בית שבונה את עצמו: דרשת משיח בפרשה לפרשת ויקהל

להורדת הדרשה בעברית

להורדת הדרשה באנגלית

***

בית שבונה את עצמו

מבוסס על לקוטי שיחות חלק יא שיחה ג

מי הקים את המשכן? ומה עושים עם עצים במשקל טון?

למה עצי שיטים לא הולכים לבית ספר?

כי הם לא היו שורדים את ה"חטיבה"!

פרשת השבוע, פרשת פקודי מביאה לסיום את סיפור נדבת ובניית המשכן. סיפור ארוך המתפרש על חמש פרשיות. לקראת סיום הפרשה מתארת התורה את הקמת המשכן ע"י משה רבינו ביום השמיני למילואים, יום ר"ח ניסן. אחרי הכנות קדחניות שארכו חודשים רבים, אחרי ריבוי של עמל, יזע ודמעות, נצבים בני ישראל בהיכון לקראת היום הגדול, היום לו כולם ציפו, היום בו הולך משה רבינו להקים את המשכן אחת ולתמיד. וככה מתארת התורה את מאורע ההקמה ההיסטורי הזה:"ויְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן"(שמות מ,יז). המעניין והדורש ביאור בתיאור  המקראי הזה הוא צמד המילים:"הוקם המשכן"

המשתמע לומר כאילו המשכן הוקם מאליו, ללא מגע יד אדם, דבר שנשמע מגוחך לחלוטין בהשקפה ראשונה. המדרש (תנחומא יא, הובא בפרש"י עה"פ) מסביר שעל אף האבסורד שבדבר, אכן המשכן הוקם מאליו. 

מדוע ולמה, ואיך זה בדיוק קרה?!

המדרש מסביר שמצד כובד הקרשים, עצי השיטים, עצי ארז ענקיים בגובה עשר אמות, ברוחב אמה וחצי  ובעובי אמה (דמיינו לעצמכם קרשים בגובה ארבע וחצי מטר, ברוחב 75 ס"מ, ובעובי של כ50 ס"מ נשמע כבד,לא?!) לא היה אדם שהיה מסוגל להרים ולהגביה אותם, אפילו לא משה רבינו שהיה גיבור לא קטן…

ומה עושים כשאי אפשר? פונים לשמיים!

"אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם?! אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו!". נשמע מאוד מיוחד, שמיימי ומרומם, מעשה ניסים של ממש. אבל לפני הנוסטלגיה שבדבר, בואו ונבחן לעומק כיצד מדרש זה עומד במבחן הפסוקים והמקרא. כל בר בי רב דחד יומא יודע (והדבר כבר מופיע במדרש עצמו והועתק גם בפירוש רש"י) שבשבעת ימי המילואים הראשונים, החל מכ"ג באדר ועד לערב ר"ח ניסן, היה משה רבינו מקים ומוריד את המשכן מדי יום ביומו, בבוקר בונה ובערב מפרק וחוזר חלילה. מדי יום ביומו, שבע פעמים רצופות! והשאלה הפשוטה היא:איך? איך הוא היה יכול להרים את הקרשים השוקלים למעלה מטון?! ואם משה רבינו (שהיה לא רק חכם קטן..) מצא דרך להרים 96 עצי ארז חסונים, שבע ימים ברציפות. מה קרה ביום השמיני ?! ובשביל מה צריך את הנס?!

אולי יהיו כאלו שיגידו, שאחרי שבע ימי עבודה רצופים של סבלות ובנייה, נגמר למשה רבינו הכח לעשות את זה עוד פעם…אבל כל אחד מבין, כמה זה מופרך לומר על איש ברמתו של משה…

בשיחה נפלאה ומחשלת מסביר הרבי מלך המשיח את עומק הדברים. לפי שיטת רש"י, היה הבדל מסיבי בין הקמת המשכן בשבעת ימי המילואים הראשונים לבין ההקמה ביום השמיני. על היום השמיני נאמר:"והקמות (לשון יחיד) את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר" (שמות כו,ל) משה רבינו הבין מלשון הציווי של הקב"ה שהיום השמיני למילואים אמור להיות יום מיוחד, יום בו השכינה תרד באופן קבוע לשרות ולשכון בעם ישראל, יום שיביא מהפך שמיימי בכל הקשר בין עם ישראל לאלוקיו, כזה יום שעוד אף פעם לא היה, יום שהוא, טכנית, גדול יותר וקדוש יותר אפילו ממעמד מתן תורה על הר סיני. וביום המיוחד והקדוש הזה, רוצה הקב"ה שהקמת המשכן תעשה ע"י משה רבינו עצמו, בכבודו ובעצמו, לבד! אדם אחד ויחיד אמור, בכוחות עצמו, וללא כל עזר של אדם אחר, להקים ולהעמיד את המשכן כולו על תילו! בשבעת ימי המילואים הקמת המשכן היתה רק כמעין הכנה, כמו תרגיל צבאי בתור אימון לדבר האמיתי. ובתרגיל, אפשר לאלתר, אפשר לבקש עזרה, אפשר לקבל סיוע מן הצד, לא צריך לעשות הכל לבד. צריך לזכור, בני ישראל הגיעו ממצרים, מקום בו נצבות הפירמידות, העשויות מאבנים ולבנים השוקולות פי כמה וכמה מעצי ארז. העולם העתיק ידע הרבה מאוד מבנים מרשימים, כבדים ואדירים, שנבנו ללא כל ציוד ומכשירים. היה להם ידע, כשרון ויכולת אילתור מרשימה. הם השתמשו בהרבה מאוד אנשים ובכל מיני טכניקות שונות על מנת להשיג את התוצאה הרצויה. אז,להקים מבנה בגודל המשכן, על כל קרשיו וקורותיו, זה לא סיפור הכי גדול. אבל לעשות את זה לבד, אדם אחד ויחיד, זה אכן נס!

ביאור נפלא זה גם מתרץ קושיא אדירה אחרת. כיצד ניתן לומר ש"לא היה יכול כל אדם להרימו", הרי הלויים סחבו את המשכן במשך ארבעים שנה במדבר! הם סחבו את הקורות, היריעות, האדנים והכלים. הם אלו שהקימו את המשכן אחרי כל חניה והם אלו שפירקו את המשכן בכל נסיעה. אז מה היה כל כך קשה בהקמת המשכן כאן, ביום השמיני?! אלא, שכאמור לעיל, ביום השמיני היה ציווי מיוחד שדווקא משה, ורק משה, יקים את המשכן בעצמו!

אבל כאן נשאלת השאלה, למה?! מה הטעם לתת ציווי כה מוזר ובלתי ניתן לקיום?! מדוע מצווה הקב"ה על משה רבינו לעשות את הבלתי אפשרי?!

והתשובה פשוטה:על מנת להביא את גילוי השכינה יש לנקוט באמצעים דרסטיים. על מנת להביא לגילוי אור אין סוף בעולם הזה הגשמי, צריך כח עליון ומיוחד מלמעלה. אמנם, עבודת המטה, עבודת התחתון, היא חשובה ובלעדיה לא היתה שורה השכינה. אמנם, ללא נדבת המשכן ע"י בני ישראל, עשיית המשכן ע"י חכמי הלב, והבאת המשכן אל משה, לא היתה השכינה שורה בשום פנים ואופן, מכל מקום ואחרי הכל, את השראת השכינה בפועל ממש פעל הקב"ה מלמעלה, ע"י מעשה ניסים! זאת אומרת, שבניית והקמת המשכן במשך שבעת ימי המילואים היא אמנם הכרחית, לולא אותם הקמות (שבעה במספר) לא היינו יכולים לחנוך את המשכן, לקדש את הכלים ולמלא את ידי הכהנים (חינוכם לתפקיד). מ"מ זוהי אך ורק הכנה מוקדמת, זוהי אך ורק הקדמה לדבר האמיתי, כי את השראת השכינה האמיתית אפשר לקבל רק מלמעלה.

והדברים עולים בקנה אחד, עם שיטתו של רש"י בדבר בית המקדש השלישי, אותה כבר הזכרנו בשבועות הקודמים. ידועה שיטתו של רש"י ש:"מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא' (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך:" (רש"י סוכה מא,א) זאת אומרת, שאת השראת השכינה האולטימטיבית בעולם אפשר רק בכח העליון, אפשר רק מן השמיים. כמו במשכן הראשון כך גם בבית המקדש האחרון, את ה'מכה בפטיש', את הסיומת הכי חשובה עושה הקב"ה בעצמו. כי רק בכח העליון ניתן להוריד את האור האינסופי של הקדושה למטה בעולם. עבודתו של האדם היא חשובה, היא נחוצה והיא גם מוכרחת. היא זו שתביא לכך שהקב"ה בעצמו יבנה את בית המקדש. אבל, בסופו של דבר, הקב"ה הוא הבונה, הוא המספר ואנחנו (רק) הקידומת!

ובנוגע אלינו, ראשית כל צריכה להיות ההתעסקות והעבודה בכח עצמו, ומכל מקום עלינו לדעת שזוהי רק הכנה והקדמה. עלינו להביא את המלאכה, להביא את המשכן, להביא את העשיה היוצרת שלנו אל "משה רבינו" שבדורנו. רק משה שבדור, בכח הבורא, יכול להקים את המשכן שלנו! עלינו להתקשר ולהרתם למשימה, לעשות ולעמול, להתנדב מעומק הלב, ולפעול עם חכמת לב, בדיוק כמו בזמן המשכן, וזאת מתוך התמסרות איתנה לרבי מלך המשיח, למשה שבדור, שהוא ורק הוא, יכול להקים את בית המקדש השלישי והמשולש!

ונסיים בסיפור הממחיש את העובדה שהרבי מה"מ דורש מאיתנו השתדלות מעטה בעוד הוא עושה את כל העבודה מאחורי הקלעים.

סיפר הרב חיים משה יהודה הכהן בלוי ע"ה, שהיה ידוע כמומחה עולמי לכתבי הראשונים. באחת ההתועדויות הוא ניגש לרבי על מנת לתת לרבי את הספר החדש אותו הוציא לאור לאחרונה. להפתעתו המוחלטת, אמר לו הרבי:"אתה נוסע בקרוב לעיר דנוור, קולורדו. תעשה מה שביכולתך לקדם את "יום החינוך".

איך ידע הרבי על התכנית שלו לנסוע לקולורדו, ומה פתאום קידום "יום החינוך", דבר שאין לו שום שייכות אליו..אבל חסיד לא שואל שאלות!

הרב בלוי נסע לדנוור, ופנה לכל מכריו וידידיו, כיצד לקדם את נושא "יום החינוך", אך ללא הועיל. מועד החזרה לניו יורק התקרב, ועדיין אין חדש. בלית ברירה, הוא פנה לרב מקומי ושפך בפניו את לבו.

הלה ענה לו שהוא מכיר עיתונאי, העורך של עיתון מקומי באידיש, אולי שווה להיפגש איתו, והוא יואיל בטובו לכתוב כתבה בעיתון על הנושא. הרב בלוי נפגש עם העורך והלה אמר לו שהוא מכיר שדרן רדיו, גוי מקומי, שיש לו תוכנית רדיו מאוד פופולרית, שבה המאזינים יכולים להביע את דעתם בכל נושא בעולם. אולי הוא יסכים להעלות את הנושא לשידור..

הרב בלוי לא ויתר, מרב לעיתונאי, ומעיתונאי לשדרן רדיו…שליחות הרבי מוכרחת להתבצע!

הוא נפגש עם השדרן הגוי וביקש להעלות את נושא "יום החינוך" על גלי הרדיו.השדרן, שכנראה לא היה כל כך מעוניין בנושא (אחרי הכל, מה איכפת למאזינים בקולורדן מ"יום החינוך"?!) הפטיר כלאחר יד, שאם הוא יוכל לראיין את הרב בלוי, והראיון יעבור בהצלחה, הוא מוכן.

בשעה המיועדת הגיע הרב בלוי לבית השדרן, הלה התחיל את הראיון בשאלה אותה הוא הפנה לרב בלוי. למרבית הפלא, הרב בלוי נזכר פתאום שאת אותה שאלה בדיוק שאל הרבי מה"מ באותה התועדות בה הוא הטיל עליו את השליחות. הרב בלוי חזר על תשובת הרבי והגוי התפעל מאוד מהתשובה. הוא המשיך בשאלה שניה, שגם אותה שאל הרבי בדיוק באותה התועדות! הדבר חזר על עצמו ארבע פעמים! לכל שאלה תשובה מוכנה וניצחת משולחן הרבי, פלא פלאים! הגוי יצא מהכלים מהתשובות העמוקות והמשכנעות, והוא החליט במקום שנושא "יום החינוך" עולה לשידור!

הראיון המוקלט הושמע ברדיו ועורר הדים רבים בכלי התקשורת המרכזיים, וכמובן שהוא פעל את פעולתו בקשר ל"יום החינוך"!

שבת שלום!