הביקור בניקולייב הסתיים במסירת שיעור ע"י הרב אורנשטיין ב'היום יום'. ממשיכים הלאה במסע לדניעפרופטרובסק. נסיעה לילית ברכבת. הנהלת הישיבה שכרה קרון שלם, וזו הייתה חוויה ייחודית. הגענו השכם בבוקר לעיר המלך. נפרסה לפנינו תמונה שלא ניתן לתארה. שווה היה להגיע, רק כדי לראות בעיניים את המלוכה של הרבי בעיר. פשוט לא ייאמן.
את סדר חסידות ערכנו כבר בבית כנסת שבו רבי לוי יצחק התפלל בארבע שנותיו האחרונות בעיר. מבנה בית הכנסת ואף ארון הקודש נשארו בתבניתם מאז. מרגש מאד. אנחנו לומדים שם גם מתורתו של רבי לוי יצחק, ואומרים גם פרק קלט בתהילים, הקאפיטל של רבי לוי יצחק, לפדיון ספריו וכתביו שנמצאים עדיין בשביה. גם הסדרים הבאים הינם בבית כנסת זה. זו בעצם הכתובת החדשה שלנו.
בהמשך נסענו לאיגרן, שם מנוחתו כבוד בקבר אחים של הר"ר דובער הי"ד, האח של הרבי. הרב ולפא אמר משניות וקדיש, אמרנו פרקי תהילים, זעקנו עד מתי, וביקשנו כבר לראות בקיום "דם עבדיו יקום".
משם המשכנו לכמה תחנות מימי ילדותו של הרבי בעיר. נכנסנו לחדר המדרגות של החיידר (בית הרש"ז וילנקין ז"ל), וניסינו גם אנו להימנות על תלמידי החדר, הרב אורנשטיין חזר על שביבים ורעיונות שנאמרו בחידר הזה, כפי שהרבי העיד וסיפר בהזדמנויות שונות. אמרנו פסוקים והתרגשנו לצייר את הרבי נכנס בשער זה שנים רבות כתלמיד החיידר.
בהמשך אף הגענו לכתובת מגורים בו התגוררו משפחת הרבי (כולל הרבי) כאשר הגיעו לעיר.
הארוחות המוגשות לנו עשירות ומאד מפנקות. לארוחת ערב הצטרף אלינו הרב שמואל קמינצקי, השליח לעיר ורב העיר, וכיבד אותנו בהתוועדות קצרה. היו הרבה אנקדוטות לספר עליהן, אך אותי תפס יותר מכל הנתון הבא: זה קרוב לשלושים שנה שלא הפסיד שחרית מנחה ומעריב במניין. זה מאד מרשים ומעורר. אולי זה המרשם להצלחה האלוקית כאן.