קורע לב: הרב פבזנר מספר על בנו היקר שהלך לעולמו

הרב יוסף יצחק פבזנר, שליח ומנכ"ל מוסדות 'סיני' בפריז

פחות מיממה מסיום השבעה הנני אוזר אונים לגלות טפח וכו' מיהו זלמי ע"ה. והנני בטוח שבני ע"ה מרשה לי לפרסם דברים דלהלן למרות שכל מה שעשה היה ללא בליטות כלל והרבה פעולות נעשו מבלי שבשעתו איש הבחין שהוא עומד מאחורי זה, כי כל מטרת הכתיבה היא אך ורק לפעול בעניין 'והחי יתן אל ליבו'.

מיהו זלמי הזה שכמה אלפי יהודים ברחבי תבל כל כך הרעישו עולמות בעבורו התפללו הוסיפו במצוות ובמעשים טובים משך חדשים וממשיכים גם כעת לעילוי נשמתו?

מיהו זלמי הזה שבעיניו הכחולות והבת-שחוק הצעיר והשמח שלו במאור פנים, קצת מבויש, כבש לב כל אחד שפגש אותו אפילו פעם אחת, בה בשעה שכבר כמה שנים שעובד על עצמו וגופו ביגיעה רבה ועצומה יגיעת בשר ונפש (תניא פרק מ"ב) וכמעט כל מה שהשיג היה "אויסגעהארעוועט" בזכות עצמו?

שניאור זלמן ע"ה נולד להוריו יוסף יצחק ורבקה פעווזנער משלוחי הרבי נשיא דורנו בפריז בשבת פרשת יתרו כ"ב שבט תשנ"ג בברכתו של הרבי שניתנה ביום ראשון כ"ו אדר ראשון תשנ"ב במעמד חלוקת הדולרים האחרונה (לעת עתה) ונפטר בדעה צלולה ביום שלישי יו"ד אלול תשע"ה והוא בגיל 22 אחרי מחלה נוראה ונדירה במיוחד שסבל ממנה יסורים נוראים שקיבל באהבה.

בשביל הוריו הוא היה בן הרבי מעת הולדתו ושחר ילדותו.

(כל הכתוב פה הוא מפי בעלי המעשה עצמם ובדרך כלל זה היה כבר ידוע בכמה מקומות בבחינת בדידי הוה עובדא ובלי שום הגזמה).

בדיוק לרוח ביאור הרבי בפרשתנו שלקיום מצוות ביכורים צריך שיהיה כל יושביה עליה, כי כל זמן שחסר משהו ליהודי שני אי אפשר שליהודי אחר תהיה הנאה אמיתי בחלקו גפנו ותאנתו, ככה זלמי שזכה לזכרון יוצא מהכלל והיה מהמצטיינים בכל שנותיו, למד בהתמדה ושקידה יוצאת מהכלל והקפיד על שמירת זמני הסדרים ללא כחל ושרק והצליח לעשות חיל בנגלה וחסידות, שם לו למטרה עוד לפני שנסע כתלמיד שליח לישיבה תות"ל בברינוא לדאוג ולפעול שכל התלמידים ילמדו ויצליחו בחשק וחיות והיה לו מעין חוש להרגיש מתי שמישהו קצת בירידה או במורל נמוך ואז מצא דרכים לפי הצורך במישרים או בעקיפין לתת לו עידוד וחשק להתעלות ולפעמים היה מתייעץ עם ההנהלה איך לתאם הפעולות. קיבלנו הרבה עדויות מבעלי המעשה בעצמם, שהודות לזלמי נשארו במסגרת הישיבה וכו' וכולם ראו בו דוגמא חיה ובהשראתו התחזקו בכל התחומים, וכן מכמה חברי ההנהלה שהעריכו כיאות פעולותיו הנאמנות.

היה מאד מייקר הזמן ופשוט התעצבן בכל פעם שמצד סיבה איזה שהיא נקלע למצב של ביטול זמן ולו לכמה דקות. הקפיד כפשוטו ככל האפשר שיהיו "יומין שלימין".

* * *

דברים שקיבלנו מר' אריאל שטערן ממונטריאל וברוח דומה מהרבה תמימים אחרים:

"אני הגעתי בשליחות הרבי לברינוא שנה לפני ששניאור זלמן הגיע לשליחות לברינוא.

אני זוכר שבקרב השלוחים והבחורים היה מדובר על המסירה והנתינה בגשם וברוח של שניאור זלמן לתלמידי הישיבה ובפרט הדוברי צרפתית, אני לעצמי חשבתי שהוא היה שליח בשנה לפני, אבל אז התברר לי במשך השנה שהוא לא היה שליח הוא היה בחור שהיה כל כך מסור לענייני הישיבה שבעיני השלוחים והבחורים הוא היה נחשב שליח.

ועוד דבר שזכור לי שדובר תמיד וראיתי במו עיני שפגשתי אותו, הוא היה בגדר בחור שהוא "כלבוניק", היה לו קאך בלימוד התורה, נגלה וחסידות, קאך גדול בגאולה ומשיח, עבודת התפילה, אהבת ישראל, מבצעים, עבודה פנימית… בכל ענין שהרבי דורש מחסיד ומתמים היה לו שייכות ו'קאך'.

ואני זוכר שהשלוחים שהיו ביחד איתי בשליחות (זה היה השנה השניה שלהם בשליחות) ושניאור זלמן היה בחור, אריה השליח שהיה אחראי על הכסף התייחס אליו בתור בחור שעזר לו מאוד בהתרמה עבור הפעילות השלוחים בישיבה, לוי שהיה אחראי על המבצעים בגאולה ומשיח התייחס אליו בתור יד ימינו, שהם פעלו את העניינים יחד ובמיוחד שיעורים מיוחדים לדוברי צרפתית, השליח לוי שהיה אחראי על הקאך בנגלה גם תמיד נעזר בשניאור זלמן להכניס קאך בקרב התלמידים מצרפת.

והחי יתן אל ליבו – נדרש מאיתנו להתעסק בכל מהעניינים שהרבי דורש ורוצה מאיתנו, בכל ענין צריך שיהיה לנו שייכות!

שלשניאור זלמן יהיה עילוי נשמה, עילוי אחר עילוי עד לתכלית העילוי נשמה בגוף בתחית המתים.

בברכת בשורות טובות,

אריאל שטערן"

* * *

כל הפעולות והמבצעים רקמו עור ובשר כשחזר לברינוא אחר שנשאר שנה באהלי תורה בשכונת המלך, כתלמיד שליח מן המנין. היה פעיל מאד לאירגון המבצעים והטנקים בחנוכה. גם כשהיה בחנוכה בבית הרפואה אירגן הכל מהחל עד כלה מחדרו כל ה-14 טנקים בכל ערב של חנוכה.

