אור הלבנה • משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

שני משוגעים הולכים ברחוב ורואים נקודה של אור. הראשון אומר:"זה השמש", השני אומר:"זה הירח" וככה הם מתווכחים שעה ארוכה. לבסוף הם מחליטים לשאול אדם שלישי.

"סליחה, אדוני, האור הזה, זה השמש או הירח?"

עונה להם השלישי: "זה פנס לילה"

בפרשת השבוע, פרשת בא, אנו לומדים על המצוה הראשונה בה נצטוו בני ישראל בעת יציאת מצרים- מצות קידוש החודש. "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". הרמב"ם מנה מצוה זו בספר המצוות שלו, מצות עשה קנ"ג, ואחריו גם בספר החינוך, מצות עשה ד.

הרמב"ם, בהקדמתו לספר המצוות, מונה י"ד שורשים (כללים) כיצד ראוי למנות את המצוות, או במילים פשוטות, מה כן מצוה ומה לא מצוה, מה נחשב לאחד מתרי"ג המצוות, ומה לא נכלל במספר התרי"ג. אחד משורשי הרמב"ם, השורש השלישי, הוא ש"אין ראוי למנות מצוות שאינן נוהגות לדורות". זאת אומרת, שכל ציווי בתורה שיפוג תוקפו אינו נמנה כמצווה. לדוגמא, כל הציווים הקשורים למשכן, או שלל הציווים הקשורים ב"מן", הם אמנם חלק מהתורה (שהיא נצחית) אבל מכיון שציווים אלו חלו רק בזמן המדבר, לכן אין הם נמנים כחלק ממצוות התורה.

וכאן נשאלת שאלה מעניינת, כיצד ניתן למנות את מצות קידוש החודש כאחת מתרי"ג מצוות התורה,  והרי לעתיד לבא נאמר בנביא (ישעיה ל, כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים"?

בואו ונסביר, "קידוש החודש" הוא הזמן בו הלבנה "נולדת מחדש", לאחר התעלמותה המוחלטת בסוף החודש הקודם, כתוצאה מקרבתה לשמש. כיום, שאין ללבנה אור משל עצמה, וכל אורה מגיע אליה רק כהשתקפות של אור השמש, יש בלבנה שינויים מיום ליום.

החל מ"מולד הלבנה" בתחילת החודש, היא מתרחקת מהשמש, ואז היא גדלה והולכת מיום ליום, עד לאמצע החודש שאז הלבנה במילואה. ואז מתחיל תהליך של התקרבות הלבנה לשמש, והיא קטנה מיום ליום, עד לסוף החודש בו היא נעלמת לגמרי, וחוזר חלילה. תהליך זה הוא תוצאה מכך שכיום אין לירח אור עצמי, ואת אורו הוא מקבל (אך ורק) מהשמש. אבל, לעתיד לבא, ש"אור הלבנה" יהיה "כאור החמה", יהיה לירח אור עצמי, אור משלו, ממילא הלבנה לא תגדל ולא תקטן, ולא יהיו בה שינויים כלל, וא"כ לא יהיה "מולד" חודשי ללבנה, ולא יהיה מה לקדש. אם כן, מצוות קידוש החודש עתידה להתבטל אוטומטית, והיא בעלת פקיעת תוקף, א"כ כיצד ניתן למנותה בתור מצוה?!

שאלה דומה ניתן להקשות על החלק השני של מצות "קידוש החודש", והיא מצות "עיבור השנים". הצורך לעבר את השנה נובע כתוצאה מכך ששנת הירח קצרה יותר משנת השמש. מכיון שהירח הוא "המאור הקטן" לכן סיבוב שנת הירח קצר יותר מסיבוב שנת השמש, דבר שמוביל להבדלים במספר הימים של שנת לבנה לשנת חמה, וגורם צורך לעבר את שנת הירח ולהתאימה לשנת השמש.

אבל, לעתיד לבא, שהשמש והירח ישתוו, כמו שהיה בתחילת הבריאה, "שני המאורות הגדולים", לא יהיה חסרון בשנת הלבנה ולא יהי צורך בעיבור השנה. א"כ, מדוע אנו מונים את מצות עיבור השנים וקידוש חודשים בתור אחת ממצות התורה (ועוד, כמצוה ראשונה) בעוד שמצוה זו עתידה להתבטל, וכל מצוה שעתידה להתבטל אינה נמנית במנין המצוות?!

ישנה אימרה מפורסמת האומרת, שיהודי טוב מתרץ קושיא ב…קושיא! גם קושיא זו תתורץ ע"י קושיא אחרת, גדולה יותר מהראשונה.

בעצם, אפשר להקשות את הקושיא הזאת על כל המצוות!

הגמרא אומרת (נידה סא,ב) ש"מצוות בטלות לעתיד לבא", וא"כ איך אפשר למנות בכלל תרי"ג מצוות, הרי כל מצוה עתידה להתבטל, ואם היא עתידה להתבטל אי אפשר למנות אותה במנין המצוות?!

קושיא עצומה זו מולידה ביאור חדש בכלל האמור לעיל של הרמב"ם. הרמב"ם לא התכוון לומר שמצוה שעתידה להתבטל אינה נמנית במנין המצוות, כוונת הרמב"ם היתה שכל עוד ויש מצוות בעולם שצריך לקיימם, כל מצוה שתתבטל בעידן קיום המצוות, בזמן שאנו עדיין אמורים, צריכים ומחוביים לקיים מצוות, מצוה כזו, אי אפשר למנותה כחלק ממצוות התורה. משא"כ מצוות שיתבטלו כתוצאה מכך שהגיע זמן בו אין כבר קיום של מצוות כלל, מצוות כאלו עדיין נחשבות כחלק מתרי"ג מצוות התורה.

דוגמא לדבר: מבואר באגרת הקדש (סי' כו) ש"מצוות בטילות לעתיד לבא" נאמר רק על זמן תחיית המתים, משא"כ בזמן ימות המשיח (לפני התחיה) כל המצוות התקיימו בשלימותם. האדה"ז אף מביא שם שלל דוגמאות, כמו מצוות הקורבנות ,שחיטה, חלב, דם, איסור טומאת יולדת ועוד.

עפ"ז אפשר לומר שהיעוד הגאולתי של "והיה אור הלבנה כאור החמה" מתייחס רק לזמן שלאחר תחיית המתים, אבל בימות המשיח (לפני התחיה) לא יהיו שינויים באור הלבנה, והיא תזדקק עדיין לאור השמש, ולכן מצוות קידוש החודש ועיבור השנה נחשבת כמצוה הנוהגת לדורות, כי כל עוד שאנו נקיים מצוות (דהיינו: עד לזמן התחיה) עדיין תהיה מצוה לקדש חודשים ולעבר שנים. ואילו ביטול המצוה הזאת, לאחר תחיית המתים, לא מוריד מהחשיבותה ומהיותה חלק ממצות התורה, כי אז, לאחר התחיייה, יתבטלו כל המצוות, ולא רק מצוה זו.

לירח יש עליות וירידות, שינויים ומורדות, והתורה מצווה לקבוע את נקודת תחילת הזמן לפי ההתחדשות של הירח. זהו המסר הראשון אותו בוחרת התורה להעביר לנו: "החודש הזה לכם!".  זו קריאה שאומרת: תתחדש, לעולם אל תתרגל. אל תהפוך את החיים הרוחניים שלך לכאלו שנעים מעצמם על מנגנון אוטומטי. יהודי חייב לגוון את החיים הרוחניים שלו ולהכניס בהם אלמנט של הפתעה ושינוי.

נסיים בסיפור המבליט את הנקודה הזאת. ר' גימפל אורמלנד, שניהל בית אבות במיאמי, הגיע לרבי ל"שבת בראשית". הגבאים ערכו מכירה פומבית ל'מצוות' של בית הכנסת לכל השנה, ור' גימפל, שלא הבין בדיוק מה קורה ורק שמע שאוספים כסף, הצהיר שהוא מוכן לתרום אלף דולר לטובת בית הכנסת.

באופן חריג, הרבי פנה אליו ואמר: "אני רוצה שתיתן חמשת אלפים דולר". הרבי הוסיף הבטחה: "בשנה הבאה תוכל לתת כפל כפליים". השנה עברה, ור' גימפל לא ראה שום קפיצה כלכלית באופק. מעבר לכך, הוא הרגיש לא בנוח ממה שהיה צפוי לו: מה יקרה אם גם הפעם הרבי יגדיל את סכום התרומה שלו ויבקש ממנו לתת את מה שאין לו?

ימים ספורים ממש לפני ראש השנה, ר' גימפל קיבל מבית הרפואה הצמוד לבית האבות שלו הצעת רכישה למבנה שלו. הם חתמו על 'זיכרון דברים', והוא קיבל מקדמה במזומן על העסקה – חמישה עשר אלף דולר, פי שלושה מהתרומה שלו.

ר' גימפל ראה במו עיניו ש'זה עובד', ושוב נסע לשמחת תורה ושבת בראשית אצל הרבי. הפעם הוא ציפה שהרבי ידרוש ממנו תרומה גדולה עוד יותר, כאות לתשואה הכפולה שהוא יזכה בה במהלך השנה.

בשמחת תורה, ר' גימפל התחרה בעקשנות במכרז על 'קניית' הפסוק הראשון ב"אתה הראת" – שבו כיבדו את הרבי. בסופו של דבר הוא ויתר וקנה את הזכות לפסוק השני, לא תמורת סכום נקוב אלא "על דעת הרבי". בליבו הוא קיווה שהסכום יהיה כמה שיותר גדול…

אחרי שבת בראשית נכנס ר' גימפל ליחידות אצל הרבי. הרבי לא העלה את הנושא, אז הוא שאל מעצמו איזה סכום לכתוב בהמחאה.

הרבי השיב: "מאה עשרים ושישה דולר".

הוא נדהם. בשנה שעברה, כשלא היה לו לתת, הרבי ביקש ממנו חמשת אלפים דולר; והשנה רק מאה עשרים ושישה?!

ענה לו הרבי: "אני לא זקוק לכסף שלך. אני צריך שתפרוץ את ההגבלות שלך ותיתן צדקה מתוך הלב. זה מה שרציתי ממך, כשחשבת שאין לך ואתה לא יכול".

שבת שלום!

____

מבוסס על שיחת אחש"פ תשד"מ. התוועדיות ח"ג עמוד 528

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן