לזנק לראש • משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

שלוש חולים מחליטים לברוח ממוסד לחולי נפש דרך חור המנעול.

הראשון רץ, מזנק, נתקע בדלת ונופל!

גם השני רץ, מזנק, נתקע בדלת ונופל!

השלישי מתקרב לדלת, בוחן אותה ואומר: "לא פלא שהם לא הצליחו, המפתח חוסם את החור…"

פרשת ואתחנן פותחת בתפילתו של משה רבינו על הכניסה לארץ. הוא לא רק מתפלל, הוא לא רק מבקש, הוא מ-ת-ח-נ-ן..ולא פעם אחת כי אם (על יסוד דברי חז"ל) תקט"ו (515) תפילות..

מה ההבדל בין תפילה לתחינה וחנינה? (שימו לב, תחינה לא טחינה…)

רש"י מסביר ש"אין חנון אלא לשון מתחנת חינם", משה רבינו ביקש להיכנס לארץ בח-י-נ-ם, לא על חשבון עבודתו בקודש, לא על חשבון הנהגת עם ישראל למשך 40 שנה, לא על כך שעליו נאמר: "בכל ביתי נאמן הוא", אלא כמו עני מרוד העומד בפתח ומתחנן לפרוסת לחם.

השאלה הפשוטה, אותה ישאל אפילו בן חמש למקרא, היא: כל אחד מבין שבחיים יש סדר, מהקל אל הכבד, ומהקטן לגדול. קודם כל, מבקשים על סמך מה שמגיע לנו, ואם זה לא עוזר, אז מבקשים מתחנת חינם, אפילו אם לא מגיע לנו. למה משה "קופץ לראש", ומתחיל ישר להתחנן? למה לא בסדר מסודר?

שאלה מעין זו, יש לשאול גם על ההפטרה. השבת נתחיל את סדרת ההפטרות הידועות בשם- "שבע דנחמתא"- שבע הפטרות של נחמה על החורבן והגלות. ידועים דברי חז"ל על כפילות המילים בתחילת ההפטרה- "נחמו נחמו עמי" – שהקב"ה אומר לנביאים לנחם את עם ישראל "נחמה בכפליים".

גם כאן, הדברים אינם מובנים. ידועים דברי התוספות (מגילה לא,ב): "דרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר". דרך הנחמה היא שמתחילים לנחם לאט לאט, מעט מעט, טיפין טיפין. אף אחד לא מגיע לבית האבל עם מוסיקת טכנו ורמקולים ומתחיל לרקוד…אז למה כאן, ישר אחרי תשעה באב, אחרי הירידה הכי גדולה אותה ידע עם ישראל בהיסטוריה, אנו מתחילים עם נחמה בכפליים? למה אנחנו "מזנקים לראש", מן הקצה אל הקצה, בין רגע?

ולמעשה, השאלה הזאת, הן על הפרשה והן על ההפטרה, היא שאלה מעשית בחיים, ובעיקר, בתקופתינו אנו. אנו נמצאים ב"עקבתא דמשיחא", בעקב של ההיסטוריה היהודית, דור ירוד ומושפל. איך יכול להיות שדווקא בדור כזה, תגיע הגאולה האמיתית והשלימה בין רגע? מה אם קצת הכנה נפשית, אולי משהו בסגנון "גאולת ישראל קימעא קימעא", אולי גאולה בשלבים? שלב א, ואז שלב ב ואולי גם שלב ג (ואין הכוונה לאיזשהוא הסכם, או מלחמה, והמבין יבין…) למה "לזנק לראש" בין רגע?

הרבי מלך המשיח מסביר את התעלומה. כל אחד ואחת מבני ובנות ישראל הוא בן אברהם, יצחק ויעקב. יתרה הזאת, על יהודי הוא בנו של מלך מלכי המלכים, הקב"ה, ולא רק "בן" סתם, כי אם בן בכור ("בני בכורי ישראל") ובן יחיד! ולכן גם במצב הכי ירוד, שהיהודי נמצא בדרגא רוחנית נמוכה ועבודתו בקודש מסתכמת בעבודה של "עקביים", הוא מבקש שכר שגדול באין ערוך. ולא רק שהוא מבקש, אלא שבאמת מגיע לו!

ולא רק שבן חמש למקרא מבין את זה, כי אם שככה בן חמש למקרא חי! טבעם של ילדים הוא שהם רוצים כל מה שטוב (או לפחות, מה שנראה להם שהוא טוב…) ואם לא נותנים להם, מה קורה? הם מנסים לקחת לבד, ללא חשבונות, "מתנת חינם", בדיוק כמו משה רבינו!

[כמובן, שצריכים לחנך את הילד לא לעשות את זה, אלא לבקש ולחכות, אבל זהו טבע הילד[

גם עם ישראל הם ילד(ים)! "נער ישראל  (ולכן) ואוהבהו"!

לכן מקדים רש"י בתור פירוש ראשון, הקרוב יותר לפשט הכתובים, שפירוש המילה "ואתחנן" היא "לשון מתנת חינם", מבלי אפילו להזכיר שפירוש התיבה הוא לשון של בקשה או דרישה, כי כשמדובר אודות יהודי, מרגיש כל יהודי, שקודם כל, מגיע לו כל דבר טוב, ואחר כך נדבר על בקשה, תפילה, ושאר ה"עשר לשונות של תפילה".

דברים אלו נרמזים גם בנוסח תפילתו של משה. הוא מתחיל את תחינתו במילים:"אתה החילות להראות את עבדך" . בתורת החסידות מבואר, שכוונתו של משה הייתה לומר לקב"ה, "אתה הוא המתחיל בעצמך" (לשון אדה"ז בלקו"ת פרשתינו). זאת אומרת, משה רבינו לא התחיל עם כוונות של שמות קדושים, הוא לא ניסה ליחד יחודים עליונים, הוא לא הזכיר את שם ע"ב, מ"ה או ס"ג, הוא פנה ישר למקור, ישר לקב"ה עצמו, לעצמותו ומהותו יתברך, שלו אין שום שם, מלבד:"אתה (החילות)"!

וגם את זה, מבין הבן חמש למקרא. כידוע הפתגם המפורסם (בשם אחד מהראשונים): "אני מתפלל לדעת זה התינוק", לא לשם קדושים וליחודים עליונים, לא לספירות ולאורות קבליים, לא למדריגות ולעולמות רוחניים, כי אם לדעת זה התינוק,  ישר לבורא עולם בעצמו!

זוהי גם התשובה לשאלה ששאלנו על ההפטרה. אמנם אנו נמצאים אחרי תשעה באב, במצב ירוד ובדרגה נמוכה, וצריכים להתחיל "לאסוף את השברים" ולהתחיל מהתחלה. אבל, עלינו לזכור, שהקשר הפנימי והעצמי בין הקב"ה לעם ישראל הוא בשלימות תמיד, בכל זמן ובכל מקום, גם בזמן (ומצב) של חורבן וגלות. ולכן, גם במצב הכי ירוד צריכים "לזנק לראש" ולהתחיל עם "נחמה בכפליים"!

מה זה אומר לנו בחיי היום יום? מהם ההשלכות המעשיות מדרך החיים הזאת, אותה מראה לנו הרבי מלך המשיח, דרך משה רבינו וסיפור ההפטרה? או במילים אחרות, איך מזנקים לראש?

הרבי נותן דוגמא פשוטה ומעשית בחינוך, שממנה יכול כל אחד להפנים את הדברים בקשר לעצמו. גם כשיהודי נמצא בדרגה נמוכה בעבודת ה', הוא מתחיל עם הידור מצוה, הוא לא מסתפק ב"לצאת ידי חובה", הוא לא מוכן לשמוע על "בדיעבד", הוא רוצה לקיים את המצוה כאילו הוא גדול שבגדולים. לדוגמא, מצות תפילין (שהוזכרה בפרשתנו) בדורות קודמים לא היו מניחים תפילין דר"ת כי אם לאחר הנישואין, וזאת משום סיבות הקשורות עם טהרת הגוף. מ"מ בדורנו התפשט המנהג (והרבי הוא זה שדחף מאוד את המנהג) להתחילת להניח תפילין דר"ת באותו זמן שמתחילים להניח תפילין דרש"י, חודשיים קודם הבר מצוה!

ובנוגע למבוגרים יותר, השבוע יחול חמשה עשר באב, שעליו נאמר בתלמוד (תענית בסופה) "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף", "מוסיף לילות על ימים לעסוק בתורה". יש לנצל את ההזדמנות ולזנק לראש, ולא לחכות עד שנהיה ראויים או עד שיהיה לנו הזמן, כי אם לקבל החלטות טובות על הוספה קונקרטית בלימוד התורה, ומיד לבקש מהקב"ה את הגאולה האמיתית והשלימה במילואה.

ונסיים בסיפור המבליט את הדוגמא האמורה לעיל, על הדרך לזנק לראש בחינוך הילדים. מסופר על רבי ישראל מרוז'ין  שלאחר שמלאו שלושים יום לבנו דוד-משה, שלימים הפך בזכות עצמו לאדמו"ר הראשון לחסידות צ'ורטקוב, הלבישו אביו בטלית-קטן. יום אחד בכה הילד דוד-משה ללא הפסקה וכל מאמציה של אמו הרבנית להרגיעו ולהשתיקו עלו בתוהו. הרבנית נתקפה בחרדה, שמא הילד חולה במחלה קשה חלילה. בבהלה הגיעה לחדרו של בעלה, האדמו"ר, וסיפרה לו על הפחדים שהיא חשה למצבו של בנם. רבי ישראל הרגיעה ואמר לה כמסיח לפי תומו "בוודאי שכחו לעטוף את דוד-משה שלנו בבגד של ארבע כנפות, כפי שהוא כבר רגיל". ואכן, לאחר שהרבנית עטפה אותו בציצית נרגע הילד. מאז אותו אירוע קראו לו ה"יהודי של ציצית".

גם תינוק בגיל חודש מבין/מרגיש שבלי ציצית/תפילין/תורה ומצוות, אי אפשר..

שבת שלום!

____

מבוסס על שיחת ש"פ ואתחנן תשמ"ט

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן