הרב פפנהיים ע"ה: עבודתי הציבורית בזכות הרבי

שניאור זלמן ברגר

לפני כעשור, נפגשתי לראיון מיוחד עם הרב שלמה פפנהיים ע"ה ממנהיגי 'העדה החרדית' – אשר נפטר בשבוע שעבר – במטרה לשמוע ממנו על מי שהכיר מקרוב, הגאון הרב חיים נאה וזאת במסגרת כתיבת הספר "נודע בשיעורים" – תולדות הרב חיים נאה. לאחר שהשיב על שאלותיי לבש ארשת רצינית והחל לדבר על 'יחידות' אצל הרבי:

"לאחר פטירת אבי ר' גבריאל פפנהיים, ניהלתי את חנות הספרים המשפחתית ובמקביל פעלתי במסגרת עסקנות ציבורית הן במוסדות חינוך שתחת ניהולי והן בעדה החרדית ומרוב עסקנות הזנחתי את החנות והיא עמדה בפני פשיטת רגל. את עבודתי הציבורית עשיתי בהתנדבות כפי שנהוג כבר שש דורות במשפחתי משפחת פפנהיים, אי לכך שקלתי כיצד עלי לנהוג האם לסגור את החנות ולקחת כסף עבור הפעילות הציבורית, או ההיפך לשקוע בחנות ולפרוש מהחיים הציבוריים, ובלבד שלא ליטול משכורת עבור עבודתי הציבורית. כאשר שאלתי את אמי, אמרה לי שהיא בטוחה שאם אחליט לפרוש מהחיים הציבוריים, לא אצליח, וצריך לחשוב על פתרון אחר. באותה תקופה תשי"ח נסעתי לניו יורק בענייני הכלל, ואז נכנסתי אל הרבי מליובאוויטש ל'יחידות'. הרבי הכיר את משפחתי בגלל שבת דודי – אדל בת ר' קלמן פפנהיים – היא אשתו של ר' זלמן בן העסקן החב"די הנודע הרב מרדכי דובין. ביחידות' הסברתי לרבי את המצב, ואמרתי שאני חושב לפרוש מהחיים הציבוריים. עד אז היו כמה שהסברתי להם את המצב ואיש לא הצליח לשכנע אותי כיצד לנהוג, ואילו הרבי לאחר שיחה קצרה אמר לי את המשפט הבא שחרוט במוחי עד היום: 'אם אין אפשרות לעשות את המצוה בשלימות אז לא עושים אותה?' כאשר הוא מתכווין שאם אין לי אפשרות לעסוק בצרכי הכלל בהתנדבות אז לא עושים לגמרי את המצוה. שמעתי בקול הרבי, החנות נסגרה, והשקעתי את כל כוחי בעסקנות ציבורית, עליה לקחתי משכורת, כפי שהורה לי הרבי מליובאוויטש. ומאז תשי"ח ועד עתה, עבודתי הציבורית נזקפת לזכותו של הרבי".

הרב פפנהיים סיים את הסיפור והבין מיד את השאלה הבאה ולפני שהספקתי להציגה, הוא כבר השיב: "אני חסיד 'תולדות אהרון' ואנחנו הולכים בדרך של סאטמר, אבל אני יודע באופן אישי, על מקרים רבים בהם הרבי עשה נפלאות ויותר מכך, אומר משהו קצת חריף – אני מכיר מקרוב מקרים בהם שאלו את הרבי על שידוך או פרנסה, והרבי לא השיב, והחסיד עשה כפי ראות עיניו, ויצאו מכך רק קלקולים".

לסיום, ציינתי כי בנו היה במשך שנים רבות שכן של זקני, הרב אברהם יהודה ליכט ע"ה, ועוד טרם הספקתי להשלים המשפט, הרב פפנהיים ניגש לספריה, ותוך רגעים בודדים, שלף את "תורת החינוך" ספר הביכורים של זקני שיצא לאור בשנת תש"ו. סיפרתי לרב פפנהיים, כי זקני שלח את הספר לרבי וקיבל מענה מפורט ובו הערות והוספות על פי דברי אדמו"רי חב"ד.

הערת סיום: קשרי משפחת פפנהיים עם רבותינו נשיאינו וחשובי חסידי ליובאוויטש, ראויים לסקירה נרחבת, ואי"ה עוד חזון למועד.