דרשת משיח בפרשה: מה קרה ליובל?

להורדת הדרשה לפרשת בהר בעברית

להורדת הדרשה לפרשת בהר באנגלית

להורדת הדרשה לפרשת בהר בצרפתית

***

מה קרה ליובל?

מבוסס על לקו"ש חלק ז בהר א'

מדוע לא תקנו חכמים זכר לשנת היובל? ואיך עונים על שאלות מטרידות באמונה?

יהודי נכנס למסעדה בשנת שמיטה, ושואל את המלצר:"תשמע, אני שומר שמיטה לחומרא, למהדרין מן המהדרין, על היתר מכירה אין על מה לדבר, אני גם שומר קדושת שביעית ביבול נוכרי, ואני פטריוט אז לא בא לי על יבול חו"ל, מה אני יכול להזמין?"

המלצר חושב לרגע ועונה: "מונית…"

***

השבוע נקרא את פרשת בהר, הפותחת בשתי מצוות הדומות מאוד אחת לשניה, אלא שעל אחת אנו שומעים, קוראים ולומדים לרוב, ואילו השניה נעלמת ומסתתרת לה וכמעט אין לה איזכור (בטח לא בחיי היום יום). שתי המצוות הם- מצות שנת השמיטה ומצות שנת היובל.

את השמיטה  אנו חיים ונושמים (בעיקר בארץ ישראל..) איך לא?! מחירי הפירות והירקות מרקיעי השמיים, הצורך לשמור על קדושת שביעית, איסורי ספיח ו"שמור"  ועוד ועוד, לא נותנים לנו לשכוח, שהשנה, שנת תשפ"ב, היא שנת שמיטה. אפילו בחוץ לארץ, מדי יום, נשמעות אזהרות מארגוני הכשרות שמוצר זה או פרי זה, המיוצא מישראל, קדוש בקדושת שביעית ויש להיזהר ממנו.

אבל, מתי פעם אחרונה ששמעתם על מצוות יובל?! מתי פעם אחרונה שעשיתם משהו לזכר שנת היובל?! (ואני לא מתכוון לשנת היובל לנשיאות הרבי מה"מ…) אנחנו אפילו לא יודעים מתי בכלל היא "שנת היובל" כי במשך אלפים השנים האחרונות לא ספרנו אותה בכלל…היא נעלמה לחלוטין מלוח השנה היהודי…לא חוגגים אותה, לא מקיימים אותה ואפילו לא סופרים אותה!!!

ופה נשאלת השאלה הכה צורמת, למה לא?! מדוע לא תקנו חכמים לעשות זכר לשנת היובל?! מדוע לא סופרים אותה בכלל?!

בקשר למצוות שמיטה קיים דיון ארוך ומפותל, שיכול להכיל כרכים עבי כרס, האם, כיום לפני ביאת המשיח, מצוה זו היא מן התורה או מדרבנן. הדבר תלוי במחלוקת בבלי וירושלמי, ממשיך במחלוקות ארוכות בין הראשונים בביאור הסוגיות ובפילפולים ארוכים בין האחרונים מי סובר מה, איך ולמה. אבל אחרי הכל, לפי כולם, צריך לקיים את מצוות שמיטה! למה לא את מצות היובל?

בכדי לענות על שאלה זו, נשאל עוד שאלה (כידוע, שיהודי עולה על שאלה עם..שאלה!) בהמשך הפרשה, מספרת התורה על מה צפוי לקרות לקראת שנת השמיטה. "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית? הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו"(ויקרא כה,כ) בני ישראל עתידים להתלונן (נו, מה חדש?!) ולפחד ממחסור במזון בשנה השביעית, "מה נאכל?". הקב"ה מבטיח להם:" וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים (שם,כו) אל תדאגו, יהיה להם די והותר, בשנה השישית תצמיח להם הארץ יבול המספיק לשלוש שנים!

וכאן הבן שואל, ומה עם שנת היובל?! מדוע לא מזכירה התורה את הטענה היהודית הזאת בקשר לשנת היובל?! אחרי הכל, לפני שנת היובל, יבול לשלוש שנים לא יספיק, צריך יבול לארבע שנים! (השנה השישית, שנת השמיטה, שנת היובל שלאחריה, והשנה הבאה) מדוע לא מזכירה התורה מאומה בקשר לטענה זו?! אין שום מענה, אין שום הבטחה, אין שום איזכור לשאלה…למה?!

לתורת החסידות יש את התשובה. הדבר נעוץ בהבדל הרוחני בין שנת השמיטה לשנת היובל, שהוא בעצם משקף את ההבדל הרוחני בעבודת השם בין זמן הגלות לעידן הגאולה.

השמיטה- שנת השמיטה מייצגת את העבודת הרוחנית של ביטול היש, קבלת עול מלכות שמיים בכח. האדם מרגיש את מציאותו, רצונותיו ומהוויו (שלפעמים, נוגדים את הרצון העליון..) והוא משעבד את עצמו לה' ולתורתו. זה לא קל להתגבר על היצר הפנימי, יצר המתעתע, ומשליך חדשים לבקרים, מחשבות זדוניות של "מה יהיה?!" "ומה יקרה?!". יצר, שאע"פ שהוא כבר ראה ניסים על גבי ניסים בשנות השמיטה הקודמות, הוא עדיין ממשיך להציק בשאלות מעין אלו. אע"פ שהוא חש על בשרו, פעם אחר פעם, את ההשגחה העליונה המנחה אותו על כל צעד ושעל, הוא עדיין מפקפק.

היובל- לעומת זאת, נקרא בזהר הקדוש "עלמא דחירו"=עולם החירות. זמן ומצב, בו האור האלוקי מאיר בגילוי, והאדם "משתחרר" בכל הכבלים וההגבלות המכשילות אותו בעבודת השם. הוא אדם חופשי, בשכלו וברגשותיו, במחשבתו ובפועלו לעבוד את ה' בכל כוחו, ללא הפרעות וללא מכשולים. לאדם כזה, אין שאלות! לאדם כזה, אין קושיות! לאדם כזה, אין בעיות! האלוקות היא המציאות השלטת, היא המציאות היחידה שבכלל קיימת..ולכן התורה לא מזכירה את הטענה היהודית נושנת "מה נאכל" בקשר לשנת היובל! כי כשהיובל חל, אין מקום לשאלות וקושיות! אך אחד לא ישאל, כי לאף אחד זה לא יפריע…

זהו בדיוק ההבדל בין עבודת השם עכשיו, לעבודת השם בעידן הגאולה! וזוהי גם הסיבה שחכמים לא תקנו זכר למצוות היובל!

עכשיו אנו נמצאים במהלך המאבק. חדשים לבקרים, היצר הרע מגיע עם שאלות חדשות/ישנות של "מה יהיה ומה יקרה", "למה לא זה ולמה דווקא זה". את המלחמה הזאת עם היצר נוכל לנצח רק ע"י דבר אחד-קבלת עול מלכות שמיים! ביטול שהוא למעלה מהשגת האדם והוא בעל תוקף אין סופי שמגיע מכח התורה. "לא אני אמרתי, כי אם התורה אמרה והקב"ה הבטיח!" מצוות השמיטה מייצגת את ההאחזות בכח הבטחתו של בורא העולם, את ההיצמדות למצוות התורה. זוהי היא העבודה של הגלות- עבודת השם באופן של "כי עם קשה עורף הוא" למעליותא! לא נכנעים ולא נשמעים לתעתועי וספיקות היצר!

בעידן הגאולה, זה לא יהיה. בימות המשיח, לא נצטרך את זה. אז, המח שלנו ישתנה, יחד עם הלב, ואנחנו נעבוד את השם מבפנים. המציאות שלנו תבין ותרגיש שאין אחרת. נגיע למצב של "ביטול במציאות" ואנחנו ניישר קו עם הכח האלוקי האינסופי. לא יהיו תשובות כי לא יהיו שאלות, הכל יהיה ברור כשלג, והמציאות שלנו תתקיים בדיוק כפי שהתורה דורשת ורוצה מאיתנו!

לכן חכמים לא תקנו זכר למצוות יובל, כי בתקופה הזאת, לפני הגאולה, אי אפשר לצפות מיהודי שיגיע למצב כזה בכוחות עצמו. אי אפשר לדרוש מיהודי סוג עבודה נעלית כזו, כי המדריגה הרוחנית הזאת היא כעת בהעלם, ולכן אין כח לחכמים לתקן זכר למצוה זו. ההיפך הוא הנכון, הקב"ה העמיד אותנו במצב כזה, בו הוא רוצה שנעמוד בניסיון, הוא רוצה שיהיו לנו שאלות, (אבל..) שאנחנו נקשיב לתשובות. הוא רוצה שיהיה (קצת…) קשה, ושאנחנו נעמוד במשימה.  לכן, מצוות שמיטה-כן, ואילו- מצות יובל (עדיין..) לא!

ונסיים בסיפור על אמונה אמיתית, מעל השכל, בכוחה של מצות השמיטה. הדבר נתרחש בשנת תשי"ח במושב החרדי קוממיות בדרום הארץ. באותם שנים, שומרי השמיטה בארץ היו מעטים מן המעטים, אך תושבי קוממיות נשמעו להוראות הרב מנדלסון זצ"ל, המרא דאתרא דקוממיות, ווביצעו רק את העבודות המותרות בשביעית. ביתר זמנם הפנוי התכנסו החקלאים בבית הכנסת של המושב ועסקו בתורה. חלפו מספר חודשים, והנה הגיעו לישראל להקות ענקיות של חגבים נודדים. החגבים התעופפו על יישובי מערב הנגב, וקוממיות ביניהם. הם פשטו בהמוניהם על כל השדות החקלאיות והחלו לזלול את היבול. הנזקים  היו עצומים. הם דלגו מאזור אחד לשני, התנפלו על השדות, כרסמו את כל הזרעים, הירקות והעלים, ובתוך שעות בודדות חיסלו הכול.

זה היה ערב שבת קודש, כשהודיעו לרב על הסכנה המרחפת, הוא ענה בבטחה:"בזכות מצוות השמיטה שאתם מקיימים השנה במסירות נפש, לא יאונה לכם כל נזק”

וככה באמת היה, הארבה חיסל מטעים של מושבים וקיבוצים רבים, אבל לא במושב קוממיות. מטעים גדולים במושבים כמו זבדיאל או יד נתן חוסלו לחלוטין, ואילו במושב קוממיות "לא היה ארבה אחד"! בדיוק כמו בני ישראל במצרים!

שבת שלום!

***

מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך?

לחץ כאן להרשמה