-
שני אחים, שנפרדו בנסיבות קשות נפגשים שוב. המפגש היה יכול להסתיים במלחמה עקובה מדם. אך במקום שנאה ומאבק, התרחש מהפך מפתיע. האם זהו רגש אמיתי או תרגיל צבוע? • הדרשה נכתבה ע"י הרב ניסים לגזיאל, המותאמת לכל המעונין לומר דרשה בקשר עם פרשת השבוע והגאולה • לקריאה
יוסי סולומון|י״ב בכסלו ה׳תשפ״וגנרל שוורצקופף האגדי מצבא ארה"ב מסר שיעור לחימה באחד מבסיסי הצבא האמריקאי.
הוא סיפר להם שהצבא מתאמן לקראת אפשרות למלחמת עולם שלישית. מול מי היא תהיה? מול סין! פחד השתרר באולם…
שאל אחד החיילים:"איך ננצח את סין שבה כ1.3 מיליארד איש כאשר בארה"ב יש רק כ300 מיליון?"
הגנרל:"יש מדינה במזרח התיכון שב1967 במלחמה של שישה ימים, שלושה מיליון יהודים ניצחו שלוש מאות מיליון ערבים".
הרוחות באולם נרגעו. עד שקם אחד ושאל "רגע, מהיכן נשיג כ"כ הרבה יהודים?…"
פרשת וישלח סובבת סביב המפגש בין יעקב לעשו. שני אחים-יריבים, שנפרדו אחד מהשני לפני יותר מעשרים שנה, בנסיבות לא כ"כ סימפטיות, נפגשים שוב. המפגש הזה היה יכול להתפתח למרחץ דמים אמיתי ה"י, כי שני האחים היו מוכנים למ-ל-ח-מ-ה!
עשו הגיע עם 400 שכירי חרב, חבורת מרצחים בסגנון החמאס והג'יהאד האיסלאמי, ואילו יעקב "איש תם יושב אהלים" אף הוא התכונן לאפשרות הלחימה, ולפחות להצלה ולבריחה (חלקית) של בני משפחתו.
ומה קרה בסוף?
בסופו של דבר, עשו הגיע למפגש מלא שנאה, עם דם בעינים, מתוך כוונה ברורה להרוג את יעקב – ואז קרתה תפנית מדהימה. "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו" (וישלח לג ,ד) יעקב ועשו התחבקו והתנשקו כמו אחים שלא ראו אחד את השני עשרים שנה (הם באמת לא ראו אחד את השני 20 שנה…) כאילו הכל טוב ויפה, ומערכת היחסים ביניהם מעולם לא עברה לקווים אדומים.
שאלת כל השאלות היא- מה בדיוק קרה שם? איך חלה תפנית מדהימה ביחסי עשו ויעקב? האם החיבוק והנשיקה של עשו היו אמיתיים או צבועים ומאוסים?
שאלות אלו אינם תקפות רק ביחס למערכת היחסים בין יעקב לעשו, כי אם זוהי שאלה כללית על מערכת היחסים בין עם ישראל (בני יעקב) לבין אומות העולם (בני עשו, וחמו ישמעאל). האם האחוזון הקטן של תומכי ישראל בעולם, מבין אומות העולם, באמת חשים קרבה לעם השוכן בציון, או שמא זוהי צביעות נטו לשם מטרות אנוכיות של כסף, כבוד וכדומה?
בשיחה נפלאה מלמד אותנו הרבי מלך המשיח את שיטתו הייחודית של רש"י בנושא. לפני שנביא את פירושו של רש"י נקדים לומר, שמעל המילה "וינשקהו" שצוטטה לעיל, יש בספר התורה (וגם בכל החומשים) מספר נקודות, דבר שאינו רגיל כ"כ בתורה. מה מסמלות נקודות אלו? ומה מסמלות נקודות בכלל בספר התורה?
שיטתו של רש"י בכל המקרא היא שהנקודות הכתובות מעל למילה מסוימת באות "להחליש" ו"למזער" את המילה, כאילו היא לא כתובה. דבר זה אנו רואים לראשונה בסיפור לוט ושתי בנותיו, ועוד בכמה מקומות, ואין להאריך בזה. לאור האמור, נוכל להבין את פירושו הראשון של רש"י בנושא. "נקוד עליו ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו". הנשיקה לא היתה אמיתית, היא הייתה מזויפת, כאילו לא היתה פה נשיקה. זאת היתה נשיקה מהשפה ולחוץ, ללא אהבה, ללא חיבה, ללא קשר פנימי, רק למטרות רווח אישי, כסף וכבוד. (להבדיל בין הקודש ובין החול, כמו לחיצת היד המפורסמת בין ראש הממשלה לצורר הארור ערפאת ימ"ש)
אבל לרש"י יש עוד פירוש, והפירוש השני מסבך קצת את העניינים. "אמר רבי שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". על פירוש זה אפשר להקשות שלל קושיות, אבל ננסה להתמקד בשאלה אחת מרכזית. לפי פירוש זה, למה ישנם נקודות על המילה "וישקהו", הרי עשו נישק את יעקב בכל לבו?!
מהנשיקה נעבור לחיבוק, מה עם החיבוק של עשו? האם זה היה "חיבוק דב" על מנת לחנוק את יעקב או חיבוק של חיבה, בין שני אחים?
מעניין שעל החיבוק אין לרש"י שני פירושים כי אם פירוש אחד. "נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו". זאת אומרת שרש״י מניח שהחיבוק של עשיו נעשה אכן באמת, כי "נתגלגלו רחמיו" של עשו על יעקב, כשהוא ראה את הכבוד האדיר שיעקב רוכש לו, עד כדי השתחואה כפולה ומכופלת. המחזה המפתיע הזה חולל שינוי פתאומי ברגשותיו של עשו, עד כדי כך שהוא חיבק את אחיו מכל הלב.
אז למה חיבוק כן, ונשיקה לא?!
כי כל ילד מבין ויודע שנשיקה מסמלת רגש הרבה יותר פנימי, הרבה יותר עמוק, הרבה יותר נפשי מאשר חיבוק. אז לומר שמחזה הכבוד שיעקב ערך שינה את רגשות עשו והוא היה יכול לחבק מכל הלב, את זה עוד אפשר לקבל, אבל לומר שחלה כזו תפנית פנימית עמוקה בלבו של עשו, והוא נישק בכל הלב?! זאת לא!
לכן מביא רש"י בתור פירוש ראשון (ועיקרי) שאכן הנשיקה הייתה נשיקה חיצונית "לא נשקו בכל לבו", כי אי אפשר לצפות לכזה שינוי מהפכני, בין רגע, מעשו הרשע.
אבל אז מביא רש"י אפשרות שניה, "נכמרו רחמיו..ונשקו בכל לבו", הנשיקה הייתה אמיתית ושלמה, כנה ופנימית. אבל היתה בה חולשה אחרת, זו היתה נשיקה רגעית(!) נשיקה שחולפת ועוברת עם הרוח, עכשיו כן ומחר לא. ולכן התורה "מנקדת" את הנשיקה הזאת. הנקודות באות להחליש את המשכיות הנשיקה, את העוצמה שלה על העתיד, ואת השינוי שלה על פני המחר. זו היתה נשיקה אמיתית אבל חלשה, כי לא היו לה השפעות ארוכות טווח על מערכת היחסים בין האחים.
בשביל להסביר את השינוי הקוטבי ברגשותיו האמיתיים של עשו, משנאה תהומית לאהבה אמיתית (קצרה), מביא רש"י את שמו של בעל המימרא, רשב"י, ומצטט את דבריו:"הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב". מה פשר השימוש במילה "הלכה"? הרי אין כאן שום הלכה! מקסימום זוהי אימרה, פסקה, ציטוט, פתגם, אבל מה פתאום "הלכה"?
