הבוס שלך משלם בזמן? • משיח בפרשה

לקריאה והורדה

שני שותפים במשרד עורכי דין, אכלו יחד ארוחת צהריים במסעדה, לפתע אחד מהם קפץ וקרא: "אני חייב לחזור למשרד, שכחתי לנעול את הכספת."

השותף השני משיב: "מה אתה דואג אף אחד לא ישדוד את הכספת, הרי שנינו פה…

ידועים דברי רז"ל במדרש (שמות רבה ל, ו) שאין מצווה, ולו הזניחה ביותר, אותה הקב"ה בעצמו אינו מקיים. "מה שהוא עושה, הוא אומר לישראל לשמור ולעשות-שנאמר:מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל".  אם הקב"ה ציווה אותנו לשמור שבת, גם הוא שומר. ואם הוא רוצה שנניח תפילין, הרי שגם הוא מניח…

בפרשת השבוע, פרשת קדושים, ישנה מצווה, שלכאורה, הקב"ה "מתעלם" ממנה לחלוטין…

בפרשה נאמר (יט, יג) "לא תעשוק את רעך, ולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר".  התורה דורשת מכל מעביד לשלם לפועליו בזמן! אסור למעביד לחכות עם תשלום המשכורת אפילו "עד בוקר", על המעסיק מוטלת החובה לשלם לפועל מיד עם גמר השכירות, בו ביום, ואילו הקב"ה מחכה עם פרעון תשלום השכר לבני ישראל הרבה יותר מיום…

לכאורה, הדברים עומדים בסתירה מפורשת לדברי חז"ל במקום אחר. חז"ל אומרים על הפסוק "היום לעשותם" (עקב ז יא) ש"היום"הכוונה לעולם הזה, בעוד ש"מחר" הכוונה לעולם הבא. משמעות הפסוק היא שקיום המצוות-עבודת בני ישראל- ("לעשותם") אמורה להיעשות  "היום", בעולם הזה, אבל את תשלום השכר נקבל רק "למחר" – לעתיד לבוא, וכמפורש במשנה (אבות ב, טז) "ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא". הייתכן שהקב"ה לא משלם בזמן?! מה קרה לציווי "ביומו תתן שכרו"?!

ה"עיון יעקב" (עירובין כב, א) מתרץ ש"כל ימינו אנו משועבדים לקב"ה לעבודתו", בני ישראל מחויבים לעבוד את ה' כל ימי חייהם, לפ"ז כל ימי חיי האדם הם תקופה אחת של שכירות מתמשכת. הדין הוא ש"אין השכירות משתלמת אלא בסופה" (ב"מ קי, ב וכך נפסק בשו"ע חו"מ שלט,ה) ולכן הקב"ה לא מחוייב לשלם ליהודי את שכר מצוותיו בעודו חי בעוה"ז, כי כל פעולה או מצוה שהיהודי עושה בעת חייו הם חלק משכירות אחת מתמשכת שהתשלום עליה יבוא מיד בסיום השכירות.

ומתי מסתיימת השכירות? בסיום חיי האדם. ומה קורה מיד שהאדם מסיים את חייו עלי אדמות? הוא מקבל את שכרו בעולם הבא, בגן עדן! אם כן, הקב"ה אכן משלם בזמן, הוא משלם מיד לאחר ביצוע העבודה/השכירות, שזה מיד לאחר פטירת האדם, ואז האדם זוכה להיכנס לגן עדן, עולם הנשמות, ובו הוא בא על שכרו.

בהשקפה ראשונה, תירוץ זה נשמע תירוץ טוב, אלא שהרבי מלך המשיח מוצא בו חסרון בולט.

הוא מתאים אך ורק לשיטת הרמב"ם, הפוסק שעיקר השכר על קיום המצוות, "סוף מתן שכרן של המצוות", הוא בגן עדן, עולם הנשמות ללא גופים. לפ"ז, אכן האדם בא על שכרו, מיד בסיום העבודה.

