מעשה בגביע • משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

למה החתן שובר כוס תחת החופה?

ללמד את אישתו מה יקרה אם הוא ישטוף כלים….

פרשת השבוע, מקץ, מגוללת את סיפורו של יוסף הצדיק שהופך בין רגע מאסיר נחות למשנה למלך. בסיום הפרשה, אחרי שיוסף ממרר לאחיו את החיים בכל מיני שאלות וחקירות, ומאלץ אותם להביא לפניו את בנימין אחיו הצעיר, אנו קוראים את סיפור גביע הכסף.

יוסף מבקש מהממונה על ביתו "להפליל" את בנימין  במעשה פשע. הוא מעמיד פנים שגביע הכסף האישי שלו נגנב, אחד ממשרתי יוסף עורך "חיפוש מכור" באמתחותיהם של האחים, ולתדהמתם, הגביע המסתורי "נמצא" באמתחת בנימין, דבר המוביל למסקנה הישירה שהוא זה ש"גנב" אותו.

כידוע, כל פרט בתורה מדויק להפליא וניתן ללמוד ממנו מוסר השכל ולקח בעבודת ה'.

מהי המשמעות הרוחנית של הגביע? אחרי הכל, לא מדובר כאן על הגביע של ליגת האלופות ואפילו לא על הגביע של אליפות מצרים בכדורגל, אז מה אנו אמורים ללמוד מהגביע הזה? ועוד הוא העיקר, מה הקשר של הגביע עם הגאולה האמיתית והשלימה?

ידוע לכולם, שבימות המשיח אנו מצפים לסעודה חגיגית, של בשר שמן ויין משובח, מטעמי הבשר יהיו מבשר שור הבר, והיין יהיה היין המשומר בענביו מתחילת הבריאה.

בסיומה של הסעודה הזאת, יצטרכו כל הסועדים לברך את ברכת המזון, הגמרא מספרת על מה שהולך להתרחש בדיוק לפני זה, וכך נאמר שם (פסחים קיט, ב): "לאחר שאוכלין ושותין, נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך שיצא ממני ישמעאל.

אומר לו ליצחק טול וברך, אומר להן: איני מברך שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב טול וברך, אומר להם: איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומר לו למשה טול וברך, אומר להם: איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי.

אומר לו ליהושע טול וברך, אומר להן: איני מברך שלא זכיתי לבן. אומר לו לדוד טול וברך אומר להן אני אברך ולי נאה לברך שנאמר (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא."

אותה כוס שעתיד דוד להחזיק בכפו ולברך עליה את ברכת המזון, מוזכרת בעוד מקום בתלמוד (יומא עו ,א) ושם מוסיפה הגמרא תיאור על גודלה של הכוס הזאת.

שם נאמר שהכוס תכיל 221 לוגין, שע"פ המידות של היום מדובר בסדר גודל של יותר מ 75 ליטר(!). הגמרא לומדת את זה מהפסוק המפורסם בתהלים (כג, ה) "כוסי רויה", ורוי"ה בגימטריה עולה למספר 221, דהיינו ש"כוסי", כוסו של דוד המלך לעתיד לבא, תהיה "רוי"ה", בגודל של 221 לוגין, זאת היא אכן כוס מאוד מרווה!!!

בתורת החסידות אנו מוצאים קשר מיוחד בין גביעו של יוסף הצדיק לכוס הענקית של דוד המלך.

האדמו"ר הצ"צ מנתח את הדומה והשונה בין הגביע לכוס, תוך כדי התבססות על פסוקים מהנביא, דרך מפרשי המקרא, וכלה בתורת הקבלה. העולה מדבריו הוא, שהגביע הוא בעצם משהו הדומה יותר לבקבוק, כלי בו מביאים את היין לשולחן וממנו מוזגים אח"כ את היין לכוסות קטנות יותר.