אלא, שרש"י בא להסביר את השינוי התמוה בהתנהגות עשו. "הלכה" היא מושג שאינו יכול להשתנות לעולם, ובזה רש"י ממחיש ששנאת עשו ליעקב גם היא איננה יכולה להשתנות לעולם. אולם, כשם שבהלכה ישנו מושג של "הוראת שעה", שבמקרים מסוימים מתירים להתנהג ל-ר-ג-ע שלא כמו בהלכה הרגילה (כמו אליהו הנביא שהתיר להקריב קרבן בהר הכרמל, מחוץ להר הבית) כך גם תיתכן מציאות בה ישנה התפרצות רגשות פתאומית ר-ג-ע-י-ת בה עשו מנשק את יעקב מכל לבו!
ומי אומר את זה? רשב"י! התנא האלוקי שנרדף ע"י הממשל הרומאי, ולכן הוא היה צריך להתחבא במערה, יחד עם בנו ר' אליעזר, למשך 13 שנה! הייתם מצפים שהוא יהיה האיש האחרון בעולם אותו ישלחו חכמי ישראל לרומא על מנת לבטל גזירות, נכון?
טעיתם! התלמוד מספר (מעילה יז,א-ב) "פעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם…אמרו מי ילך ויבטל הגזרות? ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים" התלמוד ממשיך לספר ש"תמליון" (שם של שד) נכנס לתוך בתו של הקיסר, והיא הייתה צועקת בטירוף:"הביאו לי את בן יוחאי", כשהגיע רשב"י למקום, הוא פשוט אמר:"צא בן תמליון, צא תמליון", השד יצא, ובת הקיסר חזרה לשפיותה. לאור המופת הגדול, אמר הקיסר לרשב"י שהוא יכול להיכנס לבית גנזיו וללכת כל מה שהוא רוצה, הכל שלו! נכנס רשב"י לאוצר, ומה הוא לקח?
את האיגרת בה היו כתובים כל הגזרות נגד היהודים, הוא השמיד את האיגרת, ובכך ביטל את הגזרות. רשב"י ראה בחייו הפרטיים, את מה שיעקב חווה בחייו הפרטיים. שניהם ראו את השנאה התהומית של הגוי אל היהודי, עשו וצאצאיו בני רומי, נגד יעקב ובניו בני ישראל. ומצד שני, הם גם ראו את האפשרות שלעיתים רחוקות, ובעקבות מאורעות בלתי צפויים הקשורים בניסים ונפלאות, ייתכן שינוי פנימי ואמיתי, אבל זמני, ברגשות הגוי אל היהודי.
וההוראה מזה בקשר אלינו, מצד אחד, ״הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב״, צריך להיות ברור היטב שאי אפשר לסמוך על תמיכה אמריקאית, ועל שיתוף פעולה בינלאומי. אי אפשר לסמוך על האומות המאוחדות, וגם לא על האומות הלא מאוחדות, כי א"א לסמוך על האומות, נקודה!
מצד שני, בכוחו של יהודי להשפיע על עשו, שגם כאשר הוא שונא אותך- שיווצר מצב של ״נכמרו רחמיו ונשקו בכל לבו״, שהאומות יעזרו לנו.
איך?
כשיהודי מתנהג כמו יעקב וכמו רשב"י, הוא עומד בתוקף ומכריז שהוא לא נכנע ולא ייכנע לעולם לגוי, (ובעיקר לגוי'שקייט) הוא יהודי, שמתנהג ע"פ התורה, "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי"!
ככה, ורק ככה, נוכל להביא לקיום היעוד הגאולתי, המופיע בסיום ההפטרה של השבוע:"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה"!
שבת שלום
__________
מבוסס על לקו"ש חלק כ' וישלח שיחה א'
____________________
שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.
הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:
עברית – לחצו כאן
אנגלית – לחצו כאן
רוסית – לחצו כאן
צרפתית – לחצו כאן
תגיות: משיח בפרשה
כתבות נוספות שיעניינו אותך:











