עניין של טעם • משיח בפרשה

לקריאה והורדה

למה המצה נקראת לחם עוני? כי עם האינפלציה של היום, מחירי המצות השמורות, עבודת יד, הגיעו למצב שכל מי שקונה אותם נהיה -עני. ואחרי הפסח, גם עני מרוד לא יגע בהם….

אחת המצוות העיקריות שבחג הפסח היא מצוות אכילת מצה, ועד שבתורה שבכתב נקרא החג בשם "חג המצות".

בענין מצוות אכילת מצה בליל ט"ו ניסן אנו מוצאים דבר פלא. במצרים היו בני ישראל יכולים לצאת ידי חובת אכילת מצה במצה עשירה ("עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש") לעומת זאת, כיום אי אפשר לצאת ידי חובת אכילת מצה בליל הסדר במצה עשירה, כי המצה צריכה להיות "לחם עוני", ואין דרכו של עני לערבב בתוך עיסתו יין, שמן או משאר משקים מלבד מים.

מה טעם ההבדל בין "פסח מצרים" ל"פסח דורות"? ומה טעם ההבדל בין "לחם עוני" ל"מצה עשירה"? ואיך כל זה קשור לגאולה האמיתית והשלימה?

כל ילד יודע לדקלם שחמץ מורה על היצר הרע, עד כדי כך שהיצר הרע קיבל את הכינוי "שאור שבעיסה", והוא זה הגורם לאדם "להחמיץ" את דרכו. לעומת זאת המצה, הנעשית מעיסה שלא באה לידי חימוץ, מורה על ביטול היצר הרע. או במילים אחרות, החמץ מסמל את הרצון ותאוות האדם לענינים גשמיים וחומריים, ולדברים אסורים. ואילו המצה מסמלת את המלחמה עם הרצונות והתאוות האלו וביטולם.

על פי תורת החסידות, במלחמת היצר קיימים שני שלבים הידועים בשם- אתכפיא ואתהפכא.

אתכפיא – האדם מתגבר על תאוותיו ע"י שהוא כופה את עצמו לא להישמע ליצר. לאחר מכן מגיע שלב שני,

אתהפכא – על האדם לעמול ולעבוד קשה על עצמו שלא ירצה ולא יתאוה כלל לדברים גשמיים. שלב זה נקרא בשם "אתהפכא" כי בו האדם "הופך" את לבבו, לרצות אך ורק ענייני טוב וקדושה.

בשיחה נפלאה מסביר הרבי שההבדל הנ"ל בין אתכפיא לאתהפכא בא לידי ביטוי בשני סוגי המצות עליהם דיברנו לעיל. "לחם עוני" ו"מצה עשירה". מצת "הלחם עוני" מסמלת את עבודת האתכפיא, בעוד שמצה עשירה מסמלת את עבודת האתהפכא. הכיצד?

מצת ה"לחם עוני" נעשית ממים שאין בהם טעם כלל, מה שגורם שלא יהיה לאדם תענוג כלל באכילתו. במישור הרוחני של הדברים, זהו רמז וסמל לכך שאין לאדם שום תענוג בעבודת ה' שלו, הוא אוחז עדיין בראשית דרכו בעבודת ה', לבו עדיין מתאווה למה שאסור, ואין לו "טעם" אמיתי במה שהוא עושה. אדם כזה יכול לעבוד את הבורא אך ורק בקבלת עול, כי אין לו עדיין הבנה או רגש פנימי בנועם והיוקר של עבודת הבורא. לעומת זאת, "מצה עשירה" נעשית ממשקים הנותנים "טעם" במצה, שהאדם מתענג יותר באכילתם. זהו סמל לכך שאדם זה אכן מבין ומרגיש תענוג בעבודת ה' הפרטית שלו, הוא לא רק מקיים ציווים גרידא, הוא נהנה ומתענג ממה שהוא עושה. אדם שכזה הוא אדם שכבר "הפך" את לבו, הוא עבד על עצמו כ"כ עד שהוא השתנה באופן מהותי ונהיה לאדם אחר, אדם שרוצה אך ורק בטוב ובקדושה.

ההבדל בין עבודת ה' באופן של אתכפיא לעבודת ה' באופן של אתהפכא, ההבדל בין "לחם עוני" ל"מצה עשירה", הוא גם ההבדל בין מצבם הרוחני של בני ישראל בעת יציאת מצרים לבין מצב בני ישראל בעידן הגאולה האמיתית והשלימה!

במצרים היו בני ישראל שרויים במ"ט שערי טומאה, "הללו עובדי ע"ז", מובן שבמצב כזה הם לא היו שייכים לעבודת האתהפכא, כי מוחם וליבם היה שבוי בידי יצרם הרע. זוהי הסיבה שהיינו צריכים לברוח ממצרים ("כי ברח העם") זוהי גם הסיבה שיציאת מצרים הייתה בחפזון, מכיון שבני ישראל היו עדיין שבויים בידי יצרם, לא היתה להם אפשרות להתחיל בעבודת "תיקון" המדות והתאוות, הם היו צריכים "לברוח" מטומאת מצרים במהירות הכי אפשרית כדי שלא יבואו לעבור על רצון ה'.

בגאולה העתידה, לעומת זאת, הדברים ישתנו. בגמרא נאמר (סוכה נ"ב, א') ש"לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו", מובן שאם אין יצר הרע, גם לא יהיו תאוות ויצרים לדברים אסורים או אפילו לדברים גשמיים מותרים, ולכן באותו הזמן לא יהי' צורך "לברוח" מהרע, כי לא יהי רע. זאת היא הסיבה שעל הגאולה העתידה נאמר (ישעיה ל', ט"ו): "לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו" כ"א "בשובה ונחת תוושעון".

לפי האמור לעיל, נוכל להבין מדוע אי אפשר לצאת ידי חובת אכילת מצה ב"מצה עשירה". בליל הסדר אנו צריכים לעשות זכר לענין ה"חפזון" שביציאת מצרים, ולכן המצה צריכה להיות "לחם עוני", ללא טעם, שדבר המורה על עבודת השי"ת מתוך קבלת עול, גם כאשר אין לאדם "טעם" בעבודת הבורא, וגם כשאין לבו מתענג מעבודה זו.

אלא, שכאן נשאלת השאלה, למה עושים זכר בכל שנה ושנה למצב השלילי של בני ישראל בעת היציאה ממצרים, למה להזכיר לכולם כמה גרועים ורעים היינו?! למה שלא נאכל קצת "מצה עשירה", שתראה לנו על היכולת שלנו להשתנות ולהשתפר?

מסביר הרבי, שישנה מעלה נפלאה בעבודת האתכפיא, מעלה כזו שאפילו לאתהפכא, אין!

מהי מעלת האתכפיא? היגיעה! העבודה הקשה!

כשיהודי הגיע למעלת האתהפכא, הרי שעבודת ה' שלו נעשית בקלות, ללא כל קשיים, מתוך חיות פנימית ותענוג. זאת לא חכמה גדולה לעשות דברים שאתה נהנה מהם….
החכמה האמיתית היא, להתמסר לקב"ה גם כשלא בא לנו, גם כשאנחנו לא רוצים, גם כשאנחנו צריכים לכפות את עצמינו. בתורת החסידות עבודה זה נקראת עבודת הביטול, והביטול מסמל מעלה נפלאה בעבודת ה'.

נמצא, שדווקא ה"חסרון" שבעבודת ה'אתכפיא', שהרע שבנפשו עדיין בתקפו, מגלה מעלה עצומה שיש בעבודה זו גם על עבודת ה'אתהפכא'. מעלת הביטול להקב"ה וההתמסרות אליו מתוך יגיעה עצומה. וכדי להפנים את המעלה הזאת בעבודת ה' שלנו כיום, אנו אוכלים דווקא "לחם עוני", לחם של ביטול מוחלט לרצון העליון, גם שכלא בא לנו!

האדמו"ר הזקן מסביר שביציאת מצרים נאמר "ואנכי אעלך גם עלה", עליה כפולה, המרמזת שבגאולה העתידה יתקיימו שתי המעלות גם יחד, מעלת האתכפיא ומעלת האתהפכא. דהיינו, שגם כאשר לב האדם ומוחו מבוררים ומזוככים לגמרי ומתאווים רק לקיים את רצון הקב"ה, גם אז הוא אינו עובד את השי"ת רק מפני ששכלו מחייב זאת והוא מתענג מכך, אלא הוא עובד את ה' גם מתוךביטול ומתוך קבלת עול מלכות שמים אמיתית.

ולמה הם אכלו ביציאת מצרים מצה עשירה?

ההסבר הנ"ל של האדמו"ר הזקן, שהגאולה העתידה נרמזת כבר בגאולת מצרים, מלמדת אותנו שהגאולה העתידה פועלת גם על גאולת מצרים, זאת אומרת שכבר במצרים היה לבני ישראל יכולת לאכול "מצה עשירה", דהיינו מדריגה נעלית יותר בקבלת עול, שגם היא נעשית מתוך הבנה והשגה ומתוך תענוג. האדם יכול לקבל על עצמו מלכות שמיים מתוך הבנה, הוא יכול לקבל את עול המצוות מתוך רגש פנימי המבאר לו מדוע עליו לעשות כך, לא חייבים לחיות עם קבלת עול 'יבשה' 'וחורקת', אפשר לערב בה קצת יין או שמן, קצת טעם וריח, קצת שכל ורגש!

אז למה עכשיו, לאחר היציאה ממצרים, אסור לאכול מצה עשירה? מה קרה?

אחרי היציאה ממצרים, בעת מתן תורה, נתעלו בני ישראל לביטול נעלה עוד יותר, כמו מישהו שעומד ממש לפני המלך, בכזה מצב אסור לאדם להראות שום תנועה כלל, כי אפילו "מאן דמחוי במחוג קמי מלכא- חייב מיתה', אפילו תנועה קלה, אפילו הרגשת מציאות קטנה מצד האדם, נתפסת כמרידה במלכות, ואסורה בתכלית. לכן כיום נדרש ממנו ביטול בתכלית, ללא כל מציאות פרטית, דבר שבולט דווקא ב"לחם עוני", מצה ללא תערובת שום משקים (מלבד מים), המסמלת את עבודת האתכפיא המוחלטת!

נסיים בסיפור על המעלה בעבודת האתכפיא גם כשנמצאים כבר במצב של אתהפכא.

מסופר על האדמו"ר הקודם, הרבי הריי"צ, שפעם בהיותו בווארשא, הגישו לו כוס תה חם מהול בחלב. זה היה יום קר במיוחד, והרבי הריי"צ לא שתה מהכוס.
החסיד שהגיש את כוס התה לרבי, שאל בפליאה: "רבי, למה אתה לא שותה?"

הרבי הקודם ענה: "אל תעשה מזה עסק גדול, קצת אתכפיא.."

החסיד תמה: "אתכפיא?! חשבתי שזה רק לאנשים גסים, שצריכים להמנע מדברים גשמיים, אבל אתכפיא לאדם כמותך?!"

הרבי הקודם הפטיר: "איינער דארף און איינער ווייל! יש מי שצריך אתכפיא, ויש מי שרוצה אתכפיא!"

שבת שלום וחג פסח כשר ושמח!

____

מבוסס על לקו"ש חלק ט"ז בא שיחה ד'

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן