אנחנו הפה של הרבי! • הרב מענדי ליפש בטור אקטואלי

הרב מענדי ליפש, שליח הרבי ומנהל בית חב"ד לב העיר בית שמש

היום זה ג' שבט. בתאריך הזה, בשנת תשנ"ב, דיבר הרבי שליט"א מלך המשיח שיחה כאובה מאוד. הרבי אמר שהרבי הריי"צ בשנותיו האחרונות היה בדוגמת משה רבינו, "כבד פה וכבד לשון", שהיה לו קשה לדבר והיה קשה להבין את דבריו. וזה גרע בהפצת המעיינות שיכלה להיות בריבוי יותר, אם היה יכול לדבר ולהיות מובן יותר…

ההוראה מזה – אמר הרבי – שאנחנו, החסידים, צריכים להשלים בדיבור את מה שחסר בדיבור של הרבי. לחזור דברי תורה וחסידות והוראות שלו. להיות הפה של הרבי.

על הענין הזה בחר הרבי לדבר חודש וחצי לפני האירוע הבריאותי שהיה אצל הרבי עצמו כחודש וחצי לאחר מכן, בכ"ז אדר א', ומאז הפסקנו לשמוע את הדיבור של הרבי…

אין ספק שהמסר הזה נועד עבורנו, ובמיוחד לתקופה זו בה איננו זוכים לשמוע את קולו של הרבי: עלינו להיות הפה של הרבי! עלינו לומר, לשנן, להכריז להסביר ולפרסם את בשורת הגאולה. את המסר של הרבי לזמן הזה!

הכל תלוי במודעות

כולנו רוצים שהרבי יתגלה, כולנו מאחלים ומתפללים על כך הכל הזמן. אבל לא מספיק להתפלל. צריך גם לעשות. והמעשה העיקרי שנדרש בשביל הבאת הגאולה הוא: להביא את המודעות לעם שכעת זה זמן הגאולה. להביא את בשורת הגאולה לעם.

בשיחת כ"ח סיון תנש"א הרבי אמר שבשביל להביא את הגאולה, הקב"ה זקוק כביכול לכך שכל יהודי יהיה שותף איתו בהבאת הגאולה, שיהודי יסכים, ירצה ויכריז, שלא רק שהגיע זמן הגאולה, אלא שנמצאת כבר הגאולה בפשטות.

בכינוס השלוחים העולמי תשנ"ב, האחרון בו זכינו לעת עתה לשמוע את קולו הקדוש של מלך המשיח, הורה לנו הרבי במילים ברורות: הדבר היחיד שנשאר לעשות להבאת הגאולה הוא להביא את העם שיקבלו כעת פני משיח, ובזה תלויה הגאולה.

זה הדבר שהרבי הינחה אותנו שבו עלינו להתמקד: להביא את כל העם למודעות הנכונה – שיסכימו לביאת הגאולה, שירצו אותה, ושיתחילו לחיות כעת בצורה המתאימה לזמן הגאולה, כולל כל ההסתעפויות של רעיון מרכזי זה.

ומה איתנו? לפעמים אנו עסוקים בהמון דברים טובים, אפילו בעניינים נוספים של הרבי, אבל מה עם העיקר? מה עם להביא את מודעות הגאולה לעם, ולעשות את המעשה הקריטי שנחוץ להבאת ההתגלות?

כשנכנסים לעניין, דברים מתחילים לזוז…

זה מתחיל מללמוד בעצמנו ענייני גאולה ומשיח, להשתדל לייסד לאחרים לימוד גאולה ומשיח. ואפילו בדברים קטנים ופשוטים של היום-יום: להשתדל להעלות את הנושא. לדבר עם הסובבים אותנו על כך שהניסים שקורים לנו הם נפלאות הגאולה, להזכיר בדיבור שאנו מצפים להתגלות של הרבי, ועוד.

אני מתפלל בעת האחרונה תפילת שחרית בימות החול בשטיבלאך בעיר, לא של חב"ד. אני משתדל להכריז כל יום אחרי התפילה יחי אדוננו (לא מתוך כוונה לחנף את הציבור, אלא מתוך כוונה עצמית של לתת כבוד למלך ולקבל עלי מחדש להקשיב בקולו, וכנראה ששומעים את זה בטון. זה לא עושה מריבות עם הקהל…). עצם ההכרזה היום-יומית, עושה שאנשים מתחילים להתרגל להכרזת קבלת מלכותו של מלך המשיח, שזה לא זר להם. ובימים שאנשים נותנים איזו הערה על ההכרזה, אז הםנ זוכים, יחד עם שאר המתפללים שמקשיבים, לשמוע כל פעם עוד נקודה, עוד הסבר על הענין, וכך מודעות הגאולה הולכת ומחלחלת בעם.

לא צריך להיצמד דווקא לדוגמא הזאת. כל אחד יכול לעשות את זה בעניין שיותר קל וקרוב לליבו. אבל העיקר, להיכנס לעניין. לקלוט שאנחנו צריכים להיות הפה של הרבי. אנחנו צריכים כעת להביא את בשורת ומודעות הגאולה לכל העם.

עוד אחד ועוד אחת, עוד שליח ועוד חסיד שנכנס לעניין ומתחיל להסביר ולהחיות את סביבתו במודעות הגאולה, והנה בשורת הגאולה תתפשט ותגיע לכל העם. והרבי יתגלה. תיכף ומיד.