השנים שחלפו מג' תמוז לא מחלישות את האמונה?

הגה"ח הרב העשיל גרינברג, שליח כ"ק אד"ש מה"מ בוויליאמסויל ומחבר ספרים על ש"ס ופוסקים

*

אנשים מחוץ לחב"ד, שהיו בטוחים שזה עניין של זמן עד שחסידי חב"ד יתנתקו ח"ו מהאמונה שהרבי הוא מלך המשיח, אינם מסוגלים להבין כיצד זה שלאחר זמן כה רב שהתעכבה הגאולה, האמונה לא נחלשת במאומה, ואדרבה: הולכת ומתחזקת, וציבור המאמינים הולך וגדל. יש לזה הסבר?

קודם כל, הזמן שחולף מחזק ומעצים את הגעגועים והציפייה להתגלותו השלימה של הרבי מלך המשיח. משום כך, דווקא עם הזמן שחולף, הולכת ומתעצמת התשוקה לראות את מלכנו, ואשר מתבטאת בראש ובראשונה בהוספת פעולות לזירוז הגאולה. רצון ותשוקה זו מתבטאים גם בזעקת "עד מתי" היוצאת מלבו של כל חסיד, שאינו מסוגל לסבול את הגלות האיומה הזאת, והכרזת "יחי אדוננו", הפורצת אף היא כאש להבה מלבו, מתוך אמונה שלימה בדברי הרבי שהכרזה זו ממהרת ומזרזת את ההתגלות השלימה לה כולנו מייחלים.

ובקשר לשאלתך – בהשקפה ראשונה, הצדק אמור היה להיות עם מנבאי השחורות. הזמן, לכאורה, פועל לרעתנו, וכל רגע שעובר, והגאולה מתעכבת, אמור להחליש את האמונה, לגרום להיסוסים וספיקות. דבר אחד הם לא לקחו בחשבון: האמונה, בשרשה, היא למעלה מהשכל, ומשום כך היא אינה כפופה למגבלות השכל, ומסוגלת להתחזק ולהתעצם נגד כל היגיון שכלי.

האמת היא, אם מסתכלים על העניין בשכל אמיתי, אין הבדל בין ג' תמוז השנה לג' תמוז תשנ"ד, ואפילו ג' תמוז תשנ"ב, כי מהרגע שהרבי אמר שהייתה כבר התגלות מציאותו של משיח, והחלה גם התגלותו לעין כל על ידי פעולותיו, ואין שום דבר שמעכב. הרי אפילו רגע אחד אחר–כך, אין שום הסבר הגיוני להמשך הגלות.

הרבי עצמו אמר שאין שום הסברה להמשך הגלות, לאחר שישראל כבר עשו תשובה, וכבר הגיע זמן הגאולה. באחת השיחות הקשות ביותר ששמענו אי–פעם מהרבי, לאחר רציחתה של מרת לאפיין הי"ד, התבטא הרבי ביטויים מבהילים, ותוכן הדברים היה, שהרבי עצמו לא מבין, ואי אפשר להבין מדוע משיח עדיין לא הגיע. זאת אומרת שאי אפשר להבין את הגלות העכשווית, אפילו ברמה הגבוהה ביותר של שכל דקדושה. ואם באדר תשנ"ב לא היה מובן בשכל מדוע התגלות המשיח מתעכבת  הרי אותה קושייה בדיוק הייתה בניסן, באייר וכן הלאה.

לכן, לבוא ולומר שבתשנ"ד אמונת החסידים הייתה הגיונית, אבל לאחר שחלפו כך וכך שנים היא פחות מתקבלת על הדעת – זו שטות ממדרגה ראשונה! בנושא זה, גם ההיגיון אומר, שאין הבדל בין יום אחד לעשר שנים!

אותה אמונה על–שכלית, שהעניקה לנו את הכוח להאמין בשנת תשנ"ב, היא שמעניקה לנו את תעצומות הנפש להמשיך ולהאמין גם עכשיו.

ובכל זאת, איך מסבירים את העובדה שחלפו כל כך הרבה שנים מג' תמוז, ועדיין לא זכינו להתגלות הרבי מלך המשיח?

לא מסבירים. חד וחלק. הרבי מעולם לא ביקש מאיתנו להבין מדוע הגאולה מתעכבת. להיפך: הרבי ביקש שנבין שהנה הנה משיח בא, שנבין שהגיע כבר זמן הגאולה, שנבין שמשיח החל כבר בפעולותיו, שנדע שהשולחן כבר ערוך עם הלויתן ושור הבר ויין המשומר, וצריכים רק לפקוח את העינים ולסחוב את הגאולה פנימה.

לכל יהודי יש את כוח הבחירה לנצל את כוח השכל וההבנה לכיוון הנכון. והכיוון שלנו צריך להיות כפי שהרבי רוצה, שיהיה מונח אצלנו בהבנה החלטית וברורה, שהגיע זמן הגאולה, ולכן הגלות היא המציאות התמוהה ולא–מובנת.

בטבענו, אנחנו חושבים בדיוק הפוך, אבל הרבי דורש מאיתנו להתגבר על הטבע, ולפעול על עצמנו שהשכל שלנו, ההבנה שלנו, יהיו חדורים בעניין של משיח, בכך שמשיח צריך להיות כבר כאן, והרבי צריך כבר להתגלות בשלימות. עד שזה יהיה הדבר המובן בשכל, והמציאות הגלותית תהיה מופרכת וחסרת–הבנה.

וזה נראה לך מעשי?

אם הרבי דורש זאת מאיתנו, זה וודאי מעשי, שהרי "איני מבקש אלא לפי כוחן". אמנם, זה קשה מאוד, וכפי שהרבי עצמו התבטא ואמר (ש"פ בלק תנש"א) ש"למרות ה'שטורעם' שבדבר . . לאחרי ראיית הנפלאות המעידות שזוהי ה"שנה שמלך המשיח נגלה בו", רואים שישנו קושי ("עס קומט אן שווער") להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש, עד שיתחילו 'לחיות' בעניני משיח וגאולה".

אך באותה שיחה, מציע הרבי את הדרך להתגבר על הקשיים:  "והעצה לזה על ידי לימוד התורה בעניני משיח וגאולה, כי בכוח התורה . . לשנות את טבע האדם, שגם כאשר מצב הרגש שלו נמצא עדיין ח"ו מחוץ לענין הגאולה (כיוון שלא יצא עדיין מהגלות הפנימי), הרי על ידי לימוד התורה בעניני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה, ומתחיל לחיות בעניני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש'הנה זה בא'".

הקושי לחיות את הגאולה, נובע מעצם העובדה שאנחנו נמצאים בגלות… גלות, אין פירושה רק שאנו מחוץ לארץ ישראל, אלא בעיקר שנמצאים בגלות פנימית: החשיבה שלנו היא גלותית, המבט שלנו על החיים הוא מזווית ראייה גלותית. בראייה גלותית, הנחות העולם תופסות מקום ראשון, והנחות התורה נמצאות הרחק הרחק, אם בכלל. היציאה מהגלות הפנימית, פירושה: הכרזת מלחמה על הטבע. וזה קשה…