"לא אשכח את היום השביעי ללידה של הגדול הייתי אז בטיסה לכינוס, ממש לפני ההמראה מודיעים לי שהאמא מוכנה לעשות ברית לתינוק הטרי ביום השמיני, מיד עלו וצפו בעיניי כל השנים בהם היינו מביאים מוהל מחו"ל ע"י ארגון ברית יוסף יצחק העולמי כדי להספיק את הברית ביום השמיני, כמה חשובה המצווה בזמנה שדוחה אפילו את שבת ויום כיפור… מה שגרם לי בעצם להתחבר אל הארגון המיוחד ולהפוך לנציגם בפועל במדינת קזחסטן בקיום מצוות הברית". מספר הרב אלחנן כהן.
"והנה הפעם הסיפור נהיה אחרת, אני ממש ברגעים אלו ממריא לכיוון ניו יורק, ואמור להפוך למוהל שאותו מזמינים לברית, כמובן בלי לאבד עשתונות הנני קובע עם האמא לפני שמתנתק השיחה, תשלחי לי תעודת שחרור, ותמונות של הילד שאוכל לדעת את המצב הבריאותי שלו.
האינטרנט אז היה חלש מאד והמכשיר גם לא מהמתקדמים, אבל לתקשר הצלחנו." ממשיך הרב אלחנן ומגולל את הסיפור.
"לקחתי בחשבון שאם הכל בסדר, אזי בחניית הביניים אני עושה פרסה וחוזר לקזחסטן לעשות את הברית.
בחניית הביניים קיבלתי את המסמכים והתמונות, ולא היה ברירה אלא לבשר להם שרמת הצהבת של הילד גבוהה מדי, וחייבים לדחות את הברית.
אכן החמצה בלב, אבל כאשר התורה אומרת שאסור, לא מתחכמים, אחרי חזרתי מהכינוס יצרתי קשר עם האמא ועדיין לא היה שייך לדבר על הברית וכך זה נדחה….
בינתיים עברו כמה שנים, הילד גדל ונולד לו אח, לאמא לא היה מוטיבציה, והדחיה של הברית הראשונה גררה דחיה של הברית לקטן וכך עברו להם שמונה שנים.
הדודים, אחי האם שגם הם עשו ברית לפני כמה שנים דברו על ליבה של האם וניסו הזדמנויות שונות, עד שב"ה נפלה החלטה אצל האם, ובשבת האחרונה החליטו סופית בזמן ההתוועדות וסעודת שבת, אנחנו מוכנים, הגיע הזמן, מגיע לילדים שלנו להיות בברית עם בורא העולם.
אחרי בדיקות מתאימות הגיעו למעמד המרגש, ונקרא שמם בישראל מנחם מענדל ודניאל.
נשאר לי להודות להשם על הזכות להיות שליח של הרבי הן שהנחיל בנו את כוח הסבלנות והציפייה לעתיד, ולכל יהודי שרוצה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו, או לקיים כל מצווה אחרת מכריזים אין דבר אבוד ועושים כל מה שאפשר בסבר פנים ובשמחה.
ייתן השם והילדים החמודים יגדלו חסידים ויראי שמיים. ובזכות מצווה זו של ברית מילה נזכה לארץ ישראל השלימה וניצחון עמנו יחד עם ביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש, וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.