מי קובע את הגבולות? • משיח בפרשה

"לפני שאני פותח בנאומי", אמר נציג ישראל במושב האחרון של עצרת האומות המאוחדות, "ברצוני לספר לכם סיפור על משה רבנו. כאשר הכה משה על הסלע ויצאו ממנו מים, אמר משה לעצמו שזו ההזדמנות שלו לעשות אמבטיה. הוא פשט את בגדיו, הניח אותם ליד הסלע ונכנס למים. כאשר יצא מהמים ורצה להתלבש, לא מצא את הבגדים. הפלסטינים גנבו אותם!"

"מה", הזדעק המשקיף הפלסטיני, "באותו זמן בכלל לא היו פלסטינים בעולם!"

הנציג הישראלי חייך ואמר, "זה מה שרציתי לשמוע, עכשיו אני יכול להתחיל את הנאום…"

בתקופה האחרונה אנו שומעים "צפצופים וציוצים" מפי אומות העולם (ולפעמים, גם מ"הגוי אשר בקרבך") על הבעלות האמיתית של ארץ ישראל. "למי באמת שייכת האדמה הזאת?". התשובה האמיתית לשאלה זו, ולעוד אחרות, נמצאת בפרשת השבוע, פרשת לך לך,  בה מספרת לנו התורה על ברית בין הבתרים, ברית המהווה את יסוד הקשר בין ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל. בברית זאת הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (לך לך טו, יז) השימוש בפועל "נתתי" בלשון עבר מעורר תמיה והשתאות, הקב"ה לא נתן עדיין כלום, הוא רק הבטיח לתת בעתיד, א"כ לכאורה, התורה הייתה צריכה לכתוב "אתן" ולא "נתתי" בלשון עבר?!

אלא, שמכאן (ומעוד מקומות) למדים חז"ל ש"ארץ ישראל מוחזקת היא לנו מאבותינו", ארץ ישראל היא שלנו עוד לפני שכבשנו אותה בכלל. היא שלנו עוד לפני שנכנסו אליה בכלל, היא שלנו עוד לפני לידת עם ישראל, היא שלנו מאז אותה הבטחה היסטורית לאברהם אבינו. 

לפי מפרשים רבים (אור"ח ועוד) אמירתו של הקב"ה חשובה כמעשה, מרגע ההבטחה האלוקית לאברהם אבינו שבניו ירשו את הארץ המובטחת, אברהם אבינו נעשה בעל הבית על הארץ, הוא נהיה הבעלים הבלעדי של כל חבל ארץ כנען, ומכיון שבני ישראל הם היורשים היחידים של אברהם אבינו, הרי שבני ישראל, כביכול, כבר ירשו את הארץ מאותו רגע, ולכן משתמשת התורה בלשון עבר- "נתתי" ולא "אתן" – בכדי לרמז שהבעלות של עם ישראל על ארץ ישראל הוא דבר שכבר נחתם ונשלם, דבר שכבר נעשה, ולא יכולים להיות עליו שום עוררין, לא בעבר, לא בהווה, ולא בעתיד!

אבל חוץ מפוליטיקה ואקטואליה, מה הקשר בין ברית בין הבתרים לגאולה האמיתית והשלימה?

הקשר לגאולה נעוץ בהמשך הפסוקים, שתחילתם צוטטה לעיל: "מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי" ( שם, יז ואילך). הקב"ה הבטיח לנו מנהר מצרים ועד נהר פרת, אבל עם ישראל מעולם לא קיבל את נהר פרת, הנמצא איפשהו בעיראק הרחוקה. הקב"ה הבטיח לנו את נחלת האומות "קיני, קניזי וקדמוני", וגם אותם מעולם לא קיבלנו. אז מה, הקב"ה מבטיח ולא מקיים (ח"ו) ?!

ה"אור החיים" הקדוש, רואה בכך חיזוק אדיר לאמונת ישראל על הגאולה העתידה. מובן שאם הקב"ה הבטיח, הוא יקיים. ואם הוא לא קיים עד עכשיו, זה רק משום שעיקר ההבטחה הייתה על זמן עתידני, זמן הגאולה. אמנם, קיבלנו חלקים מסוימים מארץ ישראל בעבר, היתה לנו אפילו ריבונות יהודית תקיפה על חבלי ארץ נרחבים ממנה, אבל זו הייתה רק ההתחלה, זו הייתה רק טעימה, כי זמן קיום ההבטחה, באמת, עדיין לא הגיע.

ההבטחה הייתה בעיקרה על זמן הגאולה. אז, בגאולה האמיתית והשלימה, הקב"ה יקיים את אשר הוא הבטיח לאברהם אבינו, ואז אכן נקבל מ"נהר מצרים עד נהר פרת", על אפם וחמתם של כל האומות (הערביות והמערביות…), אז אכן נקבל את "הקיני, קניזי וקדמוני" ללא כל הסכמים מדיניים (גם לא הסכמים הנושאים את שמו של "אברהם"…).

האור החיים הקדוש מוצא לכך סיכמוים פשוטים מלשון הפסוק. כל מי שיקרא את הפסוקים שצוטטו לעיל, יראה שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו ארץ בעלת שטח של עשרה אומות, החל מהאומה הקניזית וכלה באומה היבוסית. כאמור לעיל, את עשרת האומות האלה מעולם לא קיבלנו, כל מה שקיבלנו בעבר היה ארץ "שבעת האומות" החל מהחתי וכלה ביבוסי. ומה קרה לקיני, קינזי וקדמוני? את שלושת האומות האלו נקבל רק בביאת הגאולה. אלא, שהדבר נראה מאוד מוזר, דווקא את שלושת האומות שנקבל רק לעתיד לבא מזכיר הפסוק בתחילת דבריו, ואילו את האומות אותם כן קיבלנו, מזכיר הפסוק בסוף. כאילו הפסוק נכתב בסדר כרונולוגי הפוך, מהעתיד לעבר. ובלשונו של ה"אור החיים" הקדוש, "ואין ראוי להקדים המאוחר", וטעמא בעי.

אלא, שבכך מרמזת לנו התורה שהבטחת הקב"ה הייתה בעיקר על זמן הגאולה. ואז, בגאולה, הפסוק התקיים במילואו וכסדרו. קודם כל, נקבל לידינו את אומות הקיני, קניזי, וקדמוני, ולאח"כ גם את שאר ז' האומות.

סימוכין נוספים לכך הוא מוצא בסיפור נוסף מפרשת השבוע, מלחמת ארבעת המלכים עם חמשת המלכים. כידוע, לאחר המלחמה הזאת, יצא אברהם אבינו במבצע קרבי יוצא מגדר הרגיל וסגר חשבון עם ארבעת המלכים, די מהר (הלוואי שהיינו לומדים ממנו…) בעוד שלשלושת המלכים  הראשונים , אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם, היה שם ברור, וחבל ארץ מוגדר, הרי הרביעי שבהם, תדעל, מוזכר בתורה כ"מלך גויים", ללא שם מוגדר של אומה, וללא חבל ארץ מסוים. לפי ביאור ה"אור חיים" הנ"ל, גם זה הוא רמז גאולתי על ירושת ארץ ישראל. ניצחונו של אברהם אבינו על שלושת המלכים הראשונים הוא למעשה כיבוש שלושת האומות (קיני, קניזי וקדמוני) בגאולה השלימה. כתוצאה מזה, שאר האומות, ז' האומות הנשארות, יכנעו תחת ממשלת ישראל, ודבר זה נרמז בנצחון על המלך הרביעי, תדעל, שהיה "מלך גויים", דבר המסמל, כביכול, את כיבוש שאר שבעת האומות שעתידות להיכנע לעם ישראל. 

ובנוגע אלינו, תורת החסידות מסבירה את הטעם הפנימי שבזמן הזהנתן לנו הקב"ה רק את ארץ ז' האומות ואילו לעתיד לבוא נקבל את כל עשר הארצות. המספר שבע מייצג את עולם המידות, ואילו שלושת האומות הנשארות מייצגות את שלושת חלקי השכל- חב"ד.

זה ההבדל העיקרי בין הזמן הגלות לביאת הגאולה: בזמן הזה אנו נדרשים לתקן בעיקר את העולם הרגש – לדכא את המידות הרעות ולכוון את המידות הטבעיות לאפיקים הנכונים. עיקר ההתמודדות של האדם בתוך עצמו מתמקדת בתחום הרגשי, במלחמה מול התשוקות והיצרים. עלינו לעבוד ולתקן את המידות הרעות ולברר אותם. אולם בביאת המשיח, יחל עידן חדש, הנקרא בתורת החסידות "עבודת המוחין". השכל יהיה אז תכלית ומטרה לעצמו, ולא רק אמצעי לתיקון המידות. אז יהיה עיקר עיסוקנו בתחום ידיעת ה', והביטוי לכך יהיה בקבלת שלוש הארצות הנוספות, המסמלות את שלמות המוחין. ולכן, על מנת לזכות להגיע לקיום היעוד הגאולתי של קבלת ארץ עשרת האומות, עלינו להתחיל כבר עכשיו בעבודה מסוג כזה. להתמקד בידיעת ה' ע"י לימוד מעמיק במאמרי החסידות. לנסות להבין, כמיטב יכולתינו, גם מושגים ועניינים, הנראים לנו בהשקפה ראשונה, כמופשטים בעליל וכבלתי ניתנים לתפיסה. ויהי רצון שע"י ההוספה בלימוד החסידות נזכה כבר לביאת המשיח, כפי שהבטיח מלך המשיח לבעש"ט.

נסיים בסיפור על קדושתה של ארץ ישראל. מסופר על חסיד מפולין, שעלה לארץ-ישראל וקבע את דירתו בירושלים. כעבור זמן לא היה יכול להסתגל לתנאי החיים בעיר, שהיו קשים מאוד, והחליט לחזור לפולין. לפני נסיעתו הלך להיפרד מהצדיק רבי שמחה-בונים מוורקא, שגר אז בירושלים, וסיפר לו את סיבת רצונו לעזוב את הארץ.

נאנח הצדיק מעומק ליבו ואמר: "אני מרחם עליך מאוד. כפי הנראה לא מצאת חן בעיני ירושלים, שכן לו היית מוצא חן בעיניה – הייתה גם ירושלים מוצאת חן בעיניך".

נכנסו הדברים לליבו של אותו חסיד, חזר בו מהחלטתו ונשאר בירושלים. 

שנזכה לראותה בבניינה במהרה, שבת שלום!

__________

מבוסס על אור החיים לבראשית ט"ו, י"ז ואילך

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן

____________________