"ח מפורט לכ"ק אדמו"ר שליט"א.

ויש תגובות מהרבי שליט"א?

בהחלט. הנה לדוגמא, בשנה האחרונה על אחד הדו"חות ענה הרבי: "כל מצו"ב נתקבל בעיתם ותשואות חן. ויהי רצון שיבשר טוב והרי האישור כשהמלך בשדה וכו' כפסק דין אדמו"ר הזקן. אזכיר על הציון ולשעה טובה ומוצלחת".

יש לכם עוזרים?

כן. אך בהזדמנות זו אני רוצה לציין במיוחד את חלקו של ר' משה ירוסלבסקי, מנהל אש"ל, מכניס האורחים הגדול, שדואג לגשמיות של השיעורים, מידי בוקר הוא דואג לקפה ומזונות, כדי להשיב את נפשם של המשתתפים הרבים.

מגיעים במשך הזמן תגובות מהמשתתפים עצמם?

תגובות נפלאות. במשך השנה, אני פוגש ברחוב מאות רבות של אנשים שבחלקם איני מכיר. הם נתקלים בי ואומרים שלום! זושא! השיעורים היו משהו נפלא. רבים אומרים כי האווירה הנפלאה הזאת של שבת אחים גם יחד, נתנה להם המון. אמרו לי כמה, כי כל אווירת התשרי ב־770 הייתה עבורם משהו שונה לחלוטין בגלל השיעורים. אצל הרבי שליט"א, נמצאים באווירה של גן עדן, מקבלים כל החודש אורות גדולים וצריך לזה גם כלים, השיעורים זה הכלים".

במשך השנים דיבר הרבי אודות המעלה הגדולה בהשתתפות בשיעורים אלו, ולדו"חות של ר' זושא היה מגיב כ"ק אד"ש מה"מ בתשובות רבות, אותן פרסם ר' זושא בלוח המודעות בכדי לעודד את הציבור להשתתף בשיעורים.

באחת השנים הרבי אף מסר לר' זושא חבילות מטבעות של עשרה סנט ("דיים'ס") בכדי לחלק למשתתפי השיעורים.

מענות קודש

במשך השנים כתב כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א תשובות רבות לר' זושא בקשר עם הדו"חות. להלן מופיעים כמה מהן:

א. בער"ה תשל"ד, במענה על רשימה שני' ובקשת ברכה: "והענין (דת"ת דרבים הנ"ל) בתוקפו בכ"מ דבנ"י, ולכן גם הפרסום שייך בכ"מ אלה. ויה"ר שכאו"א יבש"ט ויתבש"ט [=יבשר טוב ויתבשר טוב] בהנ"ל ובכלל.

ויכוח"ת לשנטומ"ת [=ויכתב ויחתם לשנה טובה ומתוקה]".

ב. בעשי"ת תשל"ד ענה כ"ק אד"ש מה"מ: "נת' ות"ח ת"ח. בודאי מצטרפים לכהנ"ל גם הבאים עתה (ומחר וכו') וברוב עם הדרת מלך מה"מ הקב"ה כהודעת חז"ל – ואשרי חלקם (וחלקן – דנשי ובנות ישראל שתליט"א)".

ג. באלול תשל"ד ענה כ"ק אד"ש מה"מ על ההודעה ע"ד סדרי הלימוד: "כדאית נתינת צדקה בל"נ לפני הנ"ל בימות החול".

ד. בתשרי תשמ"ה ענה כ"ק אד"ש מה"מ על א' הדו"חות: "כל המצו"ב נתקבל בעתם ותשואות חן. ויהי רצון שיבשר טוב והרי האישור כשהמלך בשדה וכו' כפסק דין אדמו"ר הזקן. אזכיר על הציון ולשעה טובה ומוצלחת".

ה. במענה על א' הדו"חות: "ות"ח על הבשו"ט – שכמובן עיקר הוא בכהנ"ל. בטח קיבל . . השתתפותי אזכיר עה"צ לכהנ"ל".

הוועד הגשמי

במקביל לפעילותו הרוחנית של ר' זושא וילימובסקי, יש צורך לדאוג גם לצרכיהם הגשמיים של האורחים הרבים. למשימה זו התגייס מפעל החסד הגדול, "אש"ל הכנסת אורחים", שנוהל ע"י הרה"ח ר' משה ירוסלבסקי ואשתו ע"ה.

היה זה בשנת תשל"א. באותה שנה הגיעו אורחים רבים לשהות בצל קורתו של כ"ק אד"ש מה"מ בחודש תשרי חודש החגים, בין השאר הגיעו אז רבים מהעולים לאה"ק כאשר כ"ק אד"ש מה"מ מימן להם את עלויות הנסיעה לחודש החגים.

לחלקם הגדול של האורחים הייתה זו הפעם הראשונה שזכו לחזות באור פני מלך חיים, פני כ"ק אד"ש מה"מ, והאורחים הרבים היו מרוגשים בשל עצם השהיה במחיצת כ"ק אד"ש מה"מ. אך בנוגע לגשמיות – היו האורחים מתהלכים רעבים.

בשנים ההן, צא"ח היו מחלקים לאורחים תלושי קניה במסעדה חלבית, אך כשהגיעו האורחים לאותן מסעדות, התברר שאין מי שמוכן לשרת אותם. המלצרים היו רגילים שהמגיעים לאכול במסעדה מעניקים להם "טיפ", אך מכיוון שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם של האורחים שהגיעו מאה"ק, מה גם שבאה"ק לא נהוג כ"כ לתת טיפים, ולכן לא היו מוכנים המלצרים לשרת את האורחים.

כשראה זאת ר' משה, הלך אל משרדי צא"ח ובירר את העלויות של התלושים. כששמע את התשובה הזדעק, במחיר הזה אפשר היה לקנות סעודת מלכים של ממש במכולת! ר' משה לא יכל להתאפק, והכריז אשר אם יינתן לו אולם "פארבאנד" (האולם שבבית 'ופרצת'), הוא מוכן לקחת על עצמו את האחריות לארגן ארוחות לכל האורחים.

חדר האוכל של האורחים היווה אטרקציה של ממש אפילו בשביל תושבי השכונה, רבים מהם היו מגיעים לחדר האוכל, לצפות באורחים שעלו זה לא מכבר מרוסי', היושבים ומתוועדים שעות ארוכות.

כשנכנס באותם ימים גביר מפורסם ליחידות, היה נתון תחת רושם המחזה וסיפר על כך בהתלהבות לכ"ק אד"ש מה"מ. כששמע זאת הרבי הביע גם הוא את שמחתו מהמפעל באומרו: "האמנם?! כל יום מביאים אלי 'חבילות' של צרות, ואילו דבר כזה לא מספרים לי?!"

מעת שהקים את מפעלו זה לא העסיק את ר' משה שום עיסוק אחר מלבד זה, וכל היום היה טרוד לסייע לטבחים ולהעניק לאורחים את חפצם, למען לא יחסר לאורחים דבר.

הקשיים שעמדו לפניו לא הזיזוהו מהחלטתו, ור' משה ביצע את דברו. כאשר היו שואלים אותו מאיפה יהי' לו כסף אחר כך, הי' משיב "דער אויבערשטער וועט געוויס העלפן" [= הקב"ה בוודאי יעזור]. חסידותו של ר' משה עמדה לו, והצליח לעמוד בנטל ההוצאות הרבות שהיו כרוכות בארגון מפעל החסד הלזה.

אחד האורחים בתשרי תשל"א הי' ר' אברהם פרשן, יהודי תלמיד חכם ויודע ספר. כאשר ר' אברהם ראה את מעשי החסד הכבירים הללו, לא יכל לכבוש את התפעלותו.

כשנכנס ר' אברהם ליחידות אצל כ"ק אד"ש מה"מ סיפר אודות ר' משה וחסדיו הגדולים. כאשר ר' אברהם השווה את ר' משה לאברהם אבינו, ענה כ"ק אד"ש מה"מ: "כאברהם אבינו? הרבה יותר מאברהם אבינו! אברהם אבינו דאג לאש"ל לערביים ור' משה נותן אש"ל לאחינו בני ישראל!".

תשובה דומה ענה כ"ק אד"ש מה"מ לנגיד ר' בערל ווייס, כאשר סיפר אף הוא בהתלהבות לכ"ק אד"ש מה"מ על מפעל הכנסת אורחים, וכ"ק אד"ש מה"מ השיב: "יותר מאברהם אבינו! אברהם אבינו גמל חסד לגויים, ואילו הוא ליהודים! אברהם אבינו האכיל והשקה את האורחים שהגיעו לביתו, ואילו ר' משה בא מעבר לים והביא משם אורחים!".

[אגב, בשנת תשמ"א כאשר נכנס ר' משה ליחידות, אמר לו כ"ק אד"ש מה"מ, שהכנסת אורחים גדולה מהקבלת פני שכינה, ויש להדגיש זאת עתה במיוחד כאשר נמצאים קרוב לביאת משיח שזהו גילוי שכינה].

בהמשך החודש, העביר כ"ק אד"ש מה"מ לר' משה אלפיים דולר לצרכי האורחים, וכאשר ראו החסידים את החביבות הרבה אותה רוחש כ"ק אד"ש מה"מ למפעל הכנסת האורחים, תרמו עוד רבים מאנ"ש כספים רבים; א' הגבירים מהשכונה, נכנס ליחידות לכ"ק אד"ש מה"מ, וביקש את ברכתו לעניין מסוים, בתגובה שאל כ"ק אד"ש מה"מ כמה תרם להכנסת אורחים, וכשנקב בסכום, דרש ממנו כ"ק אד"ש מה"מ לתרום עוד!