כל הבחורים שהכיר שמאיזה סיבה לא למדו בישיבה השפיע עליהם שבכל עת מצוא יבואו להתבשם ברוח הקדושה של ישיבת הרבי ושמר איתם קשר לאורך השנים עם קביעות עיתים ללימוד בצוותא השתתפות במבצעים הקדושים וכו'. לא חיכינו על ימי השבעה לדעת שכמה מהם רוחשים לו הכרת תודה על כל החיים על השתייכותם לחב"ד וליהדות ולהיותם מקושרים אל הרבי נשיא דורנו.

אחד מהחברים ידידים שלו שממש גדלו ביחד מיום הוולדם ואחר כך המשיך עם לימודי חול אבל נשארו ממש קרובים מאד וזלמי השפיע עליו הרבה והשתדל שיגיע לישיבה בכל הזדמנות הוא התמים יהודה נתן גבאי שיחיה. הלה סיפר שכשגמר חוק לימודיו לבגרות הגיע לישיבה על משך שנה. זלמי למד אתו ועזר לו הרבה להתאקלם בישיבה. וגם עזר לו לקראת כל יומא דפגרא ללמוד ולשנן חומר שיחות ומאמרים בעל פה שיוכל להשתתף בהגרלה על כרטיס נסיעה לרבי, מבצע שנתארגן על ידי תלמידי השלוחים שכפי דבריהם זלמי היה הארי שהחבורה. לדאבננו לא הצליח ליכנס בההגרלה. לקראת סיום השנה לפני יום הבהיר ג' תמוז אמר לו התמים הנ"ל שרצונו עז להיות אצל הרבי בתאריך זה. אבל גם פה לא נכנס להגרלה. ביום ששי כל אחד הלך למבצעים על ה'רוט' שלו והנה זלמי מתקשר אליו ושואל באם הדרכון שלו בתוקף ומספר לו שהצליח לגייס בין האנשים שמבקרים במסגרת המבצעים סכום הכרטיס לנסיעה עבורו. להעיר שזלמי בעצמו לא נסע אז…

התקשרותו למלכנו נשיא דורנו בכל נימי נפשו גופו ונשמתו, לא ידעה גבולות. כל שאיפתו בחיים היתה להיות מקושר וחסיד אמיתי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו בכל רגע ורגע בדוגמת חסידים מיוחדים מדור הקודם.

כשהיה בבית הרפואה התעקש ופעל עם ההנהלה שירשו לו לתלות תמונה מהרבי גם על דלת החדר מבחוץ.

מה היה ה'זהיר טפי' שלו?

קשה לדעת. היה שיאמרו שזה ה'קאך' (הלהט) שלו בנגלה ופילפול והלכה או דווקא בחסידות והשכלה. היה שיאמרו שזה התפלה עם הכנה מתאימה (לימוד מאמר והתבוננות משך זמן וכו') באריכות ובכוונה ובפרט בשבתות (עבודה עם עצמו) או שהיה לו קדימה להרגש האחריות והאיכפתיות לעזור לתלמידים וכו' (עבודה עם הזולת). היה שיאמרו שזה ה'קאך' במבצעים הקדושים ובתהלוכות גם בפאריז גם כששהה בחצרות קדשנו באהלי תורה או בחגים או לחילופין כל הפעילות והיוזמות להפיץ תורת החסידות בדרכים לא דרכים בתוככי חוגים רחבים ובפרט בישיבות. מבצע זה שיזם והמריץ התקיים בעיקר בלילי ששי אחרי סדר חסידות בלילה, נסעו כמה קבוצות לישיבות שונות בפאריז וסביבותיה ללמוד בחברותא נגלה וחסידות ולפעמים חזרו ממש בבוקר. בכמה הזדמנויות הצליחו אפילו לארגן התוועדות ביומא דפגרא באיזה בית באופן בלתי רשמי וכו'.

– בסעיף זה חשוב לציין שהשתדל בכל פעם שפוגש איזה רב או ראש ישיבה לדבר עמו בלימוד ובפרט בנגלה והלכה, הכל משיחותיו הקדושים של הרבי שהיה בקיא בהרבה שיחות בעל פה ובעיון. התוועדות ח"י אלול שנתאגן לרגל סיום השבעה, הגיע במפתיע רבה של ג'נבה הרב יצחק דיין, רק כתוצאה מהתפעלותו מזלמי שבאמצע סעודת פורים בג'נבה לפני שנתיים, שסיפר שדיבר איתו משך יותר משעה נגלה חסידות קבלה מדרש והלכה וממש התפעל מבחור כל כך צעיר שבעצם הגיע לשמח עם מוזיקה.

קרוב לשנתיים אירגן משלוח 'לקראת שבת' לרבני צרפת בשם איזה וועד מדומה דהיינו בעילום שם. וכמו בכל פעולותיו דאג לכל פרט ופרט החל מהזמנת הקונטרסים והעברתם לפאריז, דרך השגת המימון ועד לבולים ומשלוח בדואר. באותה תקופה הוציא לאור גם כן איזה עלון בשם מערכת בעילום שם ובה פירושים על הפרשה או החג ממקורות שונים וביניהם מהרבי נשיא דורנו, והעיקר שטיפה מיהלום שבכתר יגיע לפיהם של יהודים שעדיין רחוקים מלימוד החסידות.

בענין עבודת התפלה עצמה היה גם עבודה עם עצמו כנ"ל וגם עבודה עם הזולת שנודעתי שבישיבה אסף מזמן לזמן תלמידי ישיבה קטנה בלילה אחרי סדר חסידות ולמד איתם פירוש המילות.

* * *

זה קיבלתי מהת' השליח שמואל גלוכובסקי מתורת אמת בירושלים:

"זלמי היה זה ששיגע אותי על הפצת המעיינות, ולעילוי נשמתו יצאנו בשטורם גדול לייסד שיעורי תניא חדשים. וזה חידוש גדול אחרי תקופה גדולה שלא היה 'שטורעם' בשיעורי חסידות בישיבות בירושלים".

* * *

והיה שיאמרו שהזהיר טפי שלו היה בעיקר בלימוד ופירסום עניני משיח וגאולה על ידי אירגון כל מיני שיעורים בזה בישיבות אהלי תורה וברינוא או בתמיכה לשיעורים משותפים בטלפון. בכ"ח ניסן האחרון אירגן מחדרו בבית הרפואה כינוס תורה והתעוררות לפירסום בשורת הגאולה והתקשר אישית והצליח לשכנע כמה רבנים וראשי ישיבות חשובים להשתתף (ומי יוכל לסרב לו?!) וכמו כן פעל בפירסום האירוע. ובקשר לזה יזם ועודד להוציא לאור קונטרס בפורמט כיס עם לימוד פתגם קצר בעיניני משיח וגאולה לכל יום ויום. קיבלו רשות להשתמש בחומר מחב"ד.אורג וכיו"ב ודאגו להשגת התקציב ולהדפסה והפצה וכו'. כל זה מחדרו מבית הרפואה (!) ובטח זה יימשך עד ביאת גואל צדק בקרוב בימינו ממש.

היה שיאמרו שמצד זהירותו במדת הצנע לכת כילכל כל פעולותיו בלי שום בליטות כלל וסלד מזה ומכל חיצוניות'דיקע שטיק, עד שכמה דברים הננו מגלים כעת, או שזה היה בעיקר מצד שדבק רק בהמטרה, והיה לו מדת אמת וערלעכקייט עד טיפה אחרונה, פשוט לא סבל אי צדק אפילו בדקות ונלחם נגד כל תופעה כזאת בלי פשרות בכל מצב וזמן עד לימיו האחרונים ממש.

למשל הרב זלמן סגל שליט"א מנהל ישיבה גדולה בברינוא סיפר ששוחח עם זלמי כשחזר אחר ההשתלה והציע לו כמה דרכים איך לפעול עם הבחורים נגד תופעת הסמרטפון (מעניני דיומא).

לפני פורים שהה על ש"ק במסגרת ישיבת חב"ד שבאנטוורפן בלגיה בראשות הרב שבתי סלבטיצקי שליט"א וזאת על פי הזמנת ידידו כנפשו התמים השליח רפאל סילווער שיחיה. זלמי התוועד עם הבחורים ותבע מהם בין השאר שיהיה להם "בענדל" סביב הט"ק שלהם. ונודע שבהזדמנות הקרובה שלח כמתנה בענדל לכל אחד מהתמימים שמה.

במשך השבעה סיפר הרב לוי אזימאוו שיחיה מראשי בית ליובאוויטש בפאריז, שזלמי דיבר איתו כעשר פעמים על הנחיצות לארגן מסיבות שבת בפאריז וגם גייס צעירים המתאימים לזה כולל הוא בעצמו. בתחילה התקיים זה בבית חיה מושקא בימי שבת אחרי הצהריים. אחר כך ששמע שזלמי ר"ל חולה אירגן זה לזכותו לפחות ב-25 בתי כנסת וימשיך בזה בעזרת השם מחיל אל חיל.

וכהנה עוד כמה דברים שפעל בשקט והשפיע על כמה מאנ"ש לפעול בחיזוק דרכי החסידים וההתקשרות לרבי. ואכמ"ל.

יש לנו תחושה שהיתה לו מעין הרגשה שתפקידו בחייו הקצרים בכמות וארוכים באיכות זה להפיץ אור החסידות בחוגים הכי רחבים וככל האפשר ולקשר ככל היותר יהודים לאילנא דחיי.

היה שיאמרו שזה דווקא הניגונים החסידיים והמוזיקה שהוא כל כך אהב שהשתמש בזה לשמח יהודים גם בישיבה כמו בריקודי שמחה בחודש אדר וכדומה או במסגרת מבצעים וכינוסים. הרי הניגון הוא קולמוס הנשמה. הכיר ושר בדייקנות רבה הרבה ניגונים חסידיים כולל מדורות קודמים והכיר הסיפור שמאחורי כל ניגון.

בישיבה בברינוא בתור תלמיד שליח נהג לאסוף תלמידי ישיבה קטנה אחת בשבוע וללמד אותם ניגון עתיק. כמו כן חיבר כמה שירים (מילים ומנגינה וגם שר בעצמו) לקראת הקעמפים 'גן ישראל' וכיו"ב כולל השנה בחודש תמוז והיה מחזה נרהב לראות כמה מאות ילדים שליט"א שרים ביחד עם זלמי ע"ה שכבר היה מאד חלש. לא פלא שבשבועות האחרונות לחייו עלי אדמות ובפרט בשבוע שהיה ללא הכרה שרו ליד מיטתו חבריו הנאמנים ניגוני רבותינו נשיאנו ובכלל ניגוני חב"ד בשמחה רבה וריקודים ובהמשך לזה גם כן בעשר ימיו האחרונים שהתעורר הגיב ודיבר והשתתף בתפילות וכו'. ולפי מבוקשו כן עשו בירושלים בלוויה. מצאנו כעת במכשיר 'סטודיו' שלו שיר מיוחד ממש מצמרר וסוער אחרי הטבח בשלוחי מומביי הי"ד ובקשר לעוד אירועים סוערים.

והיה שיאמרו שזה שמחת החיים שלו שלא ידעה גבולות שהקרין והשפיע על כל אלו שהיו בסביבותו להרגיש בנוח וליהנות מפיקחותו עירנותו מתוך דאגה כנה לטובת הזולת. וככה למרות צעירותו היה לאוזן קשבת למשפיע ויועץ להרבה תמימים ובחורים מחוגים שונים.

כשהיה מדריך לילדים צעירים בגן ישראל התאהב על כולם ונשאר בקשר איתם לאורך שנים עד שההורים סיפרו לנו שילדיהם שואפים להיות חסיד כמו זלמי (מדובר ביהודים עדיין רחוקים מחיי חסידים). וללא הבדל, אותה השראה והערכה היה מחברים ותלמידים בגילו או מבוגרים יותר ואפילו מקשישים שפגש במבצעים או במשך התקופה בבית הרפואה. כמה באו בשבעה וממש בכו בדמעות שליש על פטירתו.

למסקנה אפשר לצטט דברי דודו הראש ישיבה האהוב עליו הרב יחיאל מנחם מענדל קלמנסון שליט"א ראש ישיבת תות"ל ברינוא הסביר ההתוועדות ח"י אלול בתום השבעה, כי להיות שפעל באותה מידה גם בעבודת עצמו שיכול לנבוע ממרה שחורה וגם העבודה עם הזולת שיכול לנבוע להיפך ממרה לבנה, זה מוכיח שמה שהניע אותו זה רק עבודת ה' והתקשרות לרבינו נשיאנו.

כשהמחלה נתגלתה לפני יותר משנה, התחיל ב'מבצע' חדש. איך להישאר בשמחה ולסלק לגמרי כל שמץ דאגה מליבו. הסתיר מההורים ומבקרים באופן משמעותי היסורים הנוראים שסבל, רצה שכולנו נמשיך עבודת השליחות בלי בילבולים והתענין בשלום כל אחד כך שהוא חיזק את כולם. השתמש במצבו להחזיר יהודים בתשובה שהכל בידי שמים וצריך להיות מודע ובשמחה כשהקב"ה נותן חיים ובריאות וכו'. וכמובן שבשארית כוחותיו הלך כל יום מחדר לחדר להניח תפלין ולעודד כל יהודי או רופא שבבית הרפואה וסחב איתו כל המכשירים וכו'. כשלא היה אפשר הפציר בנו או במבקרים אחרים לפעול במקומו במבצעים אלו.

כל חברי הצוות רחשו לו כבוד הערכה והערצה. כשהיה מתפלל לפי ערך באריכות כיבדו את זה ולא הפריעו לו ובפרט שכל זמן שהיה עם התפלין לא דיבר מעולם מילה מחוץ מתיבות התפלה או הקשור לזה. גם צוות הרופאים שינו את מסלולם באופן שלא להפריע לו בעת תפילתו. השפיע עליהם בענין אמונה ושבע מצוות בני נח והציע להם לשלשל פרוטה לצדקה לפני הטיפולים. ביקש ממני לפעול על ההנהלה שיקבעו קופת צדקה מרכזית למטרות רפואיות. גם האפיקורסים שמהם נהיו למאמינים. לפני כחודש כשהפרופסור הגיע להודיע לו שלא רואים סיכוי ר"ל ושאלו אותו אם קלט טוב ענה עם תנועה לחיוב עם בת שחוק קל. תיכף אחרי זה הגיעה הפסיכולוג לתמוך בו ולתדהמתה היה במנוחת הנפש. ושאלה אותו האם אינו המום? ענה שמצד אמונתו וביטחונו בהקב"ה אין סיבה לדאגה כלל כי הוא כילד קטן שאינו דואג כלל כי סומך הכל על אביו ולכן בטוח שיתרפא ובאם לאוו וכו? הוא סומך עליו שזה לטובתו ואינו מפחד או דואג כלל. יצאה המומה מחדרו וסיפרה בהתפעלות לכולם ושהיא מתחילה להאמין וכו'. כשביקרתיו אחר כך אמרתי לו אתה ממש בעל מדרגה אז כאילו התנצל ואמר לי שעל ידי דיבוריו אליה מנסה לחזק את עצמו…

בתקופת שהותו בבית הרפואה הקפיד על קלה כבחמורה. נעגל וואסער ליד המיטה על שולחן קטן. טלית קטן עם בענדל משך כל היממה. מנינים לקריאת התורה בכל יום שבת קודש וימי שני וחמישי ובעיקר שהמשיך ללמוד בקביעות גם בחסידות תרס"ו עם התמים השליח אברהם מינסקי שיחיה ובעיקר הלימוד לקבלת סמיכה עם התמים השליח לוי מדז'עסקי שיחיה, ידידיו הכי קרובים, ולמדו בחברותא או על אתר או על ידי הטליפון וזמן הלימודים היה קודש קדשים דהיינו שלא הסכים להפסיק למבקרים וכו' וכמעט בכל זמן פנוי כשהיה אפשר למד בישיבה או בשכיבה. היתה תקופה שהיה 'סגור' בחדר מיוחד והיה אסור להכניס שם ספרים ישנים אז לפני זה הכין העתקים מכל הספרים שלומד. החברים שיחיו הרבו לבקר כמעט בתמידות וכמה פעמים התוועדו בחדר מיוחד עם 'שטורעם'.

באותה תקופה כתב מאמר איך שלימוד החסידות פועלת על חיי היום יום של כל אדם להתגבר על כל הניגודים וכו' בתור השתתפות בתחרות על השפעת החסידות בחיי היום יום שמאורגן על ידי הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון. ואכן מאמרו נבחר בין שלושה המתחרים הראשונים. ראה לקמן המאמר במילואו.

* * *

הנני משקר לעצמי, האפשרי?! על הקרב בין החומר לרוח – מאת שניאור-זלמן פבזנר

יש אצל כולנו לעתים קרובות מצב נפשי רעוע ופרדוקסי, קשה לנו להחליט לאיזה חוג אנו משתייכים, לפעמים נראה לנו שאנחנו שייכים לחיי העולם החול, ולפעמים מרגישים שאנחנו שייכים לעולם של רוחניות וקדושה, זה גורם לנו לחוש כאילו משקרים לעצמנו.

במאמר שלפנינו נגלה איך שעל ידי אחת מהרעיונות של החסידות אפשר להגיע לרוגע ומנוחת הנפש.

נקודת הרעיון היא, אשר העולם ובכלל כל העולמות גם אלה שקדמו לנו מיוסדים על הפרדוקס הזה וזוהי – מטרת הבריאה לאחד את שתי הקצוות של הפרדוקס.

מתוח משתי הקצוות

דני הוא ביזנס'מן, נשוי, אב לשלושה ילדים, גר בבית די יפה, עובד בבורסה ותודה לקל הוא מצליח בעסקיו, כל לילה כשחוזר הביתה מחכה לו ארוחת ערב שמינה, בחופשות הקייץ והחורף הוא טס לחו"ל עם כל משפחתו, בקיצור הוא חי חיים של כיף, של טיולים והעיקר של כסף, לפעמים הוא הולך לבית הכנסת ביום השנה של סבו, ביום כיפור ובשמחת תורה, מעניין כי כשהוא מבקר אז בבית הכנסת, הוא מרגיש איזה רגש של קדושה ועדינות, הוא לפתע חש בהאמת, שיש אלוקים ויש תכלית בחיים ולא צריך תמיד להסחב בזרם של העולם והחומריות.

נו, מה זה נוגע אלינו, דני מיודענו הוא אחרי הכל בן אדם, ולאחרונה התחיל לחשוב לעצמו, מה קורה כאן, הרי למעשה מה שאני רואה זה עולם, כסף, ביזנס, פוליטיקה, תרבות, טיולים וכו', ואני חי בזה, ועם כל זה כשאני מבקר בבית הכנסת אני מרגיש כאילו זה הבית שלי, וכאילו זה באמת מה שהוא מחפש בחיי, תחושה שה"אני" נמצא כאן.

במילא הנני מרגיש שמשהו לא צודק קורה כאן, יש כאן בטוח איזה שקר, לא יכול להיות שאני בעצמי יתענג ויהיה "מפסוט" מהטיולים והמסעדות שאני מבלה שם הרבה זמן, ואני בעצמי יחוש תחושה של עדיונות ותענוג בבית הכנסת, וזה כל כך מפריע לי, עד שלפעמים בא לי ללכת לבית הכנסת, אבל אני אומר לעצמי "אני משקר לעצמי", ולפעמים להיפך בא לי ללכת לעבודה ולעבוד עם כסף אבל מרגיש אז שאני לא יכול.

האמת היא שהפרדוקס הזה נמצא אצל כולנו, מהאיש היותר עדין וחרדי לבן אדם הכי גס ולמישהו שעדיין אינו שומר תורה ומצוות, לכולנו יש את הצד המגושם הזה, תאוות חומריות וחיים של כסף, ויש לנו גם לפעמים או הרבה פעמים רגשות כאלו של קדושה של "לחפש את האמת", רצון להשתנות ולא להיות בהמות וכיוצא בזה, כולנו נמצאים באותה ספינה, מרגישים מתוחים משתי הקצוות, וזה גורם בלבולים וכו', אז מה עושים?

הפרדוקס – סוד הבריאה!

הרבי מליובאוויטש באחד ממאמריו (דיבור המתחיל ונחה עליו שנת תשי"ד) מבאר על המאמר הכתוב בספר תקוני זהר (ספר קבלה) "אור אין סוף למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית", אשר הכוונה בפשטות היא לתאר את גדלותו של הקב"ה, המתבטאת בכך שאורו האין סופי נמצא בכל מקום למעלה ולמטה.

הרבי אמנם מעורר כאן איזה קושי, הרי מדובר כאן על "אין סוף" (כלומר שלא קיימים אצלו ההגדות של מעלה ומטה) אם כן איך שייך לתארו בתוארי מעלה ומטה, אם הכוונה היתה להגיד לנו איך שהוא נמצא בכל מקום, היה לו לבטא את זה מאוד פשוט "הקב"ה נמצא בכל מקום" או "אין מקום שקיים בלעדיו", מובן מזה שיש כאן איזושהי הדגשה בתוארי מעלה ומטה.

מסופר שפעם ילד שאל את אביו איפה נמצא סבא, הסבא אז כבר לא היה בין החיים, האבא ענה לו "הוא נמצא למעלה" בכוונתו לשמים עולם הנשמות, הילד התחיל להתלהב רץ לכיוון המדריגות עולה לקומה – ראשונה מחפש את סבא לא מוצא, ממשיך לקומה שניה לא מוצא, רץ הוא למטה בבכיות לאביו "איפה סבא?", מוכח איפה, שתוארי מעלה ומטה הם יחסיים.

הרבי מבאר לנו שאכן הדברים אמורים גם כאן, כלומר המובן של מטה הוא צד הפחיתות של עולמנו, זה שהוא מוגבל ומגושם, והמובן של מעלה הוא צד העליונות שיש בעולם הזה, זה שיש לכל בן אדם איזה צמאון – ותשוקה לדבר נעלה יותר, התקרבות לאלוקים.

וזהו "אור אין סוף למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית", שאור אין סוף כוחו מתבטא בכך שהוא בין למעלה ובין למטה, הוא מחיה את העולם באופן שיהיה בו את שתי הקצוות, ה"לוק" התחתון של עולמנו, ואת צד העליונות של העולם.

ולאמיתו של דבר, משפט זה "אור אין סוף וכו'" חל ותקיף על כל הבריאה כולה, גם על העולמות שקדמו לעולם הזה, שבכולם יש את צד העליונות, ההפשטה וכו', ויש את צד התחתון זה שהם אחרי הכל עולמות מוגבלים וכו'.

אפשר לשאול, למה ברא הקב"ה את העולם שלנו ובכלל את כל העולמות על פרדוקס זה, התשובה לזה היא פשוטה, יש כאן מטרה חשובה שהבורא נתן לנו לאחד את שתי הקצוות, כמו שכתוב במדרש תנחומא – (פרשת נשא) שהסיבה לכך שהקב"ה רצה שיהיה עולם הוא כי "נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים", מסבירה תורת החסידות שהכוונה היא שה' יתברך התאוה והשתוקק שבעולם שלנו שהוא הכי תחתון שיש (במובן של רוחניות ומוסריות) ישרה את שכינתו, ולא סתם להשרות שכינתו אלא שזה יהיה באופן של – – דירה, צורך ההסברה של דירה מיותרת לגמרי, אנחנו יודעים מעצמנו מהי ההרגשה להיות בבית הנוחיות, – הרוגע והשלוה, והעיקר שאין לנו שום מחסום, אפשר להתבטא ולהתנהג כמו שבא לנו, כך גם להבדיל אצל הקב"ה, הוא התאוה להשרות שכינתו לגמרי כמו בבית דירה, לכן הוא ברא את העולם שלנו שאפשר בצדק – לתאר אותו "תחתון", ושבעולם זה יהיו נבראים שיכשירו את העולם להיות ראוי לדירה להקב"ה.

ואכן מאז שנהיינו לעם עם ישראל, בעת מתן תורה, תפקידנו הוא להכין את העולם שיהיה מוכשר להשראת – השכינה, על ידי זה שמחדירים רוחניות וקדושה בדברים הגשמיים שאתם אנו באים במגע, אשר זהו גם תוכן קיום התורה ומצוות, וכוונה זו תגיע לשלימותה בימות המשיח, אשר אז אכן הקב"ה ישרה את שכינתו למטה באופן של דירה ובית.

אפשר לחיות בשלום עם עצמנו

על פי האמור לעיל מובן, שככה הוא עולמנו וכך גם כל עולם, שהקב"ה ברא אותו באופן כזה שיהיה לו איזה צד פחיתות ומשיכה לגשמיות ומצד שני צד עליונות וצמאון לרוחניות, אם כן אין ממה להתפעל, הקב"ה הוא שברא את שתי הקצוות, הוא שרצה שהאדם יחיה בפרדוקס הזה.

אז בואו נעבור רגע לדני, הוא טען שהוא מרגיש שהוא משקר לעצמו, אז נחזיר לו את התשובה הכי נכונה: התענוג שיש לו בעת הטיולים זה הוא עצמו, התחושה של אמיתיות זה גם הוא עצמו ככה ברא אותנו – הקב"ה!, כשהוא הולך לעבודה זה דני, וכהוא הולך לבית הכנסת זה עוד פעם דני.

להמחיש יותר את הענין, לאחרונה התפרסם סיפור על התקרבות של עדי (שם בדוי) ליהדות, הוא מספר שמאז ילדותו, אבא שלו היה לא סתם רחוק מהיהדות הוא גם שנא חרדים עד עמקי נפשו, הוא היה מסיע את ילדיו ביום הקדוש יום כיפור, להראות להם את היהודים המתפללים בבתי כנסיות, והראה להם איך שהם – רצינים ומתפללים בכוונה עם עיניים עצומות וכו', ולבסוף אמר להם "דעו ילדיי, מה שאתם רואים כאן זו הצגה, זה שקר, כי מיד במוצאי הצום הם רצים כולם כמו בהמות לחטוף אוכל ולמלאות את רעבונם", וככה כל שנה, שנים עברו עדי התבגר והחליט פעם לעבור יום כיפור שלם עם ה"חרדים השנואים", כמובן שה"הצגה" חזרה על עצמה, והוא חיכה רק לראות איך תסתיים ה"הצגה" ולראות את השחקנים בזמן של אמת, לתדהמתו הרבה, כשקול השופר של נעילה נסתיימה, הוא רואה איך שפתאום החרדים מתחילים לנגן, ורוקדים במשך כמה דקות שלימות, הוא לא מאמין, הוא מבחין שהם לא רצים לשום מקום, מתפללים ערבית, מאחלים אחד לשני עם חיוך "חג שמח" ולאחרי זה כל אחד הלך לביתו למלאות את רעבונו, פתאום הוא תפס שהם עד עכשיו התפללו באמת "הם בכלל לא שקרנים", החליט לעצמו זהו אני מתקרב ליהדות, רואים איפה שאין שקר, נכון שיש את שתי הקצוות יום צום רצינות וכו' ויש גם מוצאי הצום שאז הולכים לאכול סעודה, אבל אין כאן שום סתירה, זה מה שהאלוקים רוצה.

אבל כמו כל דבר בעולם שנברא על ידי הקב"ה, יש להרגשה הזו תכלית ומטרה, וכמו שהזכרנו קודם אודות תכלית העולם בכלל שהוא שהנבראים יכשירו את העולם להיות דירה להקב"ה, כך גם בנוגע לפרדוקס הזה, שהמטרה היא לאחד את שני הקצוות, כלומר לא להסתפק בכך שמזמן לזמן יש לנו הרהורים רוחניים, ושאר הזמן מוקדש לענייני חול ביזנס וכו', אלא תפקידנו הוא לאחד את הרהורי קדושה ורוחניות ולהביאם גם – בענייני חול.

לפעמים חושבים, בבית הכנסת בשבת אנחנו יהודים, חושבים על האלוקים, אבל בחוץ באמצע שבוע יש עולם, לכן צריך להתנהג כמו שהעולם רוצה, לדבר בסגנון העולם, לחשוב באותו זרם, להתפלל לפני העבודה – אפילו בחלומות זה לא יקרה, לערב באמצע שבוע ענין של יהדות וקדושה לא בא בחשבון, במילים אחרות – "תן לפרדוקס הזה להשאר פרדוקס!", וזוהי התשובה לדני מה שיש לכולנו הפרדוקס הזה, זהו לשם מטרה מסוימת לאחד אותם, גם באמצע שבוע תערב שם את האלוקים, תן לקצה הרוחני להתבטא בקצה החומרי. – האמת היא שיש גם אלו שחושבים, שמכיוון שהם "רוחניים" הם לומדים תורה כל היום, נמצאים בבית הכנסת רוב הזמן, אין להם להתערב בעניינים של העולם, אצלם העולם הוא זר להם, לצאת לעולם ולראות איך אפשר להיטיבו על ידי מעשה חסד, עזרה לזולת אפילו בחלומות זה לא יקרה, למסור שיעור תורה במשרדים, – להניח תפילין ליהודי שעדיין אינו מניח לא בא בחשבון, נוח להם להשאר בפרדוקס הזה, ולכן באה החסידות – ומגלה לכולנו שיש כאן מטרה חשובה, לאחד הפרדוקס, לחבר בין הרוחניות לעולם שלנו, אסור לנו להסתפק בעולם הרוחני!

למותר לומר, אשר הנהגה כזו של איחוד הקצוות היא המביאה את האושר והשלווה האמיתית.

לסיכום:

1. הקב"ה ברא את העולם והבן אדם עם הפרדוקס הזה.

2. לכן יכולים להיות רגוע מתחושת המתיחות הזאת בין שתי הקצוות.

3. עלינו לדעת שזהו אכן התפקיד שלנו לאחד אותן ובשתי אופנים:

I. אלו שרוב יומם עובר בביזנס וכו' עליהם להביא לשם תוכן של קדושה (להתפלל כל יום, להגיד איזה דבר תורה לאלו שעובדים אתו).

II. אלו שרוב יומם תפוס בלימוד התורה וכו' עליהם לצאת לעולם (מזמן לזמן) ולהאירו באור התורה (מסירת שיעורים, הנחת תפילין).

שניאור זלמן פעווזנער
פאריז צרפת

* * *

כמו כן לפני חודשיים הכין מכתב לשרת החינוך הצרפתי בחשיבות רגע של שתיקה כמענה על התנהגות הפרועה של המחבלים בפאריז. הנני מתבייש לספר שדחיתי אותו בלך ושוב בטענה שצריך לתקן הטקסט ולהתאימו וכו'. הזכיר לי עוד איזה פעמים ומצד גודל הכיבוד אב שלו לא תבע כל כך ונשאר ככה. במשך השבעה הראו הטקסט כלשונו לכמה אישיים פוליטיים ואמרו שאדרבא לשלוח במתכונת האוריגינלי ושהם בעצמם יתמכו בזה וכו'. הנני מאד מצטער שלא הערכתי וכיבדתי כראוי מבוקשו ואיתו הסליחה.

כשהודיעו לו שעקב טיפולי כימיה השערות יפלו כתב צעטל לרבי בזה"ל לערך, שמקבל הכל באהבה אבל מבקש ברכה שזה לא יפגע בזקן ובפיאות. ואכן כך היה. הרופאים התפלאו באמרם שקורה שהזקן לא נפגע אבל שחלק משערות הראש יישארו זה בעיניהם מוזר מאד…

בתקופה זאת כתב כמה בקשות ברכות לרבי כמעט כולם באותו סגנון דלהלן:

מכתב שזלמי ז"ל כתב לרבי ביום א' דחוהמ"פ (ערב הכניסה לטיפול ההשתלה):

"הנני לבקש ברכה להצלחה בלימוד התורה נגלית וחסידות והלכה ולמו"מ ובתפלה ובמבצעים. ולהיות חסיד כפשוטו, ולהצליח לדחות מחשבות זרות" (ורק אחרי זה מזכיר אודות ברכת לרפואה שלימה) …"והנני לבקש ברכה לרפואה שלימה בקרוב ממש…"

עוד מכתב שכתב לערך בחודש אב ה'תשע"ד:

והנני מבקש ברכה היות שעכשיו הנני מאוד חלש עקב הטיפול, אז אין לי ראש ג"כ ללמוד, ולפעמים הנני מרגיש את עצמי ריק וכו' ואז המח"ז מוצאים מקום מרווח איפה לשכון, לכן הנני מבקש שיהיו לי כל הכוחות ללמוד תורה ובעז"ה להתגבר על המחשבות זרות…

כמובן שה'מחשבות זרות' שמציין זה הדאגה כתוצאה מהמחלה ר"ל והתוצאות וכו'…

בכל זאת עלי לציין כמה נקודות אור בתקופה זאת:

תשרי תשע"ה.

זה היה אחר גילוי המחלה בצורה נקודתית וטיפולים שעזרו שייעלם עכ"פ בחיצוניות. אבל היה מאד חלש. בכל זאת לזלמי לא בא בחשבון לא לנסוע לרבי על סוכות. למרות ההבטחות לא להתייגע יתר על המידה, השתתף כל לילה בריקודים בשמחת בית השואבה עד שעה מאוחרת ובליל שמע"צ ושמח"ת אחרי ההקפות גייס חבריו להתוועד עם חבר שנצרך לעידודים מיוחדים וד"ל וגם במשך החורף זלמי היה היחיד שהלה היה עמו בקשר.

חנוכה תשע"ה.

בקיץ תשע"ד פגש בהשגחה פרטית ברחוב קב"ט 'אל על' בפאריז העונה לשם דרור לוי. הלה בדרך כלל מסרב בלשון המעטה להניח תפלין וכו'. הוקסם כל כך מזלמי והסכים להניח תפלין בהתרגשות רבה ומאז שינה כל הגישה וכו'. קיבל מתנה טלית ותפלין סידור וכו'. הנ"ל הציע לו לארגן חגיגת חנוכה עם הדלקת הנרות במשרדי אל על בשדה התעופה שרל דב גול וכן בקרגו עם אישורים מיוחדים. כמובן שזלמי הבטיח לו. בנתיים ר"ל המחלה התפשטה בממדים מסוכנים ונכנס באופן דחוף לטיפולים ערב חנוכה. באופן יוצא מהכלל הרשו לו להדליק במקום מרכזי בבית הרפואה וגם הרופאים היהודיים באו להשתתף, סופגניות הנרות הללו וריקודים וכו'. שאלתי האם לבטל האירוע או לחלופין למסור לשלוחים אחרים וענה שלא צריך. בהשגחה פרטית ממש שיחררו אותו ליומיים ביום ראשון כח כסלו נר חמישי שחנוכה. כל המשפחה התכנסה לערב חנוכה משפחתית אבל זלמי טען שמוכרח ללכת להאירוע ושאין ממה לדאוג כי נוסע עם חברים וכו'. הכל אורגן על ידו מחדרו בבית הרפואה. חברים. מכונית. נרות סופגניות ומוזיקה וכו'.

במשך השבעה סיפר מסיח לפי תומו ר' בערל פשטר משפיע בחיידר 'אהלי מנחם ליובאוויטש' אשר בברינוא, שממש בהשגחה פרטית ליווה קרובי משפחה לשדה התעופה והתפלא לראות אותו שם כי ידע שמאד חולה ר"ל בבית הרפואה. סיפר שראה אותו מרחוק חיוור כסיד וממש בקושי מחזיק מעמד. משראה אותו התחיל ללכת כרגיל והציע לו סופגניות לו ולבניו שיחיו כפי שעשה לשאר הנוסעים. כנראה שזה היה כבר אחרי החגיגה. ואז הציע לו הנ"ל שגם הוא יאכל סופגניה כי רצה שיתחזק קצת. אז זלמי אמר לו שמתי שעוסק במבצעים נוהג שלא לאכול שלא להסיח דעת…

בענין זה מספר ידידו כנפשו התמים יואל וואגל שיחיה שכדבריו 'זכה' ללכת כל ש"ק כשהיו באהלי תורה בניו יארק בתהלוכה משך שעה וחצי לכל צד למרכז בית א-ל בפלטבוש. בפעם הראשונה אמר לו זלמי שלהיות שהרבי אמר שהולך עם כל אחד בתהלוכה לכן גם עצם ההליכה היא חלק מהשליחות ואשר לכן מציע לו להקדיש כל הזמן הלוך וחזור לחזור על מאמרים ושיחות קודש. וכן היה. התמים הנ"ל מספר שהיה כל כך נעים עד שחיכה כל השבוע לשעות אלו.

יו"ד שבט תשע"ה.

אחרי כמה טיפולים קשים במיוחד שוחרר לבית. וזכה לקיים מבוקשתו לנסוע ל'בית חיינו' על יו"ד שבט. התוועד ב-770 בליל ששי יום הבהיר יו"ד שבט עד לשעות הקטנות של הבוקר והסביר שההפרש בינו לחבריו, שהוא יודע שיש לו נסיון כשהאחרים לא תמיד מודעים לזה.. ושצריך לייקר הזמן וכו'. במוצש"ק אירגנו לו בהפתעה מלוה מלכה והתוודעות ב'שטורעם' גדול וביום ראשון אחרי תפלת מנחה רקדו איתו על הכתפיים על המדרכה שלפני 770.

כ"ב שבט תשע"ה – יום הולדתו הכ"ב.

חבריו תלמידי השלוחים הכינו לו הפתעה אמיתית שגרם לו הרבה נחת וחיזוק. אירגנו שתמימים מ-10 ישיבות יקבלו עליהם החלטות טובות ומפורטות למשך תקופה. מספרם הגיע ליותר מ-1000 תמימים שהשתתפו במבצע! זלמי קיבל הכל ב-4 קלסרים ומשך תקופה ארוכה דפדף וקרא בפרוטרוט החלטות כל תמים ומאד נהנה מזה. הראה זה בגאון לכמה מבקרים.

ל"ג בעומר תשע"ה.

זלמי היה מאד מייקר תהלוכת ל"ג בעומר שמארגן מדי שנה הרב יעקב ביטון בעיר סרסל בהשתתפות תלמידים מכמה מוסדות בפאריז והסביבה, תלמידי הישיבה והשלוחים שגם בונים רוב הפלאט'ס וכו'. בתקופה זאת היה בבית הרפואה. אז הצליח לשכנע הרופאים שישחררו אותו לארבע שעות בלבד. לשמחתו לא היה קץ. הרב ביטון כיבד אותו להגיד בקול התהלים של הרבי שאמר בהתלהבות עצומה ואחר כך הלך כל מסלול התהלוכה יותר מק"מ ורקד כמעט כל הזמן..

כ"ח סיון תשע"ה.

הרב גורעוויטש שיחי' מנהל הישיבה הבטיח לו לארגן סעודת הודאה כשיבריא. אחרי שההשתלה הצליחה בשעתו, אירגנה הישיבה התוועדות רבתי ביום הבהיר כח סיון בהשתתפות כל התלמידים הר"מים וחברי ההנהלה שליט"א. גם זלמי הוזמן לשאת דברים מאד מרגשים. הקשו כאן לראות הווידיאו.

השבועות האחרונים.

מצב בריאותו התדרדר ר"ל ונפל פתאום ללא הכרה משך שבוע ימים. הרופאים אמרו שהגרוע מכל יכול לקרות בתוך ימים ספורים וחזרנו איתו הביתה. חביריו שיחיו שהו לידו יומם ולילה ו'למדו' איתו השיעורים נגלה וחסידות וכו'. הרבה אנשים השתתפו בחדרו לתפילות מנחה וערבית. אחרי מנחה אמרו תהלים וסדר ניגונים וריקודים ב'שטורעם' גדול ואחר כך לחיים התוועדות קצרה ותפלת ערבית. אלפי אנשים מכל החוגים ברחבי תבל התפללו לרפואתו השלימה. כמה חברה והתמים יואל וואגל שיחיה בראשם פירסמו הצעות לקבלת החלטות טובות ובימים ספורים בלבד יותר מאלף אנשים קיבלו על עצמם החלטות טובות.

וראה זה פלא המצב השתנה והוטב והתעורר אחרי שבוע ומצבו הלך והשתפר משך כמעט עשרה ימים. לדאבננו לא הצליח לראות כי קרה ר"ל דימום בעיניים אבל זה לא הפריע לו להיות בשמחה ואפילו הצליח להסתיר זה ושוחח והתענין בפרטיות במצב כל אחד. השתתף כמתפלל רגיל במנינים מנחה וערבית (ישב על כסא מיוחד). בין התפילות ביקש שכולם יגידו לחיים ויתוועדו בשמחה. באחד הימים חזר בעל פה בקול חזק בבהירות ובעמקות שיחת קודש תשנ"א על פרשיות עקב ושופטים שלמד לפני שנתיים. בליל פטירתו יו"ד אלול אמר להרב קלמנסן שבא לבקרו שחייב לו חוב. נתברר שביום שהתעורר ביקש זלמי ממנו להגיד לו שיעור (בישיבה זלמי סידר שהרב קלמנסן ימסור שיעור שבועי לתלמידי השלוחים ולפי מה שסיפר הרב ק. זלמי היה הרוח חיים שזה יחזיק מעמד) ואמר לו על אתר משהו בקיצור והבטיח לו להשלים. אז הרב ק. אמר לו שיעור בליל יו"ד אלול. זלמי הקשיב והגיב וכו'. בכלל באותו ערב היה הרבה יותר רוחני איחל ובירך כמה תלמידים שנוסעים לישיבות וכו' דבר שאף פעם לא הסכים לעשות.

למחרת בבוקר התלונן מכאבים ויסורים קשים מנשוא ר"ל. מתברר שקיבל דימום חזק בבטנו וחוץ מתיפקוד הלב והמוח כמעט כל המערכת קרסה והנשימה נהייתה כבדה מאד ומלווה בכאבים עצומים נעבאך. ביני לביני הצעתי לו להניח תפלין בזריזות רק עם קריאת שמע וענה לי שתפילין לא מניחים ככה. נלקח לבית הרפואה והרופאים אמרו שמלבד תרופות חזקות מאד לשכך הכאבים אין מה לעשות… ושבטח יירדם כתוצאה מזה… ושנשאר ממש כמה דקות לפני שיירדם…

הנחתי לו מהר מהר תפלין ואמר בעל פה כל ג' הפרשיות של שמע ישראל. אחר כך אמרתי לו שע"פ שו"ע הנה במצב שכזה צריך להגיד וידוי. כנראה שהתכונן למצב שכזה כי תיכף התיישב על המיטה ואמר: 'אויב אזוי דארף מען דאך טרינקען וואסער'. בירך שהכל ושתה. ואמר הווידוי מילה במילה… אז אמרתי לו שלא ישכח שמו שניאור זלמן בן וכו' וכן שהוא חסיד ומקושר של הרבי באמרי שמו ושם הוריו הרב ר' לוי"צ והרבנית חנה. היה מאד מרוכז וכנראה שלא שמע בבירור אז אמר לי: נאך אמאל נאמען פון רבינ'ס עלטערן וחזרתי עוד פעם חזק יותר והנהן בראשו ששמע. נשכב ונרדם ובפחות משעה החזיר נשמתו ליוצרה בנימה של קדושה וטהרה כשכל העומדים סביבו שואגים שמע ישראל וכו'. להעיר שכל הזמן היה מעין אווירה של מנוחה, בלי שום סימן של פחד וחרדה חיל ורעדה אלא בדיעה צלולה מתוך אהבה… מיתת נשיקה…

איזה שעות אחרי זה התקיימה הלוויה בהשתתפות המונים. בלטו במיוחד כל תלמידי הישיבה והר"מים שיחיו שהיו בהלם על אחיהם האהוב עליהם שנפטר וכן בהשגחה פרטית השתתפות של כמה שלוחים מצרפת מפאריז וערי השדה שיחיו וכן הרב משה קוטלרסקי שיחי' שנשא דברים וכו'.

למחרת בבוקר יום רביעי י"א אלול בירושלים לפני הקבורה ב'הר הזיתים' בקרוב למקום קבורתו של סבו הגדול הרב הלל פעווזנער ז"ל התחלתי דברי בתודה להקב"ה שזכינו לבן כזה וכן תודה לזלמי ז"ל על כל השמחה והעונג שהביא לנו משך 22 שנים ומחצה. בתום השבעה נשא הרב קלמנסן שליט"א דברים חוצבי להבות אש על ההכרח ללמוד מזלמי ובין השאר טען שעלינו אפילו לשמוח שנפל לחלקנו שהתמים השליח שניאור זלמן ז"ל גדל בחיק משפחתנו וזה מהדהד חזק מאד באזננו.

פה גם המקום להודות מקרב לב לכל ידידיו השלוחים שיחיו מהישיבה שפשוט הדהימו אותנו ממסירתם ואהבתם הבלתי נדלה לזלמי משך חדשים ארוכים ובפרט בשבועות האחרונות. רציתי לפרט התמימים השלוחים שהיו במיוחד נאמנים לזלמי באהבת ישראל ומסירות נפש בלי גבול בתקופה האחרונה אצלנו בבית, אברמל מינסקי, לוי מגז'סקי, דוד נפרסטק ויואל וואגל. לגיסו והמשפיע שהיה מאד אהוב ומקושר אליו הרב נחמיה בלומינג שיחיה ולדודו אחי הרב אברהם ברוך שליט"א רב קהילת חב"ד שהיה איש סודו. וכן להרופא ידיד שלנו ר' משה אברג'יל שיחיה שעזב בני משפחתו משך כמה ימים וגר אצלנו להשגיח על זלמי ולכל בני המשפחה שיחיו שהשתתפו ועזרו לנו במידה יוצאת מהכלל. תהי משכורתכם שלימה מאת ה' ובזכות זה תזכו לרוות רוב יידישע חסידישע נחת מכם ומכל יו"ח שליט"א לתורה חופה ומעשים טובים מתוך הרחבה ובריאות הנכונה שמחה וטוב לבב בטוב הנראה והנגלה ולכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ולהתגלות נאו ממש של מלכנו משיחנו.

יוסף יצחק פעווזנער
פאריז