"משיח בפרשה": חג לה' מחר • הדרשה לפרשת כי-תשא

להורדת הדרשה בעברית

להורדת הדרשה באנגלית

***

מבוסס על לקו"ש חלק ט"ז עשרה בטבת

מה התכוון אהרן כשהוא אמר:"חג לה' מחר"? ומתי נתחיל לחגוג באמת?
חג ההודיה האמריקאי סובב סביב לתרנגול ההודו.

חסידים מספרים, שכשהגיע האדמו"ר הריי"צ לארה"ב ושמע על המנהג המוזר, הוא הפטיר בבת צחוק ואמר: "שמעתי על אנשים שעושים תרנגול הודו לסעודת חג, אבל על אנשים שעושים מתרנגול הודו – חג… עדיין לא שמעתי!"

אם משה היה מקדים, האם היו חוגגים?

פרשת השבוע, פרשת כי תשא, היא לכל הדעות אחד מהסיפורים המצערים ביותר בכל ההיסטוריה היהודית של עם ישראל. סך הכל ארבעים יום אחרי המעמד הנשגב של מתן תורה, מגיע העם לשפל המדרגה. בעקבות האיחור המדומה של משה רבינו,  מגיעים בני ישראל לאהרון הכהן בדרישה: "עשה לנו אלוקים", ואהרון הכהן נכנע לדרישה ועושה את עגל הזהב, דבר שיזכר לעד כבכיה לדורות.

הדבר המדהים ביותר בכל הסיפור העצוב הזה היא העובדה שאהרון הכהן הכריז והצהיר בריש גלי: "חג לה' מחר". אמנם רש"י מנסה לרכך את התדהמה ומפרש שכוונת אהרון היתה סך הכל לדחות אותם עד למחר (ועד מחר… אלוקים גדול!) אבל אחרי הכל – האם אהרון הכהן באמת חשב שלמחרת יהיה יום חג?! על מה ולמה, מה פתאום חג?!

גם כאן מנסה רש"י לתרץ, על דרך הפשט, ש"בטוח היה שיבא משה ויעבדו את המקום", אבל אחרי כל הפירושים וההסברות, למה חג? הרי גם אם משה רבינו היה מגיע קודם, והם היו עובדים את ה', למה לעשות מזה חג?!

פירוש חדשני ומעניין מאוד אנו מוצאים בתורתו של המקובל האלוקי, הלא הוא ההאריז"ל החי. הוא מתייחס לעובדה שכל מפרשי המקרא מתייחסים לסקנדל מסביב לבניית מזבח לעבודה זרה ועשיית אלילים ופסילים, ומתרצים שכוונת אהרן הייתה לשם שמיים, אבל העיקר חסר מן הספר, מה עם ה"חג"?! – "אך החג הזה מה יאמרו בו?! ואיך כתבה התורה פלסתר, ואיך יצאו דברים אלו מפי אהרן?!" הוא שואל.

מסביר האריז"ל, על דרך הסוד והדרוש, שעל פי החשבון שלנו העגל נעשה ביום ט"ז לחודש תמוז, ארבעים יום אחרי עליית משה להר סיני. למחרת, יום י"ז בתמוז, נשברו הלוחות, וזו אחת מחמשת הסיבות לצום י"ז בתמוז. אבל לעתיד לבא, הקב"ה יהפוך את הצום י"ז בתמוז (כמו את כל הצומות) לחג וליום טוב ואז יתקיימו דברי אהרון הכהן במילואם ובפשוטם. "כי יש מחר לאחר זמן", וכשאהרון אמר "חג לה' מחר" הוא התכוון מחר – י"ז בתמוז בעוד הרבה שנים ("לאחר זמן") יהיה לנו חג גדול – חג ביטול הצומות!

השל"ה הקדוש, בהביאו את דברי האריז"ל הנ"ל, מוסיף נופך משלו תוך כדי שהוא מזכיר שגם תשעה באב נקרא במגילת איכה (א,טו) בשם: "מועד". שם קצת מוזר ליום הכי עצוב בלוח השנה היהודי… אלא שגם שם מסתתר סוד עמוק והוא שתשעה באב הולך להיות אכן "מועד" – יום טוב של שמחה וששן על דרך חג הפסח ועוד יותר מזה.

אלא שעל כך נשאלת השאלה הפשוטה, שאלת בן חמש למקרא, גם אם לעתיד לבא יתבטלו הצומות – מדוע לעשות מזה חג?! אמנם, כל אחד מעדיף לאכול מאשר לצום, אבל לא ראינו או שמענו על אנשים שעושים מארוחת בוקר-חג ומסעודת צהריים עסקית – מועד… אחרי הכל, זה רק אוכל, אז על מה השמחה הגדולה?! ואת מה בדיוק אנחנו חוגגים?!

עיון במקומות מגלה לנו שביטול הצומות לעתיד לבא מופיע במספר פסוקים בתנ"ך. לדוגמא, הפסוק בספר ירמיה (לא,יב) :"אז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם." או פסוק דומה בספר זכריה (ח,יט):"כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" .

עיון בספרי הדרוש והחסידות, מגלה לנו שאפשר להסתכל על הימים האלו ועל הפיכתם לימי חג, ששון ושמחה, בשני אופנים.

א. כשאדם נמצא במצב קשה, מעיק ומצער, כל שיפור במצבו מוליד תחושה של שמחה והתרוממות. בחיי היום יום, אנו נוטים שלא להעריך נכונה את מה שיש לנו, אנו מסתכלים על החיים כמובנים מאליהם, ושוכחים להגיד תודה (לקב"ה ולזולת) על הדברים הפשוטים של החיים כמו: בן או בת זוג, משפחה, חברים אויר לנשום ומה לא?! רק כשאנו נמצאים במצוקה, כלכלית, חברתית, נפשית או כוללנית, אנו מתחילים לחוש את רגש השמחה בחיי היום יום. כשאדם שהיה מרותק לכסא גלגלים במשך חודשים או שנים מתחיל ללכת, זוהי סיבה למסיבה. כשאדם שחלה במחלה סופנית, מתוודע לעובדה שהוא בריא ושלם, זוהי סיבה לחגוג. כשאדם טובע בים ואין לו טיפת אויר לנשימה, מגלה בלון חמצן, זה יום טוב עלי אדמות. כי את הדברים הכי טובים בחיים, אנו מגלים (או נזכרים…) כשאין לנו אותם, או כשיש סכנה המאיימת עליהם.

כך גם בקשר לימי הצומות בעידן הגאולה, כשאדם יוצא ממצב מצער של (זמן הגורם ל)צום למצב של שלום ויציבות, זה מעורר בו רגש של שמחה. ובלשונו של בעל "המצודות": "כלפי שהיו מצטערים בימים האלה בזמן הגולה… כי להם ארעו מאורעות רעות באלה הימים והצטערו בהם בכל שנה ושנה". לכן היציאה מאותם מאורעות הרעים גורמת תחושה של שמחה ויום חג. דמיינו לעצמכם, שכל חודש, בראש חודש, אתם נדרשים לשלם סכום כסף עתק שאין לכם, כל חודש למשך חמש שנים! כל חודש – לחץ, כל ראש חודש – מבוכה, כל ערב ראש חודש – פחד… אבל מה יקרה בראש החודש הראשון אחרי אותם חמש שנים?! אחרי כל כך הרבה זמן של לחץ, מתח ופחד, אחרי כל כך הרבה ראשי חודשים עגומים, עצובים וממורמרים, ברגע שתזכרו מה היה יכול להיות (ומה, באמת, היה..) ועכשיו זה  כבר לא, זה עצמו יגרום לכם רגש של הקלה, רגש של קלילות, רגש של שמחה – סיבה למסיבה!

אז, ארוחת בוקר סתם היא לא סיבה לחג, אבל ארוחת בוקר, במקום צום מתארך של אלפי שנים, הוא אכן כן – "חג לה' מחר"!

ב. הרבי מלך המשיח מגלה לנו שהדברים עמוקים עוד יותר. לא רק שלעתיד לבא יתבטל זמן הצומות וזה יגרום לשמחה אדירה, כי אם שלעתיד לבא יתבטל ענין הצום. הרבי מסביר את הדברים על יסוד דברי הפסוק (ישעיה יב,א):"ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי". אנחנו נודה לקב"ה על הצרות, היסורים והצומות, כי בעת ביטול הצום אנו נראה את הטוב האמיתי הטמון, אך ורק, בו!

למעשה, הפורענות בגינה אנו צמים היום, מכילה בתוכה ובפנימיותה ביטוי לאהבת הקב"ה, כמו שנאמר על החורבן "רחץ ה' את צואת בנות ציון", ומובא בחסידות שזה "כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו". זאת אומרת, שגם כעת – תוכנו הפנימי של תשעה באב הוא פנימיות אהבתו של הקב"ה אלינו.

אלא שבזמן הגלות, רואים בגלוי את מידת הגבורה והרוגז של הקב"ה, ואילו פנימיות האהבה היא בהעלם. לכן אנו צמים.

אבל לאחר ביאת המשיח, "לאחר שעשה הדין וכלה הרוגז" – תשאר ותתגלה רק פנימיות האהבה הקשורה ליום זה, ולכן יהיה זה יום של ששון ושמחה.

לתוספת הסברה משתמש הרבי מלך המשיח בדוגמא מעניינת מעולם התשובה. בסיום מסכת יומא, פוסקת הגמרא ש"העושה תשובה מאהבה, זדונות נעשים לו כזכיות". בדרך כלל, מקובל לחשוב, שהתשובה מבטלת את העבירה, מוחקת אותה לגמרי ולא משאירה שום זכר לאותו מעשה נפשע. מקובל גם כן לחשוב, שהבעל תשובה ינסה, ככל יכולתו, להוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות בהידור (עוד יותר מאשר אדם דתי רגיל) וזאת על מנת לכפר על אשר עשה. אבל מה פתאום, שהעבירות יהפכו למצוות?! ממתי אכילת טרפות נחשבת כאכילת מצה, וגזל עניים נחשב כצדקה?!

אלא, שזהו כוחה של התשובה האמיתית, להפוך את מה שנראה כבלתי אפשרי לאפשרי, להפוך את מה שנתפס כבלתי הגיוני להגיוני, להפוך את הרע הגמור לטוב מוחלט ולהפוך את הצום עצמו ליום טוב שאין כמוהו מעולם!

ומכיון שביאת הגאולה תלויה בעשיית תשובה ("אין ישראל נגאלים אלא בתשובה") וע"י עשיית תשובה מאהבה אנו הופכים את העבירה למצוה ואת הרע לטוב, לכן בעידן ביטול הצומות, כשיגיע אותו זמן מאושר אז לא רק שהצומות יתבטלו, ולא רק שהם יהפכו לחג כי אנו נזכור את הטעם הרע של הגלות והצום – אלא שהצום עצמו יתהפך לטוב מוחלט, ואנחנו נראה את החסד המוחלט של הקב"ה בכל הצרות שארעו לנו בגלות. אנחנו נראה את הטוב שבי"ז תמוז, נראה את הטוב שבתשעה באב, נראה את הטוב שבעגל הזהב, ונראה את הטוב שבחורבן המקדש. או אז יתקיימו דברי אהרון הכהן: "חג לה' מחר", חג כפשוטו, ללא כל פשטל'ך, בשלימותם!

ונסיים בסיפור מהחיים על כיצד הרגעים הקשים מהווים מפתח לאור של הצלחה ושגשוג. לאחרונה קראתי סיפור  מעניין על חייל בחופשה שיצא לקניות יחד עם אימו בשוק מחנה יהודה בירושלים. הם היו עניים וקשי יום, משפחה בת שמונה נפשות שגרה בדירה פיצפונת בשכונת נחלאות. החייל עצמו סחב רקע אישי מאתגר, הוא סבל מקשיי למידה ובקושי סיים את בית הספר היסודי.

הם נכנסו לחנות מזון והאימא ביקשה שתי קופסאות רסק עגבניות. בעל החנות התחיל לצעוק עליה (כמו שיודעים רק בשוק…) "תצאי מהחנות, אני לא מוכר שתי קופסאות, רק כמויות גדולות לסיטונאיים".

החייל נעלב מהטון הגס, למה הוא צועק? מה קרה?

אבל אחרי זמן האיר לו רעיון: 'אם האיש הזה לא מוכר בזול ללקוחות פרטיים, למה שאני לא אקים כאן בשוק חנות שתמכור מוצרי מזון לאנשים פרטיים במחיר סיטונאי'?

הוא לקח מחסן בגודל 40 מטר ברחוב "השקמה" והחל להזמין סחורה.

לחייל הזה קוראים "רמי לוי", והשאר הוא כבר היסטוריה…. כידוע ש"רמי לוי" מוביל כיום את אימפריית המזון הגדולה בישראל, "שיווק השקמה", שמכניסה מאות מיליוני שקלים מדי שנה.

שבת שלום!

*

מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך? לחץ כאן להרשמה