בש"פ האזינו תשל"ג התבטא כ"ק אד"ש מה"מ: "כאן המקום להזכיר אודות הנחת רוח המיוחדת שנתקבלה ע"י כך שהונהגה "הכנסת אורחים", ובאופן של "אש"ל", עבור האורחים הבאים לכאן לחודש תשרי (כולו, או חלקו), בהכנסת האורחים שבאו מכל קצוי תבל, וביניהם – אלו שיצאו לאחרונה מאחורי מסך הברזל", בזכות זה יפעלו קירוב בין בנ"י, כדברי הגמ' "גדולה לגימה שמקרבת", ובמילא יקרבו גם את הגאולה בפועל, בירושלים הבנוי'", ולאחר מכן נתן כ"ק אד"ש מה"מ קנקן 'משקה' לר' משה ירוסלבסקי.

כבר בשלהי תשל"א החל ר' משה להתכונן לקראת חודש תשרי תשל"ב, לתור ולחפש אחר שכירת מקומות לינה לאורחים הצפויים לבוא. חלק מבעלי החדרים התירו לו להציע אותם לאורחים בחינם. אולם רבים מבעלי החדרים דרשו דמי שכירות, ור' משה שילם על חדרים אלו מכיסו ובנדיבות לב רבה, ושיכן בהם את האורחים; האורחים, אגב, לא שילמו פרוטה בשביל האירוח; ולא רק האורחים, ר' משה לא הלך מעולם לגבירים על מנת להתרימם, תמיד חיכה שיבואו מעצמם.

מלבד זאת, דאג ר' משה שהאורחים ישתתפו בשיעורים וסדרי הלימוד שאורגנו ע"י ר' זושא, ודרש מהם התחייבות להשתתפות בהם. כאמור, דאג ר' משה גם  לכיבוד בשיעורים לאורחים.

ר' משה עצמו עמד בחדר האוכל ובסוכה ודואג לכל אחד מהאורחים, חילק בעצמו לכל עובר ושב חתיכת עוגה ושתי' חמה, אך לעצמו לא היה דואג כלל, אף אחד מן האורחים לא היה רוצה להתחלף בדירתו הקטנה והחשוכה של ר' משה שהייתה ממוקמת בקצה השכונה…

ההנהגה במטבח "אש"ל הכנסת אורחים" הייתה, שבחדר האוכל היו מונחים עשרות-עשרות ארגזים מלאים כל טוב, וכל אחד הי' מגיע ולוקח כרצונו. מעולם לא חסר דבר לאף אחד בעקבות הנהגה זו, אדרבה, תמיד הי' בשפע, לכולם.

בכלל, מראה חדר האוכל היה כשל התוועדות חסידית אחת גדולה; בפינה אחת היו יושבים קבוצת האורחים מצרפת, כשבעים-שמונים אברכים ובחורים צעירים, אשר הגיע מעמקי התחתיות של פריז, הישר אל מקור הקדושה – בית משיח 770; בשולחן סמוך ישבו להם זקני החסידים, שיצאו זה לא מכבר מרוסיה הסובייטית, מתוועדים להם יחדיו באידיש עסיסית; בקצהו השני של חדר האוכל ישובים בחורים צעירים מארץ הקודש, מתווכחים בלהט על סוגיות בחסידות.

ביקוריו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א

בליל ש"ק פ' האזינו תשל"ג הלך כ"ק אד"ש מה"מ לבקר את האורחים באולם האוכל. כ"ק אד"ש מה"מ עמד ליד המדרגות ושאל היכן ר' משה? ר' משה התקשה להגיע מחמת הדוחק הרב ששרר. אז כ"ק אד"ש מה"מ אמר "אם הוא לא יכול לבוא לכאן, אלך אני אליו"… כאשר בסופו של דבר הגיע ר' משה, אמר לו כ"ק אד"ש מה"מ: "שנה שמחה דתענוג ועונג, יישר כח גדול ולשנה הבאה בירושלים". לאחמ"כ בירך כ"ק אד"ש מה"מ את האורחים: "שתהי' שנה שמחה, ושכל השנה תהי' באופן של שבת. גמר חתימה טובה, ושנה של מנוחה שמחה ותענוג".

לאחר מכן כשהלך כ"ק אד"ש מה"מ לביתו, שינה כ"ק אד"ש מה"מ מדרכו ועבר ליד אולם האוכל של האורחים, כאשר שמע כ"ק אד"ש מה"מ את קול ניגונם, האט בהליכתו והקשיב לקול נגינתם.

החל משנת תשל"ח ביקר כ"ק אד"ש מה"מ בסוכת האורחים ביו"ט השני של חג הסוכות. בתשל"ח כ"ק אד"ש מה"מ ביקר בשבת חוהמ"ס בסוכה ובראותו את ר' משה אמר לו "גוט שבת", ולאחמ"כ שאלו האם יש אוכל על השולחנות, והאם ישנם מספיק ספסלים, האורחים ששמעו את השאלה זזו ע"מ שכ"ק אד"ש מה"מ יוכל לראות את הספסלים והשולחנות. אח"כ נכנס כ"ק אד"ש מה"מ עד סוף הסוכה והביט על כל האורחים.