ברובד הרוחני של הדברים, משמעות ההבדל בין גביע לכוס מקורה בהבדל בין נשמתם של יוסף הצדיק ודוד המלך. יוסף מסמל את ספירת היסוד, שענינה השפעה, נתינה והמשכה, בעוד שדוד המלך מסמלת את ספירת המלכות. תפקידו של יוסף בתור משנה למלך מצרים היה להשפיע חיות (מזון ואוכל) לתושבי מצרים, ולעולם כולו. הוא היה המפרנס הכללי של האנושות כולה באותה תקופה, וזה נבע משורשו הרוחני, ספירת היסוד, שענינה השפעת האלוקות לכללות העולמות והנבראים שבהם. לכן יוסף, ספירת היסוד, מחזיק בגביע, בקבוק ענק, שדרכו הוא "מוזג" חיות אלוקית לכל מאן דבעי. הוא מחזיק בידו את כח ההשפעה הרוחנית והוא זה שביכולתו למלאות את הכוס הריקנית של דוד המלך, ספירת המלכות, שכידוע "לית לה מגרמיה כלום", אין לה משל עצמה כלום. זה לא ענין קבלי ומיסטי גרידא, כי אם הוא מעוגן בפשטות הכתובים. יוסף הצדיק אכן שלט בכל המזון בעולם, ובני יעקב, כולל יהודה (המסמל, אף הוא, את ספירת המלכות) היו צריכים להתחנן אליו כדי לקבל קצת אוכל.

לפי ביאור זה, מסביר הצ"צ, ששורש המילה גביע נובע מהמילה גבוה, בדומה למילה גבעה. יוסף ניצב במדריגה רוחנית גבוהה, וממנה בכוחו ויכולתו, להשפיע, לתת, ולהעניק, לכל אחד את מחסורו.

ההיררכיה השלטונית הזאת תקפה רק לזמן הנוכחי, אבל בביאת המשיח יתחלפו היוצרות, ודוד המלך יתעלה למעלה מעלה, והוא יהיה זה שישפיע לכולם, כולל גם ליוסף הצדיק.

השינוי ההיררכי הזה בא לידי ביטוי בכוס הענקית של דוד המלך.  עכשיו, כוסו של דוד המלך נחשבת 'ריקה', אין לה כח משל עצמה, והיא 'צמאה' לכל גילוי אלוקי אותו היא יכולה לקבל מ'הגביע' הנכסף של יוסף. אבל, לעתיד לבא, "כוסי רויה"-כוסו של דוד המלך תהיה רוויה בהשפעה אלוקית, היא לא תצטרך לקבל ממקור אחר, להיפך היא זאת שתשפיע רוב טוב לכולם. לכן, חז"ל מפריזים בגודלה של אותה כוס מיסתורית, חז"ל רצו להדגיש ולהבליט על השפע העצום שיוכל מלך המשיח להעניק לעולם, בגשם וברוח. אחרי הכל, מי שמחזיק כוס של 75 ליטר של יין משובח, לא מבקש הלוואה של פחית קולה או בקבוק בירה…

אבל למה דווקא 221 לוגין? מהי המשמעות הפנימית של המספר הגדול הזה?

221 הוא הגימטריה של המילה "ארך", רמז לגילוי מידת ה"ארך אפיים" של הקב"ה, הרחמנות האינסופית של בורא העולם הבאה לידי ביטוי בי"ג מידות הרחמים, שאחת מהם היא מידת ה"ארך אפיים". בטרמינולוגיה הרוחנית, הדבר מרמז על דרגת "אריך אנפין" (התרגום הארמי של המילים ארך אפיים) שע"פ תורת הסוד מסמל את פנימיות הכתר, דרגא שמעולם לא התגלה, והיא עתידה להתגלות רק בביאת המשיח.

נסיים בסיפור חסידי על כוס גדולה מסוג אחר, כוס יי"ש חסידית שמקרבת גם את הרחוקים ביותר. ר' שמואל פרוס נתפס, נשפט ונשלח לעשר שנים לעבודת כפיה ביאנואגיז הנמצאת באסיה, אלפי קילומטרים ממרכז רוסיה. היו עמו שני חסידי חב"ד נוספים שהורשעו בעוונות דומים.

הוא שובץ לעבודה בבית חרושת לאריגה, והיה עליו להפעיל במשך שתים עשרה שעות מכונות כבדות שהפעלתן דרשה כוח רב. תנאי האקלים היו קשים והמזון מצומצם ביותר.

הוא הכיר במחנה יהודי גרוזיני בשם אברהם, שהיה אדם חזק ונטול פחד, ונחשב למנהיג הלא מוכתר של האסירים ביאנואגיז. למרות השוני הרב באופי וברקע, נוצר קשר בין אברהם הגברתן ובין ר' שמואל החסיד.

לפני חג הסוכות ר' שמואל וחבריו היו מוטרדים: איך יקיימו את מצוות הישיבה בסוכה. ר' שמואל שח את ליבו לאברהם, והוא כבר טיפל בשאר.

הוא קרא לכמה מנאמניו, ובין לילה הוקמה בצמוד לחלון חדר עבודתו של אברהם סוכה קטנה אך כשרה.

הגיע ערב החג. ר' שמואל וחבריו התכנסו בסוכה הקטנה. אברהם המתין להם שם, מאושר ומלא סיפוק ממעשה ידיו.

"מה עכשיו?" שאל.

"ביום טוב עושים קידוש. עכשיו צריך 'משקה'", אמר ר' שמואל. אברהם הפעיל את אנשיו ובתוך זמן קצר ניצבו על השולחן בקבוק וודקה וגם דג מלוח ותפוחי אדמה מבושלים. מצב הרוח בסוכה היה מרומם. ר' שמואל קידש על כוס גדולה של משקה והשלושה פתחו בסעודת חג, כאשר האחרים מתכבדים בלגימת לחיים.

אט אט שכחו הנוכחים היכן הם נמצאים ופצחו בניגון חסידי עליז. מחוסר מקום הם היו דבוקים איש אל רעהו, הניחו יד על כתף חברו ורקדו במקומם.

לפתע התייצב בפתח הסוכה קצין בכיר. "אהה!", קרא בזעם, "הפעם תפסתי דגים שמנים!"

בבת אחת פסקה שירת החוגגים. שני החברים הביטו בקצין, מצפים בחרדה לבאות, ואילו ר' שמואל שכבר שתה כהוגן לא חש כלל בחומרת המצב.

"קצין חבר", קרא אליו בשמחה, "גש הנה ותעשה קידוש! אתה בטח יודע שהיום חג סוכות". הוא מזג וודקה לכוס עד גדותיה והושיטה לקצין הנדהם. הוא קם לעבר הקצין. ביד אחת אחז בכוס המלאה ובשנייה טפח בחום על גבו של הקצין.

הקצין הרוסי הושיט ידו אל הכוס הגדושה, קירבה לפיו ובסיועו של ר' שמואל אמר: "סברי מרנן… שהכול נהיה בדברו!", ולגם את המשקה עד תומו.

המשקה החל לפעול את פעולתו. הכעס נעלם מעיני הקצין הבכיר. הוא הצטופף עם החסידים והחל לגולל באוזניהם את סיפור חייו. הקצין סיפר כי הוא יהודי שלמד בחיידר ומאוחר יותר בישיבה, ובגלל הממשלה הקומוניסטית הגיע לאן שהגיע.

"אני נזכר", אמר בהתרגשות, "שסוכה כזאת הייתה בדיוק לאבא, רק קצת יותר גדולה".

לאחר כמה דקות התאושש הקצין מהשפעת המשקה. הוא קם על רגליו ואמר: "כעת צאו מהסוכה ולכו לישון. אם ימצאו אותי חוגג איתכם יאסרו גם אותי…"

שבת שלום!

____

מבוסס על אור התורה, בראשית חלק ב, פרשתינו עמוד 683 ואילך

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן