סוד הגעגועים • משיח בפרשה

שני אנשים רעבים וצמאים מאוד הולכים לאורך חוף הים.

פתאום עוצר אחד ואומר לחברו: "תאר לך כל הים הזה היה חלב."

השני ומסתכל על הים ותוהה: "אבל איפה נמצא כל כך הרבה קורנפלקס?!"

בפרשת השבוע, פרשת שמות, נקרא על ההתגלות האלוקית הראשונה למשה רבינו, בסנה הבוער. למשה רבינו היו הרבה שאלות לשאול, ואחת מהן הייתה:"מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" (שמות ג, יא) רש"י מפרש ששאלתו של משה רבינו התחלקה לשתיים. קודם כל, "מי אנכי-מה אני חשוב לדבר עם המלכים?" מי אני ומה אני? ושנית, "וכי אוציא את בני ישראל" – ואף אם חשוב אני מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים?" במה זכו בני ישראל לכזה נס מופלא?

תשובת הקב"ה לא איחרה לבוא, "ויאמר כי אהיה עמך, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה". על השאלה הראשונה ענה לו הקב"ה, "לא שלך היא כי אם משלי", אתה אמנם כלומניק, אבל אני צריך אותך לשליחות הזאת, ועל השאלה השניה ענה לו הקב"ה, "וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף ג' חדשים שיצאו ממצרים", זכות קבלת התורה היא זו שתעמוד לעם ישראל בעת צרה, ולכן הם ראויים להגאל. 

אבל, רק רגע, בני ישראל עדיין לא קיבלו את התורה, הם אפילו לא ידעו על קיומה, אז איזה מן "זכות" יש להם? הם עדיין לא עשו כלום, שום דבר! הם אפילו לא הבטיחו או הסכימו לקבל את התורה, הם אפילו לא ידעו שיש כזה דבר שנקרא "תורה", איזה מין "זכות" יש להם להיגאל?

בשיחה נפלאה מתרץ הרבי את השאלה האמורה תוך כדי הבלטת חידוש מעניין בדברי הראשונים. כל ילד מכיר את המדרש המפורסם (הובא בר"ן סוף פסחים) על מצוות ספירת העומר, "בשעה שאמר להם משה תעבדון את האלהים על ההר הזה, אמרו לו ישראל: משה רבינו אימתי עבודה זו? אמר להם: לסוף חמישים יום. והיו מונין כל אחד ואחד לעצמו. מכאן קבעו חכמים לספירת העומר."

דהיינו שהסיבה שאנו סופרים את העומר היום, היא זכר לספירת הימים שבני ישראל ספרו ביציאתם ממצרים, מתוך השתוקקות והמתנה לקבלת התורה. בפשטות, משה רבינו אמר זאת לבני ישראל בעת יציאתם ממצרים, כפי שמשמע מלשון המדרש, שמשה ענה לבני ישראל שהם יקבלו את התורה "לסוף חמישים יום", זאת אומרת, שהוא אמר להם את זה ביום ט"ו בניסן, בעת היציאה ממצרים.

אבל, לפי גרסה אחרת במדרש, שהובאה ב"שבולי הלקט" (סי' רלו), הסיפור התרחש קצת אחרת. "כשנתבשרו ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהן עתידין לקבל [את] התורה לסוף חמישים יום ליציאתן שנאמר: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. הרי הנו"ן של תעבדון יתירה, לומר לך לקץ חמישים יום תעבדון את האלהים שתקבלו את התורה. וישראל מרוב חיבה היו מונין בכל יום ויום [ואומרים] הרי עבר יום אחד ויום שני וכן כולם". לפי גירסה זו משמע, שמשה רבינו אמר לעם ישראל את החדשות הטובות על קבלת התורה, כבר אז, בעת השליחות הראשונה שלו. באותו רגע שהוא בישר להם על הגאולה  הקריבה, הוא גם הבטיח להם את מתן תורה. זה היה לפחות 10 חודשים לפני היציאה ממצרים, הרבה לפני ט"ו בניסן.  

מובן מאליו, שהחדשות הטובות האלו פרשו כנפיים והגיעו לכל בני ישראל, כמו אש בשדה קוצים. וכמו כן ברור מאליו, שהחדשות האלו עוררו תחושה נפלאה, צמאון וכמיהה לקבלת התורה, כבר אז, עוד בהיותם במצרים. 

אז למה הם לא התחילו לספור כבר אז? מעת הבשורה הטובה?

הרבי מה"מ מתרץ שאלה זו על יסוד מדרש אחר שהובא ג"כ בראשונים. משל לאדם שהיה מושלך בבית האסורים, והתחנן למלך לשחררו. המלך התרצה ואף הבטיח לתת לו את בתו, הנסיכה, לאישה. "שמח אותו אדם שמחה גדולה",  ואמר לא די שמוציאני מהכלא הזה אלא אף עתיד ליתן לי את בתו?! לימים, הוציא המלך את האסיר מהכלא והלבישו בבגדים נאים, "כשראה אותו האיש כך, שהמלך קיים כבר מקצת דבריו התחיל למנות מיד" את הזמן הנותר לחתונה. (הציטוטים מספר המנהגים לר"א מטירנא).

מלשון המדרש משמע ששמח האסיר (דהיינו בני ישראל) התחילה כבר בעת הבשורה הטובה על השיחרור הקרוב, אמנם את הספירה הוא התחיל רק כ"שהמלך קיים כבר מקצת דבריו", רק לאחר שהוא כבר יצא מהכלא. אותו דבר בדיוק התרחש עם בני ישראל. הם קיבלו את הבשורה הטובה על היציאה ממצרים קרוב לשנה לפני היציאה, כבר אז הם היו במצב של כמיהה מתמדת וצמאון בלתי מורווה לקבלת התורה, אבל אז היה מוקדם מדי כדי להתחיל בספירה. רק לאחר שהקב"ה התחיל לקיים את הבטחתו, והוא אותם ממצרים, בט"ו ניסן, אז התחילה הספירה.

וזוהי התשובה לשאלה ששאלנו, מהי הזכות שבגינה זכו לישראל להיגאל? הזכות היתה הצימאון והגעגועים לקבלת התורה. מהרגע הראשון שהם שמעו על הגאולה, הם שמעו על קבלת התורה, וכבר אז התעוררה בהם צפיה חזקה ותשוקה נפלאה לתורה הקדושה. התשוקה הזאת לקבלת התורה היא הזכות שעמדה לבני ישראל, ובזכותה נגאלו אבותינו ממצרים.

"מעשה אבות סימן לבנים"- תשוקתם של בני ישראל אז, היא ההוראה אלינו כיום. מבואר במדרשים רבים שבני ישראל עתידים להיגאל בזכות הקיווי והציפייה לגאולה, כמו האבות כך גם הבנים. הציפייה הזאת לגאולה צריכה לכלול בתוכה גם את הציפייה לתורה, לתורתו של המשיח, ל"תורה חדשה מאתי תצא". כפי שהרמב"ם מבאר בספרו: "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח.. לפי שבאותם הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת" (תשובה ט, א) הרצון של בני ישראל להיגאל אינו כדי לשלוט באומות, או להיפטר מהצרות. אנחנו לא מחפשים את הגאולה כדי להיפטר מהפלסטינים בעזה או מהאנטישמיים בהולנד, סידני, או דרום אפריקה, אנחנו רוצים את התורה, "חשקה נפשנו" לתורתו של משיח, בדיוק כמו בני ישראל ביציאת מצרים. ובזכות הציפייה ל"דעה, חכמה ואמת", בזכות הגעגועים לתורתו של המשיח, נזכה גם אנחנו לגאולה השלימה.  

נסיים בסיפור על זכות מיוחדת שמביאה ישועות. סיפור זה התרחש בשנת תשל"א. ילדה למשפחה מברוקלין נהפכה בין יום לאילמת. היא פשוט הפסיקה לדבר. בני משפחה ביקרו אצל כל מומחים, בעלי שם במקצוע, וכולם הגיעו לאותה מסקנה: לילדה אין את הצינורות של מערכת הדיבור, שום תרופה או ניתוח לא יועילו.אי אפשר ליצור מה שאין!

 הפלא הגדול בעיני הרופאים היה, איך היא דיברה עד עכשיו?! 

ההורים לא אמרו נואש, והם פנו לצדיקים רבים על מנת לקבל את ברכתם, אבל הילדה עדיין הייתה אילמת.

ידיד משפחה הפנה אותם למזכירות הרבי, ולפלא, המזכיר איפשר להם לקבל יחידות ללא המתנה ארוכה. האם שטחה בפני הרבי את הבעיה, והרבי אמר: העובדה שהבת הצליחה לדבר למשך מספר שנים הוא נס גמור, והנס התרחש כי הייתה להם זכות מיוחדת, כדי שהבת תמשיך לדבר היא צריכה זכות מיוחדת משל עצמה. אם היא תקבל על עצמה להשפיע על חברותיה לקבל חינוך כשר ולקיים מצוות שנשים חייבות בהם, אזי מובטח לה שזכות זו תעמוד לה.

ואז קרה הנס- הרבי הפנה מבט של שאלה לעבר הבת- והיא ענתה: "אני מסכימה!"

לקח הרבה זמן להורים להתאושש מהנס שקרה לנגד עיניהם, ולהצליח לצאת מחדרו של הרבי.

שבת שלום!

__________

מבוסס על לקו"ש חלק ל"ו שמות שיחה ב'

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן