הרב גורביץ התוועד עם תושבי השכונות החרדיות בבית שמש

ליל שישי, ראש חודש מנחם אב. חפציבה, בית שמש.

לאחר שכנועים רבים הגעתי להתוועדות…

ראש חודש מנחם אב… 'על מה כבר יכולים להתוועד' חשבתי לעצמי, אב – התוועדות?! הרי תשעת הימים היום. התוועדות זו שמחה, ועכשיו?! צריך להיות הפוך מן השמחה, דעתי לא נחה… אך החלטתי ללכת.

משהו בתוכי אמר לי: "אולי שווה"?! בדרכי למקום עוד התלבטתי,  אם יגיעו אנשים בכלל או שכולם מתלבטים ובסוף באים כמוני?! לתדהמתי כשנכנסתי לבית הכנסת, מקום לשבת… לא היה! נעמדתי בפינה והתבוננתי סביבי.

או… מדברים על אהרון הכהן. שהיום, זה יום ההילולה שלו. "אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה".

המשפיע הרב גורביץ' (שלא הכרתי אותו לפני) מדבר בלהט ובדבקות שכל כך הקסימו אותי. על זה שאהרון הכהן היה מקרב את עם ישראל לתורה ולא ההפך חס וחלילה (את התורה לעם ישראל)… ועל כך שאהרון מלשון 'ניראה' – עניין של ראיה. שהוא הראה לעם ישראל ראיה באלוקות. ואת הקשר לרבי הקודם מחב"ד הריי"ץ שלא מזמן חגגנו את חג הגאולה – יב', יג' תמוז (יום שחרורו מהכלא ברוסיה) שבזמן הרדיפה הנוראה ברוסיה, הרבה מרבני ישראל יצאו את רוסיה למדינות השכנות. והרבי נשאר ברוסיה על אף הסכנות והגזרות הקשות  מכיוון שהוא ראש בני ישראל, והוא צריך להיות נוכח ולדאוג לבני ישראל, שרובם היו עדיין ברוסיה…

המשפיע ממשיך לדבר על הרבי הריי"ץ, הזמן עובר, ואני כלל לא שמתי לב שנסחפתי לתוך כל ההתוועדות, לחיים, ניגונים, סיפור מופלא על הרבי מחב"ד.  ועוד ניגון ועוד לחיים… וכבר ה – "תשעת הימים" וההתלבטות התפוגגו ממני…, לפתע הבנתי את נוסח המודעה שראיתי בדרכי לכאן "מן המייצר למרחב" – במקום לחשוב רק על החורבן, אולי אפשר לשנות גישה ולחשוב על הבניה?!

המשפיע הסביר שהסיבה לחורבן היא "סותר על מנת לבנות" בכדי להגיע לבית המקדש השלישי צריך להיות לפני זה 'חורבן'…

ההתוועדות נמשכת… אני שם לב לדבר מאוד מרתק שקורה. המשפיע מתוועד ובידו מפית, כל פעם שהוא אומר "רבי" אני רואה שהדמעות זולגות מעיניו…

זה היה מפליא ומרגש כאחד, בחיי לא ראיתי יהודי שיושב ומזיל דמעה בכל פעם שמדבר על הרבי שלו. פתאום התחלתי להבין למה הכוונה "רבי~ראש בני ישראל". הרגשתי בתוכי קנאה עזה. 'גם אני רוצה לחיות בהרגשה כזאת'.

לאחר עוד ניגון, המשפיע דיבר על משהו שמאוד תפס אותי, הוא סיפר שהליובאוויטשער רבי באחת ההתוועדויות אמר: "שיהודי קם בבוקר, המחשבה הראשונה שלו צריכה להיות איך שהקב"ה ברא את העולם 'יש' מאין' ואיך שהוא מהווה את כל הבריאה כל רגע ורגע 'יש מאין'." והרבי הוסיף, "תבחנו אותי בזה, שבאותו יום האדם יראה הצלחה במעשיו ידיו".

הרב גורביץ סיפר סיפור נוסף, שהרבי הקודם ישב במאסר הוא היה מתכתב עם חסידיו.  אנשי בית הסוהר תמיד היו עורכים ומשנים דברים במכתביו של הרבי. התבטא על כך הרבי: "אם אני אפילו לא יכול לכתוב מכתב עידוד ליהודי ששואל בעצתי, אז מה שוות לי האצבעות"?!

ההתוועדות המשיכה והמשיכה,  הסיפורים נשפכו על השולחן.  כמו כן האוכל בשפע רב והשתיה שזרמו לשולחן ללא הפסקה…

יצאתי מההתוועדות, כולי חושב על כל הערב שעברתי ובמיוחד על שתי האמרות הנ"ל…, ניסיתי לגשר בניהן. מצד אחד יהודי תמיד צריך לחיות ולהרגיש שכל רגע ורגע ה' מהווה את העולם ומצד שני אפילו אם האצבעות לא עושות את השליחות המוטלת עליהן, אז למה צריך אותן?!

הלילה כבר לא ישנתי, הייתי שקוע במחשבות הללו… איך אפשר לצאת מהמייצר למרחב?! ואז נזכרתי שבסוף ההתוועדות הרב דיבר בלהט, וביקש את סליחתם של המשתתפים שח"ו לא מתכוון לפגוע באלו שיש לו אדמו"ר משלהם, בכל זאת הוא ממליץ גם להם על הצורך היום יומי, ללמוד את השיחות והאגרות של הרבי, זה מה שיכול לשנות את האדם. ושבוע לא יכול לעבור בלי ללמוד את הליקוטי שיחות שקשורים לפרשת השבוע או לחג

החלטתי שזה הרגע המתאים ביותר להתחיל לבנות את בית המקדש השלישי, שזה אומר להתחיל ללמוד חסידות ולהרגיש לפחות במקצת, את 'המרחב' שהמשפיע דיבר עליו…

כולי תודה למנהלי הפעילות ר' שמוליק גרומן והרב יענקי שוורץ שבזכותם יש את אפשרות אצלנו בשכונת חפציבה בעיר בית שמש ליישם את החלטתי של לימוד תורת החסידות.