מלאכת הפרסום הוטלה של שכמינו! • משיח בשיח

הרב מני ששון, מגזין בית משיח 

שיחה היסטורית 

״און דאס איז די הוראה וואס מ׳נעמט פון דעם פארבריינגען, אז מ׳גייט מפרסם זיין בכל מקום אז נשיא דורנו איז דער נביא שבדורנו״ [״וזוהי ההוראה שלוקחים מהתוועדות זו, שהולכים לפרסם בכל מקום שנשיא דורנו הוא הנביא שבדורנו״]. 

משפט מיוחד ונדיר זה, נאמר לא פעם אחת ולא פעמיים במהלך ההתוועדות ההיסטורית של שבת פרשת שופטים תנש״א, בה ביאר הרבי מלך המשיח באריכות אודות מציאותו של הנביא בדורנו – ונבואתו העיקרית – והורה ברורות לפרסם זאת לכל אנשי הדור. 

מעבר למילים החדות הידועות לכולנו משחר בחרותנו מהשיחה המוגהת של ש״פ שופטים תנש״א, אודות הפלפול ההלכתי וההוראה המיוחדת ש״צריכים לפרסם לכל אנשי הדור״ את זהות הנביא ונבואתו העיקרית, טמון מנוע אדיר ותמריץ רב לפעולת הפרסום בשיחה הבלתי-מוגהת בה נאמרו הדברים שוב ושוב בצורה מעוררת התפעלות.

וכפי תיאורו החי של הרב שנ״ז הרצל שי׳ מאותה התוועדות בלתי נשכחת (ימי בשורה ע׳ 202):

״הרבי חזר על דבריו שוב ושוב והדגיש את עובדת הימצאו של הנביא בדורנו זה, ועל ההשלכות המעשיות שיש להסיק מכך לפועל. אחד המשפטים שהרבי חזר שוב ושוב היה: ״וזוהי ההוראה שיש לקחת מהתוועדות זו, שהולכים לפרסם בכל מקום שנשיא דורנו הוא הנביא של דורנו״. אני זוכר איך בשעת מעשה החסידים לא האמינו למשמע אוזניהם, באמצע ההתוועדות הסתכלנו אחד על השני כשהמבטים הביעו את התדהמה הגדולה – ״אנחנו שומעים נכון? זה באמת קורה?״, אף פעם לא היה דבר כזה שהרבי ידבר על עצמו בצורה כה ברורה״. 

חובת הפרסום האישית

אין אף אחד מאיתנו שיכול להישאר אדיש מול הבקשה החוזרת ונשנית הזו של הרבי. על אף שעברו 33 שנים מאז אמירת השיחה – מלאכת הפרסום לא הושלמה דיו, והראיה שעדיין ישנם יהודים שאינם מודעים כלל לנבואת הרבי ״הנה זה משיח בא״. 

עובדה זו – שחלק גדול מהציבור עדיין אינו מודע לנבואה – נחקרה ופורסמה בגליוננו לקראת ש״פ שופטים תשע״ו (גליון 1037), כאשר חברת הסקרים ׳עתיד התקשורת – כאן׳ ערכה עבור קוראי מגזין ׳בית משיח׳ סקר בלעדי בו נשאלו טלפונית 900 איש מהציבור הרחב בדבר נבואת נביא דורנו, ואלו היו התוצאות: 

על השאלה המרכזית בסקר ״האם שמעת שהרבי מליובאוויטש אמר נבואה?״: 20% ענו – ״כן, נבואה שהמשיח מגיע״. 22% ענו – ״שמעתי משהו, אך אינני יודע פרטים״. 57% ענו – ״לא שמעתי״. 

הודות לשלוחים ולחסידים המסורים המפיצים את הנבואה תדיר באמצעים העומדים לרשותם, ב״ה זכינו לתוצאה של 42% מהציבור המודע לנבואה באופן כללי, כאשר 22% מתוכו יודע ברורות אודות נבואת הגאולה וביאת המשיח, אך 57% הנותרים מדליקים לכל חסיד נורה אדומה של חשבון נפש ותזוזה פנימית שאינה מניחה את הנפש עד שכל יהודי (״כל אנשי הדור״) ידע אודות הנביא ונבואתו העיקרית!ֿ

האחוזים שנותרו מעמידים את עצמנו פנים בפנים מול המשפט המהדהד – ״וזוהי ההוראה שיש לקחת מהתוועדות זו, שהולכים לפרסם בכל מקום שנשיא דורנו הוא הנביא של דורנו״ – ודורשים מאיתנו הנעה לפעולה, לפרסם באופן מאסיבי ועקבי אודות הנביא ונבואתו.

׳לוח מודעות׳ של הנביא

על מנת להבהיר את הדברים, כיצד מחויבות פרסום הנבואה הינה חובה אישית המוטלת על כל חסיד, ובדרך ממילא בכוחו וביכולתו של כל אחד מאיתנו, נקדים את הנקודה הבאה: 

ישנה שיחה מיוחדת של הרבי מלך המשיח (בלקו״ש חלק לא, תצוה-א) העוסקת בגדר חגירת אפוד הבד של בני הנביאים, שהיו חוגרים אפוד בד מיוחד על בגדיהם במטרה להודיע לעם ישראל שאף הם הגיעו למדרגת הנבואה כשאר הנביאים הידועים. 

אחת מהנקודות שהרבי מוציא מהלכה זו ברמב״ם, נוגעת ביותר אלינו, וזה לשון קודשו: ״יש גדר של הלכה על בני הנביאים לחגור אפוד בד ועל ידי זה להודיע . . ולכן, בכדי שבני ישראל ידעו מיהו הנביא שאליו יפנו בצרכיהם, היו בני הנביאים חוגרים אפוד בד ״להודיע כי הגיע זה למעלת כהן גדול שמדבר . . ברוח הקודש״ שאז יוכלו כל ישראל לשאול אצלו״. 

[בהערה מיוחדת בשיחה כותב הרבי שלכאורה יש בהלכה זו נפקא-מינה גם כעת קודם הגאולה, על כך שצריכים בני הנביאים ללכת עם בגד מיוחד על עצמם להודיע על השראת הנבואה, כיוון ששייכת השראת הנבואה גם בזמן הזה – עוד קודם הגאולה, ומציין שם לשיחת ש״פ שופטים תנש״א (!) עיין שם]. 

ההשוואה הברורה בין הלכה זו לנדון דידן עולה במוחו של כל חסיד: כפי שבני הנביאים ביטאו בפעולה מסוימת את הימצאות הנביא ״בכדי שבני ישראל ידעו מיהו הנביא שאליו יפנו בצרכיהם״, כך גם אנו צריכים לבטא במעשה כזה או אחר את הימצאות הנביא בדורנו!

אמנם אין זו הלכה אלינו כמובן ופשוט, ואכן יש הבדל בין בני הנביאים שהעידו על עצמם, אלינו, המעידים על הרבי מלך המשיח, אך ללא ספק יש ללמוד מכך ׳שיעור׳ רציני בדבר חשיבות הפרסום ודרך הפרסום שהגיעה אצל בני הנביאים עד ללבישת בגד תמידי על מנת לפרסם שיש נביא בישראל!

כל חסיד יעשה את החשבון בנפשו מהו ״אפוד הבד״ שלו, ומהי דרך הפרסום המתאימה והמוצלחת ביותר דרכה יכול הוא להעביר את זהות הנביא ונבואתו העיקרית לכל אנשי הדור.

 אין אנו בני חורין להיבטל הימנה, כי מלאכת הפרסום הוטלה על שכמינו!