אחד, ועוד אחד • משיח בפרשה

ערב שבועות, האם אופה במטבח עוגת גבינה. לפתע היא מגלה שהבן שלה מנסה לחבר את גבינת הקוטג' למטען החשמלי שמחובר לקיר.

האם (בצעקות) "מה אתה עושה???"

הילד: "ראיתי שיש לו רק 3%…."

פרשת השבוע, פרשת במדבר, פותחת איתה חומש חדש הנקרא בדברי חז"ל בשם "חומש הפקודים". הסיבה לשם, פשוטה מאוד. בספר במדבר (ובעיקר בתחילתו) מספרת לנו התורה על מספר לא מבוטל של פעמים בהם נימנו בני ישראל. למעשה, רוב פרשת במדבר עוסקת בנושא זה- מפקד שבטי ישראל. כל אדם מבן עשרים שנה ומעלה (למעט בני שבט לוי, שנמנו מבן חודש ימים) היה נדרש להתפקד על משפחתו ושבטו, כשעל המבצע הגדול הזה מפקחים משה רבינו, אהרון הכהן ונשיאי העדה.

"וכאן הבן שואל': למה? בשביל מה צריך להפסיק את סדר היום העמוס, לעצור את כל מהלך החיים, ו…..להתפקד! האם "המפקד הצבאי" הזה תורם למשהו?! האם על ידו אנו מחישים את הכניסה לארץ המובטחת או שמא דרכו נגיע ליעד רוחני עליון כל שהוא?! השאלה מתחזקת לאור העובדה שענין המנין נראה כ'תחביב' של הקב"ה. חדשים לבקרים, מצווה הקב"ה על משה רבינו לאסוף אליו את ראשי העדה ולהורות להם:"רבותי, מתפקדים!"  מהי המשמעות לכך?

אחדים ממפרשי המקרא רצו להסביר, שהמפקד החוזר ונשנה של עם ישראל היו פשוט על מנת לדעת כמה חיילים ("קרביים") יש בעם. בעיקר כעת, ערב הכניסה לארץ ישראל, היו צריכים מנהיגי העם להתחיל לחשוב על המלחמות הקרבות ובאות, ולתכנןן את צעדיהם בהתאם. ואי אפשר לעשות זאת, ללא מנין מדויק של מספר החיילים הלוחמים…

אמנם סיבה טובה מאוד (בעיקר אם אתה מג"ד בצה"ל או אלוף פיקוד הדרום..) אבל אם כן, מה פשר המדרש הבא (במדבר רבה ב,יא):

"בעשרה מקומות נמנו ישראל…ואחד לעתיד לבא, כמו שנאמר:"עד תעבורנה הצאן על ידי מונה" (ירמיה לג,יג)

מדוע עתיד מלך המשיח למנות את עם ישראל אז? האם לא נחיה בתקופה של שלום נצחי ואמיתי?! האם עדיין יהיה צורך בידיעת מספר הלוחמים?!

רש"י, בתחילת פירושו לחומש במדבר, מציע ביאור אחר לתעלומת 'המפקד' הזאת. "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם".

דבריו של רש"י מעלים עוד מספר שאלות קשות. א- מדוע צריך הקב"ה למנות את בני ישראל, הוא הרי יודע את מספרם בכל מקרה, ללא כל מנין? ב- מה הפירוש "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה", הרי עד אז בני ישראל נמנו שלוש פעמים, ובכל הזמנים הם נמנו סה"כ תשע פעמים. לתשע פעמים קורא רש"י: "בכל שעה" ?! ג- גם סיומת דברי רש"י קשה להבנה, "באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם", למה חיכה הקב"ה חודש ימים עד למפקד האוכלוסין, מדוע לא מנה אותם הקב"ה מיד, באותו יום, בר"ח ניסן?!

בשיחה נפלאה, מגלה הרבי מלך המשיח, אשנב עמוק יותר למהותו של 'המנין'. הרבי מסביר שבמפקד- כולם שווים. כל יהודי ויהודי נמנה בצורה שווה, הגדול שבגדולים אינו שווה יותר מאחד והקטן שבקטנים אינו שווה פחות מאחד. במנין, אנחנו לא מתייחסים למעלות ולתכונות הפרטיות של האדם, אנחנו לא "סופרים" את כשרונותיו, כוחותיו, שכלו ומדותיו, אנחנו סופרים אותו! את מהותו האמיתית, את מה שהוא באמת-יהודי!

לאור הדברים, ענין המנין הוא להתמקד בעצם, בעצם הנשמה היהודית שנמצאת בתוככי כל אחד ואחת. אין יהודי יותר ויהודי פחות, יהודי הוא יהודי גם אם אנו לא רואים בו שום קשר מעשי לעניני יהדות וללימוד התורה. והוא נמנה בתור 'אחד' כי יש לו קשר עצמי ובלתי משתנה עם 'ה' אחד'! כוחו של המנין מתבטא בכך שהוא חושף ומגלה את המהות הפנימית של כל יהודי, את 'נקודת היהדות' שיש בכל אדם מישראל.

לכן מונה הקב"ה את בני ישראל, אע"פ שהוא יודע את מספרם. מטרת המנין והמפקד היא "להודיע חיבתם" (לשון רש"י ריש חומש שמות) לגלות את חשיבותם ואת חיבתם לפני הקב"ה בכל עת ובכל שעה.

באופן דומה מתרץ הרבי גם את השאלה השניה אותה שאלנו. משמעות הביטוי "בכל שעה" היא שפעולת והשפעת המנין על בני ישראל נרגשת בהם "בכל שעה". כאמור לעיל, המנין בא לגלות אצל בני ישראל את נקודת היהדות שלהם, וברגע שנקודת היהדות מתגלה אצל יהודי, היא פועלת עליו  כל עת ובכל שעה כפשוטו!

ראיה לדבר מביא הרבי מהדוגמא הידועה שיהודי, כל יהודי באשר הוא, ימסור את נפשו שלא לעבוד עבודה זרה, גם אם זה יעלה לו בחייו. לכאורה, מדוע? מה כ"כ נורא אם הוא ישתחוה לפסל או יסגוד לאיזה אליל לחמש דקות, ובכך יציל את חייו, ואילו לאח"כ הוא יעשה תשובה על כך והקב"ה בודאי יסלח לו….

אלא, שהאמת הפנימית היא שכל יהודי ימסור את נפשו על מנת שלא להינתק מהקב"ה, ולא לרגע אחד, יהודי רוצה להיות קשור לקב"ה "בכל שעה",  כי קיימת בו נקודה יהודית, שהיא למעלה מהזמן ולכן היא אינה עושה חשבונות הקשורים לזמן ומקום, זוהי נקודה יהודית שפועלת "בכל שעה"!

את ההשפעה של גילוי נקודת היהדות על חיי היהודי בפועל, אפשר לחלק לשלוש מדריגות. שלוש מדריגות אלו רמוזות בדבריו של רש"י על שלוש המנינים אותם מנה הקב"ה את בני ישראל.

א. בשלב הראשון, נקודת היהדות אינה משפיעה על כוחותיו הפנימיים של האדם. היא נשארת מנותקת משכלו, רגשותיו ומאוייו הפנימיים. דוגמא לדבר ניתן להביא מהיהודים המוגדרים כ"קל שבקלים" אע"פ שהם מסרו את נפשם על קדושת ה'. הם מסרו את נפשם כדי שלא לעבוד עבודה זרה, אע"פ שעל כשרות, שמירת שבת וטהרת המשפחה הם לא הקפידו כלל. נקודת היהדות פעלה עליהם, אבל רק באופן נקודתי, לא היתה לה השפעה גורפת על שאר חיי היהודי.

מצב ראשוני זה התרחש בעת היציאה ממצרים, בעת המנין הראשון. האמונה הפשוטה של כל יהודי בה' התעוררה משינתה וגרמה להם ל"לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", אבל היא לא השפיעה על פנימיותם (עדיין).

ב. בשלב השני, נקודת היהדות משפיעה על שכלו ורגשותיו של היהודי ומשנה אותם לטובה, אבל עדיין ניכר שהיא השפעה חיצונית, השפעה שטחית, והיא לא חדרה לחלוטין בכל נימי נפש האדם. מצב משני זה התרחש בעת ההכנות להקמת המשכן, לאחר חטא העגל, בעת המנין השני.

ג. בשלב השלישי, נקודת היהדות מאירה בכל כוחות נפש האדם באופן הפנימי ביותר עד כדי לאחדות מושלמת. מצב אולטימטיבי זה התרחש בעת המנין השלישי, לאחר הקמת המשכן. אז, בני ישראל הפכו בעצמם להיות "משכן" לה' ("ושכנתי בתוכם") ואז הורגשה האחדות המושלמת בין האדם עצמו לנשמה שבו. עפ"ז מבאר הרבי, מדוע מנין זה התרחש חודש לאח"כ, כי חודש אייר (הקשור עם ספירת העומר, בירור המידות) הוא החודש בו יהודי עובד על עצמו לברר ולזכך את מידותיו, ולהחדיר בתוכו באופן פנימי את הקדשוה האלוקית. לכן, דווקא בחודש זה, בחודש אייר, היה יכול להיות המנין השלישי המסמל את האחדות המושלמת את האדם עם הקב"ה.

פרשת במדבר נקראת מדי שנה בסמיכות לחג השבועות, זמן מתן תורה. המשנה (סוף תענית) קוראת ליום זה "יום חתונתו" של הקב"ה. זהו היום בו נשא הקב"ה אותנו לאישה. זהו היום בו הגענו לאחדות מושלמת עם הבורא, ע"ד האחדות המושלמת בין בעל לאישתו, "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". זוהי גם הסיבה שלפני "החתונה" שלנו עם הקב"ה אנו קוראים בתורה את פרשת במדבר, המלמדת אותנו על כוחו של המנין, על הכח של נקודת היהדות שנמצאת בתוכנו, שביכולה להביא אותנו לאותה אחדות מושלמת עם הבורא. דווקא ע"י המנין, גילוי הנשמה היהודית, נוכל לבוא מוכנים ל"חתונה", זמן מתן תורה!

עכשיו, ערב הגאולה, אנו ממתינים למנין העשירי, המספר 'עשר' מייצג את המספר השלם, והמנין העשירי מייצג את שלימות ענין המנין, אותו מפקד אוכלוסין  שיגלה בכל אחד ואחד מאיתנו את זהותו האמיתית  (גילוי העצם) בשלימות ובמלוא העוצמה.

 בואו ונסייע ל"מנין העשירי" להתקיים, נעשה ככל יכולתינו לגלות את ה'עצם' שבנו כבר כאן ועכשיו, ע"י הוספה בכל עניני תורה ומצוות, ובעיקר בלימוד פנימיות התורה-תורת החסידות.

נסיים בסיפור על כוחה העצום של נקודת היהדות להשפיע על חיי האדם. הצדיק רבי נפתלי מרופשיץ, ישב פעם עם חסידיו והתגאה בייחוס שלו. הוא ציין כי אין בכל העולם אדם שמיוחס יותר ממנו עד הבעש"ט. מצד אב אביו הוא מיוחס לצדיק אחד, מצד אם אביו הוא מיוחס לצדיק אחר. מצד אב אימו הוא קשור לצדיק שלישי ומצד אם אימו הוא מיוחס לגאון רביעי.

קם אדם בקהל וביקש סליחה. הוא ציין שהוא יותר מיוחס מהרבי. כולם הביטו בו בתדהמה. הוא היה אדם פשוט, לא ידען ולא מוכשר וכל קשר בינו ובין ייחוס היה מופרך. היהודי הסביר כך: סבא אחד שלי לא הניח תפילין. הסבא השני שלי לא היה שומר שבת והדוד שלי לא מפריד בין בשר וחלב. ובכל זאת שיניתי את חיי מן הקצה אל הקצה והתחלתי לשמור מצוות. זה הופך אותי למיוחס יותר מהרבי. נהנה הצדיק מרופשיץ מדבריו והסכים עימם.

שבת שלום וחג שמח!

__________

__________

מבוסס על לקו"ש חלק ח במדבר א

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן