לכן אנחנו רוקדים • שמחת בית השואבה מזווית גאולתית

הרב מני ששון, מגזין 'בית משיח' 

ליל חג הסוכות. השעה כבר מאוחרת, אך מעגל הריקודים של שמחת בית השואבה הולך וגדל. ילדי המשפחה רוקדים ושמחים עם אבא ושאר בני הקהילה, ונשות ישראל צופות מן הצד ומעודדות במחיאות כפיים את הריקוד הנלהב. 

שמחה גדולה זו, מזכירה לכל אחד מאיתנו בכל שנה מחדש את התיאור המיוחד אודות השמחה ששרתה בבית המקדש בלילות אלו, עת בה "חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות", מעמד שארע לאורך כל הלילה עד כדי כך ש"לא ראינו שינה בעינינו", לצד אור גדול ושמחה גדולה עד ש"לא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה".

מצוות רבות ומגוונות מקיפות (תרתי משמע) את כולנו בחג הסוכות, החל מבניית הסוכה ומצוות הישיבה בה, וכלה במצוות נטילת ד' מינים, אך ללא ספק 'שמחת בית השואבה' הינה חלק אינטגרלי ומרכזי ביותר במהות החג, בפרט עבורנו החסידים – לאחר שעורר על כך הרבי מלך המשיח ריבוי פעמים, בעיקר משנת תשמ"א בה הורה לראשונה לרקוד ברחובות העיר. 

אז לרקוד – אנחנו רוקדים, אבל אם נצלול מעט לטעם שמחה זו (ובפרט לטעם השמחה כשעומדים על סף הגאולה), רגלינו ירקדו השנה מאליהם וישיארו 'אבק' לכרית ולשמיכה שבבית.. 

טעמי השמחה 

בשיחות הקודש מציין הרבי מלך המשיח מספר טעמים לשמחה הגדולה של שמחת בית השואבה, וננסה לדלות כמה מהם: 

א. מצוות ניסוך המים לא נתפרשה בתורה שבכתב, ועל כן הצדוקים לא מודים במצווה זו. ועל מנת להוציא מדעת הצדוקים – תיקנו חכמים לשמוח בשמחה יתירה היוצאת מגדר הרגיל את שאיבת המים המהווה הכנה לניסוך המים. וכאשר המצווה מתבצעת כפי רצון התורה בצורה מלאה הרי זו שמחה שאין למעלה ממנה (שיחת שמחת בית השואבה תשי״ב, סעיף ג). 

ב. על פי חסידות, מצוות של טעם והיגיון המקבילות לטעם היין – באות בהגבלת השמחה בהתאם למקורם המוגבל בכלי השכל, ואילו מצוות שלמעלה מהבנה והשגה המקבילות לטעם המים (ניסוך המים) – שאין בו כל ערבות ורומז על קיום המצווה מפני קבלת העול לקב״ה – באות למעלה מהגבלה ובשמחה ללא גבולות בהתאם למקורם הבלתי מוגבל (לקוטי שיחות ח״ב, חג הסוכות, סעיף כ). 

ג. שמחה אמיתית שלמעלה ממדידה והגבלה – מגיעה לאדם מכוח הקשר העצמי בינו לבין הקב״ה שאינו נתון לשינויי אקלים ומצבי רוח – ״יחידה ליחדך״. התחברות פנימית ועצמית זו מתגלה באדם ׳אחת בשנה׳ ביום הכיפורים, אך רגעי ההתפרצות של הקשר הזה מגיעים לגילוי בשיא עוצמתם בחג הסוכות, ״ולכן דווקא חג הסוכות הוא הזמן המתאים לניסוך המים ולשמחת בית השואבה שהיא שמחה שלמעלה מטעם ודעת״ (לקוטי שיחות חלק כ״ד, חג הסוכות, סעיף ה).

ד. שמחת יום טוב של חג הסוכות עולה על שאר החגים, מכיון שמצוות השמחה בחג זה נאמרה שלושה פעמים בתורה, ובפרט בפרשת ׳אמור׳ בה נתפרש שהשמחה צריכה להיות בכל שבעת ימי החג – ״ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". מכך הסיק הרמב״ם שמצוות השמחה בחג זה צריכה להיות ב״שמחה יתירה״, ומיקום השמחה היה טכנית במקום הנקרא ״בית השואבה״, אך השמחה הינה על עצם החג ולא על ניסוך המים (לקוטי שיחות חלק י״ז, אמור-ד, סעיף א).

טעם השמחה בסף הגאולה 

טעמים אלו לכשעצמם מצליחים להזריק לתוכנו אדרנלין ורוח חדשה לשמחה עצומה בחג הסוכות, אך הטעם המיוחד לשמחת בית השואבה שנאמר בשנת תשנ״ב מעלה אותנו למדרגה גבוהה יותר וגאולתית יותר: 

"ויש להוסיף עניין עיקרי בנוגע לשמחת בית השואבה בשנה זו – שצריכה להיות מתוך שמחה הכי גדולה הקשורה עם הגאולה האמיתית והשלימה, ששמחים ורוקדים לקבל פני משיח צדקנו"! (משיחת י״ג תשרי תשנ״ב, סעיף י״ב). 

זהו טעם השמחה בשנה זו – לאחר ההתקדמות המואצת של הגאולה והתגלות מלך המשיח מול עינינו: על מה אנו רוקדים? על מה אנו שמחים? כעת רוקדים ושמחים על קבלת פני המלך המשיח העומד על המפתן ובכל רגע נכנס וגואל את עם ישראל. 

וכך הורה הרבי לענות לאנשים ששואלים על טעם השמחה הגדולה, לענות בכנות וביושר – אנו שמחים על בא הגאולה! וכדברי קדשו (שם): 

״אין להתבייש ח"ו לרקוד בגלוי, "לעיני כל ישראל", ועד לריקוד ברחוב לעיני כל באי עולם, לקבלת פני משיח צדקנו, ואדרבה: כשבא מישהו וישאל: "לשמחה מה זה עושה", ישיבו לו: וכי אינך יודע שנדפס בעיתונים שמשיח כבר בא?, ותיכף בא לכל אחד ואחת מאיתנו, מכם, בתוככי כלל ישראל, ולוקח את כולם לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש, ושם ממשיכים בשמחת בית השואבה בתכלית השלמות״.

הרבי לא מסתפק בכך, וקורא לכלל החסידים להעביר את לפיד האש הלוהט הזה של טעם השמחה הגאולתי לכל מקום בו חוגגים את שמחת בית השואבה: 

"וברוח זו צריכים לפעול בשמחת בית השואבה בכל המקומות כולם – שמביאים לכל המקומות את הבשורה הטובה והמשמחת ש"הנה זה בא", שמשיח צדקנו בא, ולוקח את כל בני ישראל לשמחת בית השואבה שבבית המקדש השלישי".

*

חסידים, יש על מה לרקוד! יש על מה לשמוח! בכל הדורות טעם השמחה על בא הגאולה לא היה בנמצא, ובתקופת הרת-גורל זו זכינו להתבשר בנבואה ברורה כי כעת הוא הזמן! כעת זו השעה! 

השמחה הגדולה פורצת כמאליה לאור הבשורה ש״הנה זה משיח בא״. יחד, ברגעי שמחת בית השואבה, נלהיב את שאר בני המשפחה, הקהילה והשכונה, בבשורה הגדולה ובטעם השמחה העיקרי – הנה זה משיח בא!