דו שיח בין אמא לבתה (שטערנא) בת 4:
כל המשפחה יושבים וכותבים פ״נ לרבי. שטערנא הקטנה לא מבינה מה עושים כאן.
"שטערנא", אומרת אמא, "גם את יכולה לכתוב לרבי".
"לא אמא, אני לא יודעת איך כותבים, אני בכלל לא יודעת לכתוב".
"אבל את יודעת לצייר יפה", מפצירה אמא, "את יכולה לצייר, הרבי אוהב מכתבים של ילדים".
שטערנא יושבת לצייר, היא אוהבת גשם ופרחים…
"אמא", רוטנת הקטנה, "אבל הרבי לא יענה לי! את תראי, הוא לא עונה לציורים…"
"שטערני שלי, אני בטוחה שהרבי יענה לך. הנה, תכניסי לספר קודש של הרבי.
*
במכתב שנפתח בכרך האגרות קודש כותב הרבי:
ב"ה, כ"ד כסלו, תשי"ד
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבם בקשה להתפלל עליהם.
הנה ידועה שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בענין הברכה שהיא בדוגמת הגשם, שכמו שהגשם מצמיח כשיש חרישה וזריעה, כן הוא גם בברכה שמקבל הברכה צריך לעשות החרישה בעצמו, היינו לב נשבר ונדכה על ידי התבוננות בגדלות הבורא ית' שבמילא מביא לידי הכרה בשפלות האדם (יעויין בפירוש תר"י בברכות ריש פרק אין עומדין, והובא לפסק הלכה בהגהות הרמ"א שו"ע או"חסי' צ"ח סוף סעיף א') וזריעה ע"י נתינת הצדקה לפני התפלה והידור במצות אשר אז הברכה מביאה הצלחה וכמה שנאמר בפרשת ברכות יצחק, אשר אפילו בארץ היא ובשנה ההיא הנה מצא מאה שערים וכפירוש התרגום ורז"ל על חד מאה בדשערוהי.
ובטח למותר להעירם בההכרח הגמור דלימוד פנימיות התורה ובפרט בדורותינו אלה אשר הודיענו עיר וקדיש משמיא נחית הוא האר"י החי שמצוה לגלות זו החכמה ובפרט לאברכים יושבי אהל ועוסקים בתורה והשי"ת יצליחם.
בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים.
הרבי חי וקים יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד