לצאת מהראש • משיח בפרשה

איך משה רבינו "קרע" את ים סוף?

הוא סיפר לו את הבדיחה הזאת…

השבוע נקרא את פרשת בשלח, המספרת לנו על  קורות בני ישראל לאחר היציאה המיוחלת ממצרים. פרשה המלאה בנושאים מרתקים כסיפור ירידת המן ומלחמת עמלק, וכמובן המאורע המרכזי בפרשה- קריעת ים סוף.

קריעת ים סוף מהווה אחד מהניסים המופלאים ביותר שהתרחשו בהיסטוריה העולמית. אבל מה זה אמור לנו היום, יותר 3338 שנה אח"כ ? האם יש משמעות אקטואלית בחיי היום יום למאורע שהתרחש לפני כ"כ הרבה זמן?  וכמו תמיד, מה המוסר השכל הנלמד מכך בהבאת הגאולה? 

לחסידות יש הרבה מה להגיד בקשר ליציאת מצרים. תורת החסידות מסבירה שהיציאה ממצרים היא יצאה תמידית "בכל דור ודור ובכל יום ויום" (תניא פרק מז), היא גם מוסיפה להסביר שהמילה "מצרים" היא מלשון מצרים וגבולים, ועל האדם לצאת מהגבלות הטבע שכובלות אותו, להשתחרר מהמיצרים הפנימיים שמגבילים אותו. אבל האם יש גם "קריעת ים סוף" בכל יום? האם גם קריעת ים סוף היא מאורע מתמשך ונצחי?

באחת משיחותיו של האדמו"ר הקודם, הרבי הריי"צ, הוא מביא סיפור קצר שקרה בליובאוויטש הקשור לעניין. החסיד המפורסם ר' הלל מפאריטש שהה בליובאוויטש, בשנת תקפ"ג, במשך ארבע חודשים רצופים, וזאת על מנת לברר עניין מסוים שהיה קשה לו בתורת הנגלה. האדמו"ר האמצעי אמר לו לדון בנושא יחד עם חתנו, האדמו"ר הצ"צ. נו, מה קורה אחרי ששני תלמידי חכמים דנים בנושא מסוים במשך ארבע חודשים רצופים?  הם נהיו חברים טובים. ר' הלל היה ידוע בתור מהדר גדול במצוות, לפני חג הפסח הוא היה מוטרד ומודאג מה הוא יאכל ואיפה הוא יאכל. בביתו של האדמו"ר האמצעי היו מוזמנים רק בני המשפחה, ואילו בבית אחר ר' הלל חשש לאכול. בסופו של דבר, זכה ר' הלל והוא היה מוזמן לבלות את חג הפסח במחיצת הצ"צ. הוא ראה ושמע באותו חג הפסח דברים נפלאים, ואחד מהם היה בעת שהוא ישב יחד עם האדמו"ר הצ"צ בשביעי של פסח. האדמו"ר הצ"צ אמר אז:"מהו קריעת ים סוף? כל יהודי צריך לקרוע את הים שלו, לקרוע ולבקוע את ים המחשבה!"

מה הייתה כוונת הצ"צ? איזה "ים" יש לנו במחשבה? הרי, אם יש לנו מים במוח, אנו צריכים ניתוח דחוף, לא?!

הרבי מה"מ, בשיחה לחג הפסח, מסביר את עומק דברי הצ"צ. ים המחשבה זהו ה"ים" של המחשבות שיש לנו בראש בנושא הפרנסה. לכל אחד מאיתנו יש את "ים סוף" בראש, כי כולנו עסוקים, לילה ויום, בלחשוב "מאיפה ניקח את זה?" ו"מהיכן נביא את זה?" כיצד לשלם את המשכנתא? ומי ישלם על חתונת הבת או הבן?

זהו "ים" של טרדות שאנחנו מתביישים לגלות לזולת, ולכן הם נשארים בתוך המחשבה שלנו ומציקים לנו. מחשבות ודאגות אלו הם "ים" המפסיק בין מצרים לארץ ישראל, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה" . 

בכל יהודי, בנפשו פנימה, קיימת המדריגה הרוחנית של "ארץ ישראל": 

חז"ל מסבירים שהשם "ארץ" – מיוסד על מאמר רז"ל "למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה", וכל יהודי רוצה לעשות את רצון קונו, ולכן בכל יהודי יש "ארץ". והשם "ישראל" –מיוסד על הפסוק "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", היכולת של על יהודי להתעלות מעל למגבלות הטבע והסביבה, ולכן כל יהודי הוא "ישראל". 

כאשר יהודי רוצה לצאת ממצרים ולהיכנס לארץ ישראל, דהיינו, לגלות את ה"ארץ ישראל" שבו – אזי המחשבות והטרדות האלו מפסיקות ומונעות את הגילוי של "ארץ ישראל" שבתוכו. ולכן, התחלת העבודה היא – לבקוע ולקרוע את ים המחשבה.

ישנו ביטוי שגור ומפורסם בעולם הגמרא -"יאוש שלא מדעת", שכוונתו לאדם שאיבד דבר והוא אינו מודע, ואם הוא היה מודע הוא בודאי היה מתייאש מלמצוא אותו. ישנו פתגם חסידי שהוא למעשה משחק מילים הבנוי על אותו ביטוי. "יאוש? שלא מדעת!", אם מישהו מתייאש מהמצב בו הוא נמצא, הוא חושב שלאור המצב הקיים אין שום סיכוי, אין שום אפשרות, ואין שום דרך שהמצב ישתנה לטובה, הרי זה "שלא מדעת!", זוהי תוצאה מכך שחסר לו דעת אמיתית באלקות! כי אם היתה לו אמונה, ואם היה לו דעת, הוא היה מבין (ואף מרגיש) שאין דבר העומד בפני הקב"ה, והכל יכול להשתנות לטובה בין רגע.

וזהו גם הקשר לגאולה. ישנם הרבה אנשים שחושבים שאם הגאולה לא באה בדורות הקודמים, אם הגאולה לא באה בשנת תשנ"א-תשנ"ב, אז איך היא תבוא בשנת תשפ"ו? אם השליח המפורסם ז"ל או המשפיע הדגול נ"ע לא הביא את הגאולה, אז אני……???

והתשובה- כמענה הצ"צ לר' הלל- כל יהודי צריך לקרוע את ים המחשבה! צריך לקרוע את הים של מחשבות הייאוש והדיכאון, ולדעת את האמת המוחלטת ש"דורנו הוא הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה". יהודי יכול לקרוע את כל המחיצות ולשבור את כל המגבלות, לכל אחד מאיתנו יש את הכוח המוסרי והנפשי להביא את הגאולה, "ואין הדבר תלוי אלא בנו!"

נסיים בסיפור על כוחה של אמונת צדיקים שיכולה לשבור את כל הגזרות. שני אנשים היו גרים בשני כפרים סמוכים. לאחד היתה אמונת צדיקים, ואילו לאשתו לא. והשני בדיוק להיפך. הוא לא האמין, ואשתו כן. פעם אחת הכפרי המאמין חלה מאוד, וביקש מאשתו, שאינה מאמינה, שתסע לקבל את ברכת הצדיק בשבילו. בדרכה היא עברה דרך הכפר השני, שם היא מצאה את הכפרי השני, שלא האמין, וגם הוא בצרה. אין לו פרוטה לשלם לבעל האדמות את דמי החכירה השנתיים. כשראתה אשתו המאמינה של השני את חברתה ברכה לצדיק, ר' ישראל מרוז'ין, היא החליטה להצטרף. בטעות, הנשים החליפו את הפתקאות (הפני"ם) שלהם, וכל אחת מסרה לצדיק את פתק חברתה. אשת החולה מסרה פתקא בברכה לשלם את דמי החכירה, ואילו חברתה מסרה פתק בבקשת רפואה. לאשת החולה אמר הצדיק "ה' יושיעך", ואילו לשניה הציעה הצדיק להעמיד עלוקות מוצצות דם על גב בעלה!

היא חזרה הביתה, מלאת אמונה, שע"י העמדת עלוקות על גב בעלה הם יוכלו לשלם את דמי החכירה לפריץ. הבעל שכב על המיטה והעלוקות מצצו את דמו עד זוב דם. באותו רגע הגיעו שומרי החצר של הפריץ וראו את המחזה, היהודי שוכב במיטה, מוכה עד זוב דם. הם חזרו לפריץ וספרו לו על מה שקרה, הפריץ סירב להאמין, וביקש לראות זאת בעצמו. שומרי החצר נשאו את המיטה מגואלת בדם אל בית הפריץ. אשת הפריץ שאלה את היהודי: "מה קרה לך?"

התנוצץ רעיון במוחו של היהודי, והוא אמר:

"אתמול נסעתי העירה, וקבצתי את הכסף לשלם את דמי החכירה, זה לקח זמן רב ועמל גדול, אבל בסוף היה לי את כל הכסף. הלילה הגיע והייתי מוכרח ללכת ברגל באמצע הלילה, בדרך נתקלתי בשודדים, והם שדדו את כל הכסף, והכו אותי עד זוב דם, בקושי נשארתי בחיים".

אשת הפריץ פנתה לבעלה ואמרה:" אנחנו גרמנו לו את כל הנזק הזה, וא"כ אנחנו אשמים. היא פטרה אותו מתשלום החוב, ואף פעלה על בעלה שיתן לו פטור על עוד שלוש שנים!

הצדיק מרוז'ין אמר על כך שבשעה שאותה אישה עמדה לפניו לבקש על החכירה, לא היתה לו שום עצה להמשיך עליה את הישועה, אבל היא בגודל אמונתה, המשיכה לבד ישועה מן השמים!"  

__________

מבוסס על שיחת אחרון של פסח תשח"י, ליל שש"פ תרצ"ז

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן