החסידים העמלקיים • נאומו הסוער של הרב יואל כהן ע״ה

הרב יואל כהן ע״ה, ד׳ אדר תשנ״ג

"אנו נמצאים כעת בעיצומו של חודש אדר – "החודש אשר נהפך"… וכפי המנהג קוראים בשבת טרם הפורים את פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים", שקשור עם הנס דפורים, שכידוע 'המן' הוא מזרע עמלק.
בהתבונן על המתרחש כאן ועל מהלכי הדברים, מוצאים אנו דבר פלא:

משה רבינו – רבן של ישראל – מודיע (חגיגית) ליהודים הנאנקים והנאנחים בארץ מצרים: "פקד פקדתי", והיהודים אשר נכחו לאורך כל הדרך בי' המכות שהפליא הקב"ה במצרים, ובנסים הגדולים שעשה למענם – האמינו לדברי משה רבינו, שאכן הוא נפקד מהקב"ה לגאול את עם ישראל מארץ מצרים.

והנה, בדרך צאתם ליוו את בנ"י נסיונות שונים בלתי צפויים – מאחוריהם: "והנה מצרים נוסע אחריהם"… ומלפניהם משתרע הים הגדול והקב"ה מצווה: "דבר אל בנ"י ויסעו"! ואז כידוע קפץ נחשון בן עמינדב לים, מבלי להתחשב בנסיונות, ונעשה נס והים נבקע לשנים. באותו הזמן ידע עם–ישראל גילויים נעלים, שלא היו כמותם, וכמ"ש "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה גדול שבנביאים", הגילויים שהיו בעת קריעת ים סוף היו נעלים יותר מאשר הגילויים שהיו בעת יציאת מצרים – והכל מכוון למטרה אחת ויחידה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". הכל מכוון למטרת קבלת התורה, ומשם יעלו בנ"י לשכון בטח בארץ-ישראל.

והנה כאן, לאחר גילויים כה נעלים, ולאחרי מסע ארוך למוד נסיונות – הם עברו את כל השלבים וכבר הם "בדרך"… – משתרבב עמלק ומדבר אל לבבות העם היהודי ומשכנעם לא להמשיך בדרך. ונשאלת השאלה: היתכן? האם דברי עמלק מהווים משקל כנגד דברי הקב"ה? מדוע שתו ישראל את ליבם לדבריו הצוננים? במה שונה "עמלק" זה מ"עמלק אשר בקרבך" שאליו אינך שת ליבך והנך דוחהו על הסף?

אלא שעמלק הגיע באופן של "אשר קרך". הוא הטיל צינה וקור בבני ישראל – או כהפירוש השני המובא בחסידות ש"עמלק הטיל ספיקות בבני ישראל" – עמלק בגי' ספק.

וכאן מתעוררת תמיהה, עמלק משתקף כאדם קר המפזר קור וצינה בכל דבר משולהב, וא"כ, כיצד ניהל עמלק מלחמה עוקבת לסיכול מזימת הקב"ה – המטרה הנכספת שהיהודים יקבלו את התורה – הרי עמלק מהותו צינה וקור, וכיצד מתעורר אדם קר לנהל מלחמה בתוקף כ"כ?!

אלא הביאור בזה: עמלק אכן ניהל מלחמה במטרה אחת בלבד – 'לקרר ולצנן'. הוא ניצל כל מיני תכסיסים וניצולי רגשות, בכדי לקרר את בני ישראל מלקבל את התורה. הכיצד?

עמלק, התעטף בגלימת יהודי כשר שכל מטרתו קדושה וטהורה, ובכך הוא פנה ליהודי והירצה לפניו: "אכן לקיים את ציווי הקב"ה מוכרחים וחייבים, אך אין צורך ב'התלהבות'. אדם צריך להתהלך בדרכי נימוס, ואילו ההתלהבות מנגדת לכך. אכן, לך קבל את התורה, אך צעד בדרכי נימוס. בנחת ובשלוה".

אך באם עמלק מתיימר להיות 'מנומס', הכיצד מנהל הוא מלחמה כה עוקבת ואינו מרפה ידיו עד אשר יתבצע זממו? אלא, עמלק רחוק מלהיות מנומס, אדרבא! הוא מנהל מלחמה תקיפה, בדרך חתחתים בטענות ומענות שונות, כשהעיקר הוא מטרתו הנכספת – לקרר את בני ישראל! ולכך, יגייס את כל המשאבים ואת כל האפשרויות, ואף יתריע בבנ"י: "תהיו נורמלים. חידלו לבצע מעשים מופרעים, שאין הדעת סובלתם"!

ולאחר שניסה לפעול זאת בבנ"י, הדרך סלולה לפניו. וכאן בא הפי' השני בעמלק – 'עמלק בגי' ספק'. בכך הוא מטיל ספק בכל הנושא: "וכי מי ערב לך שאכן צריך להמשיך בדרך, אולי הוא ניסיון ה' על אף ציוויו הברור והחד משמעי 'ויסעו'"! אך בנ"י לא נרתעו מכך, ניצחו במלחמה עמו וצעדו באיתנות רבה לקבל את התורה, ומשם לארץ ישראל – ארץ טובה ורחבה.

* * *

בישעיהו מובא הפסוק: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". כלומר, שאותם התרחשויות שהיו בעת יצי"מ, משתקפים ג"כ בגאולה העתידה, באופן נפלא, כאשר לא נופל כחוט השערה מהמאורעות שהתרחשו ב"ימי צאתך מארץ מצרים", לעומת איך שהדברים משתקפים בימינו אלו, באופן כה בולט.

הרבי – משה רבינו שבדור – יצא בהודעה דרמטית: "פקוד פקדתי" [="הנה הנה משיח בא!", "כעת השליחות היא להכין את העם לקבלת פני משיח צדקנו"!]. אך הרבי לא הסתפק בכך, והוסיף ואמר ש"כבר נסתיימה עבודת הבירורים". כן בש"ק פ' משפטים הודיע הרבי אשר "משיח החל לפעול פעולתו". דוגמא לכך הביא הרבי ממאורעות הזמן ההוא, איך שנפגשו שני מנהיגי העולם והחליטו לצמצם בנשק "לישוב העולם". בכך מתקיימת הנבואה של "וכיתתו חרבותם לאיתים".

והדברים לכאורה דורשים ביאור. אם משיח אכן פועל פעולתו – כיצד א"כ יש תערובת טו"ר?! אלא הביאור בזה, בהקדים משל לחולה מסוכן שמצבו אומר נואש. בא רופא מוסמך וקבע, שבאם ב–24 שעות הקרובות תתקוף את החולה "קרה", בכך תדעו שהחולה יצא מכלל סכנה והוא עתיד להבריא. וכך הווה, ה"קרה" תקפתהו והרופא קבע כי החולה מבריא.
רופא פשוט שעומד לנוכח הדברים, משתומם למשמע פסיקת הרופא: "הרי 'קרה' סימן בוטה הוא לחולי, ועל סמך מה קבע הרופא אשר "החולה מבריא"?

והביאור בזה בפשטות. הרופא הגדול רואה את הדברים באור "פנימי", וכפי מיטב ראייתו הוא פוסק כי "קרה" זו רפואה היא לחולה, ואילו הרופא הפשוט, המביט אל חיי החולה 'בחיצוניותו' ו"קרה זו שתקפתהו מסימני מחלה היא" – עומד ומשתומם לנוכח פסיקת הרופא המוסמך!

לנו אין כל הבנה והשגה בענינים פנימיים, ולדוגמא: כאשר אדם מברך על אתרוג הוא ממשיך בזה קדושה וקרוב לוודאי שרוב הנוכחים אינם חשים את הקדושה שבאתרוג שנמשכה ע"י הברכה, היות ואנו מביטים על חיצוניות הדבר, ואילו בפנימיותו, אין לנו כל מושג והבנה.

וידוע הסיפור עם הרבי נ"ע ועם האדמו"ר הקודם, כאשר הובאו לפניהם כלים שנגנבו מהמלוכה, שהיו אצורים באוצר הנקרא אז "הגניזה החרסונית", וביקשו ממנו לזהות אלו כלים קדושים בהם השתמשו צדיקים, ואלו מהכלים אומצו ע"י סוחרים שונים ככלים קדושים. הרבי נ"ע משמש בכלים וזיהה בהם תיכף את הקדושים שבהם, ואילו את החולין הניח הצידה. אותו אחד ניסה אף להביא את הכלים לאדמו"ר הקודם, שאף הוא משמש בהם והתוצאות היו זהות לחלוטין, כפסיקת אביו…

מכך רואים אנו במוחש את ההפרשים הגדולים שבין ראייתנו החיצונית לכלים ולשאר הדברים בעולם – לבין ראיית הצדיק החודרת לפנימיות החפץ או הגברא.

אעפ"כ, ישנם דברים שאפילו אנשים פשוטים כערכנו, ע"י התבוננות קצת נוכל להבחין בפנימיות הדברים.

במה דברים אמורים?

בשנים הקודמות הרבה הרבי לדבר ע"כ שהעולם נהיה מדי יום מזוכך יותר. וא"כ מוכרחים לומר שהגאולה קרובה יותר ביום זה מקודמו.

והביאור בזה:

הרי בכל מצוה ממשיכים אור ומאז מתן–תורה פועלים היהודים בעולם בירור וזיכוך. א"כ מאז ועד היום מצטרפת עבודתם של הדורות שקדמו לנו, ונותרו איפוא רק פחים קטנים לברר, ומובן כי העולם מזוכך כיום יותר מתמיד.

לאידך גיסא. מובא במס' סוטה שטרם ביאת המשיח "אין לך יום שהוא מרובה מקללתו של חבירו". א"כ כיצד תואמים הדברים יחדיו?

אלא, כאמור, ישנם דברים בעולם שהם בחיצוניות, וישנם אשר בפנימיות. כאשר נפעל זיכוך בעולם, פוגע הדבר אך ורק בפנימיות העולם, ואילו בחיצוניות לא ניכר מאומה מפעולתו.

וליתר ביאור, למה הדבר דומה:

כאשר השתוללה "שיטת ההשכלה" בעולם, או–אז היו שיטות היפך התורה. הם היו עבודות–זרות שונות שהסתתרו בגלימת שיטות, כמו הסוציאליזם, קומוניזם, דמוקרטי'. מטרתם היתה לעקור כל שורש יהודי וכביכול טענו הם שזו הדרך, שזהו הצדק והיושר שיציל את העולם מקריסה.

כיום, המושג 'שיטה' לא קיים כלל. כל הטענות למיניהן גובלות בעם–הארצות גרידה ואינן נובעות מבחינה אידיאולוגית – אלו אנשים מופקרים וחסרי–דעת. א"כ יוצא איפוא כי פנימיות המושג 'שיטה', נופץ.

עפ"ז נבין היטב את דברי הרבי ואת משמעותם האמיתית:

א. הרבי הודיע שמשיח החל לפעול את פעולתו ביעוד הגאולה "וכיתתו חרבותם לאתים" – זאת על–סמך פגישת הפיסגה בין שני המלכים, בה הוחלט על צימצום הנשק, ומטרת כספו יאומץ לישוב העולם. לכאורה מהו כל הרעש, שני מלכים נפגשו יחדיו, וכי מה בכך?

אלא הרבי החודר בראייתו לפנימיות הדבר ראה את המתרחש באור גאולה. הוא הסיק מכך שמשיח החל לפעול את פעולתו – "וכיתתו חרבותם לאתים". כלומר, מצד 'שיטת המלכות' של דינא דמלכותא דינא, מצד תוקף המלכות שבהם פסקו גויים ממלכי אומות העולם ש"וכיתתו חרבותם לאתים", אין צורך יותר בכלי–נשק – עדיפה ההשקעה לישוב העולם. זה אשר ימשיכו הם במלחמות, אין זה קובע כאן מאומה – הרווח שיצא מזה הוא שסדרי הטבע (כמו גם קליפת המלכות של ימינו) נופצו. א"כ קובע הרבי נחרצות שזהו מפעולתו של המשיח: "וכיתתו חרבותם לאתים"!

בכך נבין היטיב, כיצד הרבי רואה את פני הדברים בפנימיות והסיק כי אין תערובת טו"ר, וכיצד אנו משקיפים על המתרחש ומה הן מסקנותינו.

ב) דבר נוסף עליו דיבר הרבי והודיע אותו בדרמטיות: "נסתיימה עבודת הבירורים, וכעת העבודה היא לקבל פני משיח"! מבואר בתניא כי עבודתינו עתה היא בדרך עבודת הבירורים, ולע"ל תהי' העבודה האמיתית באופן של "ושם נעשה לפניך כמצוות רצונך". המשמעות של "כמצוות רצונך" היא לא בשל העובדה "ששם" יקריבו קרבנות ולכן זה "כמצוות רצונך", שא"כ לכאורה הדברים היו צריכים להיאמר כבר בזמן הבית, ולמרות זאת הם נאמרים על הזמן דלע"ל ? אלא הביאור בכך, מסביר הרבי, שלע"ל העבודה תהי' "כמצוות רצונך", משום שאז יגיעו לשלימות הדברים, האדם יהי' בשלימות, הבע"ח, הקלף, הצמר – הכל יהי' בשלימות. ולכן אז תתמלא משאלתו האמיתית של הקב"ה. דווקא לע"ל, כי אז נגיע לשיא השלימות ונוכל לקיים את המצוות במשמעותן הפנימית והאמיתית.

היוצא מכל הנ"ל: הרבי בא ושיקף את הדברים כפי שהם במצב ההווה, ואף רקם מכך "עתיד", שהיות והתקיימו כל הדברים הללו, ע"כ יצא בתוקף ואמר ברורות ובוודאות ש"הנה הנה משיח בא". וזה ציווי הרבי, לפרסם בכל מקום ומקום ש"הנה משיח בא"! וצריך להתכונן אליו כראוי. וכדי לשלול סברות שונות בנידון, שיבואו ויטענו: "אכן עבודת הבירורים נסתיימה וכעת צריכים להתכונן, אך מי ערב לנו שמשיח תיכף בא, יתכן והדבר יתארך ח"ו? – את זאת שלל הרבי מכל וכל בהודעתו הנחרצת ובנבואתו הברורה ש"הנה הנה משיח בא" וציווה לפרסמו ב'שטורעם' הכי גדול!

* * *

הבה נתבונן במהות הכנה זו עליה הכריז הרבי, האם היא תנאי לקבלת פני משיח, או גורם בלבד – וחסרונה לא יעכב ח"ו את ביאת המשיח. מדבריו הקדושים נראה ברורות, כי בכל פעם שהזכיר הרבי אודות הנבואה של ביאת המשיח, לא הסמיך לכך שום תנאי ואף לא תלה זאת בהכנותינו – הוא הודיע הודעה חד משמעית: "הנה זה בא"!

כידוע ישנם שני אופני הכנה, ישנו שהאדם מנקה את הבית מכל שמץ של לכלוך, וכל זאת עבור האורח המיוחל – וישנו אשר אף מכין עבורו כלים נאים וקישוטים נאים.

והגע בנפשך – לולא הכנה זו האם האורח לא יבוא?! האורח יבוא אפי' ללא הכנה כלשהי מצידך. אך לאידך אלו פנים יהי' לך כאשר האורח יבוא במצבך ההווה. ע"כ מצידך וודאי תתכונן היטב – אם באופן של נקיון כל חלקי הבית מכל שמץ של לכלוך – "סור מרע", ואם באופן של – "ועשה טוב", כלים נאים וכו' – להתכונן במחדו"מ, חב"ד חג"ת נהי"מ.

ולכאורה, יצדק הטוען: "היתכן? כיצד תלוי הדבר בנו ובהכנותינו, הרי האדם הוא בעל בחירה חופשית וא"כ בידו למנוע ולעכב לגמרי את בוא הגאולה? נשיב לו: "מדוע הנך שואל שאלה זו על הזמן העכשווי – וכי בזמן הנביאים קושיה זו לא עמדה בעינה? הרי הם הבטיחו על בוא הגאולה, ולכאורה, באם הדבר תלוי בנו, כיצד היא תבוא?

וההסבר לכך פשוט. בהקדים דברי הרמב"ם בסוף הל' תשובה: "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה". ולכאורה ג"כ העיקר חסר מן הספר, שהרי אדם הוא בעל בחירה וכיצד נתלית הגאולה בתשובתו?

אלא שבהמשך כותב הרמב"ם: "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין"! כלומר, התורה מראש חישבה את פעמי הגאולה, וע"כ היא הבטיחה, הבטחה מלאה, ש"סוף ישראל לעשות תשובה", ובמילא באם העיכוב תלוי בנו – יסור הוא תיכף בנתינת כוח התורה.

עד"ז כאשר הרבי ציווה לפרסם את ההודעה וההכרזה ש"הנה הנה משיח בא" ובד בבד הודיע שעלינו להתכונן לקבלו – בשעה שהרבי יצא בהכרזה דרמטית זו, בכך טמן כוחות בנוסח הבטחה, שההכנה שלנו – שלכאורה נראית כתנאי לקבלת פני משיח – תתבצע כראוי. וודאי וודאי שתתקיים נבואתו הברורה והחד–משמעית ש"הנה הנה משיח בא".

וכפי שמציין הרבי בשיחותיו, מהמובא במאמרי אדמוה"ז ש"נביא המנבא דבר, מתבססת נבואתו על סמך זה שהוא כבר רואה את מימוש נבואתו כאן למטה בעוה"ז". הרבי בנבואתו רואה כיצד היהודים כבר עשו תשובה וכבר סיימו את ההכנה, ואיך שהמשיח נמצא איתנו.

מכל הנ"ל יוצאת מסקנא ברורה וחד–משמעית: כאשר הרבי הודיע את ההודעה ש"הנה הנה משיח בא", הוא לא הסמיך לכך תנאים ורמזים שונים, אלא זאת היתה הודעה ובשורה טובה, חד–משמעית, שאינה מתפרשת לשני פנים. בוודאות רבה ובנבואה ברורה הודיע הרבי שליט"א לכלל ישראל: "הנה הנה משיח בא"!!! שלא כמו אותם אלו שחישבו קיצין וטענו כי זהו "זמן מוכשר" – הרבי יצא בהודעה שאיננה נתמכת בשום תנאי ולא תלויה בכקוצו של יוד בשום גורם כלשהו, והודיע נחרצות: "הנה הנה משיח בא"!

* * *

כבכל דבר שבקדושה, ובפרט בנושא כה גורלי וחיוני לעם היהודי – נתפסה כאן "קליפת עמלק" ר"ל. לא רק באופן בו עמלק משתקף כאחד המטיל צינה וקור בכל דבר משולהב, אלא אף הפירוש השני בעמלק: "עמלק בגי' ספק"!

ידוע לכול את אשר התפרסם בשבועות האחרונים מעל דפי עיתון מפורסם, כתבה בה מתראיין אחד המתיימר להיות חסיד, ואף מתיימר להעביר את דברי הרבי באשר לנושא המשיח.

וכך הוא מציג את דברי הרבי: "כל כוונת הרבי בדבריו שהנה הנה משיח בא וכו', זאת לא היתה הבטחה שאכן כך הם פני הדברים, אלא זהו ע"ד "ברוקער" המתעסק במסחר, והוא יודע לשער שבתקופה זו ההשקעה כדאית והרווחים רבים, ובתקופה אחרת – קצת פחות ואין השעה כדאית לסחור.

ה"ברוקער" אינו יודע, ה"ברוקער" משער את המדד לפי ערכו, ולפי זה קובע הוא את עמדתו האם ישנו "צ'אנס" גדול לרווחים – אם לאו".

עד"ז מתיימר אותו חכם לפרש את דברי הרבי, ש"הרבי כיוון בדבריו, שהיות ושעה זו היא "שעת הכושר" לכן ראוי להיות וזקוקים להאמין באמת ובתמים ש'הנה הנה משיח בא'"!

למשמע דברים אלו נזעקת מאליה צעקה פנימית. גיוואלד! גיוואלד! היתכן לפרש כך את דברי הרבי הכה–ברורים כשמש בצהרים? זהו הרי "זיוף מתוכו"?! כפרת ושיקרת בעזות מצח בדברי הרבי, בשיחות הכה–ברורות, עובדות המדברות בעד עצמם, וכיצד העזת מחוצף שכמוך לזייף את דברי הרבי??? הרבי בפירוש אמר בצורה חד–משמעית ובוודאות רבה, ש"הנה הנה משיח בא"! וכיצד העזת לכפור בדברי הרבי, לומר ולפרסם שכוונת הרבי היא שהשעה היא "שעת כושר" וכו', והסמכת לכך דוגמאות מ'ברוקער' וכו'???

מילא באם היית מביא קודם כל את דברי הרבי כהווייתם, והיית מרצה את תוכנם באמיתיותם, כפי שהם מובאים בשיחה וללא כחל וסרק, ולאחמ"כ היית מפרש את הדברים כמיטב ראות עינך, ואז היית 'מסיק' – בעקבות האבסורדים שהינך מוקף בדברי הרבי – שהרבי התכוון לשעת הכושר וכו' – או אז חסכת דבר כבד משקל, ולפחות אינך שקרן וסלפן – הינך מודה ומודע לדברי הרבי כהווייתם, אך שכלך אינו מניחך לפרש את הדברים באופן ש"אכן זוהי הבטחה כפשוטה", ע"כ הינך מפרש ומודה, שאכן הבטחה היתה כאן, אך לעניות–דעתך ההבטחה שהבטיח הרבי היתה מפני שהשעה היא "שעת הכושר".

