אצל הרבי יש רק עליות, אם יש העלם והסתר – זה ניסיון

הרב אברהם רייניץ, מגזין בית משיח

מזקני החסידים מקבלים את ההוד וההדר שזכו לראות בשכינה ששכנה על פני קודש הקודשים של הרביים הקדושים נשמתם עדן, והזיו והזוהר ששכנו על זקני החסידים בדור, כשהם היו אברכים והתחנכו בסביבת עדת החסידים (ספר השיחות [מתורגם] תש"ג עמוד פד).

דרכו של הרה"ח הרב שמואל הלוי חפר ע"ה לחסידות חב"ד הייתה מעניינת במיוחד. הוא נולד בהונגריה, עלה לארץ ישראל והתנדב לשורות הפלמ"ח, ובסופו של דבר הכיר את חסידות חב"ד דווקא במרוקו, לשם הגיע בשליחות הסוכנות היהודית.

כאשר שב לארץ הקודש, התקרב מאוד לחסידי חב"ד, ובעיקר למשפיע הידוע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן. לאחר חתונתו נכנס לעסקנות החב"דית, ומהר מאוד הפך לדמות מרכזית בעסקנות חב"ד בארץ הקודש, כאשר מונה לחבר הנהלת רשת אהלי יוסף יצחק, ומאוחר יותר למנהל בית רבקה כפר חב"ד, ואף שימש כסגן יו"ר אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש.

הרב חפר זכה מהרבי לקירובים גדולים ויחס מיוחד, והיה סמל ודוגמה לכך שגדלותו של חסיד אינה נמדדת לפי עיר הולדתו או המבטא שבפיו – אלא בעיקר לפי מעשיו ומסירותו להוראות הרבי. זכורני, שכאשר דיברנו על הנקודה הזאת, הוא התבטא בחריפות ואמר: "זכיתי להיות פעמים רבות אצל הרבי ביחידות, ומעולם לא שמעתי על הבדלים בין חסידים מיוחסים לחסידים שזה עתה הגיעו לחב"ד! אדרבא: שמעתי מהרבי כמה וכמה התבטאויות נדירות על מעלתם של החסידים החדשים לעומת החסידים הוותיקים…"

כך או כך, הרב חפר עצמו זכה להיכנס לרבי ליחידות פעמים רבות, והוא שיתף אותי בהתבטאות מיוחדת ששמע מהרבי בעניין הגאולה, במהלך אחת היחידויות:
"בפעם השביעית שהייתי אצל הרבי, היה זה ביו"ד כסלו תש"ל, הייתי בהתרגשות גדולה, ואמרתי לרבי ביחידות: "אני כאן בפעם השביעית, דער אויבערשטער זאל העלפן [ה' יעזור] שבפעם השמינית נבוא לקבל פני משיח צדקנו".

במשך כל היחידות היה הרבי בפנים מחוייכות, אך כאשר סיימתי את המשפט האחרון, נעשה הרבי רציני מאוד, ואמר: "דער מיטעלער רבי זאגט (מעניין, הרבי לא אמר "האט געזאגט" בלשון עבר, אלא "זאגט" בלשון הווה) אז חבלי משיח זיינען מיר שוין בייגעקומען; משיח קען שוין קומען" [= האדמו"ר האמצעי אומר, שעברנו כבר את חבלי משיח; משיח כבר יכול לבוא]!

כמה שבועות לאחר שזכיתי לשמוע מהרבי התבטאות זו, התעורר העניין של סיום ספר תורה של משיח. ערכנו אסיפה של עסקני חב"ד, בהשתתפות הרב אפרים וולף, הרב שלמה מיידנצ'יק ועוד, ואני דחפתי את העניין. באופן כללי העסקנים פחדו לעורר את הנושא, בטענה שמי אנחנו שנעורר בעניין כל כך חשוב? החלטנו לשאול את הרב חודקוב, והוא לא הבין איך עלה לנו בכלל הרעיון הזה.

כנראה שהוא סיפר על כך לרבי, ובראש חודש שבט, בשעה שלוש לפנות בוקר, קיבלתי צלצול טלפון מהרב אפרים וולף. נבהלתי מאוד, מה מניע אותו להתקשר אלי בשעה כל כך מאוחרת? בקול נשנק מבכי של התרגשות סיפר לי הרב וולף שלפני דקות אחדות טלפן אליו הרב חודקוב ואמר לו שזה עתה קיבל טלפון מהרב קרינסקי ששהה באותה עת באוהל עם הרבי, והרבי ביקשו להתקשר ולומר שההצעה התקבלה, ואפשר למכור אותיות בספר התורה של משיח.

ערכנו אסיפה מיידית, והחלטנו לצאת לקמפיין גדול בעיתונות. מכיוון שהעיתונים של אותו יום כבר הודפסו, נאלצנו להמתין עוד יום. כתבנו במודעות שמי שרוצה להשתתף בספר תורה של משיח, יכול לשלוח את שמו בצירוף לירה אחת, והכל יימסר לרבי. ההודעות פורסמו בעיתונות בב' שבט, והזמן דחק מאוד. הרבי רצה שהסיום יהיה בערב שבת קודש יו"ד שבט.

למרות הזמן הקצר, קיבלנו תוך ימים ספורים שמונים אלף חתימות! נסענו עם כל המכתבים לרבי, ומנמל התעופה נסענו היישר ליחידות. הכנסנו לרבי את כל החתימות, והיינו בטוחים שהרבי יחמיא לנו על ההצלחה הגדולה, אבל הרבי לא היה מרוצה, ואמר: 'כל כך מעט?'…".

את הסיפור הזה סיפר הרב חפר, כשהוא מסיים עם המסר האקטואלי לימים אלה: "מסיפור זה, ומהנהגתו של הרבי לאורך השנים, רואים את קו ההנהגה של הרבי: כמה שהחסידים פעלו בעניין המשיח – הרבי תמיד דרש ודורש יותר. ועד שלא נביא את משיח בפועל ממש, הרבי עומד על גבינו ודורש עוד ועוד. גם היום, לאחר ג' תמוז, צריכים להמשיך ביתר שאת ויתר עוז, לפרסם את בשורת הגאולה והגואל, כפי שהרבי הורה בשיחות, והראה מעשה–רב בשנים תשנ"ג–נ"ד.

הרב חפר שבכל מוצאי יום כיפור היה עומד בבית הכנסת חב"ד ברחוב רש"י בבני ברק, וזועק בקול גדול את הכרזת "יחי" מיד לאחר "ה' הוא האלוקים", לא התעלם מהניסיון של ג' תמוז – אבל הסביר כי אצל הרבי יש רק עליות, ולכן ברור שגם המאורע הזה הוא שלב נוסף בדרך לגאולה:

"כנראה שההעלמות הזמנית הזאת נועדה להעמיד את האמונה שלנו במבחן. כמו המבחן שהיה לבני ישראל כאשר משה איחר (לדעתם) לרדת מן ההר. לשמחתי, רוב מוחלט של הציבור החב"די עומד בגבורה בניסיון הקשה הזה, שעוד לא היה כמוהו לעם ישראל. גם בניסיון שהיה בזמנו של משה, רוב עם ישראל עמד בניסיון, ובסך הכל רק כמה אלפי איש – מתוך כמה מיליונים – חטאו בעגל. רק שאז הניסיון היה לזמן קצר, ואילו כעת הניסיון נמשך זמן רב. ובכל זאת, הציבור החב"די עומד ב"ה בניסיון, ומאמין באמונה פשוטה בדברי הרבי, בלי פשט'לאך ובלי חכמות".

•

כאשר דיברנו על הפצת בשורה הגאולה והגואל, הדגיש הרב חפר שכדי להצליח, צריך להפעיל את המחשבה קודם למעשה, ולבחון את הדרכים הטובות ביותר להעברת המסרים הברורים של הרבי. וזה בהחלט תלוי בתנאי המקום. הרבי חוזר ומדגיש ש"אזלת לקרתא הלך בנימוסא", ובכל מקום יש להתנהג כמנהגי המקום, ולהשפיע מבפנים. בהחלט צריך לדעת שיש מקומות בהם אנשים יקבלו רעיון חדש רק אם הוא יוצג בצורה יוקרתית. במקומות כאלה חובה על הפעילים להפעיל צוות מוחות שיחשוב כיצד להעביר את המסרים הברורים של הרבי, לתבנית הסברה שתתקבל במקום.

הרב חפר סיפר לי, כי בכניסה למשרדי ב"בית רבקה" יש שלט גדול עם הכרזת הקודש "יחי אדוננו", וכאשר מגיעים למשרדי אישים בכירים, אנשים שאין להם מושג בנושא של משיח – הם רואים שלט יפה, מסקרן, ושואלים אותו לתוכן הדברים. הוא משתדל להסביר לכל אחד בשפתו, וב"ה המסר של הרבי מתקבל על לבם.