דרשת משיח בפרשה: לדעת לקחת

להורדת הדרשה לפרשת ואתחנן בעברית

להורדת הדרשה לפרשת ואתחנן באנגלית

• • •

לדעת לקחת

איפה השכר אותו מבטיחה התורה? ומה ההבדל בין לקחת לבין לקבל?

פיאט קטנה נעצרה באופן פתאומי. המרצדס שאחריה נתקעה בה והרולס-רויס שאחריה נתקעה במרצדס.

הבעלים של הרולס רויס, מביט בנזק ואומר: “אוי, הלך לי הפגוש. זה יעלה לי משכורת של יום עבודה".

הבעלים של המרצדס מסתכל בנזק שנגרם לו וצועק, “הלך לי כל הפרונט! זה יעלה לי מחיר של שבוע עבודה.”

יוצא בעל הפיאט וזועק: “אני לא מאמין, הלך לי כל הרכב!!! אני אצטרך לעבוד שנה שלמה כדי לקנות אוטו אחר!”

אומר בעל הרולס רויס לבעל המרצדס, “איך אנשים מרשים לעצמם להחזיק מכוניות יקרות כאלה?”

• • •

התורה מלאה בהבטחות על שכר ועונש עתידיים לכל העוסק בתורה ומקיים את מצוותיה. יהודים רבים מתחבטים בשאלה הכה נוקבת: איפה השכר הזה? איפה השגשוג הכלכלי וההצלחה? איפה הנחת מהילדים והשמחה? איפה השלום הכלל עולמי והעדר המלחמה?

זו אחת מהשאלות הכי מרכזיות ויסודיות בחשיבה היהודית, ובחיים הסובבים אותנו, ולכל רב, מרצה, הוגה דעות או פילוסוף יהודי יש מה לומר בנדון. בשורות הבאות ננסה להעביר מסר יחודי מתורתו של גדול מפרשי המקרא-רש"י, בדרכו הכה יחודית של הרבי מלך המשיח.

בסיום פרשת השבוע, פרשת ואתחנן, מופיעות צמד המילים: "היום לעשותם", צמד מילים שחקוק וחרות במוחו ובלבו של כל יהודי, ובמיוחד של חסיד חב"ד. רש"י נעמד על צמד המילים האלו ומפרש:"ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם". מפרשי רש"י מסבירים בפשטות, שרש"י רוצה להביא ולהבהיר את הכלל התלמודי הידוע, ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא"=אין שכר מצוות בעוה"ז. מי שמחפש תשלום…שיחכה!

אבל, הרבי מלך המשיח, סנגורן ומליץ היושר של עם ישראל, מסרב לקבל את זה. בשאלה אחת, פשוטה וקולעת, הוא סותר את דברי שאר המפרשים. כיצד יתכן לומר, בפשוטו של מקרא, שאין שכר גשמי לקיום מצוות התורה, בה בשעה שהתורה מלאה פסוקים ונבואות המבטיחות כל טוב סלה בתור שכר על קיום המצוות?! כל הפסוקים האלו הם משל וחידה?! כל הפסוקים האלו מתפרשים במישור הרוחני של הדברים, בגן עדן ולעולם הבא?! נו, לך תסביר את זה ל"בן חמש למקרא"…

מוכרחים לומר, ששיטת רש"י בפירושו למקרא היא שהשכר המובטח בתורה אכן יתקיים כאן למטה מעשרה טפחים, ברובד הכי גשמי של הדברים. אם כו, מה רוצה רש"י לומר במילים:"לעולם הבא לקבל שכרם", מה יקרה בעולם הבא? ועל איזה שכר הוא מדבר?

עיון קל במקורות עליהם נסמך רש"י מגלה שדברי רש"י מבוססים על דברי התלמוד בשתי מקומות: במסכת ערובין (כב,א) אומרת הגמרא:"היום לעשותם למחר לקבל שכרם" ואילו במסכת עבודה זרה (ג,א) אומרת הגמרא:"היום לעשותם ולא היום ליטול שכר". נשמע דומה, לא?! ממש זהה…

ממש לא!

בעוד שהגמרא בעבודה זרה מתמקדת על שלילת השכר בעולם הזה, הגמרא בעירובין מתמקדת בחיובי, בשכר האמיתי לעתיד לבא. אם רש"י היה רוצה לומר ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", היה עדיף אם הוא היה משתמש בגרסא המובאת במסכת עבודה זרה, המתמקדת, כאמור לעיל, בשלילת השכר, אבל רש"י בוחר לו גרסא חדשה, גרסא מושלבת! רש“י פותח עם הגרסה הראשונה (מעירובין), "למחר", ומסביר שמדובר על העולם הבא, ואז ממשיך עם הגרסה השנייה (מעבודה זרה), "ליטול שכרם".

מה ההבדל בין הגירסאות, מה ההבדל בין "ליטול" ל"לקבל"?

לקבל – קבלה היא אכט פאסיבי, אני לא עושה כלום, מישהו אחר צריך לעשות פעולה נוספת כדי שאני אוכל לקבל את החפץ או השכר. כמו כן, אני לא "הבעל הבית", אני לא שחקן פעיל הזירה, הנותן הוא הדומיננטי, הוא זה שמחליט מי יקבל, כמה, איך ומתי.

ליטול- נטילה היא מעשה אקטיבי, הנוטל הוא זה שקובע עובדות בשטח. הוא הבעלים האמיתי של החפץ, והוא לוקח אותו מתי, איך ובאיזה אופן שבא לו. הנותן, משחק פה תפקידהרבה פחות חשוב, והפעולה של הנוטל-הלוקח היא יותר דוממינטית ומשמעותית.

מה זה מלמד אותנו באופן פרקטי, ואיך זה נוגע אלינו?

כשהגמרא אומרת שבעולם הזה אין שכר – אין כוונתה שבעולם הזה אין שכר כלל. הצהרה כזו סותרת את כל הייעודים הגשמיים שהובטחו בתורה שבכתב. הכוונה היא שבעולם זה השכר מגיע באופן של ”לקבל“. דהיינו, הקב“ה מצידו נותן, אולם מכיוון שליהודי אין את הכוח והיכולת ליטול בעצמו את השכר, ייתכנו שיבושים בדרך.

יתכנו סיבות צדדיות (עבירות, מחשבות זרות) או שיקולים שונים שישנו את השיקולים ויגרמו לכך שהנתינה לא תגיע ליעדה.

בעולם הבא לעומת זאת, שכרם של ישראל יהיה באופן של ”ליטול“. ליהודי יהיה את הכוח והתוקף לקחת בעצמו את שכרו, ולא יהיה מי שתהיה לו היכולת לעכב אותו מלקחת את המגיע לו על המצוות שעשה.

למה באמת נוצר החילוק הזה בין השכר של היום לשכר שלעתיד לבוא? מיהו זה שעלול לעכב היום את קבלת השכר?

בזמן הזה תשלום השכר תלוי ב"בית דין של מעלה", ובית דין של מעלה יכול להוציא "צו עיכוב" או "צו הוצאה לפועל" על השכר הגשמי של היהודי. משא"כ לעתיד לבא, בעולם הבא, המושווה ל"יום שכולו שבת", ובשבת כל בתי הדינים סגורים….אף אחד לא יכול לעמוד בפני יהודי הדורש את השכר המגיע לו עבור המצוות שעשה!

יתרה מזאת, בעולם הזה השכר הוא גשמי, לעתיד לבא השכר הוא רוחני. ההבדל ביניהם הוא ששכר גשמי צריך רק "לקבל". הקב"ה נותן לכל יהודי שפע ברכה בבני, חיי ומזוני ובכולם רויחא, רק תעמוד בצד, בשקט, עם כלי ריק (ותוודא שאין בו חור-עבירות וכו')..

אבל, השכר לעתיד לבא הוא שכר מסוג אחר לגמרי, הוא שכר רוחני בצורת "נהנין מזיו השכינה". כזה שכר לא מספיק רק "לקבל", צריך "ליטול"! צריך לעשות משהו כדי לקבל!

וזה בדיוק מה שרש"י רוצה לבאר ולהסביר! שמירת התורה והמצוות שייכת (רק) בעולם הזה, "היום (דווקא) לעשותם". מה, אם כן, תהיה עבודת ה' שלנו לעתיד לבא? אם מה נהיה עסוקים כל המעת לעת?! ולומר, שלעתיד לבא לא יהיה לנו שום סוג של עבודת ה'….לא מתקבל על הדעת!

מסביר רש"י:"למחר??" מה נעשה לעתיד לבא?? "ליטול שכרם!" תהיה לנו סוג עבודה אחרת בה נצטרך לקחת שכר, להוסיף ידיעה והשגה במושכלות אלוקיות וענינים רוחניים על מנת "להנות מזיו השכינה".

ועוד נקודה נוספת, הקשורה לשכר. קיים הבדל משמעותי בין השכר הרוחני הקשור עם גן עדן לבין השכר הרוחני של עולם התחיה. גן עדן הוא שכר מוגבל, הקשור עם דרגת הממלא כל עלמין, בעוד שכר התחיה הוא שכר בלתי מוגבל הקשור עם דרגת הסובב כל עלמין. ההבדל בין השתיים הוא ששכר מוגבל אפשר פשוט "לקחת".

כשיהודי לומד תורה ומקיים מצוות, השכר בגן עדן מוכן ומזומן לו, זה שכר פרופורציונלי התלוי במידת ההתמסרות של האדם לאלוקיו, זה "מגיע" לו באופן טבעי, כל מה שנותר לו, זה פשוט "לקחת".

לעומת זאת, שכר התחיה הוא שכר אינסופי ובלתי מוגבל, כזה שכר לא "מגיע" לאף אחד, זהו שכר בדרך נס ופלא. בדוגמת צו'פר שאותו מעולם לא דמיינתם ועליו מעולם לא חשבתם. כזה סוג של שכר, ברמה האינסופית הזאת, צריכים "ליטול"!

לסיכום, את השכר הגשמי המגיע לנו אנו צריכים "לקבל"-אנחנו לא יכולים להכריח אותו לבוא, צריך רק לעשות כל שביכולתינו שלא תהיינה מניעות או עיכובים, בקבלתו.

את השכר הרוחני של גן עדן, גם כן אפשר "לקבל"-באופן טבעי, לאחר מאה ועשרים. אבל את הגאולה האמיתית והשלימה צריך "ליטול"- צריך לעשות משהו בנידון ולא לשבת בחיבוק ידיים. כי כזה סוג של שכר, כאלו חיים כמו שנחיה אחרי הגאולה, צריכים לעשות ולא רק לחכות!

ונסיים בסיפור המלמד אותנו על "השכר האמיתי" שהוא לא כסף,זהב ומרגליות כי אם עצם הקשר לה' ע"י תורה ומצוות.

בשיחה סתמית בין הכלכלן הישראלי המפורסם, עופר פטרסבורג, לביל גייטס, יו"ר מייקרוסופט לשעבר, שאל הכלכלן: מה אתה יכול לקנות עם כל הכסף שלך? ביל גייטס אמר משפט סתום: "אני יכול לקנות הכל חוץ מדבר אחד: שבת של יהודי".

פטרסבורג הלך לברר במה מדובר וזה הסיפור: קיווי ברנהרד, יהודי מקורב לחב"ד מדרום אפריקה, הוא מרצה בתחום הכלכלה המודרנית. הוא כתב רב-מכר כיצד להעתיק "תכונות של נמרים" לעולם העסקי.

פעם קיבל הזמנה מבכיר בחברת מיקרוסופט להרצאה בפני בכירי החברה. ברנהרד ראה שמועד ההרצאה חל בשבת והוא סירב. הבכיר היה בטוח שזה עניין של כסף והציע להכפיל את התשלום (הסכום הראשוני עמד על עשרת אלפים דולר!) אבל לשווא. ברנהרד אמר שהשבת חשובה לו יותר מהפרסום כמי שהופיע בפני ביל גייטס.

ההרצאה עניינה את החברה והם דחו את פתיחת הכנס ליום חול כדי לשמוע אותו. חלפו שנים מאז, אבל ביל גייטס לא היה מסוגל להשתחרר מרגע ההשראה הזה, שיש אנשים שזכו למשהו שהוא יותר גדול מכסף=תורה ומצוות!

שבת שלום!

__________

מבוסס על לקו"ש חלק כ"ט ואתחנן ג'