כ"ח סיון: שמונים וארבע שנה להצלת הרבי והרבנית

הסיפור המלא מתוך אתר חב"דפדיה

הצלת הרבי והרבנית הוא כינוי למבצע הצלה אותו ניהל אדמו"ר הריי"צ במטרה לחלץ את הרבי והרבנית מאירופה הכבושה במלחמת העולם השנייה.

מבצע זה בא לסיומו ביום כ"ח בסיוון שנת תש"א, אז הגיעו הרבי והרבנית חיה מושקא "איש וביתו" לארצות הברית.

ההצלה

בסופה של שנת תרצ"ט, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הפעילה אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית מאמצים רבים להצלת אדמו"ר הריי"צ ובני משפחתו.

השגת אישורי כניסה (ויזות) רבים הייתה כרוכה בקשיים גדולים, ולכן התמקדו העסקנים בעיקר בהצלתו של האדמו"ר הריי"צ שהיה נתון בסכנה גדולה. במהלך התקופה בה המתינו לאישורים השונים להצלת הרבי מפולין הכבושה, קיבל עורך-הדין מאקס ראד – מי שהטיפול בנושא הצלתו של אדמו"ר הריי"צ, במשרדי ההגירה בארצות הברית הופקד בידיו – הוראה מהרב ישראל ג'ייקובסון להשקיע מאמץ מיוחד בסידור הרשיונות עבור חתנו של האדמו"ר הריי"צ – הרבי. הרבי ששהה בפאריז, טרם נכבשה על ידי הנאצים, הקלה את סיכויי הצלתו, ובין נימוקי ההוראה הוזכרה התקוה כי הצלתו של החתן, הידוע בכשרון ארגון מיוחד, תעזור בסופו של דבר להצלתו של חותנו האדמו"ר הריי"צ. תזכורת להוראה זו קיבל העו"ד ראד, באגרת ששלח לו העו"ד סעם קרמר ביום כ"א חשון ת"ש.

בחודש כסלו ה'ת"ש החלו בטיפול מעשי בנוגע להצלתו של הרבי. הוחלט לסדר עבורו את המסמכים הנחוצים להגשת בקשת כניסה לארצות הברית. יהודי בשם מאיר ב. הארטאן – בעצמו צאצא למשפחה חב"דית שחש מחוייבות נפשית לעזור בהצלתה של משפחת הרבי – התחייב כלפי השלטונות על הבטחת תמיכה כספית עם הגעתם העתידה של הרבי והרבנית לארצות הברית ("אפידייביט"). באישור התמיכה הוזכרה גם העבודה שהרבי מתמחה במקצוע הנדסת חשמל, דבר שיקל עליו את ההתבססות בארצות הברית וימנע את חשש הממשלה שיפול עליה למעמסה.

מצויידים באישור זה הלכו הרבי והרבנית למשרד הקונסול האמריקאי בפאריז והגישו בקשה, כיוצאי מדינת רוסיה, לקבלת אשרת כניסה ("ויזה") רגילה לארצות-הברית. באותה העת, טיפול באשרות כניסה, שמספרן היה מוגבל, היה עשוי להמשך כחצי שנה, אלא שהמצב הבטחוני המסוכן לא איפשר לעסקנים להמתין בחיבוק ידים. הם השתדלו לזרז את התהליך, אך הידיעות שהגיעו מהקונסול האמריקאי בפאריז לא היו ברורות.

נסיונות העו"ד ראד, ליצור קשר עם הקונסול בפאריז לא צלחו. במקביל שיגר העו"ד בקשה אל הר' ג'ייקובסון – ביום ט"ו טבת – לשלוח מברק אל הרבי ולברר האם התקבל ה"אפידייביט" ואם כן מהי תשובתו של הקונסול.

בקשות הגירה מיוחדות

בשלב מסויים החליטו העסקנים הנוגעים בדבר – בהסכמת אדמו"ר הריי"צ – להגיש בקשות לאשרות כניסה "מיוחדות" עבור אדמו"ר הריי"צ ומקורביו. בבקשות אלו תוארו אנשי הקבוצה כאנשים ממעמד הירארכי גבוה, וכמנהיגים בעלי שיעור קומה רוחני, שהצלתם נחוצה ליהדות העולם. הסכמתם של נציגי ה"סטייט דפרטמנט" לקביעת קבוצה שכזו הצליחה להנתן בהשתדלותם של העסקנים. הגשת הבקשה לאשרה הקבוצתית נעשתה בריגא, כשבין שמות המקורבים נמנה כמובן גם הרבי. ליד שמו צויין תפקידו הרבני והוזכרה העובדה שעסק בניהול עסקנות ציבורית, בנוסף לעבודתו בעריכת הקובץ התורני 'התמים' שהופיע בווארשה והוצאתו נפסקה עם פרוץ המלחמה. הרבי תואר בהקשר זה כהוגה דעות ממדרגה ראשונה וכמי שעשוי לתרום רבות בשטח מדעי היהדות.

בכ"ה טבת נתקבל במשרד "אגודת חסידי חב"ד" מברק מחתנו של אדמו"ר הריי"צ, הרב שמריהו גוראריה, ובו מוזכרת בקשת חותנו, לדאוג בדחיפות לאשרות כניסה עבור שני החתנים הנוספים: "שניאורסאהן – הרבי – בפאריז והורנשטיין בטריאסט". באמצע חודש שבט נערך דיון בין העסקנים האם להתמסר מיד לסידור הגירתו של הרבי, או להמתין מהחשש הבא: בבקשת האשרה הרגילה השתמשו כאמור בהזכרת מקצוע הנדסת החשמל, כך שגילוי ה"סתירה" בין שני סוגי הבקשות – זו הרגילה וזו המיוחדת – עלול היה לפגוע במאמצי ההצלה של קבוצת המקורבים כולה, ואף של אדמו"ר הריי"צ עצמו. נוסף לכל זה גם החשש שסיבוכים בהצלת מי שנשא אף הוא את שם המשפחה "שניאורסון" (הרבי), עלולים להזיק להצלתו של אדמו"ר הריי"צ.

העובדה שבמשך כל השנים, מאז יציאתם את רוסיה, היו הרבי והרבנית חסרי אזרחות של מדינה כלשהיא, הקשתה על הטיפול בהשגת הרשיונות עבורם. מסקנת הדיון הייתה, על פי עצתם של עורכי-הדין, להמתין תקופה קצרה עד שיוסדר הרשיון של אדמו"ר הריי"צ והצלתו מריגא, ורק אחר כך לחדש את המאמצים להצלת חתנו מפאריז.

בתאריך ד' אדר ראשון התקבל מברק מאדמו"ר הריי"צ, המודיע שהתקבלו אשרות כניסה עבורו ועבור הנמצאים עמו. בהתאם לכך הצטווה העו"ד בוטלער (שהחליף את העו"ד ראד), להשתדל בארצות הברית להשגת אשרת כניסה "מיוחדת" עבור הרבי שנמנה עם קבוצת המקורבים. בי' אדר שני הודיע העו"ד בוטלער לעסקנים החב"דיים שעדיין לא הצליח לברר את תוצאות בקשת ההגירה של הרבי. כעבור עשרה ימים, בכ' אדר ב', הודיע להם העו"ד כי החליט להגיש ל"סטייט דעפארמענט" בקשה חוזרת בענין האשרות המיוחדות לקבוצת המקורבים שעדיין נשארו באירופה, כולל גם עבור הרבי.

אחר שבדרך נס הצליח אדמו"ר הריי"צ להינצל מאירופה, עוד בהיותו בספינה, שיגר אגרת לאחד מעסקני ירושלים, ובה בקשה לדאוג למשלוח מצה שמורה לפאריז עבור חתנו – הרבי. עם הגיעו לחוף מבטחים בעיר ניו-יורק – בט' אדר ת"ש – פתח אדמו"ר הריי"צ בסידרה של מאמצים להצלתם של שאר אחיו היהודים שנשארו באירופה הבוערת, ובמקביל גם בפעילות מסועפת להצלת בני משפחתו הקרובים, שתי בנותיו וחתניו. גלגלי הצלתו של הרבי שונעו מעתה על ידי חותנו, בדאגה ובמסירות ללא קץ.

העברת המסמכים לפאריז

לפני כניסתם של הנאצים לפאריז, באביב ת"ש, דאג הרבי להגשת מסמך המעיד על רישומו לצבא הצרפתי, דבר שהקל עליו בעתיד את ההליכה ברחוב: לא פעם נעצר על ידי שוטרים בדרישה להזדהות, והתעודה שהחזיק פטרה אותו מחקירות והטרדות, או ממעצר כמשתמט גיוס. בכ"ה אייר ה'ת"ש, התקיימה בארצות הברית פגישה בין העו"ד בוטלער ונציגי ה"סטייט דעפארטמענט" [=משרד החוץ]. בוטלער ביקש לשלוח מברק לקונסול בפאריז, ולברר מה עלה בגורלה של בקשת האשרה עבור הרבי, כחבר קבוצת המקורבים שהוגשו עבורם בקשות לאשרות מיוחדות. נציגי ה"סטייטדעפארטמענט" הודיעו לו בשם הקונסוליה בפאריז, שהתיק ובו מסמכי הבקשה המיוחדת של הרבי, שנמסרו בריגא, הועברו לבורדו שבצרפת ומשם הם צריכים להגיע לפאריז.

באותה תקופה נתקבלה במזכירות אדמו"ר הריי"צ, ידיעה מהרבי, בה נאמר כי התיק הגיע לפאריז אך כנראה שישנם עדיין בעיות להשגת רשיון כניסה לארצות הברית. בהתאם לכך ביקש העו"ד בוטלער מנציגי ה"סטייט דעפארטמענט", לברר את הענין אצל הקונסול בפאריז. בכ"ח אייר נתקבל לראשונה מכתב מהקונסול בפאריז, בה הבהיר את עמדתו, שאינו שבע רצון מהוכחת תפקיד הרבנות של המבקש, בשעה שידוע לו שהלה נושא בתואר מהנדס. העו"ד בוטלער פנה איפוא בבקשה לעסקני "אגודת חסידי חב"ד", להמציא לפניו מסמכים נוספים המוכיחים את היות הרבי ראוי לאשרה מיוחדת.

בריחה מציפורני הנאצים

בתחילת חודש סיון כבשו הנאצים ימ"ש את פאריז והחלטת הרבי הייתה נחושה להתרחק מהעיר. גנרל בכיר בצבא צרפת פנה לרבי בהצעה לשהות, עד יעבור זעם, בטירתו ששכנה מחוץ לעיר. כוונתו של הגנרל – שנמנה עם הידידים – הייתה לטובה, אך מסתבר כי הצעתו זו נבעה מן העובדה שהצרפתים עדיין לא יכלו לתאר לעצמם את טירוף הכיבוש הנאצי. הרבי שחזה את הנולד סירב לקבל הצעה זו. הוא העדיף את הבריחה – מעבר לגבול הכיבוש הנאצי – אל העיר ווישי בצרפת. כמה ימים לפני חג שבועות עזבו הרבי והרבנית את פאריז, באחת הרכבות האחרונות שהצליחו לצאת מהעיר. רק לאחר שעלה בידם להבריח את הגבול, תוך סיכון עצמי גדול, הגיעו לעיר ווישי בערב חג השבועות. טרם צאתם את פאריז השמיע הרבי דרשת פרידה בפני חוג שומעיו, בה עודד את הנשארים ועררם על החיוניות בבטחון בה' ובעבודתו בכל התנאים. לקיום הדרישה האחרונה לא היה צורך להביא הוכחות שהדבר אפשרי: הנהגתו האישית של הרבי יכלה לשמש לשם כך דוגמה למופת. באותה עת כבר נפוצו עליו בין יהודי פאריז סיפורי מופת, בנוסף לידיעות על גאוותו היהודית שאין בה פשרות ועל מסירות-נפשו לקיום מצוות בכל ההידור האפשרי.

התקוה כי עתה קרוב מועד בואו של חתן האדמו"ר הייתה כה חזקה, עד כי בתקנון הרשמי של "אגודת חסידי חב"ד" בארצות הברית – שנקבע בי"ט תמוז ה'ת"ש – הופיע שמו של הרבי בין עשרים חברי ההנהלה שתחת נשיאותו של אדמו"ר הריי"צ.

"הדברים יגעים"

בווישי שהו הרבי והרבנית במשך מספר חודשים. בהודעה ששיגר גיסו, הרש"ג, אל העו"ד בוטלער – שנכתבה בתאריך ל' אב – נאמר שעדיין לא נתקבלה התשובה המיוחלת מאת הקונסול בפאריז, וכי הועברה בקשה ל"סטייט דעפארטמנעט" להעביר את תיק המסמכים של הרבי לעיר ניצע. המסמכים אכן הועברו לשם. בכ' אלול הודיעו נציגי ה"סטייט דעפארטמענט" על מברק שקבלו מהקונסול של ניצע. במברק זה, אותו שילם הרבי, מודיע הקונסול על כוונתו לתת לרבי ולרבנית אשרות כניסה מיוחדות, אלא שכנראה נתקלים הם בקשיים להשגת אשרת יציאה מצרפת.

בתחילת שנת תש"א – בי"ב חשון – נודעו עסקני ההצלה על קשיים נוספים והפעם שוב בהשגת אשרת כניסה לארצות הברית. לפי הידיעות שקבלו השלטונות האמריקאיים מהקונסול בניצע, התברר שאחר עיון נוסף בתיק המסמכים גילה הקונסול כי המבקש רשום בו כמהנדס, היודע גם פרק במדע הפיזיקה ואף ידוע כ"עתונאי" (זאת על סמך ההודעה על עזרתו בעריכת 'התמים'). לפיכך – הודיע הקונסול – רואה הוא את בקשת ההגירה בגדר של בקשת אגרה רגילה, ולא של כזו, מיוחדת, בה הוא צריך להיות רשום בתפקיד רבני. אלא שאף באישור האשרה הרגיל הערים הקונסול של ניצע קשיים: לדבריו היה צורך באישור תמיכה ("אפידייביט") חדש, שכן זה שהוגש להם לא היה מקרוב משפחה ואף לא נאמר בו בצורה ברורה למשך כמה זמן מובטחת התמיכה.

בתגובה לידיעות אלו הודיע העו"ד בוטלער – בתאריך י"ד חשון – לעסקני "אגודת חסידי חב"ד" כי בתוכניתו להמשיך לפעול בדרגים הגבוהים ב"סטייט דעפארטמענט", לעמוד על דעתם והסכמתם מכבר לסדר לרבי אשרה מיוחדת, על אף הקשיים שעורר הקונסול. הודעות בסגנון זה, מעו"ד בוטלער לעסקנים, נמסרו גם בכ"ב ובכ"ח חשון. יחד עם פעילותו של העו"ד בוטלער, שהונעה על ידי עסקני "אגודת חסידי חב"ד", הפעיל אדמו"ר הריי"צ עסקן נוסף בדמותו של עורך-דין נמרץ מוושינגטון, – בן לאחד מחשובי החסידים, – ר' אשר רבינוביץ, שנטל חלק נכבד בהצלת אדמו"ר הריי"צ עצמו. באגרת שכתב לו בו' כסלו תש"א, מופעים הדברים הבאים: "ליידער איז פון די אלע גרויסע הבטחות און די זיסע רייד וואס מען זאגט אייך, נאר דערוויל גאר נישט איופגטאן. איך בין זייער צובראכען און האב גרויס צער פון דעם" (לצערי, מכל ההבטחות הגדולות והדיבורים הנעימים שנאמרים לכם, עדיין לא יצא כלום. אני מאד שבור מכך ויש לי, בשל כך, צער גדול). בהמשך מופיעה בקשה להשפיע על הקונסול בניצע לדאוג הן לאשרות ההגירה האמריקאיות והן בסיוע להשגת אשרות יציאה ממשלת צרפת.

בי"ג כסלו תש"א נשלח מכתב מאת "אגודת חסידי חב"ד" אל הקונסול בניצע ובו "אישור רבנות" עבור הרבי. פעילות ההצלה של אדמו"ר הריי"צ עמדה בקשר מברקים עם הרבי, כאשר הנמען למברקים בניצע נושא את השם "אברם". באגרתו של רבינוביץ, שנכתבה יומיים אחר-כך, בט"ו כסלו, יש התייחסות למכתב שבו "אישור הרבנות", בצירוף בקשה להזמין לחץ מה"סטייט דעפרטמענט" על הקונסול כדי שהדברים יפעלו. האגרת מסתיימת בברכה: "והשי"ת יעזרנו להוושע כי יבאו בנותינו וחתנינו יחיו כשורה וצלחה בגשמיות וברוחניות". באגרת אחרת מאותו יום כותב אדמו"ר הריי"צ "ועד כמה הדברים יגעים אפשר לראות מזה כי זה.. איזה חדשים אשר הבטיחו למסור הרשיונות להרמ"ש ורעיתו יחיו ועדיין לא בא אל הפועל טוב".

אשרות הכניסה לארצות-הברית

בכ"ב כסלו הגיע ר' אשר רבינוביץ מוושינגטאן לנ. י. ודיווח לאדמו"ר הריי"צ על פעילותו להצלת חתנו. את התרשמותו מההתקדמות הענינים סיכם האדמו"ר הריי"צ למחרת, באגרת מהתאריך כ"ג כסלו: "אבל אותי הנה עוד טרם הרגיע הדבר".

בערך אז נתקבלה בקשה מהרבי להעביר את תיקי המסמכים, המטפלים בבקשת ההגירה, מהעיר ניצע לעיר מארסיי. באותה עת לא הייתה ידועה בארצות הברית הסיבה לבקשה זו והרבי נשאל על כך מחותנו, אדמו"ר הריי"צ במברק מיום י"ד טבת.

(התשובה לשאלה זו עדיין אינה ברורה, ומעיון בספרות היסטורית המאוחרת, בה מתוארת אישיותו של הקונסול בניצע, מצטיירת דמות אנטישמית שניצלה כל אפשרות בכדי להצר את צעדי היהודים. לעומת זאת ידוע שהקונסול במארסיי היה מאוהדי היהודים).

את הבקשה האחרונה העביר לוואשינגטון הרש"ג, שביקר שם בי"ט שבט. בהשתדלות בדרגים גבוהים הצליח עורך-הדין של "אגודת חסידי חב"ד" לשלוח מחדש את כל סידרת מסמכי ההגירה למארסיי, כשהוא מודיע על כך במכתב מיוחד לקונסול שם. בכ"א שבט הודיע העו"ד במכתבו לרש"ג כי ה"סטייט דעפארטמענט" הודיע מפורשות לקונסול במארסיי שאין לו לדרוש אישור על תמיכה כספית לאחר הגירה, מאחר שמבחינתם הדבר כבר מאושר.

בענינים שכאלו – מודיע העו"ד – נשמע בדרך כלל הקונסול לדרישת ה"סטייט דעפראטמענט", אלא שאף על פי כן נשלח למארסיי גם אישור התמיכה הישן ("אפידייביט"), אך מבלי להודיע על כך במברק לקונסול, כדי שלא לעכב את ההליכים. באגרת שכתבה הרבנית – בכ"ו אדר תש"א – מופיעה סוף סוף הידיעה כי הקונסול האמריקאי הבטיח לתת את אשרות הכניסה לארצות הברית. לכשתתקבלנה אלו – כותבת הרבנית – יוכלו הם לנקוט בצעדים המתאימים לקבלת התעודות, התקוה הייתה, כפי שכותב אדמו"ר הריי"צ באגרת מיום ט' ניסן: "בתנו ח"מ ובעלה הרב רמ"מ שי' עודם בצרפת, ומקוים שאחר חה"פ יבואו צלחה לכאן". אכן, בכ' בניסן קיבלו הרבי והרבנית במארסיי את אשרות הכניסה לארצות הברית. חלק עיקרי מפעולת ההצלה הבלתי נלאית הוכתר איפוא בהצלחה.

השגת כרטיסי ההפלגה

תוכנית הנסיעה לארצות הברית עברה דרך פורטוגל. העיכובים שנתעוררו אז מתוארים באגרת שכתב אדמו"ר הריי"צ ביום ח' אייר תש"א: "… חתני הרב הגאון מוהר"ר מנחם מענדיל שליט"א שניאורסאן ובתי רעיתו מרת מושקא תחי' הנמצאים כעת בעיר ניצא, ותודה לאל כבר יש להם רשיונות כניסה למדינה זו להצלחה והמניעה היא רק מטראנזיט וויזות פורטוגליות ומקומות באחת הספינות הגדולות – מחלקה שנייה – ההולכות בזמן היותר קרוב". הודות להשתדלות והמאמצים של אדמו"ר הריי"צ סודרו להם רשיונות המעבר לפורטוגל ונקנו אף כרטיסי נסיעה. מסופר שלאחר שהושגו הכרטיסים לספינה שהפלגתה אמורה הייתה להיות אחרונה, הגיע פתאום מברק בהול מאדמו"ר הריי"צ ובו הוראה מפתיעה לבל יסעו באותה הפלגה. רק מאוחר יותר התברר כי נוסעי אותה הספינה נשבו בידי האיטלקים. שוב נעשו מאמצים להשיג כרטיסי נסיעה שבהתאם לנסיבות היו שלא בנמצא.

בסופו של דבר סודר הענין הודות להשתדלותו של הרב מרדכי ביסטריצקי שהתגורר בארצות הברית: ברשותו היו שני כרטיסים, אותם רכש עבור חמיו הרב לוי לוגוויר וחמותו מרת רוחמה. הזוג לוגוויר ברח אנטווערפן לניס ומשם לספרד ונתקל בסירוב לקבל אשרות כניסה לפורטוגל (מאוחר יותר נספו השנים במחנה ההשמדה אושוויץ). חתנם, שעמד על צערו של אדמו"ר הריי"צ באין ידו משגת כרטיסי נסיעה לבתו וחתנו, הסכים למסור את הכרטיסים לזכות הרבי והרבנית. מאוחר יותר דרש ממנו אדמו"ר הריי"צ שיסכים לקבל ממנו את מחיר הכרטיס, כיון שברצונו לשלם מכספו.

בתאריך י"ז סיון עלו הרבי והרבנית על סיפונה של הספינה "סורפא פינטא", שהפליגה מליסבון שבפורטוגל בדרך לארצות-הברית. הנסיעה הייתה מסוכנת מאד ורק בחסדי ה' לא נפגעה הספינה מירי הנאצים. מעל סיפון הספינה שלח הרבי מברק לחותנו האדמו"ר בו הודיע על עזיבתם את שטח המים הטריטוריאליים של אירופה.

הגעתם לארצות הברית

ביום שני, כ"ח סיון התש"א, בשעה 10:30 בבוקר, עגנה הספינה בנמל ניו יורק.

ממשפחת בית הרב הגיעו לקבל את פני הרבי והרבנית בנמל – הרבנית נחמה דינה שניאורסון, בתה חנה גוראריה, חתנה הרש"ג ובנם בערי גוראריה.

אדמו"ר הריי"צ אף שלח משלחת של חסידים ותלמידי הישיבה המבוגרים לקבל את פניהם, תוך שהוא מגלה להם על ידיעותיו המופלגות של חתנו הנעלה.

בתקופה הראשונה לבואם התגוררו בבנין 770, בחדר שלימים נהיה החדר הקבוע של הרבי.

ידיעות על בואם התפרסמו באותו הזמן במכתבי העת היהודיים, בצירוף ברכות ואיחולים להרמת קרן היהדות, כדוגמת: "יהי בואו לברכה ולהצלחה, להרמת קרן התורה".

ואכן עם בואו של הרבי התחילה תנופה חדשה בהפצת התורה והיהדות, תחילה בארצות-הברית ומאוחר יותר בעולם כולו, וזאת עם יסודו של אדמו"ר (הריי"צ) את המוסדות המרכזיים: "מחנה ישראל" – שמטרתו המוצהרת היא "חיזוק היהדות וקיום התורה והמצוות מעשיות: לעורר לבות ישראל ולקרבם לתשובה, תורה ומעשים טובים", ועמה גם השאיפה "לפרסם האמת אשר לאלתר לתשובה – לאלתר לגאולה שלמה על ידי משיח צדקנו": הוצאת הספרים "קרני הוד תורה" (קה"ת) – תחתיה גם ספריית "אוצר החסידים ליובאוויטש" – ו"מרכז לעניני חינוך" (מל"ח) שתפקידו היה לדאוג לחנוך בני ובנות ישראל ברוח ישראל סבא- ומסירת ניהולם לידי הרבי.

ההתוועדות הראשונה

על אף בקשת החסידים ובחורי הישיבה לזכות להתוועדות עם "חתנו של הרבי", נאות הרבי להתוועד רק ביום חמישי בלילה.

בהתוועדות זו נכחו כעשרים וחמשה איש, וכולם יצאו ממנה אחוזי התפעלות. במהלך ההתוועדות לימד הרבי את ניגון התעוררות רחמים רבים לרבי יחיאל מיכל מזלוטשוב.

מקובל שהרבי אמר שששמע שהבחורים האמריקאים בקיאים בלקוטי דיבורים ובחן אותם מעט.

הרב יהודה לייב פוזנר שהיה נוכח בהתוועדות סיפר, שההתוועדות היית גובה מהשגת הבחורים אף המבוגרים שהיו נוכחים בה.

חשיבות היום

חסידים לא ייחסו חשיבות מיוחדת ליום ההצלה. רק בשנת תשי"ז, כאשר נרשמה הביוגרפיה של הרבי בהקדמת לוח היום יום, צויין כי הרבי הגיע לניו יורק בחודש סיון תש"א, אך גם אז, טרם נכתב התאריך המדוייק. רק עם פרסום סדרת האגרות קודש אדמו"ר הריי"צ בשנת תשמ"ג, נודע בציבור כי כ"ח סיון הוא היום בו הגיע הרבי לניו-יורק, אך עדיין לא ראו לציין ענין זה בהתוועדות וכדומה.

בשנת תשמ"ו, במוצאי שבת פרשת שלח, התקיימה לראשונה ב-‏770 התוועדות רבתי-רשמית לרגל יום כ"ח בסיון. בהתוועדות שקיים הרבי באותו יום, התבטא הרבי כי בעקבות גאולת הרבי הריי"צ בי"ב-י"ג תמוז, נתאפשר בואו ל"חצי כדור התחתון" ואז התווסף ביתר שאר וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה:

"וענין זה נתגלה גם ביום כ"ח סיון כמה שנים לאחרי זה שאז התחילה תנופה חדשה בהעבודה דהפצת המעינות חוצה".

באותה התוועדות נתן הרבי בקבוק משקה לרב מאיר הארליג עבור ההתוועדות שהייתה אמורה להתקיים בערב, דבר שנתן אישור רשמי לשמחה הגדולה. בנוכחות הרבי הודיע הרב הארליג כי לרגל בא הרבי לארצות הברית, תתקיים התוועדות חסידים. הרבי קטע את דבריו כשחיוך רחב התפשט על פניו בהוסיפו: "איש וביתו".

מאז, מדי שנה, מציינים אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי תבל את יום כ"ח סיון כיום טוב, יום סגולה לקבלת החלטות טובות בנושא הגברת הפעילות להפצת המעיינות.

משנת תשמ"ח, הרבי אף הגיה מאמרי חסידות במיוחד לרגל כ"ח סיון.

בשנת תשמ"ט התבטא הרבי שיום זה "כבר נקבע על ידי רבים מישראל ליום התוועדות וקבלת החלטות טובות בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, וכבר ראו התוצאות מהתוועדויות אלה במעשה בפועל במשך יותר משלוש שני חזקה".

בשנת תנש"א – בה מלאו חמישים שנה להצלה – ערך הרבי חלוקה מיוחדת של 'קובץ כ"ח סיון – יובל שנים', בו הופיעו סקירה על ההצלה, ושיחות ומאמרים בקשר ליום זה ולפעילות הפצת היהדות בארצות הברית שהחלה מאז. לפני החלוקה אמר הרבי שתי שיחות – אחרי מנחה, ואחרי ערבית – ובהן התבטא בביטויים מיוחדים אודות מעלת היום. בין הדברים אמר הרבי שבביאת המשיח יתגלה בית המקדש השלישי תחילה ב-770.

מנהגים

בשיחת כ"ח סיון תשמ"ט אמר הרבי: "תאריך כ"ח סיון נקבע על ידי רבים מישראל ליום התוועדות וקבלת החלטות טובות בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, וכבר ראו התוצאות מהתוועדויות אלה במעשה בפועל יותר מג' שני חזקה. בוודאי יהיה כך גם מכאן ולהבא, וגם בשאר המקומות, הן מצד ענין ה"חזקה", והן מצד כללות הענין ד"מצוה גוררת מצוה".

יש להתחזק ולהוסיף ביתר שאת וביתר עוז במילוי השליחות שהטיל נשיא דורנו על כל אחד ואחד מדורנו זה לעסוק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, ובאופן של התעסקות "בכל כחו", ועוד יותר.

לקריאה נוספת – לחצו כאן