החוקר יצא לבדוק: מה נותר מיהדות בוליביה?

ד"ר צביקה קנריק, ערוץ 7

יהדות שמנתה אלפי יהודים, מספר בתי כנסת ובתי ספר יהודיים? ביקור בארץ יפה ומרתקת זו מגלה שכל שנותר הוא רסיסי פעילות יהודית.

בוליביה, ששטחה כמיליון ק"מ מרובע (פי 5 ממדינת ישראל) היא אחת המדינות המדהימות בדרום אמריקה בנופיה. בשטחה נמצאים בין היתר, מדבר המלח המפורסם, אגם טיטהקקה ורכס הרי האנדים שחוצה אותה. בוליביה מהווה יעד פופולארי לטרקים מאתגרים. יש בה נופים עוצרי נשימה, הריסות של האינקה, כפרים שנחבאים בין צוקים תלולים, מכרות פחם וג'ונגלים פראיים. הבסיס ליציאה לטיול הוא העיר לה פאז שנמצאת בחלקה המערבי של בוליביה וסמוכה לפרו, משם יוצאים לאטרקציות הרבות שיש למדינה הזו להציע ושם נמצא החלק העיקרי ממה שנותר מהקהילה היהודית.

עשיתי את השבת בלה פאז. לאחר הליכה של כשישה קילומטרים מאזור בית חב"ד לבית הכנסת היחיד הפעיל בלה פאז, בית הכנסת "הכי גבוה בעולם", כ-4,000 מטר מעל פני הים (המתפללים מתבדחים ואומרים שהם מרגישים הכי קרובים לקב"ה), התייצב בפני שוטר לפני בית הכנסת, וביקש "פספורטה". לא עזר לי הטיעון, שנשמע לי הגיוני כל כך, שאני לא מטלטל בשבת ולובש המדים סירב לאפשר לי להיכנס לתפילה. למזלי הגיע לתפילה בדיוק האחראי על ביטחון בית הכנסת, ליאור רייצ'יק, שבעבר שירת בגבעתי (הוא היהודי האחרון שנכנס להתפלל וגם הצעיר היחיד שהשתתף בתפילה). לאחר תחקיר, הורשיתי להצטרף ל-14 היהודים שהתפללו בבית הכנסת. אין מחיצה בבית הכנסת, אך גם לא היו נשים בין המתפללים. קשה היה לדמיין שרק באמצע המאה הקודמת פעלו בעיר מעל עשרה בתי כנסת של כל העדות והנוסחים עם מאות חברים בכל קהילה.

לה פאז היא בסיס יציאה לטיולים לתרמילאים צעירים (הרב של בית חב"ד אמר לי ש"כבר הרבה זמן זקני בית חב"ד לא ראו זקן כמוך"), למבוגרים קשה לטייל בעיר הזו. זו עיר של עליות וירידות תלולות מגובה של 3,600 מטר מעל פני הים עד לגובה של 4,000 מטר מעל פני הים. בית הכנסת שוכן בחלק הנמוך של העיר, ורוב המפללים מגיעים עם רכב בשבת.

באופן פורמלי ישראלים אינם יכולים להיכנס לבוליביה משום שמדינת ישראל הוגדרה על ידי נשיא בוליביה אֶבוׂ מוראלס כ"מדינה טרוריסטית" לאחר מבצע "צוק איתן". אֶבוׂ מורלס היה מקורב לקדאפי (קיבל ממנו "פרס שלום" של 50,000$)ׂ, וכן היה מקורב לנשיא איראן לשעבר, אחמדינג'אד. אך ניתן להיכנס מפרו דרך מעבר קסנה (Kasane) שסמוך לאגם טיטהקקה (Titacaca) תמורת 60$ ותוספת של חמישה דולרים שוחד לשוטרים שבמעבר. האנטישמיות החדשה, האנטי ישראליות, מלחיצה את הקהילה היהודית – כל הצעירים עזבו ומי שאין לו עסק רציני במקום והפרוטה מצויה בכיסו עוזב. חברים בבית הכנסת שאלו אותי, איך הצלחתי להיכנס לבוליביה. העובדה שישראלים אינם יכולים להיכנס לבוליביה, תורמת לתחושת אי הנוחות בקהילה היהודית.

היהודים הראשונים הגיעו לבוליביה לאחר גירוש ספרד בתחילת המאה ה-16, הם היו אנוסים מספרד שחיפשו חיים שלווים יותר. היהודים עבדו במכרות הכסף של פוטוסי (Potosi), וכן היו המתיישבים הראשונים בסנטה קרוז ובלה פלאטה. ב- 1557 אנוסים מפרגואי ומבואנוס איירס התחברו לכובש נופלו דה צ'אווס (Ñuflo de Chávez) והתיישבו בסנטה קרוז. החיים השלווים לא נמשכו זמן רב. האינקוויזיציה יישמה את פעילותה הרצחנית מ- 1570 עד 1875אז חוקקו את החוקה החדשה שהייתה פועל יוצא של קבלת עצמאות ב-1875. עד היום יש משפחות בסנטה קרוז שאינן מזדהות כיהודיות אך מקפידות על הדלקת נרות בלילות שבת וכן הם יושבים שבעה על הרצפה כאשר מת קרוב משפחה מדרגה ראשונה. אחרי שבוליביה קיבלה עצמאות בשנת 1875 עד סוף המאה ה-19 הגיעו לבוליביה סוחרים יהודים ספרדים ואשכנזים והתחתנו עם בנות המקום. גם צאצאיהם נוהגים לקיים כמה מהמנהגים היהודיים.

הקהילה היהודית התחילה להתבסס רק במאה ה- 20. בשנת 1905 הגיעה קבוצת יהודים ממוצא אשכנזי מרוסיה, ושנים ספורות לאחר מכן מארגנטינה לעיר לה פאז. לאחר שהקהילה התבססה התחילו להגיע יהודים ספרדים, בעיקר מטורקיה. הקהילה הייתה קטנה מאוד ועד פרוץ הנאציזם בגרמניה ב- 1933, מנתה לא יותר מ- 50 משפחות. ה"בום" הגדול היה בין 1930 ל-1942, אז היגרו כ- 8,000 יהודים ממזרח אירופה, כאשר שערי המדינות בדרום אמריקה היו סגורים להגירת יהודים. לבוליביה היה קל מאוד לקבל ויזה ויהודים רבים מצאו בה מפלט. אחרי המלחמה הגיעה עוד קבוצה קטנה של יהודים פולנים שניצלו מהנאצים וברחו משנחאי לאחר השתלטות הקומוניזם.

היהודים אמנם קיבלו ויזה של חקלאים אך הם עבדו במסחר. השלטונות "עלו על זה" ואסרו כניסה של יהודים ב- 1942 בתקופה הכי קריטית של המלחמה, אך היהודים הצליחו באמצעות תכסיסים מגוונים להמשיך ולהגיע. רוב היהודים שהיגרו מאירופה הבוערת התיישבו בעיר לה פאז.

בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה הקודמת הקהילה התדלדלה מאוד בעקבות אי יציבות פוליטית. זה השפיע על סגירת מספר בתי כנסת ומספר הילדים היהודים שנרשמו לבית הספר היהודי. היום חיים בבוליביה כולה רק כ-350 יהודים, כ-180 יהודים מתגוררים בלה פז, כ- 100 בסנטה קרוז (בחלק המזרחי של בוליביה) ו-50 יהודים בקוצ'במבה (Cochabamba) שבמרכז בוליביה. בית כנסת פעיל שוכן בלב כל אחת מהקהילות האלה.

בלה פאז נותר רק מניין אחד קטן שנאסף בשבתות וחגים, בשני וחמישי וכשיש לאחד מבני הקהילה "יארצייט". הקהילה מאוד מגובשת וכשיש לאחד מבני הקהילה "יארצייט" חבריו מתייצבים לתפילה בציבור גם כשה"יארצייט" לא נופל בשני וחמישי. היום אין בכלל תלמידים יהודים בין 400 תלמידי "בית הספר היהודי".

אין הבחנה בין העדות, למרות שיש ספרדים, ליטאים, פולנים, ייקים וגם ישראלים, כל 130 החברים בבית הכנסת מהווים קהילה אחת, והמניין היחיד הוא בנוסח אורתודוקסי אך ללא מחיצה. כשאשה מצטרפת לתפילה היא יושבת מאחור. הוועד המרכזי של הקהילה היהודית מארגן חברה קדישה, מקווה, בית קברות, בית אבות, מערכת ביקור חולים ובית ספר יהודי, כאמור, ללא יהודים. היום אין רב לקהילה אך יש חזן שמשרת נאמנה את הקהילה. עם זאת, נישואי התערובת עומדים רק על כ-20%, ורוב היהודים בלה פאז מציינים את השבת בדרכם שלהם. כפי שהזכרנו, מאוד קשה להגיע לבית הכנסת ללא רכב בשל המבנה הטופוגראפי של העיר.

הנשיא אֶבוׂ מוראלס, למרות היותו אנטי ישראלי, אף פעם לא התבטא בצורה אנטישמית נגד יהודים באופן ספציפי. מכיוון שהאנטישמיות החדשה היא להיות אנטי ישראלי, זה השפיע על האנטישמיות המקומית ומשפיע על התקשורת המקומית הנוטה להיות אנטישמית. בשנה האחרונה פוצצו קברים באמצעות חומר נפץ בבית הקברות היהודי של קוצ'במבה וכן תקפו פעמיים את בית הכנסת בקוצ'במבה באבנים ובבקבוקי תבערה.

יהודים התיישבו בקוצ'במבה בשנות ה-20 של המאה ה- 20 בעקבות יצחק אנטאקי, יהודי עשיר שהיגר לבוליביה מאלכסנדריה שבמצרים. הוא ייסד מפעל טקסטיל והעסיק יהודים רבים. יצחק ייסד את הקהילה, לא עשה הבחנה בין אשכנזים וספרדים כמו בקהילות אחרות באמריקה הלטינית, והקים את בית הכנסת שפעיל עד היום. הקהילה הגיעה לשיא של 600 יהודים באמצע המאה ה-20. אף פעם לא פעל במקום בית ספר יהודי אבל יש גן ילדים יהודי שעדיין פעיל.

לסנטה קרוז הגיעו היהודים הראשונים בשנת 1557 אך הם התבוללו בתוך האוכלוסייה הכללית. באמצע המאה ה-17 כאשר האינקוויזיציה התחילה לפעול באכזריות נגד האנוסים שעדיין קיימו מצוות בצנעה, אנוסים מהערים לה פאז, וצ'רקס – היום העיר סוקרה (sucre) עיר הבירה של בוליביה, ברחו לסנטה קרוז שהייתה עיר מרוחקת והאינקוויזיציה לא הגיעה לשם. עד היום משפחות רבות באזור סנטה קרוז מדליקות נרות בליל שבת, לא אוכלים חזיר, ודואגים לאכול בשר רק מבעלי חיים שחוטים, ממליחים את הבשר ולא אוכלים בשר וחלב ביחד.

ב- 1871 יהודים צרפתים היגרו מהעיר אלסיי ((Alsace וכן הגיעו יהודים גרמנים שהיו פליטים ממלחמת צרפת – פרוסיה, משפחות כמו לוי, רוטמן ויודינג. גם הם לא ייסדו קהילה והתבוללו. היום מתגוררים בעיר כ- 100 יהודים פעילים בקהילה. בשבת פועל מניין קטן בבית הכנסת, למרות שלא כל המתפללים הם יהודים על פי ההלכה. יש פעילות סוציאלית בין חברי הקהילה במסגרת סניף ויצו ופעילות ספורטיבית משותפת במסגרת מכבי.

מי שבעקבות המאמר יחליט לטייל בבוליביה ויבקר בלה פאז, כדאי לו ללון סמוך לבית חב"ד באזור רחוב איליאמפו (Illiampo) סמוך לרחוב סנטה קרוז. בית חב"ד שבלה פאז הינו בית חב"ד היחיד כיום בבוליביה (בעבר היה גם בסנטה קרוז). מטיילים רבים עושים את תפילות השבת וסעודות השבת באווירה חמה וביתית. כשהייתי שם, לא היו דתיים אך כל האורחים הגיעו לתפילה. הייתי צריך לרמוז להם מתי לקום בתפילת שמונה עשרה. בית חב"ד מנוהל על ידי הרב יוסף יצחק קופצ'יק יחד עם רעייתו חנה וארבעת ילדיה הקטנים. הרב איציק הוא דור שני של שליחי חב"ד באזורים אקזוטיים מרוחקים. אביו של הרב איציק, הרב בצלאל הוא רב בפונה שבהודו. ניתן לקבל עצה טובה (כמו איפה ללון ואיפה לקנות). בבית חב"ד פועלת מסעדה בשרית שפתוחה כל היום. בנוסף, בית חב"ד מספק שירותי אינטרנט, שירות שיחות לישראל (בחינם), הפניה לרופאים במקרה הצורך ושירות משלוח חבילות מישראל לבית חב"ד. יש קשר מצוין בין הרב לקהילה בלה פאז. בשמחת תורה הרב הביא את המטיילים אתו כדי לרקוד בקהילה (כשעה וחצי הליכה). הרב יצחק ורעייתו חנה מעבירים באופן קבוע פעם בשבוע שיעורים בקהילה.

תוך חמישים שנה הצטמצמה הקהילה מעשרת אלפים יהודים, לשלש מאות יהודים ובית חב"ד שמשרת את המטיילים הישראלים בנאמנות ונותן שירותים דתיים מעטים לקהילה הקטנה של לה פאז. מקהילה של רבנים, שוחטים וכלי קודש אחרים, נותר בעל קורא אחד שמקבל שכר מהקהילה.