טעות חוזרת • דרשת משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

אינדיאני אחד הלך למסעדה

המלצר: לקחת או לשבת?

האינדיאני: לקחת לשבט.

סיפורם של בני גד ובני ראובן המופיע בפרשת השבוע יכול להסעיר את הרוח של כל אחד ואחת מאיתנו.

הייתכן שמאות אלפי יהודים, כשרים, קדושים, וטהורים ירצו לגור דווקא מחוץ לארץ ישראל?? מחוץ לארץ עליה נאמר: "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה"?!

דמיינו לעצמכם, אנחנו עומדים על סף הגאולה, על סף הכניסה לארץ המובטחת יחד עם משיח צדקנו, וקבוצה לא מבוטלת מבני עמנו מגיעה עם דרישה:"האם אפשר להישאר בגלות?!" "מאוד נחמד לנו פה.." איך הייתם מתייחסים לאותה דרישה ובקשה? איך הייתם מתייחסים לאותם אנשים?

יהיו למדנים מפולפלים שיטענו שהדבר לא כ"כ פשוט. ייתכן מאוד שארץ סיחון ועוג, בה רצו בני גד וראובן להתנחל, היא אכן חלק מהארץ המובטחת. כי חלק ארץ זה הוזכר בברית בין הבתרים לאברהם אבינו כ"ארץ הרפאים", זהו חלק מארץ שבעת העממים, בה התיישבו קודם לכן בני העם הכנעני ובני העם החתי, ולכן גם במקום הזה חלה  הקדושה המיוחדת של ארץ ישראל.

אמנם, ייתכן שכנים הדברים, אלא שזהו תירוץ למדני השנוי במחלוקת ארוכה בין מפרשי המקרא, הראשונים והאחרונים. ואחרי ככלות הכל, גם אם תירוץ זה נכון, עדיין העיקר חסר מן הספר…

מלבד השאלה הראשונית אותה הקשינו לעיל, יש להקשות שאלה אחרת, צורמת כמו הקודמת, והיא- בקשת בני גד ובני ראובן היא,לכאורה, חזרה מדויקת של…חטא המרגלים!

מה היה חטאם של המרגלים, ובמה הוא התבטא? חטאם היה פשוט מאוד, הם לא רצו להיכנס לארץ, נקודה. ומה עשו בני גד ובני ראובן? בדיוק את אותו דבר! הייתכן, שאחרי ארבעים שנות תיקון החטא, בני ישראל יחזרו על אותו חטא שוב?!

בשיחה נפלאה מגלה הרבי מלך המשיח נופך חדש בכל הסיפור התמוה הזה, ומלמד אותנו מוסר השכל חשוב בקשר לגאולה.

לא רק שבני גד ובני ראובן לא חזרו על טעות המרגלים, כי אם להיפך, הם אלו שתיקנו את חטא המרגלים!

הכיצד?!

הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים "ארץ עשרה עממים" כולל שלושת האומות-אדום, מואב ועמון (קיני, קניזי וקדמוני). כוונת בני גד ובני ראובן הייתה, לזרז ולמהר את ירושת ארץ ישראל השלימה, כולל שלושת האומות -אדום, מואב ועמון- אותם אנו אמורים לנחול רק בגאולה האמיתית והשלימה.

ארץ סיחון ועוג מהווה חלק (קטן) מארץ מואב ועמון, וע"י ההתנחלות שמה רצו בני גד וראובן לזרז את תהליך קבלת ארץ ישראל השלימה בגאולה השלימה.

דהיינו, כוונתם לא הייתה שבני ישראל ישארו מחוץ לעבר הירדן המערבי, מחוץ לארץ ישראל. כי אם בדיוק להיפך, הם רצו שבני ישראל יתיישבו בשני גדות הירדן! לא רק בעבר המערבי, כי אם גם בעבר המזרחי!

(איך אמר  זאב ז'בוטינסקי "שתי גדות לירדן, זו שלנו, והשניה גם כן!")

ומה היתה מטרת ההתנחלות הזאת? מה הם רצו להשיג בכך?

הם רצו לתקן את חטא המרגלים ולהביא את הגאולה!

ידועה דרך התשובה, שתיקון החטא באמת מתבצע דווקא ע"י עשיית אותו מעשה למטרת קדושה. אותה עשייה שהייתה קודם בגדר עבירה, נהפכת (ע"י שימוש נכון) למעשה מצוה. כך גם בענייננו, כמו שהמרגלים לא רצו להיכנס לארץ (לגריעותא), גם בני גד וראובן לא רצו להיכנס לארץ (למעליותא).למה?

כדי שבמקום לקבל רק את ארץ ז' האומות, יכבשו בני ישראל את כל עשרת האומות. כשכיבוש הארץ יהיה בשלימות- זה יוביל לגאולה האמיתית והשלימה!

זוהי גם הסיבה שמשה רבינו הסכים (בסופו של דבר) לטענת בני גד וראובן. כי גם הוא רצה להיות שותף בהבאת הגאולה.

וההוראה אלינו ברורה וחד משמעותית, אם בני גד וראובן היו מוכנים לגאולה, לפני אלפי שנים, עד כדי כך שהם יצאו מגדרם והקריבו את נפשם על מנת לזרז ולמהר את הגאולה, על אחת כמה וכמה, שעכשיו בעידן הגאולה, עלינו לעשות כל אשר ביכולתינו, על מנת להביא את הגאולה ולהיכנס ל'ארץ ישראל השלימה' בגאולה השלימה.

ההכנה לכניסה לארץ המובטחת מתבצעת ע"י הגאולה הפרטית של כל אחד ואחת. כשיהודי מקיים מצוה כמו שצריך, כדבעי למהויי, הוא גואל את עצמו, ובכך הוא מכין את עצמו, ואת העם כולו, לגאולה הכללית.

וכמו הסיפור של בני גד ובני ראובן שנראה בעליל כחטא ועבירה, ועל ידי אורו של הרבי מלך המשיח, המלמד זכות על כל יהודי, הוא נהפך לתשובה ומצוה. ככה גם בחיים הפרטיים של כל אחד ואחת מאיתנו, ונסיים בסיפור הממחיש איך צריך להתסכל באמת על מעשיו של יהודי אחר.

מספר ר' יוחנן ווסרמן, זה קרה ביום שישי אחד, בחנות הירקות הסמוכה לביתי.

עמדתי בתור כשבעגלה לפני סלסלה של ענבים, אבטיח ירוק ירוק, שכולנו מקווים שאין תוכו כברו, שקית עם תפוחים וכמה בצלים.

לפתע, מגיע יהודי שנראה כמו אברך כולל חשוב, מושיט את ידו, מברך 'בורא פרי העץ', תולש ענב ואוכל להנאתו… טועם את ענבים אם הם מתוקים מספיק או לא.

הצטמררתי. חשבתי לעצמי, מה זה? אוכלים בלי לשלם? לא לימדו אותו בחיידר ש"לא תגנובו", זה אומר שאסור לגנוב, וגם לא 'לטעום'???

הוא טעם עוד ענב או שניים, ואחרי שהחליט שהם טעימים מספיק, הוא לקח סלסלה והמשיך לאגף השני של החנות.

בסוף, הגיע התור שלי. שמתי על המשקל את האבטיח (כמעט עשרה קילוגרמים!) את התפוחים, את הבצלים, ואז את הענבים.

הוא רואה אותי מניח את הענבים על המשקל ועוצר אותי: "לפני שאתה קונה ענבים, אתה חייב לטעום", הוא אומר לי, "אצלנו בחנות טועמים לפני שקונים, כדי שלאף אחד לא יהיו תלונות שהוא קנה חלילה וחס משהו שהתברר כפחות מוצלח ממה שהוא נראה…".

התביישתי כל כך. לא גזל ולא גניבה היו כאן בחנות, אלא חשד בכשרים ואי לימוד זכות.

והנאשם האמיתי הוא לא האברך ההוא שטעם מהענבים, אלא זה שעמד לידו ושפט אותו לחומרה. במקרה זה אני…

שבת שלום!

____

מבוסס על שיחת ש"פ חוקת תש"נ, סה"ש תש"נ ח"ב עמוד 541 ואילך,

בשילוב שיחת כ"ה תמוז תש"נ (הוספות לקו"ש חלק לח)
____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן