הרב אברהם פריז: ב"אמונה" לא שייך שום שינויים!

ט"ז אייר ה'תש"ד

שלום וברכה!

קיבלתי מכתבך שכתבת ביו"ד שבט תש"ד, וקראתי בו שכותב אתה "שקרירות פעל בכלל על כולם לדאבון לבנו", ובפרט שכותב אתה, "…נא לא לכחד דבר". ובאשר אני בעל התרגשות הדבר מאוד "לקח אותי", וראיתי בזה את אמיתיות האימרה "ואתה צדיק על כל הבא עלינו כו'…" עלינו רק לבקש בבכיות ובתחנונים בחסד חינם, אב-רחום, הפסק להלקות את ילדיך.

בליובאוויטש, במטבח, היה טבח בשם משה שלמה. הוא היה אומר: "אין לי צורך לצאת אל העולם ולראות כיצד הוא מדרדר. די לי להביט סביבי במטבח, על התמימים, ולראות את ירידתו של העולם". אותו הדבר אומר אני. בהסתכלות על האברכים שלנו יחיו – אתם הרי "שפיץ-חב"ד" – ניתן להבין את המצב בעולם.

בדבריך גופא, לפי דעתי, מונח התירוץ על קושייתך. אתה שואל: "מדוע הרבי מורה לסניפכם "מחנה ישראל" על הפרסום של "לאלתר לשובה" ואינו מזכיר כלל אודות הפרסום של "לאלתר לגאולה""? התירוץ לפי דעתי הוא, שזה סימן שלא פרסמתם זאת. מדוע לא פרסמתם זאת, מכיון שהאמונה בזה חסרה גם אצלכם. אתה עצמך כותב שנוצרה אצלכם קרירות בזה, זאת אומרת: שגם אצלכם לא היה בזה אמונה מלכתחילה.

ב"אמונה" לא שייך שום שינויים, שום מניעה ושום סיבה. אפילו כאשר יציגו לאדם ענין הפכי – האמונה תעמוד על תילה, עם כל התוקף, ולא תזוז זיז כל-שהוא. ואצלכם – הרי ישנו שינוי (כפי שאתה כותב), ודבר שלא נמצא אצלך אינך יכול לפעול אותו אצל הזולת. ולכן – לא מגיע לכם תודה על כך, תודה עבור תליית מודעות על הקירות בלבד.

בעצמי שמעתי כמה פעמים בשיחות מפי קדשו, והדבר מופיע פעמים רבות ב"הקריאה והקדושה" וב"קול קורא'ס": "אל לנו להיות מיואשים". הגם שניתן ללמוד את כוונת הדברים כפי שהדבר נראה במקומו, אך אני חשתי בדברים, כאשר שמעתי אותם עוד בשנת תש"א, שאפילו באם יגיע רגע שייראה לכאורה היפך כל הענין ח"ו, שגם בזמן שכזה "אל לנו להיות מיואשים".

איזו כוונה יכולה להיות טמונה באופן עבודה שכזה? אלא הענין הוא, שהעבודה הנדרשת מאיתנו היא: שאנו נבחר להאמין באמונה עצמה. לא שנאמין בדברים היות ואנו מאמינים במבשר – שהוא לבטח יודע נכונה; מצד העובדות, מצד שאומרים לו כך מלמעלה.

האמת היא שהוא יודע את היום המדויק, וכפי שהוא מציין ב"קול-קורא" הרביעי, ש"בן תורה יודע את היום…" וד"ל. קח לידיך את ה"קול-קורא" הרביעי, למד אותו היטב כפי הנדרש, ותהיה לך בהירות בענינים רבים, יסתלקו אצלך סתירות רבות ותבין ממנו את כל הגישה של "הקריאה-והקדושה".

ברצוני לכתוב לך דבר נוסף – בתקוה שלא יהיו לך כעס וטענות כלפי – אינך מכיר את אבינו הקדוש משיח ה' כ"ק אדמו"ר שליט"א. אתה כותב לי "נא לא לכחד דבר". מילים אלו מגלות מה שמונח אצלך בהחבא בתוך הלב, שאתה חושב שתיתכן אפשרות ומציאות שהרבי יאמר פעם משהו אחר (-יחזור בו מדבריו). מותר לך להתבייש עם הרבי שנמצא בלבך! איזה רבי יש לך בלב?!

כתוב "לא איש א-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם וגו'", אני לומד את פשט הכתוב כך: לכאורה היה צריך להיות כתוב "לא א-ל איש ויכזב", מדוע נאמר "לא איש א-ל ויכזב"? אלא הרמז בזה הוא, שעלינו לדעת שאפילו ה"איש א-ל", ע"ד איש האלוקים כמשה רבינו, גם הוא "לא יכזב".

היות ומשה רבינו אינו אומר דברים משלו. מה שהאלוקות מצווה – את זה הוא אומר. זהו איש אלוקים, וכ"ק אדמו"ר שליט"א הוא הרי המשה רבינו, והוא איש האלוקים (עיין בהקו"ק) במילא, באם הוא אמר משהו – הוא לא יאמר אחרת, וכך יהיה, דבר ה' יקום לעולם, רק האופן יכול להיות בקלות יותר בחסד וברחמים.

אבינו הקדוש משיח ה' כ"ק אדמו"ר שליט"א, אמר לי פעם ביחידות, כאשר הראתי לו מכתב מבתי וואלף תחי', אמרתי לו אז: "רבי, אייערע א ווארט וועט ניט פארפאלען" [-מילותיך אינם הולכים לאיבוד]. הינך יכול לשער באילו פנים אמרתי זאת; בקול שפל ורפה ובפנים סמוקות ומבוישות.

הרבי פנה אלי, בפנים רציניות … ואומר לי בלשון הזו: "מיינער א ווארט ווערט ניט פארפאלען ניט למעלה און ניט למטה, און מ'דארף עס זאגען מיט א דגש און ניט מיט א רפה".]-מילה שלי אינה הולכת לאיבוד לא למעלה ולא למטה, וצריך לומר זאת עם "דגש" ולא עם "רפה"[, והרבי חזר על דברים אלו כמה פעמים, כדי שאשמע את הדברים היטב ואקלוט כל מילה ומילה.

ממילים אלו ניתן 'לקחת' מאוד מאוד הרבה. ניכר שהוא יודע שלמעלה אפילו מילה שלו תופסת מקום גדול וחשוב, ועוד משמע מכך, שעלינו לראות להפיץ בכל העולם, ז"א להכריז בקול רם ובוטח, מי הוא. הדבר נוגע לטובת כלל ישראל.

דבר נוסף ביכולתי לומר לך, דבר שממעתי ביומא דפגרא לערך בשנת תש"א – אני מתעצל לחפש באיזו שיחה, אך מילים אלו שמעתי בעצמי מפיו הקדוש – "שאותו בחרו שהוא יהיה השליח". הוא (הרבי) דיבר אז ששליחות אינה מהדברים הקלים, וסיפר ע"כ סיפור מכ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, והוא אמר אז איך שעל כל מילה הוא מתמוגג בבכי והוא נהיה חולה מכך, ואמר בזה הלשון: "מי שטייט און מי שטופט מיך, אז איך זאל דאס ריידען" [-עומדים ודוחפים אותי (לוחצים עלי) שאדבר זאת]. הוא דיבר אז מילים קשות אודות חבלי משיח. הבטתי משני צדדיו, ולא ראיתי שמישהו ידחף אותו…