– אך כעת שהנך מסלף את דברי הרבי ועוקרם מן השורש – משרבב לכך את סברותיך הפרטיות ומצהיר גלויות וברורות ש"אלו הם דברי הרבי" – הרי זה אבסורד שלא היתה דוגמתו בתולדות היסטוריית חסידות חב"ד. שומו שמים. לסלף ולשקר בדברי הרבי הכ"כ ברורים וחדים???!!!

את הנתונים שהובילו אותך למסקנות אלו הננו יודעים. אכן בעבר אף היו דברים דומים כפי שהתרחשו לאחרונה. ולדוגמא – בעבר הרחוק התקיים "קיבוץ גלויות המוני". המוני יהודים מכל השכבות עלו לשכון בטח בא"י, לאחר תלאות רבות. היו אשר קראו לכך "אתחלתא דגאולה" – לעומת זאת הרבי שלל זאת מכל וכל: הס מלומר דברים כאלו ש"זו היתה תחילת הגאולה", ח"ו.

והנה כיום, כאשר נפתחו השערים במדינה ההיא ומעוד כמה מדינות – מכריז הרבי שזהו נדבך נוסף לסימני הגאולה, ואז צירף הרבי התרחשויות נוספות והסיק חד משמעית ש"הנה הנה משיח בא". מה ההבדל בין קיבוץ גלויות זה לקודמו? מדוע אך כעת זיקף הרבי זאת לנדבכי הגאולה? אלא, כאמור, הרבי רואה בכל דבר את "פנימיותו", ולכן קבע שקיבוץ הגלויות האחרון מהווה חלק מסימני הגאולה – ואילו קודמו אינו כך.

אך אנו ש'טחו עיננו מראות' וראייתינו מתמקדת אך לחיצוניות הדברים – לא השכלנו בשכלנו הדל להסיק כמסקנת הרבי! וכמו בקיבוץ גלויות – כך גם כל הדברים עליהם הסב הרבי את דבריו והיוה אותם כחלק מסימני הגאולה. אף עליהם נאמר את הדברים דלעיל, וכמשל הרופא הנ"ל.

זהו "במצב ההווה" עליו דיבר הרבי.

והדברים אמורים אף לגבי "העתיד" אותו ניבא הרבי, שאף כאן משתרבבת לה "קליפת עמלק", על כל מאפייני'. הרבי ניבא ש"הנה הנה משיח בא", והנך, שקצרה ראייתך וטחו עינך מראות – לא יכולת לגמור אומר ולסבור כהרבי, שנבואתו נוגדת להליכי מחשבתך, כנ"ל בארוכה – ע"כ אמרת את אשר אמרת.

* * *

לאחר כ"ז בא הנושא הנדוש כ"כ בימים אלו, והוא: "זיהוי המשיח"! אכן מעולם טרם ניצטווינו ע"י הרבי לבשר ולפרסם מיהו המשיח וזהותו המלאה, אך לאחרונה קיבל הדבר מכת פירסומת אדירה שלא היתה כמותה. ובמכוון או שלא במכוון.

כאשר נצמיד את "זיהוי המשיח" לתשובות הרבי שהיו בשנה שעברה ובשנה זו, נמצאנו למדים שהרבי לא שלל את הדבר מכל וכל – אדרבא הוא נותן לכך את עידודו והסכמתו המלאים.

והנה כמה דוגמאות:

א) פעמיים בכל יום מעודד הרבי נמרצות, ובתנועות גופו ועידוד ידיו הק', את השירה בה המילים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד".

ב) נשי חב"ד, כאשר קיימו את המלווה–מלכה הידועה בכ"ח טבת אשתקד, זכו למענות קדשו בכל שלבי ההכנה, ואפי' בעיצומו של הכינוס זכו למענה: "כל המברך מתברך", ואף בנוגע לפירסום בעיתונות – אף לכך היה מענה קדשו. וכאשר נהי' הדבר מודל לחיקוי במדינות אחרות – הורה להן הרבי: "להתייעץ עם מארגנות המלווה–מלכה דכאן", וכהנה רבות. לאיזה מטרה היתה המלווה–מלכה – ידוע לכולנו…

ג) הר' שפרינגער קיבל את מענה קדשו לפירסום בעיתונות על דבר קבלת מלכותו, ועוד תשובות רבות המביעות הסכמה מלאה לפירסום ש"הרבי הוא מלך המשיח".

מכך נראה במפורש שהרבי סובר את הפירסום ומסכים לכך הסכמה מלאה וברורה.

יתכן שאף בכך יהיו לך כל מיני מניעים שלא לפרסם את הדבר, מטעמי "נימוס" וכד', ויתכן שאף יהיו לך נימוקים "מדוע אסור לפרסם את הנושא". יתכן שיהיו לך אף אסמכתות מפורשות ממענות הרבי לפלוני, שהורהו הרבי לא לפרסם וכד'. ע"כ נאמר לך: יודע הינך מדוע הרבי ענה לאותו א' "לא לפירסום".

הסיבה היא פשוטה. הרבי עונה לו באותה מטבע שהוא מקשה – כמים הפנים – באם הוא מטיל ספק בכל הענין ואיננו בטוח בכך, וע"כ שואל להסכמתו "האם בכ"ז לפרסם" – בוודאי שיגיד הרבי לא, ובא' גדולה! אך באם הנך מציג את השאלה באופן שונה – וודאי שתקבל את הסכמתו המלאה לכך. והדברים ברורים – נסה והיווכח!

אך עם כל הנימוקים והטענות – אמנם לטענתכם הינכם שומרים על כבוד ליובאוויטש – אך מכאן ועד לכפור בדברי "בן עמרם", רחוקה הדרך במאוד. הדברים הרי ברורים כשמש…

ולאחר שנוכחת על טעותך, מדוע לא פירסמת "הבהרה", הכחשה? זהו הרי זיוף בוטה, לעוות את דברי הרבי בעוד שהדברים ברורים כ"כ! היתכן? יודע הנך את ההרס שזרעת בעקבות פירסום הדברים, וודאי מודע אתה כי להטיל ספק בדברי הרבי וספק בהרבי עצמו – היל"ת – זורע הרס וחורבן אין–לשער באמונתם של רבבות מעם–ישראל! מדוע לא פירסמת הכחשה, הבהרה? פרסם את דברי הרבי כהווייתם!

אצל המתנגדים של ימינו קיימת פורענות שאין כדוגמתה, דבר שלא שיערום אבותינו. כל נושא שאינו לרוחם ורוצים לבטלו, מנפנפים הם בדגל של "דעת תורה", שכביכול יסוד דברם הוא בהררי קודש, ועל סמך אותה דעת תורה… הם יוצאים בברוטליות נגד אותו נושא שנראה להם כגרוע וצריך לשוללו.

תמיד ידענו ש"דעת תורה" יסודו מגיע מהסנהדרין שישבו בלשכת הגזית ודנו בשאלות שונות, וב"שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם" דנו כיצד התורה מתייחסת למקרה, ובפילפולים הסיקו את ההלכה, ואז "ועשית ככל אשר יורוך".

אך באם הסנהדרין יפסקו הלכה ללא כל אסמכתא ומקור מן התורה, רק יודיעו נחרצות שזוהי "דעת תורה" – וודאי שהדבר יאבד כל משמעות ואף אחד לא ישית ליבו לפיסקם.וכאן יוצאים אנשי–בליעל ותולים את דברי ההבל שלהם ב'דעת–תורה'. זהו אבסורד שלא היה כמותו.

והדברים אמורים אף בזמננו זה וכלפי אותם אנשים: לכל לראש באם מעוניין אתה להיות חבר בסנהדרין עליך לעמוד בקריטריונים – תהיה למדן. ושנית, אפילו באם בכ"ז הנך למדן – האם רב הבקי בכל חדרי התורה, רק שלא למד הל' טריפות, יכול לפסוק הלכה בהל' טריפות? לא ולא! תהי' מי שתהי' – כאשר אינך בקי בדברים עליהם הנך פוסק הלכה, מי נתן לך העוז לפסוק בדבר שאינך בקי בו –ישר והפוך? באם פוסק הנך הלכה – הצביע המקור לכך!

ובנדו"ד, על אף שבמחשבתך קבעת שיש לך סמכות לקבוע מהי עמדתו של הרבי, ולהעביר את המסר מעל דפי העיתון, ולכאורה באיצטלא של "דעת תורה" – הינך קובע שלזה יקרא "שעת הכושר", לזה תקבעו איך לפרסם וכיצד לפרסם וכו' – הרי באם אינך בקי בשיחות הרבי, כיצד הנך קובע על סמך מה הרבי אמר את דבריו? תהי' למדן ככל שתהי', אך אם בשיחות אלו אינך בקי, אל תביע את דעתך בנושא, הטמן ידך בצלחת ואל תזדהה עם מחשבותיך לשום גורם!

ובאם בכל זאת קבעת את אשר קבעת, הראה את מקורם. אדרבא! אנו לא חושבים כי העזת לכפור בדברי הרבי בצורה כה בוטה על אף שידעת את השיחות על בוריים, כי "לא ברשיעי עסקינן", אלא וודאי נובע הדבר מחוסר ידיעה, ואתה בכלל אלו עליהם נאמר ש"טעה בדבר משנה" – הפסק אינו פסק ולא שריר ולא קיים!

וכמ"ש "יושב בשמים ישחק – אלו המדברים נגד ה' ונגד משיחו – ה' ילעג למו". אנו "אין לנו אלא דברי בן עמרם" ואנו מצייתים, דרוכים ועוקבים אחר דברי הרבי. שיחותיו הברורות ותשובותיו החד משמעיות – הם אלו נר לרגלינו. נמשיך בכל העוז והתוקף לפרסם את דברי הרבי, ונזכה תיכף ומיד להתגלות הרבי – שיתגלה ברוב פאר והדר כמלך המשיח, וכולם יווכחו שאין עוד מלבדו!!!

* * *

בכל דבר קיים גם "חלקו הטוב" שיוצא מזה. ישנן התוצאות השליליות שנגרם מפרסום הדברים בעיתונות, אך יש גם את חלקו הטוב שיצא מפירסום דברים אלו. ובכן: מובא בגמ': "ינאי אמר לדביתהו אל תתיראו לא מן הפרושין ולא מן הצדוקין, אלא מן הצבועין", משום שמן הצבועים צריך להיזהר ולהישמר יותר מכולם.

כאשר באתם ופירסמתם את הדברים בעיתונות, בכך, במובן מסויים, הוסרה הצביעות. גיליתם לעין–כל את דעתכם שיש איסור לפרסם על דבר "זהות המשיח", ומה שאפשר לפרסם זה רק ש"הנה זה בא", באופן של "שעת הכושר" וכמשל ה"ברוקער" כנ"ל. בכך גיליתם את זהותכם האמיתית ואת כל הלך מחשבותיכם…

אכן, היו ספיקות באם יש לפרסם – באם לאו, אך כולם נוכחו כי הפירסום גרם לתועלת חיובית רבה מן המשוער, ואף ראינו בכך בכל העת את עידודו והסכמתו המלאים של הרבי שליט"א – אך למרות הספקות לא עלה בדעת אף אחד להסיק את מסקנותיכם. אתם גיליתם לכולם את דעתכם הברורה, וקבל עם ועדה פירסמתם את הדברים. הצביעות הוסרה ת"ל. רווח נקי אחד שאותו יש לזקוף ל"חלקו הטוב" של תוצאות הפירסום.

בימים אלו מתקיימת "אסיפה". ידוע הכלל שכאשר ברצונך לברר "על איזו מתכונת מתנהלת האסיפה ועל אלו הנחיות", הנך מביט היישר אל מארגן האסיפה, וכפי הלך מחשבתו ורוחו הנך נוכח על נסיבות האסיפה ותוצאותיה, ומה היא אמורה להוביל ולתקן.

בראש אסיפה זו עומד, לא פחות ולא יותר, אותו "עמלק" המתעטף בגלימת חסיד נלהב שכל כוונתו לש"ש ומסלף את דברי הרבי בצורה כה גסה ובוטה, גורם להרס וחורבן ומטיל ספק באמונתם של רבבות מעמך ישראל, ושיקר בשמא דמלכא. ואלו מן הצד הנוכחים בנעשה, מאבדים את אמונתם, בראותם שדברים אלו יוצאים מפי חסיד נלהב…

באסיפה זו צריכים לדון על נושא "פירסום המשיח וזהותו", וכל אחד אשר מוח לו בקדקדו יודע את אשר אותו אחד יוזם באסיפה זו, למה מכוונת כל האסיפה ולאלו תוצאות הוא מצפה…

כאשר אנו עומדים ומביטים לנוכח המצב השפל אליו הגיעו יהודים אלו, אסור לנענע לו בראש ולא להתייחס להנהגתו הפרועה. צריכים לעמוד לו מנגד. ולא לשם "מחלוקת" ח"ו, אדרבה – לשם "שלום", כי אלו בודדים שדעתם נטרפה ר"ל – והרי טירוף ושכל אין להם שייכות, וא"כ כל דברם הוא טירוף בלבד וודאי ילכו להתייעץ עם הרופא – שם ימצאו את ישועתם. וכולנו יחדיו, כולנו כאחד יחד עם אותם יחידים–בודדים, ניכנס בשטורעם להכין את כל העולם לקבל פני משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.