ב'היום יום' של תאריך י"ד טבת, כותב הרבי: תנועת צדיק, ומכל שכן ראיה או שמיעת קול, צריך לפעול שלא ישכח לעד. ידוע שכל פתגם בספר 'היום יום', יש סיבה למה הוא מודפס דווקא בתאריך בו הוא מופיע, וכשמבינים את ההקשר ליום זה, מבינים גם טוב יותר את כל העניין שהרבי בא לומר באותו פתגם • מאת: הרב מענדי ליפש • לטור המלא
אבריימקה אייזנשטיין
|
י״ב בטבת ה׳תשפ״ו
הרב מענדי ליפש, שליח הרבי בלב העיר בית שמש
ב'היום יום' של תאריך י"ד טבת, כותב הרבי: תנועת צדיק, ומכל שכן ראיה או שמיעת קול, צריך לפעול שלא ישכח לעד.
ידוע שכל פתגם בספר 'היום יום', יש סיבה למה הוא מודפס דווקא בתאריך בו הוא מופיע, וכשמבינים את ההקשר ליום זה, מבינים גם טוב יותר את כל העניין שהרבי בא לומר באותו פתגם.
הפתגם הנ"ל, לכאורה קשור לתאריך בו הוא נמצא, משום שבשנת הוצאת הלוח, תש"ג, היה זה יום שלישי של פרשת ויחי. ובחומש היומי של יום זה, כתוב על חשיבות ה"תנועת צדיק . . שצריך לפעול שלא ישכח לעד":
התורה מספרת שם, שלפני פטירת יעקב אבינו, לוקח יוסף את שני בניו לאביו, כדי שיברכם לפני מותו. יוסף מגיש את בניו מנשה ואפרים ליעקב, ובכוונה הוא מסדר אותם שמנשה, הבכור, יהיה בצד ימין של יעקב, ואפרים, הצעיר באחים, יהיה מצד שמאל של יעקב. אבל יעקב מניח את ידיו על ראשי הבנים הפוך – יד ימין על אפרים, ויד שמאל על מנשה.
יוסף מנסה להתערב ולשנות את מיקום הידיים, להחזיר את הברכה ביד ימין לבן הבכור. אבל יעקב אומר לו: יוסף בני, אני יודע מה אני עושה… למרות שמנשה הוא הבכור, אבל אפרים יגיע לגדולה גבוהה יותר – ממנו יצא יהושע בן נון, שינחיל את הארץ וילמד תורה לכל ישראל, ולכן דווקא את אפרים אברך ביד ימין.
יוסף, עם כל צדקותו, רואה את העכשיו. יעקב, נשיא הדור, רואה למרחק של מאות שנים קדימה, והוא יודע שהברכה ביד ימין מגיעה דווקא לאפרים.
נמצאנו למדים ש"תנועת צדיק . . צריך לפעול שלא ישכח לעד", (גם) משום שהצדיק התכוון בשעת מעשה שהתנועה שלו תשפיע ותכוון לשנים רבות קדימה.
בתקופה האחרונה שזכינו לראות את הרבי, הרבי עודד בלהט רב ניגון אחד ויחיד: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. יש טוענים שהרבי עודד את זה כעין איחול לבריאותו השלימה. אבל אנו יודעים שתנועה של נשיא הדור, מחושבת ומתוכננת מראש לשנים קדימה. הרבי התכוון ללמד אותנו לשנים קדימה, עד הגאולה השלימה, שעלינו להתמיד ולדבוק בהכרזת הקודש.