המסמכים נחשפים: "לכבוש את ביירות תוך 96 שעות"

יוחאי עופר, nrg

התחיל באורנים ונגמר בשל"ג: שלושים ושלוש שנים למבצע שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה), חושף ארכיון צה"ל במשרד הביטחון את פקודות המבצע שנכתבו לקראת פעילות צה"ל בלבנון, נגד ארגוני הטרור שביצעו פיגועים בישראל ובעולם, מהן עולה כי מספר תכניות פעולה הוכנו לקראת המבצע, אליו נערכו במערכת הביטחון חודשים ארוכים.

בתכנית המבצע "ארזים" הכינו בפיקוד צפון שני מודלים לפעולה – הראשונה "ארזים" כללה התנגשות בכוחות הסורים באזור ג'זלין כבר בשלבו הראשון של המבצע, ולעומתה "ארזים ב"- נועדה להשתלטות מהירה על השטח והגעה לפרברי ביירות במהירות הרבה ביותר, כדי לפגוע בתשתיות הטרור שפעלו משטח לבנון.

בכוונת המבצע נכתב כי "צה"ל ישמיד מחבלים ותשתיות עד האוואלי ובעזרת חבירה לנוצרים, יכבוש צה"ל תוך חמישה ימים את ביירות ויהיה בכוננות להשמיד את הצבא הסורי בבקע".

הרמטכ"ל רפאל איתן (רפול) העדיף להימנע מהתנגשות עם כוחות סוריים ומנגד חשב שנכון יותר לבצע פעילות מהירה והשתלטות תוך זמן קצר יותר על ביירות ולכן בחר ב"ארזים ב". לימים, הפכה תוכנית הרמטכ"ל למבצע רחב היקף בלבנון תחת השם "אורנים".

בפקודת המבצע נכתב כי על רקע התגברות הטרור בארץ, בשטחים ובחו"ל ישמיד חיל האוויר תשתיות ומחבלים בלבנון, כאשר על פי התגובה שלהם ייערך צה"ל גם לכיבוש שטחים בפועל בלבנון עד ביירות. בשלב הראשון העדיפו בצה"ל לטפל במחבלים ולהשמיד את תשתית הטרור מהאוויר, תוך הימנעות מלחימה מוקדמת בסורים, כך שבכל רגע נתון שבו צה"ל יחליט להפסיק את הלחימה, הוא יוכל לרשום הישגים.

בישראל הבינו כי בשל חולשת הממשלה הלבנונית והתבססות ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון, נדרשת פעילות צבאית. מאז שנפתחו אירועי ספטמבר השחור ב-1970 ובוצעו שלל פיגועי טרור בגבול הצפון, לא הצליחה ישראל להגיע לשקט, על אף מבצע ליטני בסוף שנות השבעים שבו נעשה ניסיון להגיע להבנות עם אנשי אש"ף והצבת כוח בינלאומי שתיעתד לשמור על השקט בגזרה.

הפלסטינים הוסיפו להתחמש וביצעו ירי רקטות שפסק רק עם הפסקת האש שנרשמה בחודש יולי 1981, כאשר במקביל להפרות הסיכומים במערכת הביטחון גיבשו תוכנית למבצע צבאי רחב שזכתה לגיבוי ראש הממשלה מנחם בגין.

כוח מחטיבת הצנחנים על נחתת עם טנקים, לקראת הנחיתה ליד שפך האוולי צלם במחנה: מיקי צרפתי, באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון
מדינת ישראל קיותה לשנות את המצב לחלוטין ולהשליט סדר חדש בלבנון. ניסיון התנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, בידי אנשיו של אבו נידאל שאחזו בלבנון, הובילו

למסקנה כי זו הזדמנות לפתוח במלחמה. חיל האוויר פתח בתקיפת מתקנים ספורים של אש"ף למרות הפסקת האש, מה שהוביל להפגזה כבדה של מאות רקטות על יישובי הצפון ישראל, ומכאן ועד פתיחה במלחמה נרחבת הייתה הדרך קצרה.

שר הביטחון אריאל שרון והרמטכ"ל רפול שקבעו את מטרות המבצע ציינו עוד לפניו כי בשל המצב בצפון נדרשים הצעדים הבאים: הפסקה מוחלטת של הפגזת יישובים בישראל מתחום לבנון, נסיגת הכוחות הסוריים מדרום בקעת לבנון ומהאזור שבין ביירות לזחלה, הקמת ממשלה ריבונית שתוכל לפעול מול ישראל, וכן חיסול פיזי של המחבלים שכולל פגיעה בזרוע המדינית והזרוע הצבאית. חודש לפני המלחמה הבהיר שר הביטחון שרון כי רק בשביל הפסקת הירי על ישראל וחיסול המחבלים תצא ישראל למבצע, במהלכו ישיגו גם את המטרות האחרות אותם קבע עם רפול.
פקודות המבצע החלו להיכתב כבר שנה לפני ראשית המלחמה, ובפברואר 1982 התגבשה תכנית "אורנים קטן" לפיה נערכו בצה"ל להתחיל את המבצע על בסיס כוחות הסדיר בפיקוד צפון למנוע ירי נוסף כתגובה לפעילות מחבלים, כאשר בתוך שעות יגויסו כוחות גדולים לביצוע פקודת המלחמה הנרחבת תחת השם "שלום הגליל"- של"ג בה הוחלט על כיבוש דרום לבנון והשלמת מבצע 'אורנים'.

ב-6 ביוני 1982 החלו כוחות ישראליים בכיבוש לבנון. כעבור שבוע הגיעו עד ביירות שם נוהלו קרבות קשים שגבו קורבנות רבים במשך שישה שבועות. במהלך חודש אוגוסט הוסכם על גירוש הכוחות הפלסטיניים והסורים מביירות ולאחר אירועי סברה ושתילה בחודש ספטמבר נסוגה ישראל מביירות לאזור רצועת הביטחון ותמה מלחמת לבנון הראשונה.