אבל לפי שיטת הרמב"ן, וכך פוסקת ג"כ תורת החסידות, עיקר שכר קיום המצוות הוא בעולם התחיה, לאחר תחיית המתים, וא"כ יוצא שהקב"ה מאחר את תשלום השכר על עבודתו של היהודי כבר אלפי שנים, עד לתקופת ימות המשיח ותחיית המתים. לפ"ז, חוזרת הקושיא ומתעוררת, איך ניתן לומר שהקב"ה ישלם לנו את שכרינו רק בימות המשיח ותחיית המתים, אם הוא מחוייב לשלם בזמן? מדי יום או לפחות בסיום תקופת השכירות ?!

בשיחה נפלאה מלמד אותנו הרבי מלך המשיח פרספקטיבה חדשה על הקשר של יהודי לבורא, ועל הקשר בין כל יהודי ויהודי, ופרספקטיבה זו תתרץ לנו את השאלה ותפתור לנו את התעלומה. במקום להסתכל על כל יהודי ויהודי בתור אדם פרטי, המועסק ע"י הקב"ה, לעשות מלאכות מסוימות או עבודות כאלו ואחרות, עלינו להסתכל על כל עם ישראל כמקשה אחת. להקב"ה יש מטרה ותוכנית אסטרטגית, המקיפה את כל ההוויה והבריאה כולה, ובני ישראל בקיום התורה והמצוות – הם המוציאים את תוכניתו אל הפועל, וחותרים אל עבר המטרה שהציב הבורא.

בני ישראל אינם "שכירים", פועלים גרידא. אנשים פרטיים שקיבלו עבודה ליום, שבוע, חודש, שנה או יותר. בני ישראל הם "קבלנים"- הם, ככלל, קיבלו על עצמם משימה, להוריד את השכינה מטה ולהכין לבורא "דירה בתחתונים". ההלכה היא ש"קבלן" אינו מקבל שכר יומי, שבועי או חודשי, הוא מקבל את שכרו בסיום העבודה, לאחר שהמלאכה כולה הסתיימה.עבודת ה' אינה "שכירות" פרטית בפני עצמה, המסתיימת לאחר 'מאה ועשרים', אלא היא חלק מ"קבלנות" אחת גדולה הכוללת את עבודתם של כל ישראל במשך כל הדורות! הקב"ה הפקיד את העולם בידיהם של עם ישראל כדי שאלו יעשו לו ממנו 'דירה'.לאור האמור נמצא, שהשכר שיינתן בעולם הבא, לאחר ביאת המשיח ותחיית המתים – הוא "ביומו"- תשלום כללי לכל ישראל כאחד מייד לאחר סיום עבודת הקבלנות של עשיית העולם לדירה לה'.

יתרה מזו, מוסיף הרבי, לאמתו של דבר בני ישראל אינם רק בגדr "קבלנים" אלא הם בגדר של "שותפים": עבודת בני ישראל לגלות אלוקות בעולם אינה דבר צדדי, אלא זהו בעצם שיתוף פעולה עם הקב"ה בבריאה. דוגמא לדבר מביא הרבי מההלכה הבאה. "הנותן ביצים לבעל התרנגולים להושיב התרנגולים עליהן עד שיצאו האפרוחים ויגדל אותן בעל התרנגולים, ויהיה הריווח ביניהם" (רמב"ם שלוחין ושותפין ח, א).

הקב"ה מסר את עולמו בידינו, כדי שאנחנו נגלה בו את האלוקות המוסתרת ומוטמנת בו (בדומה ל"אפרוחים" החבויים בתוך ה"ביצים") זוהי אם כן שותפות שווה, שהריווח ממנה אינו דבר צדדי, אלא האפרוחים שהיו בהעלם בביצים, והעבודה של בעל האפרוחים היא שגילתה אותם, ולכן הם

מתחלקים בשווה. כך הקב"ה הפקיד בידי בני ישראל עולם שטמונה בו חיות אלוקית עם פוטנציאל להתגלות, ואת התעבודנ לגלותה הפקיד בידינו.

ולכן גם השכר מתחלק בשווה, הקב"ה מתענג מהתממשות רצונו ותאוותו ("נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים") ואילו התענוג של הנברא הוא מ"לחזות בנועם ה'" שיתגלה אז.

כמו ששותף אמיתי, מקבל את חלקו רק בסוף, כשההשקעה מיצעה את עצמה, ככה גם בקשר אלינו, אנחנו לא רוצים (רק) כמה פרוטות זעומות, כי אם את הגילוי האלוקי הגדול והנכסף- בגאולה האמיתית והשלימה!

אז, בואו וניטול חלק פעיל, בתור קבלן ושותף, ולא רק בתור פועל זוטר, בהבאת הגאולה וזירוז תחיית המתים, על ידי הוספה בתורה, עבודה וגמילות חסדים

נסיים בסיפור על כיצד שותף אמיתי צריך להתנהג. סוחר בינלאומי בבדים יוקרתיים ביקר פעם אצל הרבי, הוא היה חבר פעיל בקהילת חב"ד באנגליה. בנקודה מסוימת בשיחה, הציע איש העסקים לרבי הצעה כמעט מגוחכת: שהרבי יהיה שותף שלו בעסקים. הרבי הרצין ואמר: "בסדר. אך זכור, שבשותפות אף צד לא עושה שום צעד בלי לקבל את הסכמתו של הצד השני."

האיש הסכים. בהמשך השיחה יעץ הרבי לשותפו לבצע רכישה גדולה של בד מסוים שהאיש אפילו לא שמע עליו. הסוחר נסע לביתו ועשה הזמנה גדולה של הבד הבלתי רגיל הזה. כאשר דיווח לניו יורק, הגיב הרבי שהרכישה היתה שמרנית מדי ושעליו להזמין כמות גדולה יותר. למשמע תגובתו של הרבי הזמין הסוחר כמויות אסטרונומיות של הבד, עד לנקודה שבה השקיע את כל הונו האישי בכך.

זמן קצר לאחר הרכישות, ערכו של הבד בשוק החל ליפול. איש העסקים רצה למכור לפחות חלק גדול מן הבד כדי להציל משהו. כפי שסיכמו ביניהם, התקשר האיש לרבי כדי לקבל את הסכמתו למכירה. להפתעתו, הרבי לא נתן את הסכמתו והזכיר לו שיש ביניהם הסכם על אי-עשיית צעדים חד-צדדיים.

ככל שמחירו של הבד המשיך לרדת, כך ירד גם מצב רוחו של הסוחר. כל יום הביט בהונו היורד לטמיון. תחנוניו לרבי נתקלו באותה תשובה: "אל תמכור".

כשהוא עומד בפני משבר כלכלי, החל האיש לתהות על כל הקשר שלו עם הרבי ועם חב"ד. אולי הכל היה טעות, חשב. וכך, כל יום שבו ירד הערך של מלאי הבד שברשותו הרחיק אותו עוד ועוד מקהילת חב"ד.

ההפסדים נמשכו חודשים ספורים. יום אחד היה המחיר בסימן קטן של עלייה. שוב התייעץ האיש עם הרבי. אך הרבי עדיין עיכב את הסכמתו. כשהמחיר עלה לנקודה שבה האיש יכול היה להתאזן כלכלית, הרבי עדיין לא נתן לו אור ירוק למכור.

זמן קצר לאחר מכן, מעצב אופנה מפורסם יצא בקו אופנתי חדש שדרש שימוש נרחב בבד בלתי רגיל. האיש באנגליה השתלט על השוק. כאשר דיווח על כך לרבי, נאמר לו שהגיע הזמן למכור. המלאי אזל מהר מאד. האיש עשה רווח של מיליונים. בהתרגשות עלה על מטוס כדי למסור לרבי המחאה עבור "חלקו" ברווח. הרבי סרב בדרשו מהאיש לתת את הכסף לצדקה. שאל האיש את הרבי אם יוכלו לעשות עוד עסק בשותפות. הרבי התנגד וחייך: "אני מצטער… אתה שותף חלש".

שבת שלום!

____

מבוסס על לקו"ש חלק כ"ט שיחה ג'

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן