ד"ר יחיאל הררי
למה דווקא חסידות חב"ד כקהילה שילמה מחיר כל-כך כבד בעקבות הנגיף.
איך יכול להיות שעשרות מגדולי החסידים והחסידות, ראשי ישיבות, מנהיגי קהילות, מחנכים, אנשים שעוסקים בתורה, מצוות ועבודה עצמית בדרגות הגבוהות ביותר שלה, איבדו את חייהם מהמחלה. הלוא התורה אמורה להיות מגן ורפואה. איך יכול להיות שרק בשבת האחרונה נפטר השליח בהנובר, הרב בני וולף, בגיל 43 סך הכל.
איך יכול להיות שדווקא מי שמדקדקים במצוות, שאהבת ישראל היא המוטו שלהם, משלמים את המחיר הגבוה ביותר.
ואיך יכול להיות שדווקא שמחת החג שמסמל מסירות נפש, קרבה ואחדות, חג הפורים, היה מקור ההדבקה המרכזי בשכונת קראון הייטס, שכונת הרבי בניו-יורק. שכונה שכל מהותה הוא חסד וקבלת אורחים.
לכאורה השאלות הללו עלולות להוביל לחולשה רוחנית.
בימים האחרונים אלפי חסידים בכל העולם התכנסו בלא מעט מפגשי זום. אלא שלכולם ברור שהשאלה "למה זה קורה דווקא לנו" היא לא שאלה טובה. היא לא מניעה לפעולה ומציבה את השואל כקורבן. אין לה הרבה ערך ברמה האישית וגם לא ברמה הקהילתית. גם ייאוש וחולשה לא ניכרה בשיח. השאלה שנשאלה בעשרות שעות של שיחות היא אחרת לגמרי. השאלה היא מה עושים עכשיו. מה התשובה הרוחנית למגפה ומה צריך לקחת מהקורונה הזאת כדי שנתפתח בעבודה העצמית.
באומנויות לחימה, אפילו בדרגות הגבוהות ביותר, מקפידים להשקיע זמן אימון לטובת שימור וחיזוק היסודות. גם מי שיודע תנועות מורכבות משקיע זמן ואנרגיה בתרגול יומיומי של התנועות הפשוטות, אלה הראשונות שלמד.
החסידים החליטו שהתשובה לשאלה מה עושים עכשיו היא לחזור לתנועות הפשוטות של היהדות. מהן התנועות הפשוטות? התשובה הבהירה נעוצה בלקח הרוחני מהמגפה שפקדה את דורו של רבי עקיבא ו-24000 תלמידיו. התנועה הלא טבעית שצריך לחזק היא זו של אחדות ואהבת חינם. לדחות כל שנאה מהלב, לעבוד על קבלה של הזולת, צמצום מחלוקות ונכונות לפשרה. כן, התנועות האלה, כמעט בלי להרגיש, הוזנחו בכמה מקומות. דווקא במקום הכי לא צפוי צמחה עשבייה של מחלוקת וקיטוב.
אחדות היא לא אחידות. אחדות היא לא ויתור על עמדות, השקפות, אמונות ותפיסות עולם. אבל אחדות היא כן קבלה של עמדות הפוכות ואהבה ללא תנאי. דווקא בשל כך אחדות מייצרת גוונים של אור שמתלכדים לתמונה אחת.
עכשיו בטוחים החסידים שהאימון על התנועות הבסיסיות, על אחדות, אהבת חינם, גבורה, ביטחון ואמונה, יחזקו את החיסון הרוחני היחיד נגד הנגיף.