החל משנת תשמ"ב החל כ"ק אד"ש מה"מ להגיע אל סוכת האורחים ביום א' דחה"ס. הסדר הי' שכ"ק אד"ש מה"מ יוצא מחדרו, ומורה לר' משה להורות לו את הדרך לסוכת האורחים, כאשר הוא הולך לפני כ"ק אד"ש מה"מ; ר' משה הי' אוחז באבנטו הק' של כ"ק אד"ש מה"מ, בדרכו לסוכת האורחים.

כשהגיע כ"ק אד"ש מה"מ לסוכה, הי' צועד עד הכותל הדרומי, עולה ע"ג ארגז או ספסל ונושא שיחה קצרה. בהמשך השנים סידרו בימה קטנה עם מדרגות שעמדה בסוכה, ועל גבה סטנדר; החל משנת תש"נ נושא כ"ק אד"ש מה"מ את השיחה מהכניסה לסוכה.

אפיזודה מעניינת התרחשה בשנת תשמ"ח, בה הגיעו המוני אורחים, יותר מכל שנה, מה שגרם לדחיפות נוראיות בסוכה, עד שכאשר הגיע כ"ק אד"ש מה"מ אל הסוכה, לא הצליחו לפלס דרך לכ"ק אד"ש מה"מ אל עבר הבימה, וכך עברו דקות ארוכות בהן התעכב כ"ק אד"ש מה"מ. בנוסף לזה, נשברו המדרגות עליהן הי' אמור כ"ק אד"ש מה"מ לטפס אל הבימה…

כאשר הגיע כ"ק אד"ש מה"מ סוף סוף אל הבימה, הניח את ברכו הק' ע"ג הבימה, וטיפס על הבימה בלי מדרגות… בתחילת השיחה אמר כ"ק אד"ש מה"מ שבעקבות הלחץ והדחקות, יאמר רק שיחה קצרה.

מענות קודש

במשך השנים קיבל ר' משה עשרות רבות של מענות קודש, לפנינו מוגשים מעט מזעיר מן המענות:

א. ". . גדולה מצות אש"ל ולאלפים מבנ"י ובזמן דעת רצון וכו' במיוחד – לברכות ממקור הבימות וכו'…".

ב. "בברכה להצלחה רבה בביקורם כאן, ובהנהלת האש"ל לתהילה לשם ולתפארת, וגדול זכות הכנסת אורחים כו'".

ג. "ת"ח ת"ח על הבשו"ט הנ"ל. ואין לשער כלל גודל הענין וערכו (ונוסף ע"ז – גם הדוגמא מופתית למק"א שיעשו ג"כ עד"ז לעת הצורך וכו') ויה"ר – שע"פ מרז"ל הידוע – יזכו לקבלת פני השכינה בביהמ"ק הג'. וגם בנתיים – יבש"ט ובכל הענינים" (שלהי תשרי תשל"ג).

ד. "ות"ח ות"ח על הבשו"ט, וגדולה הכנסת אורחים יותר כו' ויקבלו בתוכ"י, ב"ב פני השכינה בביהמ"ק הג' אזכיר עה"צ" (שלהי תשרי תשמ"ז).

ה. על דו"ח אודות האירוח בשכונה בחודש שבט תשמ"ז, בעזרתו של ר' משה, הואיל כ"ק אד"ש מה"מ לענות: "נת' ות"ח על הבשו"ט, כן יבש"ט תכה"י [=יבשר טוב תמיד כל הימים]".

שיחות קודש

א. בכ"ט אלול תשכ"ט, אמר כ"ק אד"ש מה"מ בקשר עם ביאור הפתגם "גדולה לגימה שמקרבת": "אולי יתנו ל(הנהלת) הכנסת אורחים שיתנו את הלגימה גם לאורחים…".

ב. בשיחת ח"י אלול תשל"ז אמר כ"ק אד"ש מה"מ: "כאן המקום לבטא ישר-כח אמיתי, ואת גודל הנחת-רוח הנגרם ע"י אלו המשתדלים ופועלים כדי להסיר את הטענה ד"אם אין קמח אין תורה", שהאורחים יהיו מסודרים במנוחת הנפש ומנוחת הגוף, ע"י שמארגנים את העניינים דאש"ל, ובדרכי נועם ובדרכי שלום, באופן של כבוד, ולפיכך אשרי חלקם של כל המסייעים בדבר".

ג. בשיחת ח"י אלול תש"מ דיבר כ"ק אד"ש מה"מ על החיוב של תושבי השכונה לסייע לאורחים, ובקשר לזה אמר: "ישנו יהודי שבא מידי שנה בשנה מעבר לים, ונתקיים בו "טלטולי דגברא", אשר "טלטולי דגברא קשין מדאיתתא", והוא מטריח גם את ה"עזר כנגדו", שגם היא תבוא לכאן, ומתוך מסירות נפש מספק הוא לאורחים את כל צרכיהם – אכילה שתי' ולינה, והוא עושה זאת אע"פ ש"אין אורח מכניס אורח", בעוד שהחיוב בכל ענינים אלו חל על תושבי המקום. ובודאי אשרי זכותו בזה ובבא, לו ולכל בני ביתו ולכל יוצאי חלציו וכו', אבל תושבי המקום לא יכולים לצאת י"ח בפעולותיו, אלא עליהם לעסוק בכך בעצמם".

ד. בשושן פורים תשמ"א דיבר כ"ק אד"ש מה"מ שצריך שיהי' ב־770 לא רק 'המשך תער"ב', אלא גם כוס מים חמים ומזונות, ובקשר לזה התבטא: "אין צורך להמתין עד אשר יבוא לכאן הרב ירוסלבסקי מת"א ויתייגע כדי לספק שתי' וגם אכילה, תושבי המקום היו צריכים ללמוד ממנו".

ה. בליל א' דחה"ס תשמ"ה אמר כ"ק אד"ש מה"מ שצריך להדפיס לאורחים את השיחות של שנה שעברה, ובין הדברים אמר: "..בנוגע לסיפוק צרכיהם הגשמיים של האורחים, הרי נמצאים כאן אלו שנטלו על עצמם לספק לאורחים כל צרכיהם, אכילה שתי' ולינה..".

* * *

"היה לנו ברור: אסור ש'הכנסת אורחים' תיסגר"

הימים ימי קיץ תשנ"ד, כחודשיים לאחר ג' תמוז, וישנם מספר תמימים שלא יכולים לתת לעצמם מנוחה מהשאלה המטרידה: מה יהיה בתשרי? למעשה, הם אינם היחידים השואלים את עצמם את השאלה הזאת, וכל חסיד חב"ד שואל אותה, מי בשקט לעצמו ומי בשיחה בבית הכנסת או בקרן רחוב.

היום הדברים נראים ברורים כל כך, עד שלא כל כך מובן מה בדיוק השאלה, אך לא כך היו אז פני הדברים. עשרים שנים אחרי ג' תמוז, כאשר אלפים נוסעים לרבי מלך המשיח לחודש החגים, קשה להבין כיצד היה מי שיכל לחשוב על מציאות אחרת. בחורים ואברכים, בנות וילדים, משפחות ומקורבים כולם עושים את דרכם לבית חיינו ל"תשרי עם הרבי", כדבר הפשוט, אולם עד כמה לא היו הדברים פשוטים באותו תשרי של אמונה, תשרי תשנ"ה…

חזרנו אחורה וביקשו לשמוע מפי אלו שהרימו את הכפפה, אותם תמימים שהשאלה המטרידה של "מה יהיה בתשרי" לא היתה עבורם שאלה של "האם" אלא רק של "איך". להם לא היה ספק כי תשרי תשנ"ה הוא תשרי עם הרבי, וכי מקומו של חסיד ועל אחת כמה וכמה מקומו של תמים הוא בחצרות קדשנו, גם אם לא רואים וגם אם לא שומעים. השאלה שלהם היה איך גורמים לזה לקרות, כאשר כולם אומרים להם כי אין סיכוי לכך.

היתה זו קבוצה של בחורים כאשר שלושה מתוכם נטלו על עצמם את העול של הארגון החשוב "הכנסת אורחים". היום הם מוכרים איש איש בזכות פועלו הרב, אבל אז הם היו שלושה בחורים נטולי כל נסיון בארגון, וכשהם מצויידים רק בכח האמונה והרצון לעשות נחת רוח לרבי, הם עשו את הבלתי יאומן. פנינו אל הרב מנחם מענדל הכהן הענדל – מנהל מרכז חב"ד העולמי לקבלת פני משיח צדקנו, הרב חיים יוסף גינזבורג – שליח ורב קהילת חב"ד ברמת אביב, והרב יהודה דונין – שליח בכרמל שבחיפה, וביקשנו לשמוע מכלי ראשון על אותו תשרי סוער.

ספרו לנו מעט על התקופה שקדמה לתשרי.

הרב דונין: כאשר מדברים על תשרי תשנ"ה, חשוב לציין כי חודש החגים היה שיאו של תקופה מאוד מאוד לא פשוטה כאשר מחד הורגשו באויר האמונה העזה והציפיה להתגלות בכל רגע, ומאידך שרר בלבול גדול. מדובר על התקופה שמיד לאחר ג' תמוז, והיתה תחושה ברורה שכך המצב לא יכול להימשך. היינו קבוצה של בחורים מבוגרים שנכנסו לקדחת של עשיה בענינים של גאולה ומשיח במשך החודשים האלו, וכאשר התקרב תשרי, החלטנו שלא שייך שתהיה ירידה חס ושלום, אבל גם הבנו שאם אין אני לי – מי לי, ואם אנחנו לא ניקח על עצמנו את הכנסת אורחים אז זה פשוט לא יהיה. היינו חדורים בביטחון ואמונה שהרבי מתגלה וזה מה שאנחנו חייבים לעשות כדי לקחת חלק בהתגלות.

הרב גינזבורג: בימים ההם הוקם ועד "חיילי בית דוד" מתוך ההבנה שזאת המלחמה האחרונה עליה דיבר הרבי הרש"ב. בועד היו חברים בנוסף אלינו גם הרב יוסף ישעי' ברוין (כיום מרא דאתרא וחבר הבד"צ דקראון הייטס), הרב שמואל שטרסברג (כיום בכפר חב"ד) ומספר בחורים נוספים. כולם החליטו שלא לתת למציאות הנגלית לטשטש את הדברים של הרבי, וכך נכנסנו כולם לעשיה ללא הפסקה ביום ובלילה.

"הפעולה הראשונה היתה הספר "והוא יגאלנו" שיצא לתאריך ג' מנחם אב והפיח ממש רוח של עידוד וחיות בין אנ"ש בכל העולם, ובחודש שלאחריו הוא יצא גם במהדורה אנגלית. צריך לזכור שבאותה תקופה "בית משיח" עדיין לא יצא לאור ואנ"ש חיכו למסר של אמונה ותקווה, והספר הזה היה ממש כמים קרים על נפש עייפה והוא הביא חיזוק גדול מאוד.

הרב הענדל: כאשר תשרי התקרב, היה בלבול נורא, עד שהיו אפילו כמה משפיעים שמתוך החושך הנורא התוועדו בישיבות ודיברו בבכיות על כך שהשנה אין למה לטוס לרבי… מנגד, היו מספר משפיעים שדיברו בלהט על כך שחובה לטוס אפילו במצב הזה. בראשם עמד ר' מענדל פוטרפס ע"ה שאמר שלא רק שיש לנסוע אלא חובה לנסוע, וכך גם ראש הישיבה במגדל העמק הרב יצחק גולדברג, ועוד כמה שהובילו קו מאוד ברור שאין שום שינוי וחייבים לנסוע לתשרי.

אבל אין הכנסת אורחים…

הרב דונין: אכן, זאת היתה בעיה גדולה כיון שהרב משה ירוסלבסקי ע"ה שהיה מנהל הארגון הלך לעולמו באותה שנה, ולא היה אף אחד שהסכים לקחחת על עצמו את הארגון. היו הרבה דיבורים בין הבחורים על הנסיעה לרבי, אבל גם אלו שכן רצו להגיע לא ידעו האם יש להם לאן להגיע, האם יהיה מי שידאג להם, האם יהיה להם היכן לאכול ולישון?

"כבר בשנה שקודם לכן בתשרי תשנ"ד היו כמה שניסו לקחת על עצמם את הכנסת אורחים אבל הם התייאשו והמציאות היתה שהכל היה מאוד לא מאורגן ומסודר, וכאשר מוסיפים לכך את הלך הרוח אחרי ג' תמוז, קל להבין מדוע לא היו קופצים רבים על כך. אנחנו החלטנו שאנחנו לא מוותרים והכנסת אורחים תיפתח ויהי מה.

הרב הענדל: מיד אחרי שהחלטנו שאנו מוכנים לקחת על עצמנו את הכנסת אורחים, פנינו לבני משפחת ירוסלבסקי ואלו מצידם שמחו מאוד לשמוע שהמוסד הקדוש שהקים אביהם לא ייסגר חס וחלילה, והודו לנו בחום על כך שאנו מוכנים לקחת על עצמנו את העול הכבד. לאחר מכן פנינו לרבני שכונת קראון הייטס שאישרו את העברת המוסד לידינו ואף פירסמו מכתב עידוד ותמיכה. בכלל ראוי לציין את הרב יהודה קלמן מארלאו ע"ה שתמך בנו ללא סייג. כאשר התחלנו את גיוס התרומות להכנסת אורחים היה זה הרב מארלאו שנתן את הצ'ק הראשון כהשתתפות, ובכלל הוא גילה התעניינות רבה בכל פרט וכך למשל היה מבקש לראות את קובצי הלימוד ועוד.

"לאחר מכן התקשרנו לכל הישיבות לעדכן אותם שהכנסת אורחים תיפתח כמידי שנה ושהבחורים יכולים להגיע. במקביל התחלנו להתארגן לדאגה לאש"ל לאורחים. פנינו לרב דוד רסקין כמנהל צא"ח וקיבלנו את רשותו להשתמש באולם הפארבאן (כיום משמש כאולם הכולל), לאחר מכן התחלנו לדאוג לשכירת דירות ולהפעלת המערכת של הכנסת אורחים.

תשרי הגיע. כיצד הוא היה נראה?

הרב גינזבורג: באותו תשרי לא הגיעו הרבה אורחים, בודאי לא כאשר משוים זאת לתשרי תשנ"ד או לשנים אלו כאשר כמעט כל הבחורים מגיעים וכן אלפי בעלי משפחות מגיעים לשמחת תורה, אבל ביחד עם זאת עצם זה שהגיעו אורחים זה היה ממש כמים קרים על נפש עייפה. נכון שבסעוון סעוונטי הורגשה הדלילות, אבל כל בחור שהגיע היה ממש הוכחה לכך שהכל ממשיך הלאה, ולמרות שלא רואים – הרבי כאן איתנו ואנחנו איתו.

הרב הענדל: למעשה הגיעו בערך שבעים בחורים ואילו אברכים כמעט ולא הגיעו. הבחורים שהגיעו היו רק אלו שהיו חדורים לגמרי בכך שג' תמוז לא פעל שום שינוי, והיו חזקים באמונה שהנה הנה הרבי מתגלה. כל השאר – אפילו החסידיים ביותר – נסעו לשליחויות או נשארו בארץ.

"בין תושבי השכונה היה מתח גדול לדעת מה יהיה בתשרי הזה. אף אחד לא יכול היה לדמיין כיצד נראים החגים בלי שרואים את הרבי. מה יהיה בתקיעות, איך ייראה המארש, האם ירקדו בכלל בהקפות וכן הלאה. כאשר הם ראו את האורחים מגיעים, אפילו שלא היה מדובר על מספרים גדולים, היתה התעוררות אדירה ושמחה גדולה ששינתה את הכל. פתאום היה ברור ש-‏770 לא הופך למוזיאון, וגם אם לא רואים את הרבי – עדיין הכל ממשיך.

"אני זוכר שהרב משה סלונים ע"ה התוועד מאוד באותו תשרי על כך שהרבי חי וליובאוויטש לעבט. הוא לא נתן לכאב ולמרירות לשלוט, וחיזק מאוד את האמונה של הבחורים והאורחים. היו הרבה גם מחוץ לחב"ד שהמתינו לראות מה יהיה בתשרי הזה, האם חב"ד צומחת או ח"ו להיפך, וחשבו שכל החגים יבכו כיון שאין תקיעות ואין עידודים ושיחות וכל הגילויים שהיינו כל כך רגילים אליהם כל שנות האור. ואז הגיעה ההתוועדות של מוצאי שבת סליחות שאמנם בכיה תקיעא בליבאי מסטרא דא, אבל היתה גם חדווא תקיעא בליבאי מסטרא דא על כך שזכינו להיות אצל הרבי, והאורחים ממשיכים להגיע, וזה היה מסר מאוד מאוד חזק.

הרב דונין: תשרי הזה שינה את המפה לא רק אצל תושבי השכונה או אצל האורחים עצמם אלא אצל כל חסידי חב"ד בעולם. זה היה תשרי שכולו היה התוועדות אחת ארוכה מתחילתו ועד סופו… דוקא בתשרי הזה הגיעו יותר משפעים, מתוך רצון לחזק את האמונה ולחזק את הענין שאין שינוי וכל הזמן התוועדו והתחזקו וזה נתן לנו הבחורים כוחות להמשיך הלאה מתוך עליה ולא חס וחלילה מתוך ירידה. כאשר האורחים הגיעו לרבי, זה היה כמו הצהרה לכך שהכל יילך ויתגבר, וכפי שאכן התרחש שמאותו תשרי כל הענין של תשרי אצל הרבי הפך להיות ענין הפשוט אצל כל חסיד וכולם טסים לרבי.

כיצד קבוצת בחורים בלי נסיון מצליחים לקחת על עצמם את המוסד של הכנסת אורחים?

הרב הענדל: האמת היא, שראינו אז ואנחנו רואים גם היום את הכח של הרבי בכך שהוא דואג לאורחים שלו. אספר אפיזודה אחת שזכורה לי במיוחד: אני לקחתי אז את האחריות למצוא דירות עבור האורחים, אבל כל מי שפניתי אליו לשכירת דירות סירב לבקשתי כיון שהנסיון עם האורחים מהשנים הקודמות לא היה טוב, ובעלי הדירות טענו שהבחורים הרסו להם את הדירות, והם לא מעוניינים להשכיר אותן. יום אחד נחתה טיסה עם אורחים ולא היה מקום לשכן אותם. ידעתי על אחד מאנ"ש שיש כמה דירות וניסיתי להשיג אותו בכל דרך אבל הוא התחמק מלענות לי לטלפון. בלית ברירה הלכתי לביתו, נקשתי בדלת והמתנתי. כאשר הוא פתח את הדלת, הוא היה בהלם מההעזה שלי לבוא אליו לביתו בזמן שהוא מתחמק ממני, והוא פשוט טרק לי את הדלת בפנים…

"הרגשתי מאוד שבור. הן מכך שהוא לא ענה והן מכך שהוא טרק לי את הדלת בפנים, ובעיקר מכך שלאורחים אין מקום להניח את עצמם אחרי הטיסה הארוכה. רגע אחר כך חשבתי לעצמי שבעצם אני לא עושה את זה עבור עצמי אלא עבור הרבי, וממילא אין לי מה להיות במרה שחורה אלא בשמחה על הזכות לעבוד במוסד של הרבי. לא עברו כמה רגעים ובעל הדירה מתקשר אליי ואומר שהחליט לתת את הדירות שלו עבור האורחים של הרבי. הרגשתי שהרבי מחייך אליי ומעודד אותי להמשיך הלאה למרות הקשיים.

"מי שעמדו לימיננו היו בני משפחחת פופאק שהיו כמעט היחידים מבין בעלי הדירות בשכונה שהסכימו לתת לנו דירות. ייזכר לטובה הרב שמואל אייזיק פופאק ע"ה, ויבדלחט"א בנו ר' יוסי ששמרו פינה חמה לאורחים והעמידו לרשותנו דירות באותו תשרי, וכן מאז ועד היום בכל שנה ושנה.

הרב דונין: רבים מתושבי השכונה נרתמו לעזרתנו. כך למשל ר' נחום מרקוביץ דאג לנו למשאית, והיו כאלו שתרמו מצרכי מזון למטבח של הכנסת אורחים. כמובן שהבחורים של הקבוצה והבחורים המבוגרים לקחו על עצמם את כל המערך הן בחלק הגשמי והן בחלק הרוחני. זאת היתה השנה הראשונה שסדרי הלימוד היו באופן מאורגן ומסודר עם משגיחים וקובצי לימוד, ועל הכל היו אחראים בחורים שעשו כמובן את הכל בתחושת שליחות. הבחורים עבדו אז ממש במסירות נפש, ורק המטרה לנגד עיניהם. כולם יודעים עד כמה הרבי  מייקר את הכנסת אורחים וראינו איך הרבי נותן מהחלה והיין לרב משה ירוסלבסקי עבור האורחים, אז הרמנו את הכפפה למען הרבי.

"כל דבר אז היינו צריכים לעשות בעצמנו ולהתחיל מאפס, לא היה שום דבר שיכולנו לקחת משנה שעברה, אבל היתה לנו סיעתא דשמיא ודוקא אותו תשרי היה יותר מאורגן ויותר מסודר מכל השנים שקדמו לו. כמובן שכאשר רואים היום את המפעל האדיר הזה של "הכנסת אורחים" פועל כמערכת משומנת אז אי אפשר להשוות את זה, אבל אז היתה ההתחלה, ומשם זה רק הלך והתפתח.

במבט של עשרים שנה לאחור, איך נראה אותו תשרי?

הרב גינזבורג: קשה לומר שזה היה "תשרי מוצלח", כיון שכל זמן שהרבי לא התגלה בפועל ממש, אז עדיין לא הצלחנו במשימה ואנחנו ממשיכים הלאה. הרי לא לנער זה התפללנו, ולא כך רצינו שייראה תשרי תשנ"ה, ובודאי שלא חלמנו שבערב תשרי תשע"ה עדיין נהיה בגלות, אבל ביחד עם זה משמח לראות שהתשרי הזה פעל שינוי מהותי בין התמימים ואנ"ש, ואותם דברים שבעבר היה צורך להילחם עבורם הם היום דבר הפשוט לכולם.

"עבורי באופן אישי הרגע בה"א הידיעה היה בהקפות בשמחת תורה, כאשר הקהל כולו שר "יחי אדוננו" בניגון הקפות. כל אותו שמחת תורה היה חג של "עד מתי?!" ו"יחי המלך". מצד אחד זה החיסרון הורגש במלוא עוצמתו, כיון שזאת היתה הפעם הראשונה שבה לא ראינו את הרבי בעיני בשר, ולא היה אפשר שלא לדמוע, ומאידך כולם הרגישו שהרבי איתנו והנה הרבי עומד להתגלות, אז לא היה שייך שלא לשמוח ולרקוד. היום קשה להרגיש את העוצמה שהיתה אז.

הרב הענדל: זכיתי להיות אצל הרבי בתשרי כל שנה מאז תשרי תשמ"ה כאשר הייתי בן שתיים עשרה, וכמובן שהשנים בהן ראינו את הרבי חרוטות בזכרוני לעד, אבל אותו תשרי היה משהו מאוד מיוחד. קשה לשים את האצבע על נקודת זמן מסויימת, אבל כל החודש הזה היה חודש של אמונה. אנשים היו נכנסים ל770 וממש לא מאמינים למראה עיניהם. מצד אחד לא רואים את הרבי, וזה דקר את הלב כיון שזה היה כל כך מוחשי וטרי, ומצד שני רואים שהבחורים מגיעים, והמשפיעים מתוועדים וחב"ד חיה, וזה נתן את הכח לתושבי השכונה, וזה נתן את הדחיפה קדימה לכל חב"ד, עד שהיום הדברים הם פשוטים לכולם.

* * *

עשרים שנים אחרי, ארגון הכנסת אורחים שעמד לפני סגירה, הפך למפעל החסד הגדול בחב"ד, הדואג לאלפי אורחים אנשים נשים וטף לכל צרכיהם בגשמיות וברוחניות, כשהוא מהווה סמל ודוגמא גם לאחרים, אך בהנהלת הארגון לא מתספקים בכך והם לא נחים על זרי הדפנה עד שנזכה כולנו לתשרי עם הרבי מלך המשיח, תשרי בו נראה את הרבי בעיני בשר גשמיות מברך את האורחים בסוכת הכנסת אורחים בליל חג הסוכות, בבית המקדש השלישי והמשולש.